תפריט עמוד

שייט נהרות באנגליה – הזמן עמד מלכת

"נחמד?! זה הדבר האחד והיחיד", הצהיר עכברוש המים בחגיגיות, כשהוא רוכן קדימה כדי לחתור. "אני מבטיח לך, ידידי הצעיר, שאין שום דבר – פשוט שום דבר – שאפשר בכלל להשוות עם סתם שיטוט בסירה. שיטוט", המשיך לו בקול חולמני, "שיטוט – ככה – סתם – בסירה…"
"זהירות, עכברוש!" קרא פתאום החפרפר.
היה זה מאוחר מדי. הסירה פגעה בגדת הנהר במלוא כוחה. החולם, השייט העליז, רבץ על גבו בתחתית הסירה ועקביו מתנופפים באוויר".

(מתוך "הרוח בערבי הנחל", מאת קנת גרהם; תרגום עברי יעל רנן, בהוצאת אדם)

בשנת 1908 ייסד הארי בלייק את חברת ההשכרה שלו לסירות נופש. בדיוק באותה שנה יצאה לאור המהדורה הראשונה של "הרוח בערבי הנחל", ספרו בן האלמוות של קנת גרהם. שני המפעלים האנגליים האלה, זה של בלייקס וזה של גרהם, עשו חיל רב במרוצת 103 השנים שחלפו מאז.

בהביאו בחשבון את המישורים הנרחבים של אנגליה, את נתיבי המים הרבים והמגוונים – נהרות, נחלים, אגמים ותעלות – ובמיוחד את אהבתם הרבה של האנגלים לשייט, האמין בלייק שהחברה שהקים תפליג על מים בטוחים בדרכה אל ההצלחה. בלייקס (BLAKES) הפכה במרוצת הזמן לשם דבר בכל הקשור ל"נופש צף". כיום היא מציעה ללקוחותיה שתי דרכים לבילוי הנופש הזה: שיט בתעלות, שנחפרו במהלך המהפיכה התעשייתית, ושיט בנהרות.

שייט על הנהר יאר. האנגלים אוהבים לבלות את החופשות שלהם על המים

התעלות שימשו בעיקר להובלת מטענים וסחורות. העתיקות שבהן נחפרו מחדש ושופצו על ידי רשות התעלות ודרכי המים בבריטניה, ומשמשות עתה להפלגות נופש (ראו כתבה על שייט תעלות בוויילס). הסירות שמפליגות בתעלות ציוריות להפליא ומקסימות בצבעיהן, אלא שמגבלות הרוחב שלהן גזרו את צורתן לתבניות צרות וארוכות. המפליגים חולפים על פני כפרים, עיירות וערים תעשייתיות גדולות. הם מתמרנים מעל לגשרים או מתחתם, ומדי פעם מחלצים עצמותיהם בהעלאתה ובהורדתה של הסירה על פני מפלסי המים השונים בעזרת תאי שייט (Locks).

הדרך השנייה מזמינה את חובבי השיט הבריטיים להפליג בנהרות ובנתיבי מים טבעיים. כאן מצטמצם האופי העירוני, הסירות תופחות לממדיהן של יאכטות חטובות ועבות ירכתיים, והטבע מנגן כינור ראשון. שתי צורות ההפלגה פופולריות מאוד בבריטניה, ואנגלים רבים נוהגים לבלות את חופשתם על המים. אנחנו בחרנו בדרך השנייה וירדנו לנהר.

"שמע! אם באמת יש לך בוקר פנוי, מה דעתך שנפליג לנו בנהר ונבלה בו יחד כל היום?"
החפרפר הרקיד את בהונותיו מרוב אושר, הרחיב את חזהו באנחה של סיפוק מלא ונשען בגבו על הכריות הרכות, מתמכר להנאה עליונה.
(מתוך "הרוח בערבי הנחל")


אחת מאלף
למזלנו, לא אנחנו בחרנו את הסירה שבה שטנו. למזלנו, משום שמבחר הסירות העומד לרשות השוכרים הוא מדהים. יותר מאלף סירות מציעה בלייקס ללקוחותיה. הסירות נבדלות אלה מאלה בייעודן: שייט בתעלות, הפלגה בנהרות או שייט במפרשיות. יש הבדלים גם במספר הנוסעים, ברמת הציוד והזיווד ובתאריכים שבהם מושכרת הסירה.

