תפריט עמוד

טג'יקיסטן: מסע לגג העולם

בקצה הצפוני והלא מוכר של רכס ההימלאיה, נחשפת בפנינו, לחלון עונתי קצר, אחת מהרמות ההרריות המדהימות ביבשת אסיה, אך מהמורכבות ביותר למחייה בעולם כולו. בניגודיות ייחודית בין הטבע לאדם, מתאפשרת הזדמנות להצצה חטופה לרמת הפמיר בטג'יקיסטן

כ-260 שנה לפני שכבשו את ירושלים מידי האימפריה הביזנטית, עת התרחבה האימפריה הפרסית הסאסאנית הקדומה לאזורים חדשים מצפון מזרח למולדת במטרה להדוף משעריה את שבטי הנוודים של ערבות מרכז אסיה ולבסס מחדש את שליטתם על דרך המשי, מצאו עצמם חיילי המלך שָׁבור השני בתא שטח ייחודי ומורכב מאד למחייה, גבוה וצחיח, שאיננו מיושב כמעט בכלל כדרך קבע.

רמת הפמיר הזכירה עבורם במידה מסוימת את נחלת האבות הפרסיים במחוזות המערביים של איראן של היום. עמקים גבוהים מחורצים ושופעי מים, מדרונות רעייה סלעיים תלולים ורכסים מחודדים מכוסים שלג. עם תחילת יישוב השממה הנוף שינה מעט אופיו וגדות הנהרות התמלאו גידולי דגן ועצי פרי, יוצרים טריקולור מהפנט עיניים של ירוק-חום-לבן השומר על הדרו מאז ועד היום. המשקעים כאן יורדים כמעט אך ורק בתצורת שלג ובין אוקטובר לאפריל בלבד, עובדה אשר חייבה את האדם לאורך ההיסטוריה לפתח טכניקות ניצול מיטביות בעיבוד והשקיה של אזורי סחף.


מנופי רמת הפמיר: עמקים גבוהים ושופעי מים, מדרונות סלעיים תלולים ורכסים מחודדים | צילומים: גיל סדגת

התמקמות הכפרים הראשונים בערוצים חייבה התמודדות עם מפולות בוץ וסלעים קשות ועם ניתוק כמעט מוחלט משאר הציוויליזציה במשך למעלה מחמישה חודשים בשנה. על אף התחלפות האימפריות האזוריות והכיבושים החדשים, הבידוד הטופוגרפי והאקלים הייחודי של הרמה הפמירית המשיכו להוות אלמנט משמעותי בהמשך הקיום האנושי במקום, מזקקים לתוכו מעט מאוד אנשים שיכלו לעמוד בתנאים שהציבו היעדר האספקה הסדירה של מזון והטמפרטורות הנמוכות. מיעוט השטחים המישוריים הניתנים לעיבוד, רעידות האדמה התכופות והרצף הכמעט מוחלט של שליטה זרה דחקו את הכפריים להעמיק אל תוך הרמה ולסגל לעצמם יכולות הישרדות בגובה רב. בעקבות כך, הורגלו לייצר לעצמם מאפייני תרבות ייחודיים, מוזיקה, לבוש ושפה, שמבדלים אותם אפילו ביחס לשבטים מהעמק הסמוך. המצב המיוחד הוביל לכך שכיום מדוברות בפמיר כשבע שפות ודיאלקטים שונים, רובן מן הקבוצה האיראנית המזרחית, רובן ככולן בשלבים שונים של התדלדלות והכחדה.

ארעיות מגורי הקבע, המחסור בחומרי בנייה זמינים וחלון הקיץ הקצר חייבו את המקומיים לבנות את בתיהם במהירות וביעילות, תוך כדי שימוש במה שבנמצא. מאז ועד היום בתי החומר המשלבים בגגותיהם קורות עץ עשויות גזעי צפצפה הם הנוף המקובל בכפרי הפמיר, מקנים לעמקים נופך טבעי, שמתמזג אמנם באופן יפהפה בגווני הסביבה, אך איך לומר, לא מאוד עמידים בתנאים שהטבע מציב. עם החודשים החמים ניתן לראות את המקומיים ממלאים דליים של בוץ ומטייחים את קירותיהם מחדש, לאחר שהשלג והקור סדקו ובלו אותם.

