בעוד שבתל אביב בתי קפה נפתחים ונסגרים חדשות לבקרים, באירופה, כמעט בכל עיר גדולה יש לפחות בית קפה אחד שפעיל כבר למעלה ממאה שנה והפך למוסד מקומי. מעט מאוד השתנה בחלק מבתי הקפה האלה במהלך השנים, לפחות בכל הנוגע לעיצוב (שהוא לרוב מפואר מאוד, עם כורסאות קטיפה ושנדלירים מקריסטל) ולתפריט (שכולל עוגות דקדנטיות המהוות סכנה ברורה ומיידית לרמת הסוכר בדם של הסועדים). האוכלוסייה דווקא השתנתה – פעם הקהל היה מורכב מאמנים, סופרים, אנשי רוח ואפילו מלכים ומלכות, שבעודם יושבים בבית הקפה הם ניהלו ויכוחים ודיונים, העלו רעיונות, יצרו, כתבו, שיחקו שח והתאהבו. חלקם היו לבושים במיטב מחלצותיהם והתענגו על קפה משובח ועוגה בבית קפה מפואר בווינה, אחרים היו אמנים חסרי פרוטה שישבו במשך כל היום עם אותו ספל תה בבית קפה פריזאי. היום קהל המבקרים בבתי הקפה האלה מורכב בעיקר מתיירים, שרוצים לשבת ליד השולחן שבו לנין שיחק שח, או אולי על הכסא שעליו ישב פיקאסו כשפגש לראשונה את אהובתו דורה מאר. בחרנו כמה בתי קפה מיתולוגיים באירופה, חלקם מתייחדים ברשימת אורחים מכובדת, אחרים מתגאים בפאר והדר שכבר קשה לראות היום, ויש בהם כאלה שהקינוחים המופלאים שלהם סוחטים קריאות עונג מאז ועד היום. פריז הקפה הפריזאי המפורסם ביותר הוא ככל הנראה קפה דה פלור (Café de Flore). בית הקפה הזה, ששוכן בבולוואר סן ג'רמן, נוסד ב-1885, והיה בשיא תהילתו בשנות השלושים של המאה הקודמת, אז פקדו את המקום דרך קבע סופרים וציירים מפורסמים, כמו אלבר קאמי, גיום אפולינר ופיקאסו (שאפילו פגש בבית הקפה הזה את דורה, אהבת חייו). מאוחר יותר, בתקופת מלחמת העולם השנייה ז'אן פול סארטר וסימון דה בובואר נמנו על לקוחותיו הקבועים. בשנות השישים בית הקפה הפך למעוזה של תנועת הגל החדש בקולנוע הצרפתי, ומי שהגיע למקום יכול היה לפגוש בו את רומן פולנסקי, בריג'יט ברדו, ואלן דלון, לצד מעצבי העל איב סן לורן, גי לרוש ופאקו רבן. קפה דה פלור הפך לסמל פריזאי, כמעט כמו מגדל אייפל, והונצח בציורים רבים ובגלויות לתיירים. היום מרבית הלקוחות הם תיירים שבאים לחלוק כבוד לבית הקפה הכי מפורסם בעולם, למרות שבחדרים הפנימיים עדיין תוכלו לראות אנשים יושבים וכותבים. העיצוב הוא בסגנון האר-דקו, והתפריט סטנדרטי ויקר. שווה להגיע ולו בשביל האפשרות שהמוזה של פיקאסו תשרה גם עליכם אם רק תשבו ליד אחד משולחנות המהגוני במקום. המתחרה הגדול של קפה דה פלור בתקופה ההיא היה קפה לה דו מאגו (Les Deux Magots) הסמוך, שהחל את דרכו ב-1812 ברחוב בוסי ועבר ב-1873 לסן ג'רמן. גם קפה דה מאגו היה בשיא פריחתו בשנות השלושים, אז פקדו אותו לא מעט אמנים מהזרם הסוריאליטי לצד סופרים ואינטלקטואלים. הלקוח הקבוע המפורסם ביותר בדה מאגו היא ארנסט המינגוויי, ובשולחנות הסמוכים היה אפשר לראות את לואי אראגון, אנדרה ז'יד, אנדרה ברטון ואחרים. מוסד פריזאי אחר, ששמו