תפריט עמוד

היסטוריה ארוכה עומדת מאחורי העיר איסטנבול. עמים רבים עברו בה, ושמה השתנה בהתאם לכובשיה. היום היא מלכדת מגוון סגנונות תרבותיים, ארכיטקטוניים, אתניים ודתיים. משני צידי הבוספורוס נשקפים נופים שונים. ברחובותיה רואים מסגדים וצריחים לצד מבני עץ ישנים נמוכי קומה ובתי אבן וטיח גבוהים חדשים. נשים רעולות מתהלכות בצד נשים בחצאיות מיני ונעלי עקב.
אחד ממאפייני העיר הבולטים הוא בתי העץ. חלקם מבנים בני מאות שנים, רובם נבנו בשלהי המאה ה־19 ובתחילת המאה העשרים. בתים אלה עומדים בבסיסה של דילמה בין

 

איסטנבול. השילוב בין בתי עץ מקוריים לבתי עץ ששופצו יוצר מרקם ייחודי

 

שימור מבנים בעלי ערך תרבותי־היסטורי־אדריכלי ובין שיקולים של בנייה מתועשת מהירה וחדשנית, שמכילה הרבה יותר יחידות דיור, בטוחה יותר מפני שריפות וקלה יותר לתחזוק.
בתי העץ שנבנו לפני כמאה שנה מייצגים שני סוגי בנייה עיקריים: בניית קוֹנאק ובניית שורות. הקונאק, המוקדם יותר, הוא בית משפחה בודד מוקף בגינה ובה פרט לצמחייה גם מזרקה ופרגולה. כדי לשמור על פרטיות אבל גם לא להתנתק מהרחוב, נבנו חדרי האירוח בקומת הקרקע וחדרי השינה בקומה מעליה. בבניית שורות (או "בתי המרפסות") מדובר בשורות מבנים צמודים זה לזה שחולקים קיר משותף. התוכנית הבסיסית היתה בניין של שלוש או ארבע קומות עם גרם מדרגות מרכזי וגן משותף קטן שבו באר לרווחת הדיירים, ומסביבו חומות גבוהות עם צמחייה לאורכן.
מיקום החלונות וצורתם הם חלק בלתי נפרד ממסורת בניית בתי העץ. החלונות גדולים ובדרך כלל ממוקמים בקומות העליונות בלבד, שוב כדי לשמור על פרטיות ובו בזמן להתחבר לרחוב ולנוף מי הבוספורוס או קרן הזהב. רוב בתי העץ נשענים על יסודות אבן, ושלד המבנה וקירותיו החיצוניים והפנימיים עשויים עץ. הגג היה בדרך כלל שטוח ושימש כמרפסת. גג משולש צוּפה בכפיסי עץ דמויי רעפים.
הבנייה בעץ מהירה וזולה, וכוח האדם שנדרש לה מועט. תושבים ממעמד כלכלי נמוך או בינוני השתמשו בעץ האורן הזמין והזול, והעשירים יותר השתמשו באדר ואלון, הן לבניית בתיהם או ארמונותיהם והן לרצפות ולתקרות של הבית שאותם גילפו ועיטרו אומנים וחרשי עץ. בעלי יכולת חילקו את חללי הפנים המרווחים לחדרים רבים, ובבתי העץ הקטנים ישנו בני הבית בחלל אחד ליד כיור המטבח.

הבדלי המעמדות ניכרים גם בעיטורים החיצוניים. האזרח הפשוט ניסה לחתוך, להדביק ולגלף בעץ ככל שהשיגה ידו ולפי טעמו. העשירים העסיקו אומנים שעמלו רבות על שלל פיתוחים וגילופים בצד ציורי קיר מורכבים. מסורת חריטת העץ התורכית העשירה והמתוחכמת באה לידי ביטוי גם במוטיבים עיצוביים שמקשטים דלתות, ספי חלונות ואת פינות הבית.

סגנון ייחודי וצנוע

חלק מבתי העץ ההיסטוריים שהיו בעבר ארמונות שופצו, תוך כדי הקפדה על שחזור יסודותיהם הארכיטקטוניים המקוריים, והפכו למלונות מבוקשים, דוגמת מלון נאז בן 130 השנים ומלון בסט ווסטרן. ביער אמרגאן שבאיסטניֶה (Istinye.) נמצאים שני בתי עץ

מרפסת בבית עץ באיסטנבול. בתי העץ עומדים בבסיס דילמה בין שימור לבנייה מתועשת

משופצים שהיו בעבר ארמונות והיום הם מסעדה ובית קפה הצופים אל הסירות במים מבעד לעצים פורחים. מבנה אחד מכונה "הארמון הוורוד" והשני "הארמון הצהוב", על פי צבעיהם. על קורות העץ הרוחביות יש אלמנטים קישוטיים של חיתוכי עץ בצבע אחר, דוגמאות גיאומטריות סימטריות החוזרות על עצמן במקצב אחיד.
במדרונות הגבוהים של רובע ארנבוטקוי חולקים הורים קשישים בתי עץ קטנים עם ילדיהם שנישאו ומשפחותיהם. בצד הבתים האלה עומדים בתי עץ שנרכשו על ידי משקיעים ועברו שיפוץ מסיבי, ששמר על סגנונם הייחודי. הם נראים כהיכלות קטנים, והשילוב שלהם עם בתי העץ המקוריים יוצר מרקם מיוחד. גם באלה וגם באלה רואים בחלונות וילונות תחרה מעשה יד וכביסה על חבלים ארוכים.
לאורכה של טיילת ארנבוטקוי, במדרונות הנמוכים, עומדת שורת בתי עץ משופצים שצבועים בגוונים פסטליים של צהוב, לבן, בז' ותכלת, ולרובם גגות עם גמלון. קורות העץ הנמתחות לרוחבו של כל בית מופרעות על ידי פתחי חלונות שעיטורים מקשטים את ספיהם או את חלקם העליון. מחלק מבתי הרחוב בולטות מרפסות. מעקות של סורגי מתכת אומנותיים עם פיתוחים ואורנמנטים השאובים מעולם הצומח משלימים את המראה הציורי.
עתיד בתי העץ באיסטנבול אינו מובטח. רק אחוז קטן מהם נכלל בפרויקט השימור מטעם הרשויות. נראה שאת התקווה לשימורם של בתים ייחודיים אלה יש לתלות ביזמים פרטיים, שירכשו מבנים וישפצו אותם בלי לפגוע באופיים המקורי.

כדור פורח בקפדוקיה

לתגובות, תוספות ותיקונים
להוספת תגובה

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.