תושבי רמת הפמיר שומרים על מאפייני תרבות ייחודיים, בהם מוזיקה, לבוש ושפה

בהיעדר תבנית כלכלית איתנה ויושבת קבע הסמוכה לאזור, איתה יכלו הנוודים לסחור במוצריהם, והיעדר כרי דשא רחבי ידיים כמו בקירגיזסטאן השכנה, נפקדו העמים רוכבי הסוסים שחיו בשולי הרמה הגבוהה. הקרלוקים, אבותיהם של הקירגיזים תושבי רכס הטיאן השאן הצפוני, הבליחו רק לתקופות קצרות והעפילו לפמיר על שבטיהם, אך נמנעו כמעט בכלל לשוב ולהקים שם את נחלותיהם. בשל קשיי המסע המשמעותיים והמרחק הגאוגרפי, גם האסלאם הגיע לכאן מאוחר יותר ביחס לשאר אזורי הספר באימפריה הפרסית, ולפיכך דתות עתיקות יותר שנדדו על דרכי המסחר ההרריות, כמו הדת הזורואסטרית והבודהיזם, המשיכו להתקיים בעמקים המבודדים. סימנים לפולחן האש, המאופיין עם הזורואסטרים, המשיך להתקיים גם לאחר מכן ואנחנו ממשיכים לשמוע עדויות עליו אף עד לתחילת המאה העשרים.


בקיץ המקומיים מטייחים את קירות הבתים בבוץ כדי לתקן את הסדקים שנוצרו מהקור והשלג

השינויים מרחיקי הלכת ביותר התרחשו באזור במעיין אבחת מגל עם המהפכה הבולשביקית, הקולקטיביזציה שנכפתה על התושבים המקומיים והראייה המחודשת של עמקי הרמה הפמירית כנתיב מסחר מקשר להתרחבות השפעתה של ברית המועצות, הזרימה למחוז הנידח אמצעים ורעיונות שתושביו פגשו בהם לראשונה. מרעולי חמורים נפרצו והפכו לדרכים חדשות, השפה הטג'יקית החלה להיכתב באותיות קיריליות ושלטון מרכזי שמונע מרחוק הוצב בעיר המחוז, חורוג.

העם הפמירי הנוכחי, המשתייך ברובו לזרם האיסמעלי הנזארי של השעיה המוסלמית, משליך כיום את יהבו על המנהיג הגולה, האימאם ה-49, אגא-חאן הרביעי, הנסיך שאח קארים אל-חוסייני. איש עסקים, דיפלומט בכיר ופילנתרופ בעל ממון, שנולד בכלל בז'נבה, הטוען לקשר שושלתי ישיר לנביא מוחמד, מייצג לאורך שנות כהונתו את האינטרסים של עמו והראשון לעמוד לצדו במשך מלחמת האזרחים הקשה שהתרחשה בטג'יקיסטן בשנות התשעים.

האיסמעילים הנזארים הם אחד מהפלגים המתונים ביותר בשיעה, הם דוגלים בתבונה אנושית, פלורליזם וצדק חברתי. התכונות הללו, שספק נשאבו מחיים במחיצת דתות אחרות, ניכרות כמעט בכל מפגש עם המקומיים בפמיר. הפמירים הם אולי האנשים הנחמדים ביותר שתפגשו, שוחרי שלום המחייכים אליך מכל חרך קיר ומזמינים אותך לתה, "צ'אי בודיש?" הם שואלים, ולמעשה מזמינים אותך לעולמם, לחוות לכמה רגעים שתבחר תחושת שלווה של אדם הפוגש מכרים רחוקים.


אישה טווה צמר. כל ביקור בפיסת האדמה האלוהית הזאת נותן למבקר פרופורציות חדשות על החיים

עיניים בורקות מסתקרנות מלוות כל מפגש עם אורח זר, מופתעות להבין מה הביא אותו לביקור בעליית הגג חסרת הגינונים של אסיה. גם אם יתקלו הפמירים בקשיי תקשורת לא ירימו ידיים, ישחררו מילות נימוס וינסו בכל מאמץ לכמת דמות אדם לתוך סיפור שיכלו לבלוע. מתוך הדלות החומרית ממנה צמחו, לא יחסכו ביכולתם להפגין אושר וכמובן לא ימעיטו בערך עצמם, אפילו לא במקרה. כל ביקור בפיסת האדמה האלוהית הזאת מוציא אורחים מאיזון לכמה ימים, מניח את חייהם בפרופורציות לא מוכרות, מעמיד את איתני הטבע ואת חזיון ההיסטוריה במעמד חדש.

