איך קרה שדווקא מיסיונר גרמני בן המאה ה-19 נבחר להיות האדריכל שיתכנן את השכונה החרדית מאה שערים? נראה שיש סיפורים שיכולים לקרות רק בירושלים. כשהגיע קונרַד שיק לירושלים בשנת 1846 במסגרת פעילות של מיסיון פרוטסטנטי, הוא היה בן 24 בלבד. מאז, במשך 55 שנה, הוא חי בירושלים והפך לדמות שבני כל הדתות בעיר מוקירים את פועלה בתחומים רבים: ארכיאולוגיה, אדריכלות, כרטוגרפיה, בניית דגמים ועוד.
בתחילת דרכו מצא פרנסה במכירת שעוני קוקייה לעשירי העיר, אך מאוחר יותר הקים שיק עם שותפו כריסטיאן פלמר ועם אחרים מוסד חינוכי לתלמידים ערבים בני העדה היוונית-אורתודוקסית. תחנתו הבאה היתה בית התעשייה – בית ספר מקצועי ששיק המסור וההחלטי ניהל ביד רמה, והתלמידים למדו בו נגרות, חרטות ודפוס. בין יתר הדברים שעסק בהם, הורשה שיק לעלות להר הבית בחסות השליט התורכי כדי לשפץ מבנים בהר. הוא ניצל את שהותו בהר המקודש כדי להכיר אותו היטב, ובעקבות זאת כתב עליו ספר. ההיכרות הזאת נתנה לו את הכלים לבנות דגמים – מלאכה שאהב והיטיב לעשות – של בית המקדש, של הר הבית המוסלמי, של כנסיית הקבר ועוד. כמה מהדגמים מוצגים כיום באולם התצוגה של כנסיית המשיח, מול מוזיאון מגדל דוד.
כארכיאולוג, הובאו לידיעתו של שיק ממצאים חשובים שנתגלו בעיר, כמו רצפת פסיפס ציפורים ארמנית מהתקופה הביזנטית וכמו כתובת השילוח שהתגלתה ב-1880 ומתארת כיצד נעשתה עבודת החציבה משני כיוונים עד שהחוצבים נפגשו באמצע. ככרטוגרף מיפה שיק את ירושלים ואת אמות המים שמדרום לעיר שהעבירו מים מבריכות שלמה לעיר העתיקה בימי בית שני.
אבל התחום הבולט ביותר שבו הותיר את רישומו הוא האדריכלות והתכנון העירוני – תחום שהפך אותו לאחד מבוניה החשובים של ירושלים. הנה הצעה לסיור בין מקומות שתכנן שיק בלב העיר (ובסוף גם קפיצה לטלבייה). מאה שערים: המיסיונר והחרדים
לאחר שנרכשה הקרקע מערביי ליפתא, פנו אנשי החברה המייסדת לקונרד שיק בבקשה שיתכנן את השכונה החרדית החדשה. בשנת 1874 הונחה אבן הפינה לשכונת מאה שערים, שהיתה החמישית מחוץ לחומות העיר העתיקה. את שמה קיבלה מפני שבשבוע שבו נחנכה קראו בבית הכנסת את פרשת תולדֹת שבה נאמר "ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים ויברכהו ה'" (בראשית כ"ו, י"ב).
שיק תכנן את השכונה עם חצר מרכזית רחבת ידיים ובה בורות מים לשתייה. בשל הצמיחה המהירה באוכלוסייה, חלו שינויים בצורתה המקורית של השכונה: בחצר שעמדה בלבה נבנו עם הזמן בתים רבים, בהם שטיבלעך – בתי כנסת שרוחשים מתפללים במשך כל היום. אבל המבנה הכללי, שערי הכניסה, בית המדרש שנבנה כמבנה מרכזי וכמה ספסלים – נותרו במקומם.
הערה: יש להגיע בלבוש צנוע. הכנסייה האתיופית: מלאכים בשמי ירושלים
וממעוז החרדים אל הכנסייה האתיופית. נצא לרחוב אתיופיה ובהמשכו נראה מימין את כיפת הנחושת המרשימה של הכנסייה האתיופית שנחנכה ב-1893. שיק תכנן את מכלול המבנים של המנזר, המכונה בפי האתיופים דברא גנת – גן העדן. מדי פעם רואים במקום נזירים אתיופים לבושי שחורים (או בלבוש צבעוני אם זהו יום חג).
