יום שבת אחר הצהרים, המשפחה המורחבת יושבת על הדשא במושב שבו מתגורר בני שגיא. בין פיסטוק חלבי לגרעיני אבטיח אנחנו נושאים עין השמיימה: הרקיע מכוסה כולו להקות של ציפורים העושות דרכן דרומה ליבשת אפריקה כדי לחרוף בה; בהגיע פעמי האביב יעשו את אותה הדרך חזרה לכיוון אירופה. בעוד אנחנו מתפעלים מהמראה שואל בני, "למה אנחנו תמיד נוסעים צפונה, לעמק החולה, כדי לצפות בטבע ובציפורים?". כשאני שואל אם יש מקום קרוב יותר, הוא מציע שטיול בגן הלאומי בגבעות מרר: "אני מבטיח להראות לכם מגוון ציפורים ועוד שאר מיני בעלי חיים, שלא לדבר על הצמחייה הענפה". סיכמנו שנצא שנינו למסע מקדים, לפני שנביא איתנו את כל השבט. למחרת אנחנו יוצאים לדרך על כביש 40 עד צומת תל נוף ומשם שמאלה, אל הפרדסים הנמצאים למרגלות גבעות הכורכר. זהו רכס הגבעות המזרחי מבין ארבעה רכסי כורכר. גבעות מרר מתנשאות לגובה של כ-90 מטר מעל פני הים, ואת שמן קיבלו מכפר ערבי בשם מע'אר, שנקרא כך מריבוי מערות המגורים שנמצאו ברכסי הכורכר.
את הבוקר אנו פותחים כמנהגנו באיסוף זרדים, הדלקת מדורה והכנת קפה ערבי (נח'לה) בפינג'ן. אני מביט אל גבעות הכורכר ולא יכול להתעלם מסימניה המפויחים של דליקה ענקית שעשתה שמות בצמחייה העשירה. מבט לאחור, לכיוון נחל קדרון, מגלה זרימת מים איטית – תוצאת הגשמים שירדו לאחרונה. אחרי הקפה של הבוקר אנחנו מתחילים במסע של גילויים, שאם היו מספרים לי מה הוא יכיל, הייתי פוטר את המספר בתנועת יד מבטלת. אבל קודם כל, מן הראוי לספר כי במלחמת העולם הראשונה שימש רכס הגבעות קו הגנה של הצבא התורכי מפני גדודי הצבא הבריטי בעלותם צפונה לכיבוש ארץ ישראל. כאן התנהלה מערכה צבאית קשה, שבה התורכים איבדו קרוב לאלף לוחמים וכמספר הזה נפלו בשבי, ואילו הבריטים שניצחו איבדו כ-500 חיילים. שגיא מספר כי לא מזמן, בעקבות סופת גשמים שסחפה את פני הקרקע, גילה כאן רימון יד טורקי ישן והזעיק חבלן משטרתי כדי לפוצצו.
המסע שלנו מתחיל באנדרטת הצנחנים. אנחנו מכבדים את הנופלים וממשיכים בדרך העולה בהדרגה, שגיא עם האצבע על הדק המצלמה, נכון לקלוט ולצלם את עולם החי והצומח. השביל, שלאורכו נטועים עשרות עצי חרוב, מתחיל לעלות בתלילות, ואני חושב על פירותיו המתוקים של החרוב ומסמן לעצמי שפה המקום לספר לילדים את סיפורו של חוני המעגל ועץ החרוב: על פי אגדה המופיעה בתלמוד הבבלי כאשר חוני הלך בדרך הוא ראה אדם נוטע חרוב. שאל אותו מדוע הוא עושה כן, שכן החרוב יישא פרי רק בעוד שבעים שנה. האדם ענה שהוא נוטע את החרובים לדורות הבאים, והוסיף: "כשם שנטעו אבותיי לי, אטע אני לבני". ישב חוני מתחת לעץ, נמנם והתעורר כעבור שבעים שנה. כאשר קם משנתו, ראה את נכדו של הזקן מלקט מפירות החרוב.
נזכרתי כיצד בילדותי היינו מכינים משרוקית מאולתרת מפרי החרוב: מחוררים את החרוב ונושפים פנימה, ושריקה עזה היתה נשמעת. אנחנו ממשיכים, ומולנו מתגלות שבכות של שיחי צבר, ששרידי סברסים קמוטים שמוטים על עליהם הבשרניים. ציפורים שחורות עומדות על עלי הצבר ומנקרות את הפירות. מימין שדרה יפהפייה של ברושים, הנראים כנרות נשמה, ובין ענפיהם קבוצות של עורבים שנתנו קולם בקרקור. דררות צבעוניות, שציוצן מחריש אוזניים, עסוקות בטקסי חיזור. הדררה היא ציפור פולשנית, שהתאזרחה בישראל רק בסוף שנות ה-80 של המאה שעברה, וכאן אנחנו רואים אותה שוב ושוב. הגענו לצומת דרכים, ובחרנו בדרך שהתעקלה מערבה. כמה עצי תמר, עצי תאנה, שקמים, אשלים ואפילו שיחי אטד. מקום מושלם לספר לילדים את משל יותם: "הלוך הלכו העצים למשוח עליהם מלך"… כזכור, שיח האטד הנמוך היה זה שהעצים רצו להמליך עליהם – משל לניסיונות של בני ישראל להמליך אנשים שאינם ראויים.
בין ענפי העצים הבחנתי ביונת בר ענוגה, פה ושם נראה אדום החזה ואפילו כמה ינשופי עצים פקוחי עיניים וזקורי אוזניים, ממתינים לחשכה כדי לצאת לטרף. בעודנו ממשיכים בעלייה המתונה לשיא הרכס נקרתה בדרכנו ארנבת, שהביטה בדאגה בפולשים שחדרו לתחומה. חלפנו גם על פני אילנית ירוקה וצב גדול. בפסגת הרכס נמצאות שתי בריכות מים מבוטנות גדולות שנבנו כחלק מקו ירקון-נגב בתחילת שנות החמישים. משיא הגבעה נשקף מראה מרהיב: דרומה – גדרה וקדרון, מזרחה – בסיס חיל האוויר תל נוף ולידו מושב בית אלעזרי, במרחק נראים רכסי הרי יהודה, צפונה – מרכז קניות ופאתי העיר רחובות, מערבה – בתי העיר יבנה ומושבי חבל גדרות. אחרי דקות ארוכות של הנאה אנחנו מתחילים בירידה לכיוון חניון המטיילים ולמגרש החניה. אין לי ספק שהדור הצעיר ייהנה מאוד מטיול בגן הלאומי גבעות מרר. המסלול מיועד למשפחות ואורכו כשני קילומטרים וחצי של הליכה נוחה ומהנה במסלול מעגלי.
איך מגיעים? לבאים מצפון: נוסעים על כביש מספר 40 דרומה, חולפים על פני צומת בילו וגבעת ברנר ונכנסים ימינה לחניון באנדרטת הצנחנים. לבאים מדרום: נוסעים על כביש מספר 40 צפונה, חולפים על פני גדרה וצומת תל נוף ונכנסים שמאלה לחניון באנדרטת הצנחנים. |
