תל אביב שלי – איילת נעמן

כשנתבקשתי לכתוב על הדברים שאני הכי אוהבת בתל אביב נאלצתי לעצור ולחשוב. אין מקום אחד או חנות אחת או בית קפה אחד שאני הכי אוהבת. אני גם לא יכולה להפתיע עם פינות עלומות בעיר שאף אחד לא שמע עליהן קודם. אז מה בעצם אני אוהבת כל כך בעיר הזאת? כנראה שזו בדיוק ההזדמנות לרדת לחקר העניין.

הליכה. אין ספק שהליכה היא אחד הדברים שאני אוהבת מאוד בתל אביב. לא מדובר בהליכה בשביל הכושר הגופני, אלא הליכה במובן הישן והטוב שלה. זו שמאפשרת להגיע ממקום למקום. ההליכה היומיומית השגרתית מהעבודה הביתה שעוברת ברחוב נחמני השקט והנעים ובשדרות רוטשילד גורמת לי תמיד להרגשה מצוינת. מה גורם לתחושה? זה יכול להיות בניין יפה שזו פעם ראשונה שאני מרימה את הראש ובוחנת אותו באמת, זו יכולה להיות כתובת גרפיטי טרייה ומשעשעת, זה יכול להיות מכר או מכרה שפגשתי ברחוב במקרה ולפעמים זה רק הריח המצוין שעולה מהחומוסיה שבפינת רחוב נחמני ויהודה הלוי, או המוני האנשים עם טפם וכלביהם שהתאספו ליד הקיוסק בשדרה לשתות קפה ולפטפט, או חלונות הראווה ברחוב שינקין שמעוררים לעתים פנטזיות על מסע קניות פרוע וחסר מעצורים.
ישנם עוד כמה מסלולי הליכה שאני אוהבת במיוחד. לפעמים מטרתם להביא אותי למקום מסוים ולפעמים אני פשוט יוצאת לשוטט בהם ללא תוכנית או מטרה. אחד האהובים עלי הוא רחוב אחד העם, שיש שהכתירו אותו כרחוב היפה ביותר בתל אביב. אני לא יודעת אם דעתי עד כדי כך נחרצת, אבל זהו ללא ספק אחד הרחובות היפים בעיר. ההליכה לאורכו עד לנווה צדק מלווה בשקט יחסי ובנוף ארכיטקטוני מרשים במיוחד. אם הרעב תוקף בדרך אפשר להיעצר בקפה נואר למנת השניצל המפורסמת ביותר בעיר (אחד העם 43).
הליכה נהדרת בימים של מזג אוויר נעים היא הירידה לים (אני אוהבת דרך רחוב גאולה) וההליכה על החוף צפונה עד הנמל או דרומה עד ליפו. אני בדרך כלל מעדיפה לפנות דרומה, ללכת כשמולי נוף הגבעה של יפו. אני גם אוהבת יותר את הקטע הדרומי של חוף תל אביב. את הקטע הסלעי שבין הדולפינריום לחוף עלמה כשהגלים מתנפצים על האבנים ואת חוף עלמה הקטן והאינטימי יחסית. מסעדת מנטה ריי היא כמובן מוקד משיכה בפני עצמו. ההליכה הזו מסתיימת לרוב בשיטוט ביפו העתיקה, או בביסטרו נועה במתחם של השף ניר צוק (הצורפים 14), או בהליכת קברת דרך נוספת שמביאה אותי אל פתחה של המסעדה פויקה, מסעדה שהתוודעתי אליה לא כל כך מזמן והתאהבתי באווירה הכיפית שלה ובאוכל הטעים שמבושל בקדרות ברזל דרום אפריקאיות. המסעדה נמצאת ברחוב תרצה 14 מאחורי מתחם תיאטרון נגה.

אוכל ושתייה. ברחוב אחד העם נמצאים בית הקפה והבר השכונתיים שלי. זה לא שאני פוקדת את המקומות האלה מדי יום, לא מכירים אותי שם ואין לי "מנה רגילה" אבל אלו הם המקומות שאליהם אני מגיעה כשבא לי לצאת בלי מאמץ להרגיש נוח ולאכול או לשתות בכיף. את תואר "בית הקפה השכונתי שלי" הענקתי לקפה גינצבורג שנמצא ברחוב אחד העם 55 (פינת בלפור). זה מקום קטן וחביב עם מקומות ישיבה בחוץ או בפנים. אין לו פוזה והוא לא מתיימר. יש בו אוכל פשוט וטעים, שירות אדיב ואווירה נעימה. לא רחוק משם בהמשך אחד העם לכיוון רחוב מאז"ה נמצא הבר ארמדילו (אחד העם 51) שקיבל את התואר "השכונתי שלי" למרות ששמו כבר יצא מזמן למרחוק. גם כאן מדובר במקום קטן (שמתמלא במהירות בכל ערב) בלי פוזה שמאפשר ליהנות מהשתייה בנחת.
לחברה שלי ולי יש מסורת. בכל פעם שהיא מגיעה לבקר אותי בתל אביב, בממוצע פעם בחודש, אנחנו הולכות לאכול בבית קפה או מסעדה שלא אכלנו בה יחד קודם לכן. זה משחק נחמד שאנחנו משחקות בו כבר במשך כמעט שנתיים ולרוב אנחנו זוכות בו להצלחה יתרה. ככה גילינו כמה מקומות מוצלחים במיוחד חלקם ידועים יותר, כמו ננוצ'קה (לילינבלום 28), בית תאילנדי (בוגרשוב 8) ומוזס (שדרות רוטשילד 35) וחלקם ידועים פחות, כמו סוניה- בית קפה בסמטה אלמונית 1, רדיו רוסקו – בר-מסעדה איטלקי באלנבי 97 בחצר, אוּמֶה – בית קפה יפני בריינס 20 והיד עוד נטויה. וזה מה שאני אוהבת בתל אביב. יש אין ספור אפשרויות ואין ספור סגנונות וגם אחרי שנים של מגורים כאן אפשר להגיע למקום שלא היית בו לעולם לפני כן. ולא פחות חשוב, האוכל טעים. מאוד. הסצנה הקולינארית בעיר התפתחה פלאים בשנים האחרונות והיום היא לא תבייש אף עיר גדולה בעולם. זה אמנם כרוך בדרך כלל בהוצאה כספית לא קטנה, אבל מותר להתפנק מדי פעם, לא?

