תפריט עמוד
ישנם אנשים, במיוחד עקרות בית, שהולכים בחליפות שינה לקניות בסופרמרקט, לבתי החולים ואפילו נוסעים כך באוטובוסים. עניין זה לא תואם את צורכי הציביליזציה", נכתב לפני חודשים אחדים ביומון הסיני "חדשות הערב החדש של העם" בשנחאי (Shanghai). עיתונים אחדים בעולם מיהרו לדווח כי "פרנסיה של שנחאי הכריזו מלחמה על לובשי הפיג'מות, המזיקים לתדמית ולתנופת המודרניזציה בבגדי הלילה שלהם".
דווקא בשנחאי, המסמלת יותר מכל מקום אחר בסין את הקִדמה, ההשכלה והחיבור למערב, התפתחה מסורת מיוחדת של לבישת פיג'מות, הנמשכת עד היום. באחד משיטוטי בעיר, כשעזבתי את רחוב חוואי־חי הסואן, על מרכזי העסקים המודרניים שלו, ופניתי לכיוון שכונות שנחאי הוותיקות, חלף על פני זוג של סינים כבני ארבעים. הם צעדו לאיטם בחום היום לבושים בפיג'מות, אדישים למבטי המופתע. ככל שהעמקתי בתוך הרובע הצפוף, התרבו לובשי הפיג'מה ברחובות. אפשר לפגוש בהם בעיקר באזורים המאוכלסים בצפיפות, אבל רבים עושים את דרכם בפיג'מות גם למרכזי הקניות במרכז העיר.
אופנת הפיג'מה היא תוצר לוואי של צפיפות המגורים לאחר המהפכה הקומוניסטית

ב־1949. בתים שבעבר גרה בהם משפחה אחת הוקצו על ידי פקידי הממשל לכמה משפחות, משפחה בכל חדר. מאז ועד היום גרים כך רבים מתושבי שנחאי, חדר צמוד לחדר, וחולקים ביניהם את המרחב המשותף של הבית, השירותים והמטבח. בלילות הקיץ החמים מצאו עצמם יותר ויותר אנשים מחוץ לבית, בורחים מהחום, ישנים על מדרכות. "באותם ימים", מסביר היסטוריון סיני, "לאנשים רבים לא היה כסף, וכאשר יצאו מבתיהם בלילות הם לבשו את הבגדים המרופטים שלבשו במהלך היום. לבישת פיג'מה העידה שיש לך כסף".
המנהג נהפך למסורת, ובמהלך שנות השבעים של המאה העשרים, עם השיפור ברמת החיים ואולי כריאקציה לנסיונות השלטון לכפות אחידות ושוויון, התפתחה לה אופנת הלילה: תחילה יצאו התושבים עם פיג'מות מן החללים המשותפים לסמטה סמוכה, משם לחנויות או לשוק בקרבת הבית, ומשם אל שאר חלקי העיר.
שלטונות העיר, כאמור, אינם מקדמים בברכה את התופעה, בעיקר לאור חששם כי היא פוגמת בתדמית העיר ובסיכוייה לזכות באירוח תערוכת אקספו בשנת 2010. לדברי פקידים עירוניים, התופעה מצטמצמת והיא נחלת מבוגרים וכאלה שאינם בעלי השכלה גבוהה. אבל מסורות מתות לאט, ואלפי אזרחים מתעלמים מהביקורת וממשיכים ליהנות מהביגוד הקל.
איריס טאנג, עורכת במגזין אופנה, מסכימה עם הקביעה שרוב הצעירים המשכילים לא ייתפסו ברחוב עם פיג'מה. "הם חשופים יותר לתרבות המערב ויודעים להבחין בין מה שמקובל ומה שאינו מקובל, אבל זה בהחלט לא כך אצל כולם", היא אומרת. "אני דווקא בוחרת לפעמים לצאת מהבית לשכונה הקרובה בפיג'מה, במעין התרסה כלפי אופנות העולם. תאר לך שבמקום בגדי שרד, חליפות עסקים או מדים היו כל האנשים בעולם מסתובבים בלבוש הקל הזה עם דוגמאות של פרחים או דובונים. איזה עולם מעניין זה
יכול היה להיות".

לתגובות, תוספות ותיקונים
להוספת תגובה

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.