תפריט עמוד

קייפטאון – הר השולחן

אם יש לכם זמן לעשות רק דבר אחד בקייפטאון, בקרו בהר השולחן. מפסגתו נשקפים נופים מרהיבים של הרים, ים, חופים רחבים ושכונות יוקרה של העיר. יופי שקשה לתארו במילים

יופיה של קייפטאון טמון במיקומה המרהיב בין ההרים לאוקיינוס. מעל גגותיה של העיר מתנשא בגאון הר השולחן שצוקיו המרשימים מגיעים לגובה של 1,080 מ'. אם יש לכם זמן לעשות רק דבר אחד בקייפטאון, בקרו בהר השולחן. כאן תוכלו ליהנות מנופיה המרשימים של העיר ומן הטבע בשיא תפארתו.

אל פסגת ההר אפשר להגיע בשתי דרכים: ברכבל או ברגל. רבים בוחרים לעלות להר ברגל ולרדת ממנו ברכבל. רצוי מאוד להימנע מהליכה בשבילי ההר אם אתם לבד. הם לא לגמרי בטוחים וקרו בהם מקרי שוד.

הרכבל המוביל אל פסגת ההר. הרצפה המסתובבת חושפת נופים מכל עבר

ביום שהחלטתי לעלות להר השולחן מזג האוויר היה מושלם. השמש זרחה, השמים כחולים והרוח שקטה. כיוון שאני מטיילת לבד, החלטתי ללכת על בטוח וקניתי כרטיס הלוך ושוב לרכבל. מהר מאוד גיליתי שמזג האוויר הנאה הביא להר מטיילים רבים. זה אפשר לי חופש לטייל ללא חשש. אחרי כמה דקות של המתנה הגיע סוף סוף תורי לעלות לקרון הרכבל העגול. הקהל כולו נדחק לתפוס מקום בצד הפונה לנוף, אך ברגע שהרכבל יוצא לדרך מחכה לנוסעים הפתעה נחמדה – רצפת הרכבל מסתובבת במהלך כל הדרך לפסגה וכולם זוכים להזדמנות להשקיף על הנוף בכל הכיוונים.

ברגע שמגיעים לפסגה אי אפשר שלא לעמוד נפעמים אל מול הנוף המרהיב. לכיוון צפון – מרכז העיר קייפטאון והאוקיינוס. כשמסתובבים ומשקיפים דרומה נפרשים לפני העיניים נופי כף התקווה הטובה ושכונות היוקרה של פרוורי העיר.

נופי כף התקווה הטובה מפסגת ההר. אי אפשר שלא להתפעם מול הנוף המרהיב

על פסגת ההר ישנם מספר שבילי הליכה מסומנים, החל משבילים סיבוביים קצרים המותאמים לנכים וכלה בשבילים ארוכים יותר שסובבים את הפסגה כולה. יצאתי לדרך בשביל הנקרא מקליר ביקון. השביל נמתח לאורך קו הצוק הדרומי של ההר והנוף ממנו כל כך מרהיב שקשה לתארו במילים: הרים, ים, בתים מרשימים וחופים רחבי ידיים. כיוון שירד גשם מספר ימים לפני שהלכתי בשביל, נאלצתי אמנם לדלג בין שלוליות, אך זכיתי ליהנות מהצמחייה הירוקה ומקול קרקור הצפרדעים.

ההליכה לא קשה וכעבור כחצי שעה הגעתי לנקודת הקצה – מקליר ביקון. כאן פגשתי אב וביתו שהגיעו לכאן מארצות הברית, וחברתי אליהם להליכה בשביל שחוזר בחזרה אל תחנת הרכבל, הפעם לאורך צידו הצפוני של ההר, המשקיף אל עבר מרכז העיר של קייפטאון. כאן נאלצנו להילחם ברוח חזקה. זה לא דבר של מה בכך, כיוון שהשביל צר והצוק תלול ומאוד גבוה. כשהגענו למקום בו השביל מתפצל נפרדתי מידידי האמריקאים ופניתי אל השביל שיוביל אותי במורד ההר אל תחנת הרכבל התחתונה ואל תחנת האוטובוס שלי.

מבט על קייפטאון מפסגת הר השולחן

גם מי, שכמוני, חושב שירידה תמיד עדיפה על עלייה, אל לו להקל ראש בהחלטה לרדת מהר השולחן ברגל. זו התגלתה כמשימה לגמרי לא פשוטה. השביל תלול מאוד ומורכב רובו ככולו ממדרגות אבן בעלות נטייה להיות גבוהות מאוד. כך שגם העולים וגם היורדים בשביל זוכים לאתגר רציני. ההליכה לקחה לי כשעתיים שבמהלכן הלכתי ואיבדתי שליטה על שרירי הרגליים שלי, שקיבלו עצמאות מטרידה והלכו איך ולאן שהתחשק להן. היה לי ברור שאקום למחרת בבוקר עם שרירים תפוסים היטב.

עם הרבה נחישות אך ללא הרבה כוח הגעתי לבסוף לתחתית ההר בחברתה של משפחה מקומית שפגשתי בדרך. כיוון שבשלב הזה הייתי צמאה ורעבה, עליתי על האוטובוס ונסעתי אל אזור הרציפים של קייפטאון שם פינקתי את עצמי בגלידה שהרווחתי ביושר.

למידע נוסף על טיול בקייפטאון

האקווריום של קיייפטאון

לתגובות, תוספות ותיקונים
להוספת תגובה

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.