יצא למרחוק לא רק בזכות אורחיו (שכללו את מרסל פרוסט, קוקו שאנל ואחרים) כי אם בזכות מאפיו האלוהיים הוא אנג'לינה (Café Angelina), שהוקם ב-1903 על ידי קונדיטור אוסטרי שקרא למקום על שם ביתו. למרות שהמקום הוא סלון תה, אחת הסיבות המרכזיות להגיע למקום היא דווקא השוקו האפריקאי – שוקו חם, סמיך וטעים להפליא, שמוגש עם קערית קטנה וגדושה בקצפת. הסיבה השנייה היא קינוח המון בלאן, שעשוי ממרנג, קצפת ומחית ערמונים. יש גם אקלרים, מקרונים, טארטים של פירות, מיל פיי ועוד כמה מהקינוחים שהצרפתים כל כך מתמחים בהם. המקום מפואר במיוחד – שתי קומות עם שולחנות שיש וכורסאות עור עמוקות. למרות ששמו של המקום והמיקום המנצח שלו (ברחוב ריבולי, בסמוך לגני טיולרי ומוזיאון הלובר) הופכים אותו למלכודת תיירים, מדובר במלכודת שכדאי להילכד בה, ולו בשביל לטעום את קינוח המון בלאן המופלא. וינה המפורסם מכולם הוא קפה זאכר (Sacher Café), ששוכן בחזיתו של מלון זאכר, מול בית האופרה של וינה. בית הקפה מפורסם יותר מכל הודות למנת הדגל שלו – הזאכר טורט, שמורכבת משתי שכבות שוקולד, ריבת משמש באמצע, זיגוג שוקולד למעלה וערימה של קצפת בצד. העוגה הזו הומצאה ב-1832, כשהנסיך מטרניך ארגן מסיבה ורצה קינוח מיוחד להרשים בו את אורחיו. מאחר והשפית היתה חולה, המשימה הוטלה על השולייה שלה, פרנץ זאכר שהיה אז בן 16. זאכר הגיש לאורחים את טארט השוקולד, הנסיך והאורחים אהבו את העוגה והשאר – היסטוריה. 44 שנים מאוחר יותר, ב-1876, פתח אדוארד, בנו של פרנץ, את מלון זאכר, ובו נמצא גם בית הקפה שמחזיק במתכון המקורי של העוגה. ויטרינת העוגות בזאכר קפה נותנת מקום של כבוד לזאכר טורט, לצד מבחר מפתה של עוגות קרם, שטרודלים וטארטים של פירות. גם הקפה פה איכותי מאוד. קפה וינאי נוסף בית הקפה סנטרל (Central), שבו לנין וטרוצקי נהגו לשחק שחמט, וגם פרויד, אלפרד אדלר ואפילו הרצל נמנו עם אורחיו הקבועים. גם היום, למרות שאצולת וינה מצאה מקומות עדכניים יותר לבלות בהם, מי שמבקר במקום מרגיש כאילו נקלע למנהרת הזמן. עמודי שיש, שנדלירים גדולי מימדים ותקרת קשתות הם חלק מהתפאורה, ובשעות אחר הצהריים מתקיימים במקום רסיטלים קלאסיים. למרות האווירה התיירותית, הקפה עדיין משובח והעוגות עדיין נהדרות. כדי להיכנס לאווירה הוינאית עד הסוף, כדאי להזמין שניצל וינאי גדול מימדים ושטרודל תפוחים נהדר. בודפשט קפה ניו יורק (Café New York), המעוצב בסגנון הרנסנס האיטלקי והבארוק, הוכתר לא מעט פעמים בתואר "בית הקפה היפה ביותר בעולם". יופי זה עניין של טעם, ויש מי שימצא את העיצוב של המקום מעט מופרז, אבל ללא ספק מדובר באחד מבתי הקפה המפוארים בעולם. מי שנכנס לפה מרגיש כאילו נכנס אל בין כתליו של ארמון מפואר במיוחד, עם עמודי שיש, זהב בכל פינה, ונברשות קריסטל עצומות שמשתלשלות מן התקרות שעליהן ציורי קיר מרהיבים. בית הקפה נפתח