23.07.14 | שלום, אורח
מסע אחר אונליין – פורטל תיירות ומגזין נסיעות ופנאי
מדינות באוסטרליה והפסיפיק ניו זילנד אוסטרליה פפואה ניו-גיני פיג'י ערים ואיזורים באוסטרליה והפסיפיק סידני מלבורן למדינות נוספות באוסטרליה והפסיפיק
פולין  >  כתבות  >  עדים במדים: רשמי מסע בפולין

מלאו כאן את פרטיכם
והמגזין האלקטרוני המעניין שלנו יגיע אליכם פעם בשבוע ללא תשלום

 
אל תראו לי דף זה שוב
 
ראשי פולין
 > תעודת זהות   
 > המדריך השימושי לפולין
 > כתבות על פולין
 > המלצות לפולין
 > מפות פולין
 > וידאו מפולין
הרשמה לניוזלטר ולאתר


הרשמו וקבלו
ללא תשלום

מגזין שבועי
וכניסה חופשית
לתיקי מידע באתר

מסע אחר קישורים
 
 
המרכז לתיירות בינלאומית - WTC
חופשות יוקרה חלומיות במרחק נגיעה
 
 
 
עדים במדים: רשמי מסע בפולין
עדים במדים: רשמי מסע בפולין
 
מסע מרגש ומטלטל בין מחנות השמדה בפולין בחברתם של לוחמים בקורס מפקדים בצה"ל. הרבה דמעות, הרבה שאלות, רק מעט תשובות. כשהאישי מתערבב בלאומי

הירשם/י לניוזלטר אתר מסע אחר "שבוע שבוע" - הרבה עניין וללא תשלום

נוסעים לפולין? להזמנת מלונות, טיולים וטיסות במחירים הטובים ביותר לחצו כאן>

זה אולי ישמע מוזר, אך הדבר הראשון שעשיתי לאחר שחזרתי ארצה ממסע למחנות ההשמדה בפולין היה לרוץ לשידה בחדר השינה ולשלוף את תעודת הזהות ואת כרטיס הפלסטיק של קופת חולים ולהטמינם עמוק בארנקי. כן, זה היה מעין טקס של שיבה לחיים.

תמונות שואה
הצטרפתי למסע בפולין שנקרא "עדים במדים", מסע עם לוחמים בקורס מפקדי גדודים ופלוגות בצה"ל. "אל תסתכלו על מה שקרה בשואה בפרספקטיבה מהיום לאחור, אלא ממבטו של פליט שלא יודע מה יקרה בעוד דקות", תכונה גדולה של מדריך הקבוצה אוריאל היא היכולת לבטל במוחנו את ממד הזמן, ולהביאנו באחת להרגיש כפליטים. או בשפתו הציורית - אתם כעת פליטים שיורדים על רמפה באחד הלאגרים (כפי שנקראים מחנות ההשמדה בגרמנית), חלקכם עובר סלקציה, מי לחיים ומי למוות, וכל זה תוך צעקות רמות וריצות של קבוצות אנשים, כאשר סביבם כלבים נובחים ומשרוקיות מצווחות.

צריף ובו חלל סגור בזכוכית מלא שיער / נעליים / גפיים תותבות / פנכות אוכל / משקפיים / מזוודות - במאות ואלפים, אין סוף למחזה המבעית.

תמונה ובה שורה ארוכה של מחראות, ואין מילים.

תמונה (מתוך סרט) של אישה המגיעה ברכבת מהולנד, גברת מטופחת שאינה מבינה כי תוך דקות לכל היותר תושמד. היא מתעקשת לתת טיפ ליהודי שעוזר לה לרדת מן הרכבת, ולמרות שהוא אומר כי אינו רשאי לקחת טיפ היא מתעקשת, כי זה החינוך האירופאי שקיבלה.

ראשית האדם איבד זהות. לקחו את כל רכושו, אך הורו לרשום את שמו על גבי המזוודות וטרחו לתת לו קבלה (מעשה הונאה), כי זה רכושו. לאחר מכן איבד האדם את כבודו, הושפל, עונה והורעב. בסוף התהליך קעקעו על זרועו מספר, והמספר היה כל זיהויו.

  יער לופחובה. כאן אין ציוץ ציפורים
 יער לופחובה. כאן אין ציוץ ציפורים

בורות הירי ביער לופוחובה
לאחר שביקרנו בטיקטין (השם הגרמני), אשר 2,500 מתושביה היהודים רוכזו ברחבת העיירה בבוקרו של יום, הוצעדו לכיוון יער לופוחובה, ושם נטבחו והוטמנו בשלושה בורות ענקים, החלטתי שאיני רוצה להגות את שמם הפולני של המקומות. לדוגמה, טיקוצין = טיקטין, אושביאנצים = אושוויץ.