המקום מיוחד ושקט. לאחר שחולצים נעליים נכנסים אל חלל שבמרכזו מבנה מרובע, הוא המקדס בשפתם. פנים הכיפה מעוטר בגרמי שמים ובמלאכים. הצבעוניות עזה. כמה מציורי הקדושים צוירו על ידי אמן פרבוסלבי, אחרים על ידי אמנים אתיופים. אגב, אחת הסצנות בסרט "אקסודוס" צולמה כאן. דמיינו את פול ניומן הצעיר, הוא ארי בן כנען, קופץ מעל גדר האבן ונכנס לחדרו של דודו שמוקם באחד מחדרי המנזר. איפה אנחנו? מיקום: רחוב אתיופיה 10 פתוח: מדי יום בשעות הבוקר ואחר הצהריים תשלום: הכניסה חינם
 | | הגינה בבית תבור. עצי זית, רימון ותאנה נשתלו במקום |
בית תבור: המבצר הפרטי של שיק
את ביתו של שיק, לטעמי היפה והמיוחד בבתי ירושלים, תכנן האיש במקוריות. החזית ובית השער מזכירים בתים אירופיים, ובמסגרת אבן מופיע השם "תבור" והשנה שבה הוקם הבית – 1889. מצלצלים בדלת (בשעות הפתיחה) ומבקשים מיושבי הבית, אנשי הסמינר התיאולוגי השוודי, רשות להיכנס (אל הבית עצמו אי אפשר להיכנס, אך אפשר לבקר בחצר היפה ולצפות במבנה מבחוץ).
נכנסים בשער ברזל, ובצדו רואים קורת עץ הנשלפת מן הקיר ונועלת את הבית נעילה של ממש. מן הרחבה הקטנה שבכניסה מבחינים בחזית הבניין ובמרכיביו: בפינותיו עיטורי אבן בדמות קרנות המזבח ברוח מקראית. במרומיו עיטור צמחי שכמותו מוצאים במקדשים הלניסטיים. במרכז המבנה חלון עגול האופייני לאדריכלות הגותית. בסורגי הברזל של החלונות ניכרת השפעה של הבניינים הממלוכיים בעיר. בסורג הברזל המעטר את דלת הכניסה לבית נראות האותיות הראשונות של שמו של שיק – CS. שיק, שחש קרבה למקורות היהודיים, נטע בגן ביתו את שבעת המינים, ובסיור סביב הבית רואים את הזית, הרימון והתאנה שצומחים במקום. כחובב חתולים היה בביתו חדר לחתולים, ובדלת פעור פתח ברוחב של חתול ליציאה וכניסה חופשיות.
לאחר מותם של בני הזוג שיק המשיכו להתגורר בנותיהם בבית הגדול. אחרי עזיבתן ידע הבית גלגולים: הוא שימש למגורים של אנשי צבא תורכים במלחמת העולם הראשונה, ואחר כך בית ספר לשפות. בשנת 1951 שכרה הכנסייה הפרוטסטנטית השוודית את הבניין, ובשנת 1966 רכשה אותו. ד"ר יורן לארסן, שהגיע לבית בשנת 1972 כסטודנט בסמינר התיאולוגי השוודי והפך למנהלו, השפיע על תוכנית הלימודים וכלל בה לימודי יהדות ותולדות האנטישמיות בעולם. ב-1993, שנתו האחרונה כמנהל, זכה לארסן להדליק משואה ביום העצמאות כאות הוקרה על הקירוב והרחבת ההבנה בין נוצרים ליהודים. הוא מספר שבימים אלו מאכלסת את המבנה קבוצה בינלאומית של 13 סטודנטים משוודיה, פיליפינים, סינגפור, בורמה, טנזניה ואתיופיה. הלימודים נעשים בבית, והחדרים שמסביב למבנה המרכזי משמשים ללינת הסטודנטים. איפה אנחנו? מיקום: רחוב הנביאים 58 פתוח: ב'-ו' 13:00-9:00 תשלום: הכניסה חינם טליתא קומי: רוח של חריצות גרמנית
בפינת הרחובות המלך ג'ורג' ובן יהודה ניצבים חלקי מבנה "טליתא קומי" שתכנן קונרד שיק. המבנה הוקם בשנת 1868 עבור מסדר האחיות הדיאקוניסיות שביקש לייסד בית ספר לנערות ערביות ולהעניק לבנות המזרח רוח של סדר ושל חריצות גרמנית. שמו של בית הספר ובית היתומות מזכיר את הנס שחולל ישו למען הנערה טליה שמתה במחלה: "ויאחז ביד הנערה ויאמר אליה טַלְיְתָא קומי פרושו ילדה אני אֹמר לך קומי נא. ומיד קמה הילדה ותתהלך…" (מרקוס ה', 42-41). למרות הסיפור היפה על הנס של ישו, רוב הנערות הערביות שלמדו במוסד המשיכו לשמור על האסלאם, ורק מיעוטן התנצרו.