העונה הטובה ביותר להגיע לאזורי הפמיר והטיאן שאן הם חודשי הקיץ, בהם מזג האוויר יחסית נעים ובמהלכו נערכים אירועים ייחודיים. אחד מהאירועים המרתקים והססגוניים ביותר הוא פסטיבל "גג העולם" אשר נערך מדי שנה בסוף חודש יולי בעיירה חורוג. פסטיבל זה מושך אליו אלפי תושבים מרחבי המחוז ונותן הזדמנות לאומנויות הבמה שתושביו מטפחים בבתיהם להיחשף. פרט למקומיים, נאספים במהלך הפסטיבל גם להקות פולקלור אתניות מכל עמי האזור על לבושם וכלי הנגינה המסורתיים שלהם – קירגיזים, אפגנים, אוזבקים, אויגורים, קזחים, פשטונים ועוד. בנוסף, נערכים מופעי ריקוד ונמכרים תוצרים של מלאכות יד מקומיות. למי שעומדת ההזדמנות, אל לו להחמיץ את הרגע לחזות באירוע יוצא דופן זה.

טג'יקיסטן היתה ונותרה פיסת ארץ קסומה ומסתורית | צילום: שאטרסטוק

טג'יקיסטן וקירגיזסטן היו והן עדיין פיסות ארץ קסומות ומסתוריות, הן בגלל הניתוק גאוגרפי ארוך שנים בהן היו משוללות גישה עקב היעדר הסדרים אזוריים, והן בשל מדיניות רודנית של שליטי עבר. ההתנהלות במדינות אלה במהותה איננה פשוטה ודורשת התארגנות לוגיסטית מורכבת ברוב המקרים. רכבי שטח משמשים במקרים רבים דרך אידיאלית לחוות את הסביבה והם מהווים אמצעי מעולה להתגבר על הדרכים הלא סלולות ולקשר אתכם עם הכפרים המרוחקים. את מכוניות הלאדה הסובייטיות החליפו עם השנים ג'יפים נוחים, מקומיים החלו לארח בבתיהם, ובמקביל מלונות נהדרים נבנו בערים הגדולות בשולי הרמות ההרריות. התפתחות, שלשמחתנו נעשית בהדרגה ועדיין לא פגעה בקסם התרבות והטבע שיש לפנינים המרכז אסיאתיות להציע.

בתמונה הפותחת: הרי פמיר בטג'יקיסטן | צילום: שאטרסטוק

 

לתגובות, תוספות ותיקונים
להוספת תגובה

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.

כתבות מטג'יקיסטן

טג'יקיסטן: טרק בהרי פמיר
טג'יקיסטן: טרק בהרי פמיר

טרק בהרי פמיר, הרכס השלישי בגובהו בעולם אשר חוצה את טג'יקיסטן, עובר בנופים בתוליים מפעימים. הליכה בין פסגות מושלגות, דרך מעברי הרים דרמטיים ולצד אגמים בצבע כחול מהפנט, כשאת החוויה משלימים לינת שטח בלב הטבע ומפגש עם תושבים ...

מסע לטג'יקיסטן: פסגות שמשאירות אותך ללא מילים
מסע לטג'יקיסטן: פסגות שמשאירות אותך ללא מילים

לא משנה לאן תסתכל ההרים תמיד יעמדו שם, גדולים ומרשימים, אציליים כל כך. נסיעה בדרכים משובשות בין פסגות מטריפות, הליכה בטבע פראי, ואנשים טובים בכפר שפותחים את דלת ביתם, ממלאים שוב ושוב את ספל הצ'אי ומציעים את החלאב ...

טג'יקיסטן – הממלכה הסוגדונית האבודה
טג'יקיסטן – הממלכה הסוגדונית האבודה

מסע מרתק בהרי הפאן הנישאים, שבצפון-מערב טג'יקיסטן, עובר דרך אגמים קסומים, קירות מצוקים ופסגות מושלגות ומסתיים בכפר זעיר שבתי הבוץ שלו משתלבים במדרון. במקום הנידח הזה הזקנים עדיין מדברים בשפתם של הסוגדינים, עם עתיק שחי כאן בעבר הרחוק