הפכו אותה למוזיאון הבאוהאוס הפתוח הגדול בעולם, וחזקה עלי גם שבעלי בתים שבה נרדמים בחיוך מדושן בשל ערכם הנדל"ני העולה של נכסיהם. אני, שגדלתי בשוליהן, מעולם לא העליתי בדעתי ששדרות רוטשילד – הבולוואר העברי הראשון בעולם – הן נכס נדל"ני, ועל באוהאוס שמעתי כשהשדרה הזו כבר תפסה את מקומה בפנתיאון המאובק של זכרונותי. בשבילי היתה השדרה המסלול הארוך והרחב למדי שחיבר בין המחוזות האסורים על "ילדים מבתים מהוגנים" – אזור בית המשפט הישן במורד רחוב יהודה הלוי, כיכר המושבות בלילה וקצה שדרות רוטשילד, מעבר לבית דיזנגוף – ובין מרכז תל אביב הבורגנית. הלגיטימציה התרבותית היחידה באזור הדמדומים היה מוזיאון תל אביב הקטן שהיה בביתו של מאיר דיזנגוף, הוא הבית שבו הכריז בן גוריון על הקמת מדינת ישראל. בשנים שחלפו מאז נטשתי את עיר הולדתי ואת השאנז אליזה שלה נוספה לשדרה נהמה עמומה של עיר סואנת, ואד חריף של תחמוצת גופרית נדיפה מפעפע בה. שינויים הרבה עשו בה השנים. עציה גדלו, צמרות הג'קרנדות נעשו סמיכות יותר וגזעי הפיקוסים התעבו והעלו יבלות. ארגזי החול של ילדי הגנים היו למדרכות מעוצבות; עץ המגנוליה הענקי, שאחת לשנה הבעיר בודד אש לבנה בלב שמיה של השדרה, נעלם עם בריכת מים זעירה שמעולם לא צלח בה דג זהב עשרה ימי חיים. נעלם קולנוע "שדרות" הקטן וחנות הפרחים של ליקה שלצדו, שבישמה את האוויר בניחוח מתקתק ורענן. ערימות חול ושברי לבנים היו חומרי גלם למלחמות הילדים של מרכז השדרה, בין בית ספר ביל"ו, מול ביתם של הדוקטור טצנר, רופא הילדים יפה החיוך, וד"ר קסטנר, שיום אחד נורה בידי יהודי זועם, ובין רחוב אלנבי, לא רחוק מבית העשירים של משפחת ליבר (כן כן, מהשוקולד) ומהשגרירות הרוסית היפהפייה, ששעריה בקושי נפתחו אי פעם. את נקודות האחיזה האיתנות של חיינו חבקו הקיוסקים של אברהם בפינת בלפור, שאחר כך עבר לפינת מזא"ה, ושל המכוער מפינת נחמני ושל אורבך השמן והמפחיד מפינת שינקין ושל גוטמן הזקנה על אי תנועה ביהודה הלוי פינת מזא"ה. חבורות־חבורות היינו מתגודדים מול דלפקי הקיוסקים ומתחננים שיותן לנו להציץ בחוברות "טרזן" השבועיות, שתמונות של ג'וני וייסמילר האגדי היו מעטרות את ציורי הקוף והקרנף שבהן; ובעיקר למדנו את מה ששוכלל אחר כך בכל הארץ כשיטת חיים – "אברהם, בחייך, תן לי ארטיק שוקולד על החשבון". הנורא מכל היה כאשר הוא אמר: "היום לא, קודם תשלם את מה שלקחת בשבוע שעבר". כששמענו את אותו משפט אצל המכוער וגם אצל אורבך ואחר כך אצל הזקנה, הבנו שזוהי קנוניה, וכך יצאו מכאן דורות שלמים אל דרכי החיים, מי כסוציאליסט שזועם על עוצמתו השרירותית של הקפיטליסט, ומי כמתמחה בעסקות כלכליות סיבוביות שבבסיסן עמדה היכולת לפצח את חומת החרם של המכוער ואורבך, אברהם והזקנה. מסלול טיול בשדרות רוטשילד:
|
שדרות רוטשילד: שאנז אליזה של ילדותי
שדרות רוטשילד בתל אביב היו הבולוואר העברי הראשון בעולם, הרבה לפני שהפכו לנכס נדל"ני נחשק. ספי בן יוסף שב אל שדרות רוטשילד של ילדותו |
יפו החדשה ישנה
Array
(
[continent] => WP_Term Object
(
[term_id] => 526
[name] => מזרח-תיכון
[slug] => middle-east
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 526
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 0
[count] => 1873
[filter] => raw
[term_order] => 0
)[country] => WP_Term Object
(
[term_id] => 402
[name] => ישראל
[slug] => israel
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 402
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 374
[count] => 2763
[filter] => raw
[term_order] => 0
)[area] => WP_Term Object
(
[term_id] => 409
[name] => תל אביב וגוש דן
[slug] => %d7%aa%d7%9c-%d7%90%d7%91%d7%99%d7%91-%d7%95%d7%92%d7%95%d7%a9-%d7%93%d7%9f
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 409
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 402
[count] => 269
[filter] => raw
[term_order] => 0
))