אני הולך בעקבות 160 לוחמי צה"ל, שנכנסים בצעידה מסודרת ליער לופוחובה. מן הצד מחצצר חייל ישראלי, גרישה שמו, את מנגינת "העיירה הבוערת", המוכרת גם כ"אחים, הצילו, שריפה". אני מביט בבעתה בבורות הירי, הדמעות זולגות ללא הרף, הגרון נחנק בזעם אין אונים. איך זה קרה לעם שלי? או יותר נכון לומר, הזוועות האלה אירעו לעמי ולמשפחתי!

נזכר בשריד היחיד לקהילת טיקטין, הלא הוא אברהם קפיצ’ה, שאביו שלחו דקות לפני האקציה, שבה היהודים פונו מרחבת העיירה, ה"שטייטל", להביא מהבית דבר ערך, יהלום או מטבעות זהב. ריצה זו הביתה הצילה את חייו.

אני חוזר לטקס ביער לופוחובה. יער עבות, עצים דקים נעים ברוח מצד לצד, כאילו אומרים "אנו עדים למה שקרה כאן", ואין ציוץ ציפורים ביער לופוחובה.

  דגלי ישראל ונרות נשמה באתר בורות הירי ביער לופוחובה
 דגלי ישראל ונרות נשמה באתר בורות הירי ביער לופוחובה

טרבלינקה - לאגר השמדה
ביקור בטרבלינקה. כל שניתן להתרשם זה רק בהפעלת דמיון, מאחר שטרבלינקה היא מוזיאון ואנדרטה ל-860 אלף שנטבחו בה. המספר מצמרר, אך לנו כבני אנוש קשה להבין ולעכל את שקרה בלאגר הזה. כעשרים קצינים יושבים לשיחה קבוצתית, וכל אחד מביע את דעתו והרגשתו. חלק מהנוכחים כנראה שאינם מרגישים כפליטים, או שמא לא חדרה למוחם ההכרה שמדי יום היו מגיעות רכבות עם 60 קרונות למחנה טרבלינקה, הקטר עוצר לפני מחנה ההשמדה ומכניס 20 קרונות, 2,000 יהודים מושמדים במהירות, הקטר חוזר ורותם אליו עוד 20 קרונות, ושוב מושמדים 2,000 יהודים, וסיבוב אחרון לאותו יום של הקטר ו- 20 הקרונות האחרונים נרתמים ומוכנסים פנימה להשמדה. אלוהים, היכן אתה?

חלק מהקצינים הצעירים מתלהמים ואומרים שמוטב להסתכן בבריחה, בטיפוס על הגדר החשמלית או ביריות של אנשי גסטאפו או עוזריהם האוקראינים מאשר לחיות כך! ואני - אני רוצה רק לשתוק, בזעם, בכאב, בחוסר אונים ובחידלון.

  תפילתו של חייל. האבל האישי נכרך באבל הלאומי
 תפילתו של חייל. האבל האישי נכרך באבל הלאומי

מיידנק - שלושה כתמי צבע
סיור עצוב במיידנק. לאחר הסיור, בשיחה קבוצתית, אני אומר לקבוצה, שאותם אני מכנה ביני לבין עצמי "הילדים שלי" - אני רוצה לקחת אתכם לעולם אחר, אני התרשמתי משלושה כתמי צבע.

כתם צבע בתקרת תא גזים, אחרון שנותר שלם מכל תאי הגזים. לגז יש תכונה שכמה שלא תסייד ותצבע, הרי שבשלב מסוים יופיעו כתמים ירוקים, במקרה זה על תקרת תא הגזים בלאגר מיידנק. ביני לבין עצמי אני חושב, צריך להביא את כל מכחישי השואה ולתחוב את פניהם לתוך כתמי הצבע!

כתם צבע שני - ביתן הנעליים. נכנס לביתן, גל ריח לא רגיל אופף אותי, מאות אלפי זוגות נעליים בצבעים כהים. בין הנעליים לוכדת את עיניי נעל נשית כחולה, מי יודע אולי שייכת לאותה יהודיה הולנדית שניסתה לתת טיפ ליהודי שעזר לה לרדת מהרכבת דקות לפני השמדתה?

וכתם צבע שלישי אותו אני רוצה לציין. חיפשתי את השירותים, הקור והצינה עשו את שלהם, הגעתי לקצה המחנה שם ליד הגדר הטלתי מימי. מהעבר השני של הגדר נמצאים בתיה של העיר לובלין, סמוכים ונוגעים בגדר, וממש בצמוד לגדר חממה ענקית וגדולה של פרחים בשיא פריחתם, ראיתי פריחה כתומה וצהובה אדומה וסגולה.