הסירה היא בית צף. הרבה מחשבה הושקעה בתכנונו ובעיצובו של הבית הזה כדי שלמתארחים בו תנעם השהות בין כתליו. המטבח מצויד בארונות, במדפים ובמקרר. יש בסירה שירותים, מקלחת, הסקה ללילות הקרים, מים חמים בשפע, ולמי שמתקשה להינתק מהציוויליזציה הרחוקה: מכשיר טלוויזיה. התחושה היא של טיול עם הבית כולו. האתרים שעל פניהם חולפים פחות חשובים. מה שחשוב הוא איך נוסעים ומה עושים במהלך השייט.

שטנו בסירה מדגם SEA PILOT. מדרגיה העניקו לה חמישה כוכבים כעדות למותרות שהיא מפנקת בהם את הפוסעים על סיפונה. היו בה שלושה מפלסים פנימיים, מערכת היגוי כפול (אחד, לימי שמש, על הסיפון; השני, לימי סגריר, במפלס הפנימי). הסירה מרווחת מאוד, שקטה ובעלת חלונות גדולים. אחד מעובדי חברת בלייקס עלה על הסיפון במעגן, והסביר לנו באדיבות ובסבלנות איך נוהגים בבית המלון הצף הזה. הוא התניע, תימרן אל מרכז הנהר, ולאחר כמה דקות, כאילו שאין מעשה טבעי מזה, העביר את ההגה לידינו, איחל לנו חופשה נעימה ודילג לחוף. מכאן ובמשך שבוע ימים נותרנו רק אנחנו, הטבע והסירה.

הכל בסדר, אדונים? שאל בעל הסירה.
הכל שפיר, השבנו. הריס נטל את המשוטים, אני נטלתי את ההגה ומומורנסי, שהיה עגום ואכול חשדות, התייצב בחרטום הסירה. בתנופה עזה זינקנו אל לב הנהר, העתיד להיות ביתנו למשך השבועיים הבאים…
הנהר הנוצץ, גשרי העץ המקושתים עליו, המעונות המטופחים על גדות הנהר, הריס בחליפתו האדומה-כתומה, הגונח על המשוטים, מראה המוסתר למחצה של הטירה העתיקה לבית טיודור – כל אלה יצרו יחד תמונה זוהרת אך רגועה, מלאת חיים ועם זאת שלווה.
(מתוך "שלושה בסירה אחת", מאת ג'רום ק. ג'רום, תרגום עברי יאיר בורלא, בהוצאת כתר)

סירה, טחנת רוח ושקיעה מדהימה. כדי לנצל את הרוח העזה הנושבת מהים הצפוני נבנו באזור טחנות רוח רבות

נגד הזרם (או איך כמעט נסחפנו ללב ים)
מעגן בעיירה ברנדול (BRUNDALL) שימש לנו כנמל הבית. הפלגנו על נהר היאר (YARE) ופנינו מזרחה לעבר הים הצפוני. מחרטום הסירה ראינו מישורים רחבי ידיים, שטוחים כשולחן. מישורים אלה הם שהעניקו לאיזור את שמו: מישורי נורפולק (NORFOLK BROADS).

הסתיו היה כבר בעיצומו והעצים צבעו את המישור בצבעי שלכת. ברווזונים ליוו את הסירה בדרכה, קורמורנים ניסו לשלות דגים מהנהר, וכשיצאו רטובים מהמים פרסו את כנפיהם מול הרוח כדי שיתייבשו. כאן, במרחבים הפתוחים, הרגשנו כבר היטב את משב הרוח שמגיע מן הים הצפוני. כדי לנצל את הרוח בנו בעבר תושבי האיזור טחנות רוח רבות וחלקן פועל עדיין. הטחנות הפעילות משמשות לשאיבת מים, להשקיית השדות ולטחינת קמח.

