| אין (כמעט) ילד בישראל שאינו מכיר את הכותל המערבי. גם אם הוריו החליטו לקחת אותו בבר מצווה לדיסנילנד בפריז והוא לא חווה את העלייה לתורה בכותל, הרי שבטכס ההשבעה בתחילת הטירונות, הוא יגיע לאתר הקדושה היהודי האולטימטיבי. לא רבים יודעים כי קדושת הכותל כמקום תפילה היא בת 400 שנה לכל היותר. רבים מאוד לא מודעים כי המתפלל מזרחה ברחבת הכותל מתפלל אל מול התוספות של הורדוס ברחבת הר הבית, תוספות שלא התקדשו. על מנת להתפלל אל מול מקום בית מקדשנו שנחרב (רחבת כיפת הסלע), יש לפנות בכותל לכיוון צפון-מזרח. אפשרות טובה יותר להתפלל מול מקומו המשוער של קודש הקודשים היא להיכנס למנהרות הכותל, לנוע כ-120 מטר צפונה, ובנקודה מוגדרת, נמצא המבקר מערבית בדיוק מול כיפת הסלע. בדרך כלל יימצאו שם אנשים, או חתנים וכלות ביום חתונתם, המתפללים מזרחה. מי שאינו רוצה לרדת מתחת לאדמה ועדיין רוצה להתפלל אל מול רחבת כיפת הסלע, יכול להגיע לרחבה הקטנה הצמודה לכותל המערבי, צפונית לשער הברזל, רחבה שקיבלה את השם "הכותל הקטן", ועבור המקומיים זאת הכניסה למתחם המגורים "חוש שיהאבי". הרחבה הצרה של הכותל הקטן מזכירה את מראהו של הכותל המוכר לנו לפני 1967, ולכן כאשר רצו לשחזר לאחר 40 שנה את התצלום המפורסם של הצנחנים בכותל, ערכו את השחזור ברחבה זו. במהלך שנת 1972, תוך כדי חפירת מנהרות הכותל, התעורר חשש ליציבות הבתים שמעל המנהרות, ועל מנת לחזקם, חיברו בברגי ברזל גדולים קטעי קירות המייצבים את הקשתות שעליהם בנויים הבתים. הקבלן מטעם עיריית ירושלים החל לחצוב בקיר הכותל כדי להחדיר את ברגי החיזוק, אולם רב הכותל, הרב ג"ץ זצ"ל, עצר את העבודות בטענה שזאת פגיעה בקדושת הכותל. חלקי האבנים שהתפרקו מהכותל הקטן נאספו על ידי הרב ג"ץ, הונחו על שולחנות ברחבת הכותל ומתפללים עברו לידן וביכו את חילול הקודש. האלטרנטיבה לחיזוק המבנה היתה על ידי בניית כלונסאות ברזל מתחת לקשת המובילה ל"חוש שיהאבי". הפתרון הזה צמצם את הרחבה רק לחלק הפתוח לשמים וצמצם את מעבר התושבים המוסלמים למתחם מגוריהם.
כשהגיעו מחדשי הישוב היהודי ברובע המוסלמי לאזור בשנת תשל"ט (1979), שופץ ונוקה ה"כותל הקטן". זרם המבקרים גבר, תלמידי ישיבת עטרת ירושלים מקיימים במקום תפילת מנחה של שבת וסניף בני עקיבא שבין החומות נוהג לקיים ברחבה זו את תפילות ליל שבת. בודדים נוהגים להגיע במשך כל ימות השבוע להתפלל ולתחוב פתקים בין חריצי הסלעים ומדריכי-טיולים מביאים קבוצות תיירים להכיר את המקום. בחלק הצפוני של הרחבה, מתחת לקמרון, סיפק משרד הדתות חדר קטן לטובת הנחת סידורים וחומשים. בחודש אדר א' תשמ"ו (פברואר 1986) אנשי הוואקף המוסלמי ניסו לטעון לבעלות על החדר. על מנת להרגיע את הרוחות החליטה משטרת ירושלים לסגור את החדר עד לתום הבירור בעניין, ואף החרימה את המפתחות מאנשי עטרת כהנים. חודש לאחר מכן, ב-3 באפריל 1986, ניסו אנשי הוואקף להתקין דלת שתחסום ליהודים את הכניסה לרחבת הכותל הקטן, אולם המשטרה מנעה מהם לבצע זאת. במהלך השנים הבאות שפכו הערבים בפינה זו פסולת בניין, ובפועל "קברו" את החדר הנעול. בשנת 2004 יזמה קבוצת יהודים ניקוי הפסולת מאזור החדר הסגור, אולם המשטרה החליטה שהמצב הקיים הינו "סטטוס-קוו", ועל מנת למנוע המשך ניסיונות מסוג זה נחסמה הפינה הצפונית ברחבת באמצעות פח גלי.
לאחרונה, לאחר בדיקות של מהנדסים וקביעה חד משמעית כי אין סכנה להתמוטטות המבנים גם ללא התומכות מברזל, הסירה הרשות לפיתוח ירושלים, בחסות עיריית ירושלים, את כלונסאות הברזל, ולפתע הרחבה הצרה, באורך של כשישה מטרים, התרחבה צפונה גם מתחת לקשת שהיתה חסומה, ונוספו לה עוד שלושה מטרים. מי שביקר במהלך השבוע ברחבה נהנה משטח מרווח וללא צורך באבטחה חריגה. הווקף האסלאמי בהר הבית עודכן על הפעילות ולא היה ניסיון למנוע את הוצאת כלונסאות הברזל, אולם באתרי האינטרנט השונים הובעה מחאה נגד הרחבת מקום התפילה היהודי, והרחבה אף הוגדה כהפרה של הסטטוס קוו. חישוקי הברזל כיערו את הרחבה, והוצאתם יצרה שטח רחב ונאה יותר עבור המתפללים ומבקרים הנוהגים לפקוד את המקום. קמרון הקשת שהתווסף משמש כקורת גג לימי החורף הגשומים וימי הקיץ הלוהטים. איך מגיעים? עמי מיטב הוא מנהל בית הספר לתיירות במכון לנדר
|