פולנים - מתחת לאפכם התחוללה השמדה, היכן הייתם?

טקס ליד הר האפר במיידנק, הכנות אחרונות, מערכת הגברה, דגלים, צוות צילום פולני, ואני עומד ובתוכי מתחוללת סערת רגשות. עוד מעט קט אעלה לדבר בפני קציני הצבא שלנו, בטקס לזכר המושמדים במיידנק. האבל האישי שלי נכרך באבל הלאומי, ואין יודעים מתי זה שלי אישי ומתי זה שלי לאומי? מה זה חשוב, כולי נרגש. השמים אפורים שחורים וממטירים ממטרי עוז, ואני מדבר אל מול האפר ואל זיכרון ילדי הקטן, שחר שלי.

  מאות אלפי זוגות נעליים בביתן הנעליים במיידנק
 מאות אלפי זוגות נעליים בביתן הנעליים במיידנק

פלשוב - על גבעה ירוקה
לאגר השמדה סמוך לקרקוב. הסמיכות זועקת איך, איך זה כה קרובים וכה עיוורים, כה קרובים וכה חרשים, כה קרובים וכה אטומים? יאנק, עד חיים, יהודי יקר מכפר סבא, אדם קשה ואוד מוצל מתופת פלשוב, מספר לנו על גבעה ירוקה את שקרה במחנה פלשוב. יאנק עצמו היה זונדר קומנדו – מעביר גוויות להשמדה ולשריפה. כך שרד את השואה, מספר לנו בקול יציב ובוטח, זוועות שאילו היית שומע במקום אחר היית מסב ראשך, אוטם אוזניך, מוחק ואומר, לא, מעשים כאלה אינם יכולים להתרחש, ודאי לא בין בני תרבות. השמדה שיטתית של עם, אך אלה מילים של בית מרקחת. יאנק בשפתו תיאר דם ופצעים, אונס והתעללות, צעקות ובכי, מחלות ומגיפות, זוועות. והכל מעשי אדם.

אושוויץ 1
נכנסים בצעידה צבאית בשערי הלאגר אושוויץ 1. מעל השער הכתובת המפורסמת, "העבודה משחררת". נכנסים ומתפצלים לקבוצות, שומעים את עדת החיים חדווה, שהייתה בבלוק 10, הלא הוא ביתן הילדים של ד"ר מנגלה. ממשיכים לקיר המוות. באוזניי אני יכול לשמוע את ירי השומרים, צווחות הנרצחים ונביחות הכלבים. נכנסים לבלוק המעצרים והעינויים של המחנה, איך אדם עשה זאת לאדם אחר? ולא, אין צורך לקרוא להם שטן או מפלצת, כי רוב רובם של הגרמנים, פולנים או כל שם של עם אחר שתאמר, עשו את הדברים בחדווה רבה. אפילו מבני עמנו יש כאלה שאיבדו מצפונם ויהדותם.

נכנסים לביתן השמות, "לכל איש יש שם". אנחנו מדליקים נרות, לכל נר מתלווה קריאת שמות המושמדים. בהגיע תורי, בקול רועד אני מזכיר את סבי וסבתי, הירש לייב ופסיה רוזנברג, וארבעת ילדיהם מהעיירה בוריסלב, גליציה, היום אוקראינה, ואת סבי וסבתי מצד אמי, זיגמונד וחיה-דינה פורמן וחמשת ילדיהם מהעיירה ירוסלב, גליציה, היום פולין. קולי רועד ואני מתקשה בהדלקת הנר. מרגיש לחיצה בכתפי, מריו, קצין הניהול של המשלחת, קם להדליק נר זיכרון ואומר, שנים שאני כאן מלווה משלחות, זו פעם ראשונה ששמעתי את השם גליציה, ולי עצמי אבדה משפחה בשם פלדמן מעיירה קטנה בגליציה, "יהי זכרם ברוך".

ברקע נשמעת תפילת "אל מלא רחמים". איני יודע מי המבצע, אך דבר אחד יודע אני, התפילה חדרה מקצות האצבעות עד לקצוות השיער בראש, אותו שיער שגולח לסבתות וסבים, גברים ונשים, ילדות וילדים.