קניות. זה הזמן להודות. אני אוהבת לקנות בגדים, אבל אני שונאת לשוטט בחנויות. דילמה? פרדוקס? לא מאז שעברתי לתל אביב. יש יתרון בזה שאני נאלצת לעבור ליד חלונות הראווה של החנויות בשינקין, אלנבי וקינג ג'ורג' כמעט מדי יום. בצורה כזו אני יכולה להתביית על פריט נחמד שראיתי בחלון מסוים או על חנות מסוימת שהסגנון שלה מוצא חן בעיני ולחסוך לעצמי שיטוטים מייגעים ומעצבנים. כל מה שנותר הוא להיכנס, למדוד ולקנות. וכך גם מצאתי את החנויות האהובות עלי. בשינקין יש כמה חנויות שאני מחבבת. בסקלת המחירים הסבירים נמצאת חנות קטנה בשם הקיסרית (שינקין 20 – חנות פנימית). יש בה בגדים מיוחדים, לפעמים קצת מקושקשים מדי לטעמי, אבל אני אוהבת לקנות שם מכנסיים בגזרה שמחמיאה לי ובמחיר שווה לכל נפש. אי אפשר שלא להזכיר בקטגוריה הזו גם את העין השלישית וברנרד שאפשר למצוא בהם בגדים חביבים במחירים סבירים. בסקלה הגבוהה של המחירים ישנן שתי חנויות שאני אוהבת מאוד וקונה שם מעט מאוד (אם בכלל) כי לצערי הבגדים בהן יקרים מאוד. הראשונה עונה לשם הלא כל כך מושך Bullet's (שניקין 52) ויש בה בגדי מעצבים מיוחדים. אני חושבת שבחנות הזו חוויתי לראשונה בחיי את החוויה המרעננת של לבוא, לראות בגד על הקולב, למדוד אותו, להסתכל במראה ולהגיד וואו. זה מושלם. כמובן שלא תמיד אני זוכה לכאלה התעלויות, אבל גם מדי פעם זה מצוין. החנות השנייה היא Big Tom (שינקין 20). כאן מדובר בבגדים מיובאים, מקסימים, צבעוניים ויקרים להחריד. בשתי החנויות האלה כדאי לחכות למכירות סוף עונה ומבצעים, אז גדל הסיכוי למצוא בהן בגדים במחיר נורמאלי.
ברחוב אלנבי 72 נמצאת חנות קטנטנה שקוראים לה deep והיא מבחינתי המקום האולטימטיבי להצטייד בו בטי שרט או גופייה. החולצות עולות כאן בין 20 ל-50 ₪. יש חולצות חלקות או חולצות עם דוגמא או הדפסה. בקנייה של 100 ₪ ומעלה מקבלים כרטיס אותו מחתימים בקניות הבאות (של 100 ₪ ומעלה) וכשממלאים את כל הכרטיס מקבלים 100 ₪ מתנה לקניות בחנות. בסוף כל קנייה מקבלים מהמוכר מסטיק בזוקה.

השעות האהובות. השעות שאני אוהבת במיוחד בתל אביב מגיעות ביום שישי לפנות ערב כשהמולת הבוקר שוכחת והעיר הסואנת והרועשת במשך השבוע הולכת ומשתתקת, כאילו נכנסת למן תנומת שבת ארוכה. הדממה הזו, שנמשכת גם במהלך השבת, משרה שלווה נעימה. פתאום אפשר לשמוע את ציוץ הציפורים, את נגינת הפסנתר של השכן ואת הרדיו שמנגן בבניין ממול. זה הזמן לצאת לקרוא ספר במרפסת ולהירגע.

יש כמובן עוד המון מה לעשות מה לראות ואיפה לקנות בתל אביב וזה רק קמצוץ קטצ'יק מהמגוון. אבל אלה הדברים שמרכיבים בשבילי את חיי היומיום בתל אביב ואלה שגורמים לי לאהוב את העיר.