אדריכלות בפריז: לגעת בשמש לגעת ברוח - צרפת

כפי שקשה לדמיין את האמנות הישראלית ללא אחד מסמניה יוצאי הדופן והמרשימים ביותר, דני קרוון, בונה אנדרטת הנגב ליד באר שבע, מעצב קיר הענק שבאולם המליאה בכנסת בירושלים ומקים פסל "העיר הלבנה" שבתל אביב, כך קשה לדמיין את "הערים החדשות", אותן ערים מתוכננות למשעי שנבנו ב־25 השנים האחרונות כפתרון לכיעורה של הבנייה בפרברים סביב פריז, בטווח של 30 קילומטר סביב הבירה, ללא חותמו של קרוון.

ב־20 השנים האחרונות בילה קרוון אינספור שעות בתכנון פרויקטים אמנותיים עצומי ממדים בליבה של פריז ובפאתיה, ועיצב בה כמה מעבודות האמנות השאפתניות של המאה החולפת. בין השאר, תכנן קרוון את גן הסובלנות על שם יצחק רבין המנוח בכיכר אונסק"ו בלב פריז, עיצב את רחבת שארל דה גול (Esplanade de Charles de Gaulle)

מבט מהאוויר על הציר הגדול בסרז'י פונטואז, כשבמרכז עומד המגדל הנטוי, שגובהו 36 מטר ובליבו קרן לייזר. את בניין המגורים שבתחתית התמונה משמאל תכנן האדריכל ריקרדו בופיל

ברובע לה דפאנס שבבירה, ובעיקר היה אחראי על עיצוב הציר הגדול בסרז'י פונטואז
(Cergy Pontoise), עיר חדשה ההולכת ונבנית בשולי פריז, ציר שאורכו מגיע לשלושה קילומטרים.

את הציר חילק קרוון ל־12 תחנות, כשהראשונה בהן היא הכיכר העגולה, נקודת המוצא של הציר הגדול, שבמרכזה מתנוסס מגדל נטוי ורבוע בגובה 36 מטר, ובליבו קרן לייזר הפולחת את שמי פריז עם לילה. תחנה נוספת היא מטע עצי תפוח (מחווה לאימפרסיוניסטים קמיל פיסארו, פול סזאן ווינסנט ואן גוך שחיו כאן) סמוך לכיכר העגולה, ובתחנה אחרת הוקמה, בלב האגם הקטן שבעמק אואז (Oise), בימת מופעים המוקפת מים מכל עבריה, שיוצרת אמפיתיאטרון יוצא דופן. בתחנה נוספת נבנתה פירמידה מעל למים סמוך לאי, שאפשר להגיע אליה רק בסירה.

העבודה על הציר של סרז'י פונטואז נמשכת כבר 20 שנה וסיומה עדיין לא נראה באופק. "בחיים שלי לא חלמתי לעשות עבודה של שלושה קילומטרים", אומר קרוון, "אבל אני אמן שעובד לפי הזמנה. אגב, זה דומה לאמנות עד סוף המאה ה־15, כשרובה היתה מוזמנת ובממדים גדולים. אמנות שאי אפשר לסחור בה, אי אפשר למדוד אותה בערך כספי, אי אפשר למכור אותה וצריך לטפל בה.

"הוזמנתי לפריז בעקבות תערוכה שערכתי בפירנצה, שבה השתמשתי במרכיבים של פירמידה, קרן לייזר ואלמנטים אסטרונומיים. בשנת 1980 עברתי עם משפחתי לפריז כאילו כפה אותי השד, אבל כשהגעתי לסרז'י פונטואז, ראיתי עד כמה האיזור הזה מדהים: ברקע רואים את הבניינים הגבוהים של לה דפאנס ואת מגדל אייפל. בימים מעוננים, יוצאת קרן אור ומאירה את המונומנטים האלה. מתנה משמים, חשבתי לי.

"זה היה הפרויקט הראשון שלי בצרפת, והוא עדיין לא הסתיים. בתוך זמן קצר התברר לי שעתידו של הפרויקט מותנה במצב הפוליטי של העיר שהזמינה אותו ממני, ובינתיים, החליפו ארבעה נשיאים וכמה ראשי ממשלה וראשי עיר ושרי תרבות. מבחינתי, זה מסע סיזיפי. אתה מתחיל לעלות להר עם הנבחר החדש, כמעט מגיע לפסגה, ואז הכל מתחיל מחדש".

קוביות הזכוכית של דה גול
כיצד אפשר להגדיר את דני קרוון, שחוגג החודש את יום הולדתו ה־70, זוכה פרס ישראל לפיסול (1977), בעבר מעצב תפאורות מבריק (בין

אחת מקוביות הזכוכית הזרועות ברחבת שארל דה גול, רובע לה דפאנס. בשעות היום חודר אור השמש בעדן לחניה התת קרקעית ומאיר אותה, ובלילה, כשהחניה מוארת בחשמל, האור מלמטה מאיר את קוביות הזכוכית ואת סביבתן | צילום: גיל פרקל

השאר, עיצב עבור הכוהנת הגדולה של המחול המודרני, מרתה גרהם) וצייר, שעבודותיו מתנוססות בקוריאה, יפן, ארצות הברית, גרמניה, צרפת, ספרד, איטליה וישראל, ומי ייטיב לעשות כן יותר מקרוון עצמו?