בהסכם השילומים עם גרמניה עבר הבניין לרשות מדינת ישראל. המבנה הוסב לבניין משרדים ומגורים, ודמויות מעולם הספרות שהתגוררו אז בירושלים מצאו בו חדר, כמו יורם קניוק שהתגורר בדירת הגג בעלת הכיפות. נתן זך אף כתב שיר שנקרא "טליתא קומי", ופנחס שדה מספר על הבית בספרו "החיים כמשל".
את הבניין ההיסטורי לא השכילו לשמר, וב-1980 הרסו אותו. כיום נותרו במקום רק שרידים מהמבנה הישן שניצבים כפסלים דוממים, זכר לחורבן: ארובה, קיר עם חלון גותי וחלקה העליון של החזית הכולל שעון. מפועלן של האחיות הדיאקוניסיות במקום נותר רק סמל היונה שבאבן הראשה. איפה אנחנו? מיקום: רחוב המלך ג'ורג' פינת בן יהודה  | | "בית המצורעים החדש",ברחוב מרכוס 17 | צילום: יובל יאירי |
בית המצורעים החדש: מסתורין באוויר
הבית שבו טיפלו במצורעי ירושלים, היה, כך אומרים, הרקע לסיפוריו של ש"י עגנון "שירה" ו"עד עולם". המבנה מעורר ההשתאות הוקם בשכונת טלבייה (ליד תיאטרון ירושלים) ב-1887, לפי תכנונו של שיק, משום שבית החולים שהיה קיים אז לא עמד בעומס חולי הצרעת שהיו בעיר. בבית החולים החדש נבנו ארבעים חדרים, וצוות רפואי גרמני טיפל בו בחולים ערבים ויהודים.
המחלה נקראה צרעת מאחר שזוהתה בטעות עם הצרעת המקראית. כיום היא נקראת מחלת האנסן על שם ד"ר גרהרד האנסן, חוקר נורווגי שגילה את החיידק. על שמו נקרא כיום בית החולים הזה, אבל על פתחו שלט הנושא עדיין את השם הישן שלו: "עזרת ישו" (Jesus Hilfe). המבנה בן שתי הקומות בנוי סביב חצר מרכזית. השירותים נבנו במרחק מה מהמבנה המרכזי משיקולי סניטציה, והיה מבנה נוסף שנועד לבידוד חולים קשים. בחזית יש גינה גדולה שבה החולים עבדו כחלק מתהליך השיקום.
כיום פועלת במקום מרפאת יום לטיפול במחלת האנסן. כשנבנה בית החולים במאה ה-19 הוא היה מרוחק ומבודד. היום הוא נמצא בלב העיר, אבל המסתורין עדיין אופף את הבית היפה. במקום מתנהלות עבודות לשיקום הגן וטיפוחו, והבית עצמו הוכרז כמבנה לשימור. המעוניינים לבקר במקום צריכים להתקשר ולתאם. איפה אנחנו? מרכוס 17, טלבייה. טלפון: 02-5611381 (לתיאום ביקור) הכניסה חינם |