התקרבנו לשפך הנהר. מרחוק אפשר היה כבר להבחין בבתיה הראשונים של גרייט יארמות' (GREAT YARMOUTH), העיר השנייה בגודלה באיזור אחרי נוריץ', והמזרחית ביותר באיים הבריטיים. מגרייט יארמות', השוכנת לחופו של הים הצפוני, אפשר כבר לראות בבירור מגדלי קידוח נפט הניצבים כמפלצות על רגלי הפלדה הגבוהות שלהם.

הקירבה הרבה לים מחייבת הקפדה על אופן קשירתה של הסירה לרציף. הסירה חייבת להיות קשורה כך שתוכל לרדת עם מפלס המים היורד בשפל. החל משעות אחר הצהריים "רצים" מי הנהר בזרם חזק אל הים ומפלס מימיו יורד. אלה שקשרו את סירתם בצורה הדוקה מדי לרציף לפני שהשפל הגיע לשיאו, עלולים לגלותה תלויה בבוקר על חבלי הקשירה כשהמים זורמים בנחת מתחתיה. אם כך אכן קרה, כדאי פשוט להמתין לבואה של הגאות, ובכל מקרה ממליצים בעלי הניסיון להימנע מלנתק בסכין את החבל שעליו תלויה הסירה. כל תורת הספנות הזו הובאה אמנם לידיעתנו, אך תורה לחוד ומעשים לחוד.

מזח גורלסטון, במקום בו נהר היאר נשפך אל הים הצפוני סמוך לגריית יארמות'. אם לא נזהרים, הסירה עלולה להיסחף אל הים | צילום: אייסטוק

הגענו לגרייט יארמות' באור אחרון. הזרם סחף אותנו בחוזקה לכיוון הים, וכך, ספק נסחפים בזרם, ספק משייטים בכוח מנועה של הסירה, חלפנו על פני הגשר שסימן את גבול המסלול המותר לשכמותנו, ומצאנו עצמנו בנמל. יאכטה קטנטונת בין אוניות הענק. באין ברירה ובדאגה הולכת וגוברת החלטנו שכדאי לעגון ויהי מה. בניגוד לכל כללי ההפלגה המומלצים פשוט נעצנו עצמנו, חרטום לפנים, במזח. רגלינו עמדו סוף סוף על קרקע יציבה, אך לא יבשה – גשם זלעפות החל לרדת והיקשה על פעולת חילוצו של החרטום. משך כשעתיים, ולאחר שנעזרנו בעצות רבות של ימאים ותיקים ומנוסים שהתגודדו סביבנו, התמודדנו עם החרטום העיקש. כשהצלחנו סוף סוף לעגון כמקובל, במקביל לרציף, התברר לנו ששטף הנהר גבר מאוד, ובעצה אחת עם ידידינו החדשים החלטנו לצאת לפוש מעט בעיר ולנסות ולשוט במעלה הזרם בשעה מאוחרת יותר.

בתשע בערב שבנו לסירה. הגשם המשיך לרדת אך הזרם היה איטי קצת יותר. במאמץ גדול, ספוגים לחלוטין במים, התחלנו לסובב את הסירה. תחילה החזקנו את חבל הירכתיים קשור למזח וניסינו להשתמש בו כציר. לאחר מכן הטלנו את חבל החרטום אל היבשה, אך כאן נתבררה הטעות: חבל זה היה קשור לעוגן – קוביית בטון שמשקלה כעשרים קילוגרם. שניות אחדות לאחר מכן כבר צללו החבל והעוגן במים. הסירה נפרדה מן הרציף והחלה נסחפת לכיוון אמצע הנמל. ממש ברגע האחרון הצלחנו להשלים את הפנייה, ובמאמץ מרוכז שכרך את תפילותינו הכנות יחד עם שיא עוצמתו של המנוע, החלה הסירה עושה דרכה במעלה הנהר אל מעגן היאכטות הבטוח שמעבר לגשר. אספנו אל הסיפון את מי שהפקרנו על החוף ובידיו העוגן שנמשה מן המים ונשמנו לרווחה. ניצלנו.