"האמנות שלי", מסביר קרוון, "היא שטח הפקר שבין תכנון אורבני, אדריכלות נוף ופיסול. הפעם הראשונה ששילבתי בין התחומים האלה היתה בהקמת אנדרטת הנגב בשנת 1963. אז לא הבינו אותי בארץ. כיום השילוב הזה נחשב לאחד הדברים המעניינים באמנות.

"החומרים שאני עובד איתם הם כל מה שאפשר להשתמש בו. לאו דווקא חומרים של אמנות. אין אצלי מעמדות של חומרים. אני לא משתמש רק בשיש ובברונזה בגלל החשיבות שלהם לכאורה. אני משתמש במקום זאת ברוח, קווי אור שמש, דשא וצמחייה, כל דבר שאני יכול לחבר ולהעביר דרכו מסר, ליצור קשר, דיאלוג עם הצופה".

בזמן השהייה בפריז, בהמתנה מורטת עצבים להתקדמותן של העבודות על הציר הגדול בסרז'י פונטואז, קיבל קרוון הזמנה מנשיא הגוף המתכנן של לה דפאנס, רובע ההיי־טק המתכתי שבפריז. "נתנו לי שטח פתוח, ליד יציאה מרכבת ומעל לחניה", מספר קרוון. "עיצבתי את הרחבה, שאחר כך קראו לה רחבת שארל דה גול, תוך התייחסות לרכבת ולחניה. שמתי במרכז שתי מסילות שיוצרות תעלת מים ומשני הצדדים יוצאים האדנים.

מעל לחניה הנחתי קוביות זכוכית בגודל שני מטרים על שני מטרים. בלילה, האור שבא מתחת מאיר את הקוביות ואת הרחבה, וביום, אור השמש חודר דרכן ומאיר את החניה. על הקוביות כתבנו משפטים שדה גול אמר כשהיה מפקד תנועת ההתנגדות בזמן שחרור צרפת ובעת ההחלטה של הצרפתים לעזוב את אלג'יר".

הזמנה אחרת היתה לעצב כיכר אליפטית ופארק מרכזי בסן קוונטן אן איוולין, גם היא אחת מ"הערים החדשות". "מנהל הפרויקט דיבר איתי על

גן הסובלנות על שם יצחק רבין בכיכר אונסק"ו בפריז, ובליבו עץ זית | צילום: דני קרוון

פרויקט שיתייחס לאוניברסיטה ולספרייה שעמדו לבנות שם. זה היה מרגש: חלק אחד של הפרויקט היה נוף טבעי, וחלק אחר נוף אורבני. בחלק הטבעי, תכננתי מוזיאון לטיהור מים ואמפיתיאטרון עם אי מוגן לציפורים, כך שהבאים ישמעו את ציוציהן דרך מגבירי קול. רציתי גם לעשות שדה חיטה בלב העיר, שאותו מעבדים כמו שהיה פעם בכפר, אשר עליו בנויה העיר. אבל החלק הזה של הפרויקט נפל, ונשאר רק החלק העירוני.
"כיום העבודה עומדת גמורה, אך עדיין לא חנכו אותה רשמית.

אנשים אמרו לי שהיא תכוסה בגרפיטי, הרי כל העיר שם מלאה בכתובות, אבל עד היום, ואני לא רוצה לפתוח פה לשטן, לא ריססו במקום גרפיטי. נראה שאנשי האיזור אימצו את העבודה הזאת".
"העבודה שלי ממומנת על ידי אנשים, על ידי החברה, ונועדה לשמש את בני האדם", כותב קרוון בספר "דני קרוון" בהוצאת מוזיאון תל אביב.

"זו אחריות גדולה כלפי החברה בה במידה שזו אחריות כלפי האמנות. אני מנסה ליצור למען בני האדם כדי שיוכלו להפעיל את כל חושיהם, את השמיעה ואת הראייה, את הריח ואת המישוש, וכל זה אגב תנועה. אני עובד בשביל האנשים כדי להזמינם לדו שיח עם הסביבה, עם החומרים, עם זכרונם ועם עצמם".

תודת האמן לאנשי סטודיו קרוון, אסיסנט: האדריכל גיל פרקל, מודלים: אן טמיזה, תרגומים וארגון: אסטריד סבה.

אדריכלות בפריז: לגעת בשמש, לגעת ברוח

יעדים בעולם

אסיה, המזרח הרחוק

אירופה

אפריקה

צפון ומרכז אמריקה

דרום אמריקה

ישראל

יעדים נוספים

מסע אחר אונליין

ניווט לפי תגיות:

מסע אחר ברשת:

נושאים חמים באתר: