פרו: קואלפ, המצודה הנעלמה

יצאנו מתוך היער הדליל. מכל עבר נשקף נוף מרהיב של קניונים עמוקים, קירות סלע ושפעת צבעי ירוק. מולנו ניצבה חומת ענק, כ-15 מטר גובהה, אבניה מסותתות היטב. רוב המטיילים לא שמעו על המצודה הזאת, אבל בשביל מי שהעמיק בנבכי התרבויות העתיקות של פרו, הביקור בקואלפ (Kuelap) הוא התגשמותו של חלום.

לפני שנים אחדות שמעתי מתרמילאים נלהבים וממורי דרך פרואנים על אתר מסתורי רב רושם, עיר מבוצרת בלב יערות הגשם. היער והזמן החריבו את העיר, אך למי שמוכן להתאמץ מובטח ביקור באתר מרהיב. קואלפ התגלתה עוד לפני עיר האינקה מאצ'ו פיצ'ו המפורסמת, אבל היא נשכחה מלב. ואולם לפני שני עשורים לערך החלו מטיילים לחקור את מסתוריה, ובד בבד גם חוקרים משחזרים את האתר, שיהיה, כך הם מספרים, מאצ'ו פיצ'ו של הדור הבא.

החומה בקואלפ שימשה לא רק להגנה, אלא גם כמצבת ענק לעשרות קברים שנחברו בתוכה ומתחתיה | צילום: אייסטוק

היער כיסה את סודות העיר
קואלפ נמצאת באזור צ'צ'פויס (Chachapoyas), המרוחק כ-11 שעות נסיעה מצ'יקליו (Chiclayo) שלחוף האוקיינוס השקט, בצפון פרו. זהו אזור מרתק, עם פירמידות ענקיות ועושר עצום של תכשיטי זהב שנמצאו בקברים החבויים מתחת למעטה הבוץ. הדרך מטפסת מהחוף המדברי, מעפילה אל הרכס המערבי הנמוך והצחיח של הרי האנדים, יורדת לעמק טרופי לוהט, מטפסת שוב לגובה של 4,000 מטרים מעל פני הים אל הרכס הירוק והגבוה, וגולשת לבקעה מוקפת בהרים ובגיאיות. המקום מרהיב עין: הרים נישאים, צוקים תלולים, מצוקי גיר בגוני חום ואדמדם, תהומות עמוקים ויערות עבותים עם מינים רבים ונדירים של בעלי חיים, בהם דוב המשקפיים וקוליברי נדיר שזנבו ממוזלג. לפני שנים אחדות אותר באזור מפל גוקטה (Gocta) היפהפה, אלא שיופיו מתגלה במלואו רק בעונה הגשומה, בין דצמבר לאפריל, ואז הדרכים בוציות והגישה אליו אינה נוחה.

האזור של קואלפ עדיין אינו ערוך לתיירות המונית. אין בנמצא סוכנויות תיירות כמו אלה המצויות בקוסקו (Cusco) או בהוארז (Huaraz), ואין היצע של בתי מלון ומסעדות. באזור לא פועל נמל תעופה, ובקצב הפרואני יש להניח שיידרשו לפחות שני עשורים עד שייבנה שדה כזה. בינתיים מגיעים לכאן באוטובוסים שיוצאים מצ'יקליו ומקרטעים את דרכם אל עיר המחוז צ'צ'פויס. אפשרויות הטיול באזור רבות: הליכה של כמה שעות למפל גוקטה; ירידה תלולה אל הסרקופגים האנתרופומורפיים, שבהם נקברו אנשים בעלי אמצעים, כל אחד בארון קבורה מעץ שצורתו צורת אדם וצבעיו בוהקים. אפשר גם לצאת לטיולים על גבי סוסים לכפרים חבויים ביער ולבקר אצל קהילה שאבותיה הובאו לכאן על ידי האינקה, ואומניה ממשיכים את מסורת הקדרות שלהם. בעיירה הקולוניאלית הנעימה ליימבמבה (Leymebamba) יש מוזיאון מודרני מרתק המרכז ממצאים מקברים באזור אגם הקונדורים (Laguna de los Cóndores): מפות, דגמים, אמצעי המחשה ודוגמאות רבות של מומיות. אבל האתר המרשים והמסתורי מכולם הוא כמובן המצודה הנעלמה של קולאפ.

סרקופגים דמויי אדם בהם נקברו העשירים | צילום: גילי חסקין

הישגים ארכיטקטוניים ומדעיים
תרבות צ'צפויס שגשגה באנדים של צפון פרו בתום תקופת הפריחה של תרבויות החוף, משנת 800 לערך, והגיעה לשיאה בסביבות שנת 1300. הישגיה הידרדרו מסיבות בלתי ברורות, עד שבשנת 1475 לא עמדו אנשיה בפני התקפות האינקה, ובאו תחת כיבושם. ארכיאולוגים עלו על עקבותיה של התרבות הזאת כבר באמצע המאה ה-19, וכדרכם של חוקרים נלהבים, התאהבו במושא המחקר שלהם. הם כתבו ביומני העבודה שלהם כי הערים, הכפרים והמצודות של הצ'צפויס מרשימים ביופיים ובהישגים המדעיים של בוניהם עוד יותר ממאצ'ו פיצ'ו, עיר האינקה המפורסמת. רבים טוענים שהם הגזימו, וגם אני סבור כך – אולם אין להתעלם מכך שבני צ'צ'פויס ביראו את היער, סללו דרכים, בנו ערים וטרסות חקלאיות וחפרו תעלות השקיה מתוחכמות. לא פחות מ-38 אתרים ארכיאולוגיים התגלו באזור - כולם כוסו ביער הטרופי עוד קודם שהספרדים הגיעו לפרו.

המבנים ברובם דומים - כמעט כולם עגולים ובנויים על גבי במות, שלרוב קושטו בעיטורים גיאומטריים. כמה מהם היו בני קומתיים, ובמקומות מסוימים עדיין אפשר לראות את קורות הבסיס לקומה השנייה. מרבית האתרים בנויים על ראשי גבעות, לא רק לשם הגנה, אלא גם כדי למזער את נזקי השיטפונות. האתר הגדול, המרשים והשמור מכולם הוא קואלפ, שנמצא בגובה של 3,100 מטרים מעל פני הים. הוא מוקף בחומת אבן המתנשאת לגובה של עשרים מטרים, ובנוי על גבי שלוחה מוארכת שמדרונותיה משמשים להגנה טבעית, בנוסף לחומות. דרך עפר מגיעה עד למרגלות האתר, ומכאן הליכה של כחצי שעה על שביל תלול מביאה אל החומה המרשימה. בעתיד יפעל כאן רכבל, שיקל על המטייל את הטיפוס ויחסוך זמן, אך ייתכן שיעקר במידה מסוימת את החוויה. יש משהו קסום בהליכה בדרך המתפתלת שממנה מתגלה המצודה ואז נעלמת ממש כשמגיעים למרגלותיה, ושוב נחשפת בבת אחת במלוא עוצמתה.

החומה שימשה לא רק להגנה, אלא גם כמצבת ענק לעשרות קברים שנחפרו בתוכה ומתחתיה. כריתת היער לצורך הבנייה גרמה לקרקע לגלוש ולחומה להיהרס. בעשורים האחרונים טורחות הרשויות לחשוף את האתר ולשקם את החומה, ואגב כך נחשפים ומתגלים עוד ועוד קברים.

מומיה במוזיאון בעיירה ליימבמבה | צילום: גילי חסקין

מאה אלף אבנים
קואלפ נבנתה במשך מאתיים שנה, מ-1100 עד 1300 לספירה. בקצה הדרומי-מערבי של המצוק יש מבצר חוץ, שתפקידו לצפות על השטח המוסתר מעיניהם של הצופים העומדים בראש המצודה; בקצה הצפוני יש כפר שבתיו ההרוסים מלמדים על בנייה שגרתית למדי, עם חיפוי בחומר מעוטר; ובין השניים משתרעת המצודה העיקרית, שצורתה כצורת סיגר. החומות נבנו מארבעים שכבות של אבנים, שכל אחת מהן שוקלת בין מאה למאתיים קילוגרם. מעריכים שהבונים השתמשו ביותר ממאה אלף אבנים. למעשה, יש במצודה אבנים בכמות גדולה פי שלושה מזו של הפירמידה הגדולה במצרים.

לא הרבה ידוע על בוניו המוכשרים של האתר. מה שכן ידוע הוא שבמאה ה-15 הם הובאו תחת שלטון האינקה, עוד קודם לכיבוש הספרדי. ואולם האימפריה שלהם התקיימה יותר שנים מזו של האינקה, וההישגים העירוניים שלה היו לפיכך רבים יותר. מספר האתרים הארכיאולוגיים של התקופה גדול פי עשרה מאלה של האינקה. חוקרים מעריכים כי באזור יש לפחות עוד חמש ערים שטרם התגלו. ההרים, היערות, הגיאיות והסיפורים שמספרים האיכרים המקומיים מרמזים שאכן צפויות עוד הרבה הפתעות.