ממערב לעיר מתפצל הנהר וכמה מסלולי הפלגה אפשריים נפתחו בפנינו. פנינו צפונה במעלה הנהרות ביור (BURE) ואנט (ANT). נוף המישורים החשוף הפך בהדרגה לסבך של חורשות עצים, שיחים ואגמי מים.

הם סטו מן האפיק הראשי ופנו לתוך יובל שנראה בתחילה כאגם קטן, מנותק כליל ומוקף יבשה. מדרונות ירקרקים עטרו את גדותיו, שורשי עצים חומים התפתלו כנחשים בוהקים מתחת למים השקטים, ומולם הזדקרה כתפו הכסופה של סכר אפוף אשד מקציף, יד ביד עם גלגל טחנה זולף ומסתחרר ללא מנוחה, ומעליו בית טחנה שגגו מקומר ואפרפר. האוויר נמלא רחש מרגיע, עמום וחנוק, אך מתוכו עלזו מפעם לפעם קולות קטנים וצלולים. המראה היה יפה כל כך עד שחפרפר לא יכול אלא לשאת את שתי כפותיו לשמים ולמלמל בנשימה עצורה: "אלוהים אדירים! אלוהים אדירים!"(מתוך "הרוח בערבי הנחל")

הנהר זורם דרך אזורים ירוקים ופסטורליים, שחלקם מסומנים כשמורות טבע

המקום בו גם שתקנים מדברים
הנהר מתפתל צפונה. הכתמים הירוקים על המפה הפכו גדולים וצפופים יותר. הסירה חלפה לאיטה סמוך לסבך הגדל על גדות המים. בכמה מן המקומות הגענו לאזורים שסומנו כשמורות טבע. היטלנו את העוגן שהצלנו קודם לכן מטביעה וירדנו לשוטט על הגדה. מזג האוויר הנוח איפשר לנו ביקורים נינוחים ואיטיים בכפרים המעטים הפזורים בין החורשות. אלה הם מקומות קטנים וציוריים, טובלים בים של ירק ופרחים. במרכזו של כל כפר ניצבת כנסייה, עתיקה בדרך כלל, בנויה בסגנון פשוט וגס. הצירוף של הסירה האיטית, הסבך והכנסייה יצר תחושה מתמשכת של קצב חיים אחר.

באותו יום א' צעדו כל בני הכפר לכנסייה, לבושים במיטב בגדיהם. הם בירכו זה את זה לשלום, נעצו בנו מבטים השמורים לזרים, ואיפשרו לנו ליהנות מריח הטחב והקטורת של הכנסייה, הניחו לנו להתבונן בנוף דרך חלונות הוויטראז' הגדולים ולהאזין לנגינתו של העוגב.

המוסד השני בחשיבותו בכל כפר הוא הפאב מקומי, ורבים כאלה פזורים בכל מקום ואפילו לאורך הנהר. גם אלה שאינם מתפתים ליהנות מניחוחן של כנסיות אינם מוותרים באנגליה על הביקור בפאב. בערבים מתכנסים במקומות אלה שייטי הסירות ובני המקום ומול כוסות הבירה הענקיות קל לקשור שיחה. אפילו בני כפר שתקנים נעשים פטפטנים בתנאים כאלה. האווירה חמימה ונעימה גם לזרים, הבירה מצוינת, והאוכל טעים רק לחיכו של מי שהורגל בו.

הנהר היה כולו שלנו. איש לא נראה בו זולתי סירה ננסית כקליפת אגוז שנראתה באופק, כאילו תקועה באמצע הנהר. מתוכה נזדקרו דמויותיהם של שלושה דייגים.
דומים היינו לשלושה אבירים, שעלו מתוך אגדה עתיקת יומין, צולחים ביעף אגם מכושף ואפוף מסתורין ומבקיעים דרכם אל תוך ממלכת הדמדומים הנעלמת – אל מחוז זריחת השמש הגדולה.
לא הבקענו אל תוך ממלכת הדמדומים, אלא אל תוך אותה סירה בה ישבו שלושת הדייגים הקשישים.
(מתוך "שלושה בסירה אחת")