ב-1894, ומהר מאוד הפך לחביבם של הסופרים והעיתונאים המקומיים שבילו בו שעות ארוכות. במלחמת העולם השנייה המקום נסגר, ונפתח מחדש כמסעדה ב-1954, אבל רק ב-2006, אחרי שהמקום החליף בעלים ושופץ, הוא החל לחזור לימי הזוהר שלו. התפריט כולל מנות מהמטבח ההונגרי ומהמטבח האיטלקי, וכך אפשר למצוא בו מרק ארטישוק ירושלמי ופסטה בולונז לצד גולש בקר ושניצל וינאי. אפשר גם לשבת לקפה ועוגה. בית הקפה המפורסם ביותר בבודפשט הוא קפה ז'רבו (Gerbaud), שנפתח ב-1858 ושוכן בכיכר וורושמארטי (Vorosmarty), בקצה הצפוני של מדרחוב ואצי אוצה. ריהוט מעץ כבד, שולחנות שיש ונברשות קריסטל מקבלים את פני הבאים לבית הקפה, אבל אפשר גם לשבת בחוץ ולהתבונן בכיכר מלאת החיים. בסוף המאה ה-19 ובראשית המאה ועשרים התארחו במקום כל האנשים החשובים באותו תקופה, ואחת מהאורחות הקבועות במקום היתה סיסי מלכת הונגריה, אשתו של הקיסר פרנץ יוזף. העוגות המופלאות של קפה ז'רבו זכו לתהילת עולם, והמבחר כולל עוגות קרם וקצפת, טארטים (כמו דובוש ואסטרהזי), עוגות עם פירות, שטרודל תפוחים וכמובן את עוגת ז'רבו – עוגת שכבות עם מילוי של אגוזי לוז וריבה, בציפוי שוקולד. קפה פלוריאן (Florian) הוא בית הקפה הוותיק ביותר באיטליה. בית הקפה, שנפתח בוונציה ב-1720, אירח במהלך השנים לא מעט מפורסמים – גתה, לורד ביירון, צ'רלס דיקנס, מרסל פרוסט ואפילו קזנובה – כולם אהבו לשתות פה את הקפה שלהם. גם אם מתעלמים מההיסטוריה המפוארת שלו, לקפה פלוריאן יש פוטנציאל גבוה להפוך למלכודת תיירים. הוא שוכן בכיכר סן מרקו, שכל בית קפה ששוכן בה, גם אם כל מה שיש לו להציע זה קפה דלוח במחיר מופקע, זוכה להצלחה גדולה. לקפה פלוריאן דווקא יש מה להציע מלבד המיקום ורשימת האורחים המכובדת – ציורי קיר של אמנים מפורסמים על הקירות, גילופי עץ ותערוכות מתחלפות, לצד קפה משובח באמת. אפילו השירות כאן, שניתן על ידי מלצרים חנוטים בחליפות מהודרות, נעים ולבבי, מה שלא תמיד מקובל בבתי הקפה המיתולוגיים. גם לרומא יש את בית הקפה המיתולוגי שלה – אנטיקו קפה גרקו (Antico Caffe Greco). בית הקפה הזה שנפתח ב-1760 הוא הוותיק ביותר בעיר. רשימת האורחים המאוד מכובדת שלו כוללת סופרים, אמנים ומלחינים, כמו סטנדל, איבסן, קיטס, שלי, פרנץ ליסט, ריכארד וגנר, פליקס מנדלסון והנס כריסטיאן אנדרסן. חלק מהאורחים בילו בבית הקפה שעות ארוכות ואף יצרו בו. ניקולאי גוגול, למשל, כתב בבית הקפה את הרומן נפשות מתות. אורחים חשובים ממשיכים להגיע לבית הקפה עד היום, והוא מארח דרך קבע, סופרים, ציירים ופוליטיקאים. בנוסף לאפשרות להתחכך בעבר הזוהר של המקום, הם נהנים מהמיקום הנהדר בשדרות ויה קונדוטי, ליד המדרגות הספרדיות, מציורי הקיר מהמאה ה-17 שמעטרים את הקירות, ולא פחות חשוב – מהקפה הנפלא ומהשוקולטה הטובה בעיר. מכירים בתי קפה נפלאים באירופה? ספרו לנו והכניסו המלצה באתר >> |
