הדלתא של האוקוונגו - מסע אחר

נהר האוקוונגו חוצה את נמיביה ובוצוואנה במניפת ערוצים שקטה ויפהפיה. מאחורי השלווה הגדולה מסתתרים גם סיפורים אחרים. אייל ברטוב מעדכן מהשטח (צילום ועריכה: אייל ברטוב)

מאת: אייל ברטוב

נהר האוקוונגו מתחיל את דרכו ברמת אנגולה הגשומה, חוצה את נמיביה וזורם אל צפון-מערב בוצוואנה, כשהוא מתפתל לאטו לאורך 1,300 קילומטר. זהו הנהר השלישי בגודלו בין נהרות אפריקה הדרומית ושמו הנוסף הוא "הנהר שלא מצא את הדרך לים". האוקוונגו אכן לא נשפך אל האוקיינוס, אלא מזרים את מימיו הרבים ואובד בחולות מדבר קלהרי.
למעלה מעשרה מיליון מ"ק של מים הזורמים בנהר מדי שנה יוצרים מניפת ערוצים עצומה בלב אזור חולות מדברי - דלתת המים המתוקים הגדולה בעולם. ברבבות פלגי המים הצלולים והנחלים הזכים שבה, על אלפי איים, בין צמחיית האגמים והשיחים, עצי המופאני והדקלים ונופי הסוונה, מתקיים עולם חי עשיר.
התנועה בנהר מתבצעת בסירות מקורו מסורתיות, שאורך חייהן כ-15 שנה. הסירות עשויות מגזעי עצים שתוכם נחטב. בדרך כלל זקני הכפר בוחרים עץ מתאים, ובמשך שבועיים לערך הם כורתים את הגזע ומרוקנים אותו.
לפעמים נדמה שהמים עומדים במקום, אך הנהר זורם ומימיו צלולים וחיים ואינם מי ביצה עומדים. תשעה חודשים לוקח למים להגיע מרמת אנגולה ועד לדלתא, תשעה חודשים של זרימה אטית בשיפוע מתון מאוד, שיפוע של כשישים מטר בלבד על פני מרחק של 450 קילומטר. גודלה של הדלתא מגיע לכ-6,000 קמ"ר של שטחי ביצה קבועים, אך גשמים חזקים ושטפונות, המתחוללים בחודשים מרס ואפריל, עשויים להגדיל את שטח הביצות ב-12,000 קמ"ר נוספים.
שני פרויקטים מטילים צל כבד על עתיד הדלתא, שני פרויקטים שראשיתם בבצע כסף וצורכי קדמה ואחריתם בהרס הטבע ושטחי הבראשית באזור: פרויקט שאיבת מי נהר האוקוונגה, ופרויקט "גדר הבופלו". מטרת הגדר להגן על עדרי בקר מפני מחלת הפה והטלפיים. את המחלה לא בטוח שהיא עוצרת, אבל מה שוודאי וברור הוא שהגדר מונעת מעדרים גדולים של חיות בר לבצע את הנדידה העונתית בתקופות היובש אל בורות המים. כתוצאה מכך 99 אחוז מעדרי הגנו לבן הזנב, הזברות והתאואים שנמצאו מצפון לגדר נכחדו בעשור האחרון.
בספרם המרגש של מרק ודליה אוונס "בכי הקלהרי" (Cry of the Kalahari) הם מתארים עדרים עצומים של זברות, ג'ירפות ואנטילופות שונות, ההולכים אל מותם לאורך הגדר המתוחה בגבולה הצפוני של שמורת קלהרי, בניסיון חסר סיכוי למצוא דרך אל המים הנכספים.
מצד אחד, חוות הבקר לבשר הן מקור עושר לבעלי החוות ומשאב ייצוא חשוב למדינה אך מצד שני , בלי בעלי החיים ושמורות הטבע, לא תהיה גם תעשיית תיירות. בוצוואנה, שעל 17 אחוז מאדמותיה מצויים שמורות טבע ופארקים לאומיים, מודעת היטב לחשיבות אוצרות הטבע שבה. זוהי מדינה שהקצתה שטחים לשמורות טבע בשיעור הגבוה ביותר בעולם. לאחרונה הוסרו כשמונים קילומטר מגדר הבקר הצפונית, וקיים לחץ מתמשך מצד ארגוני שמירת טבע בין-לאומיים, אנשי התיירות והפארקים להסרת הגדר מאזורים נוספים.
בשל פרויקט צינור שאיבת המים, שבנתה ממשלת נמיביה, הדלתא מתכווצת. הצינור הזה, שאורכו 1,250 קילומטר, מוביל מים מהנהר אל בירת נמיביה המתפתחת, וינדהוק. ממשלת בוצואנה, מודאגת מהתייבשות האוקוונגה, ניסתה להשפיע על נמיביה לנצל מים מנהר הקונני או מנהר הזמבזי ולא לגעת בדלתת האוקוונגו, אך ללא הועיל.