האיזור כולו הוא ארץ חלומותיהם של חובבי הדיג. בכל פינה ראינו גברים, נשים, זקנים וילדים, שישבו על החוף או על סיפון סירתם, שילשלו חכה והמתינו. עד כמה גדולה התעניינותם של אנשי האיזור בדיג אפשר להבין כאשר נכנסים לחנות לממכר עיתונים. כל חנות כזו מלאה בשפע של עיתונים, שבועונים וירחונים העוסקים בדיג על היבטיו השונים והלא מגוונים. בכל כפר וברוב המעגנים יש חנויות המתמחות בציוד לדיג. מוכרים בהן פתיונות סינתטיים ואורגניים, חוטים, קרסים ושאר נפלאות. חלק מהדייגים שבהם התבוננו הצליחו להעלות בחכתם כמה דגים. כל הניסיונות שלנו לנהוג כמותם העלו חרס בידינו.

כשפתחנו לאחר שבוע את מפת אנגליה כדי לראות איזה מרחק עברנו, הכל התגמד לנגד עינינו. על פני המפה הגדולה המרחק היה זעיר, בעוד שאנחנו חשנו שעברנו עולם ומלואו. המהירות האיטית מכתיבה התבוננות יסודית בכל אותם אלפי פרטים זירים המרכיבים את הנוף. הזמן עמד מלכת.

גודל הסירה והדירוג שלה קובעים את המחיר שתידרשו לשלם

איך עושים את זה? מידע שימושי
קשה להשוות בין נופש צף שכזה לבין כל סוג אחר של טיול ברכב מנועי. אמצעי התחבורה הוא בדרך כלל דבר משני, לא כך כאן. לא כל כך חשוב מה רואים, כי אם איך רואים. את הסירה שלנו שכרנו מחברת בלייקס (Blakes), ואספנו אותה בכפר ברנדול (Brundall); אם כי אפשר להתחיל מנקודות שונות ברחבי אנגליה.

מתי לנסוע?
כידוע, אנגליה גשומה במרבית חודשי השנה. אפשר אמנם להפליג בסירה גם כשניתך מטר, אבל ימי שמש טובים הרבה יותר. חודש ספטמבר הוא החודש שבממוצע יורדת בו כמות המשקעים הקטנה ביותר. אומנם היו לנו מספר ימים מעוננים ושני לילות גשומים, אבל מצאנו שחודש ספטמבר הוא נוח להפלגה. מה עוד שבחודש זה נרגע הלחץ של שיא העונה, מספר הנופשים קטן, והמחירים יורדים.

עונת ההפלגה:
העונה נמשכת שבעה חודשים.היא נפתחת באמצע חודש מרץ ומסתיימת באוקטובר. הסירה מושכרת לשבוע, בדרך כלל משבת לשבת. אין אמנם אפשרות לטיול מעגלי, אולם בדרך חזרה קשה להבחין שאלה אותם מקומות שאך ימים ספורים קודם לכן עברנו בהם. שיא העונה חל בחודשי הקיץ (יולי-אוגוסט), ואז צפיפות הסירות בנהר גדולה.

בטיחות:
קל מאוד לתפעל ולהשיט את הסירה. מוט הילוכים פשוט מאפשר תנועה קדימה או אחורה במהירות מוגבלת לשבעה מייל בשעה בלבד. רוב הסירות חדשות ושמורות היטב, ולא נזקקות לטיפול כלשהוא. לרשות המפליגים עומדים אנשי רשות דרכי המים בבריטניה, שנמצאים במעגנים הגדולים או שטים בנהר תחת שלט מאיר עיניים – River Inspectors.

המחיר:
נקבע על-פי גודל הסירה, דירוגה והשבוע בשנה. הסירה שאנחנו שכרנו מיועדת ל-6-4 אנשים, היא זכתה לחמישה כוכבים בדירוג, ומחירה נע בין 500 ליש"ט בסוף העונה ל-1,000 ליש"ט בשיאה.

לקריאה נוספת:

אנגליה: שיט על התמזה 
אנגליה: שיט על התמזה

שיט בנהר התמזה, שלאורכו עיירות אנגליות, מוזיאונים מיוחדים ושטחים ירוקים. טיול מהספרים
 


אזור האגמים באנגליה

לתגובות, תוספות ותיקונים
להוספת תגובה

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.