  מסילות הרכבת איחדו את היהודים והביאו אותם להשמדה מכל אירופה
מסילות הרכבת איחדו את היהודים והביאו אותם להשמדה מכל אירופה

אושוויץ 2
מהלכים על פסי הרכבת ונכנסים מבעד לשער ללאגר בירקנאו. מצעד צבאי מרשים. אני עומד מהצד נרגש לראות כוח מגן יהודי/ישראלי, בראשו דגלי צה"ל והמדינה. מעל, במגדל השמירה, עומד גרישה ומחצצר את "לו יהי". הצלחתי לראות הרבה עיניים דומעות בין אנשי הצבא הקשוחים.

לא מתאפק מחפש פרחים כדי לשימם על המסילה, אותה מסילה שאיחדה את היהודים והביאה אותם להשמדה מנורבגיה, מהולנד, מבלגיה, מצרפת, מצפון אפריקה, מהונגריה, מגרמניה, מיוון, מיוגוסלביה, מצ’כוסלובקיה ומכל הגוש הסובייטי רוסי לשעבר. אני מוצא שני פרחי בר בצבע צהוב וסגול ומניחם במעין טקסיות, לזכרו של עמי שהושמד.

בתעלה התחתונה והבוצית, המובילה לתאי הגזים, אני רואה את אודי מתפלל בדבקות ובכוונה רבה, תנועותיו מביאות אותו כמעט עד לאדמה הארורה והמקוללת. אני מסתובב בין השרידים, הצריפים וההריסות, ואיני מבין איך קרה, מגיע להכרה שאת המושג אנטישמיות יש לשנות ולהגיד במלוא הפשטות "אנטי – יהודיות".

פולין
ולסיכום, כמה מילים אישיות. אני עומד מול הר האפר במיידנק, אפר אשר אפילו נהר הוויסלה לא הצליח להכיל, עומד ומדבר אליכם קצינים ומפקדים. בפולין אתה נזרק לאחור במנהרת זמן, בפולין אתה נחשף לזהות האמיתית שלך, בפולין אתה שואל ונשאל, בפולין מתחבר העבר ועם ההווה, הזהות היהודית חוברת לזהות הישראלית. השאלות רבות הן - לרובן אין תשובות. לפני היציאה לפולין מכינים מזוודה, אך אין בנמצא בעולם מזוודה שתכין אותך למחנק בגרון, לקול הרועד ולדמעות בעיניים. הנוסע לפולין אינו יודע איך ירגיש, איך יגיב. אדם הנוסע לפולין, בסיום המסע מתווסף כחוליה ונאגד בשלשלת הזיכרון. מעתה הוא נקרא "בוגר פולין".

קצינים ומפקדים, אתם ההמשך החי של עם מופלא זה, עם ישראל חי - וחי הזיכרון ליהודי השואה. חי הזיכרון לנופלים במערכות ישראל. חי הזיכרון לשחר בני.



סגרתם הכל לטיול? לרכישת ביטוח נסיעות לחצו כאן
נוסעים לפולין? מסע אחר המרכז לנסיעות

חיפוש מלונות

    -

כתבות נוספות מפולין

גדנסק, פולין - הדהוד של עבר מפואר גדנסק, פולין - הדהוד של עבר מפואר פולין וסלובקיה - בלב הרי הטאטרה פולין וסלובקיה - בלב הרי הטאטרה
עוד כתבות מפולין
תגובות פייסבוק
הדפסה
שלחו כתבה
 
תגובות
עד כה: 2 תגובות ב- 2 דיונים
הוסף תגובה
נופר, מחנות ההשמדה בפולין 27-02-11 ,13:56
שלום לכם,
אני תלמידת תיכון במודיעין ולקראת הנסיעה למחנות ההשמדה בפולין אני קוראת ואוספת חומר.
בקריאת הכתבה יכולתי לראות,לשמוע ולכאוב את סבלם של בני עמנו.
"לא יותר" בזכות צה'ל וחייליו!
הגב לתגובה זו
הילה, מחנות ההשמדה בפולין 28-01-11 ,07:58
כתבה זורמת ומרתקת שממש גרמה לי לחזור ולהיזכר בסיור אותו ערכתי לפני כ-15 שנים.
כריכת השכול האישי עם הלאומי מראה לנו על העוצמות המצויות בעמנו.
מרחוק מחבקת את המשפחה.
הגב לתגובה זו
 
אלטאי: סיביר הקפואה
הדפסה
הדפסה ללא תמונות
שלחו כתבה
הערה למערכת
הוספת תגובה
הוספה למזוודה שלי
הורדה לקובץ- PDF
התחבר אלינו בפייסבוק

בתמונה: רוכב אופניים חולף על פני מחנה ההשמדה מיידנק | צילומים: אריה רוזנברג

 


|   מופק ומנוהל ע"י מסע אחר אונליין   |