|
כמו כלבים וילדים, כשיש לוויתנים בשטח הם גונבים את ההצגה. בבוקר בהיר, כאשר עגנה אוניית הפאר שבה שטנו לאלסקה, ויתרנו על מנעמיה המפנקים וירדנו בעיירה הציורית סקגווי (Skagway). שם, בין שפע החברות המציעות טיולים, מצאנו שני נערי חמד שהסכימו להעמיס אותנו על סירת המרוץ שלהם ולצאת איתנו להפלגה אל לב המפרץ כדי לתור אחר לווייתנים.
הריקוד החינני של היונק הימי הגדול, כשלצדו לווייתנים קטנים שזה אך נולדו - מחולות של אבות ובנים - הוא מחזה מרומם נפש. הם קופצים ומשתובבים, עולים מעל פני המים, יורדים כשזנבם העצום מיתמר לשמים. ולנו לא נותר אלא להשתאות לנוכח השילוב הזה של גודל עצום וקלילות. על הגדה שמנגד עמד דוב גריזלי גדול, דג לו סלמון וחמק בכבדות אל תוך סבך העצים. אז על מה נסתכל קודם?
גאוות האלסקאים
ירדנו מהאונייה לרכבת המקורה זכוכית, רכבת חוצת אלסקה, הנוסעת מאנקורג' צפונה. הנסיעה ברכבת הנוחה והמפוארת כמוה כנסיעה במלון חמישה כוכבים, עם מעלית פנימית למתקשים לטפס ומסעדה של מפות לבנות מעומלנות ומלצרים הטורחים במשך כל הנסיעה. יערות עבותים, נהרות שוצפים וחיות בר חולפים על פניך כמו בתמונה נוסעת.
אחר כך הגענו לשמורת הטבע דנאלי (Denali National Park), ששטחה גדול משל מדינת ישראל. בשמורה יש אזורי טונדרה משולבים באזורי טייגה, נהרות, קרחונים וחיות בר כמו דובים, זאבים, שועלים, ונשרים. גולת הכותרת היא הר מקינלי (McKinley) המהפנט. מקינלי, שראשו מכוסה קרחוני עד, הוא ההר הגבוה ביותר באמריקה הצפונית, והוא מתנשא לגובה של 6,200 מטרים מעל פני הים. תושבי אלסקה מתגאים בכך שהוא ההר הגבוה ביותר בעולם אם מודדים אותו מבסיסו ועד קדקודו - 5,400 מטרים.
מזג האוויר בימים שבהם שהינו בשמורת דנאלי היה בהיר. בילינו שעות רבות בישיבה של שקט אל מול ההר, ולא רווינו מיופיו. כשבן זוגי הפך לזומבי, שפולט מדי פעם קריאת התפעלות, החלטתי לעשות מעשה: הזמנתי טיסה במטוס קל מסביב להר. החוויה מפעימה. מתחתינו נהרות קפואים של קרח וקניונים צבעוניים, ואנו נושקים לשרשרת ההרים עם טייס שהפריח את נשמתנו בתרגילי אקרובטיקה. גשם ושמש חליפות וקשתות בענן, שאתה טס לקראתן כמו בסיפור אגדה ואינך מאמין. אנו חגים מסביב לפסגת ההר המושלג ומילות השיר "אלי, שלא יגמר לעולם", נכונות מתמיד.
|
