| מונטנגרו היא אחת משש הרפובליקות שהרכיבו בעבר את יוגוסלביה. שטחה כמחצית משטחה של מדינת ישראל, והיא מונה כ-600 אלף תושבים, חלקם מצטופפים בערים על קו החוף וחלקם מפוזרים בדלילות רבה בכפרים ובחוות הנטועים בבדידות בתוך שטחי הענק ההרריים. יצאנו לדרך, לכיוון רכס הרי הקימובי, רכס הרים המתנשא לגובה 2,500 מטר, ועוטף אגמי בדולח בגווני טורקיז, אשר נוצרו לפני אלפי שנים על ידי קרחונים. כבר בתחנה הראשונה התוודענו לשתי תופעות קולינריות בכפרי מונטנגרו – בכל חווה אפשר לטעום גבינות מסוג אחר ובטעם שונה, שמכינים מחלבן של 2-3 פרות הרועות בחצר ובכל אחת מהן מכינים משקה ראקי מפרי אחר – משזיפים, מענבים, מתפוחים. הראקי חריף מאוד, והקושי לסרב להכנסת האורחים מאירת הפנים של הכפריים גרמה לנו לא אחת לשפוך בחשאי את תכולת הכוסיות שהוצאו על מגש מיד כשהתקרבנו. על הגבינות, לעומת זאת, אף אחד לא ויתר. אנו עוצרים לתצפית על הכרמים הרבים שמהם מפיקים את היין המקומי, יין הוורנץ ומסביב אנו מבחינים בבקתות רועים המכונות "קוטון". לכאן עולים הרועים עם העדר שלהם בחודשי הקיץ, אל כרי המרעה הדשנים. הם גרים בבית דינרי, המאופיין בבניית אבן בחלקו התחתון ובבניה מעץ בחלקו העליון. הבתים פשוטים, ללא מים זורמים וברובם אין גם חיבור לחשמל. יש רק טבע קסום ופראי. נסיעה אתגרית עד למרגלותיו של רכס תלול הובילה אותנו לאגם בוקומירסקו, המציע לנופש סלמנדרות ועלוקות השורצות בו. אנחנו דווקא זכינו לארוחת צהריים בעודנו יושבים סביב האגם המקסים. מפה לבנה נפרסה על מרבד הדשא הסמיך ומתא המטען נשלפו בזריזות לחם טרי, ירקות נהדרים בטעם של פעם, גבינות מקומיות, נקניקים, פלפלים ממולאים בגבינה, שמן זית מצויין ויין מקומי. הנוף עוצר נשימה ואויר ההרים הצלול מרחיב את הנפש. קשה, קשה היה לקום ולהמשיך בדרך. את הלילה בילינו בקולאשין, עיירה בת אלפיים תושבים, שנותרה קומוניסטית באופייה. בית המלון, עדיין בבעלות ממשלתית, נראה מבחוץ מרשים ומעוצב, אבל החלל הפנימי ראה ימים טובים יותר. יצאנו לטיול רגלי קצר למסעדה קטנה וחמודה עם טחנת קמח, שנמצאת ליד הנחל והמפל, בה קיבלנו מנות טעימות ולא יומרניות – גבינות, דגים, בשר כבש-חזיר, סלט קטן ויין קליל ונחמד. למחרת המשכנו במסענו, ממשיכים לטפס לגובה, עוברים על פני שלוליות שלג, גולשים מעט מידי פעם ונעצרים בפתחו של אחו עצום ומהמם במגוון צבעי הירוק שבו. מרחוק אנו רואים שתי נשים טוות בפלך וסביבן רועים מספר סוסים. אחריהן נפגוש בגברים קוצרים במגל וברועת צאן גבוהה ויפהפיה, לבושה כולה בשחור ואוחזת בידה טלה. שיאו של היום הוא הביקור באגם ביוגרד (האגם השחור), אגם צלול ויפהפה, מוקף יער עבות, שמתוקף חוק הסטורי שקבע דוכס שהקדים את זמנו, לא נגעה בו יד אדם מאז המאה ה-18. האגם צלול כל כך עד שהיער המדהים שמקיף אותו משתקף בו בהירות, ונראה כמו העתק מושלם של תמונת נוף גן העדן שמעליו. על גדות האגם השכילו לפזר ספסלי עץ, שעליהם אפשר ואף רצוי לבלות שעות ארוכות בהתבוננות שלווה ומדיטטיבית. אבל אנחנו היינו דוקא בעניין של אקשן. וכך הגענו לנהר הטארה, הזורם לאורכו של קניון הטארה המרשים, שהוא מהעמוקים שבקניוני העולם. הקיר המצוקי המזדקף מגדותיו מגיע במקומות מסויימים לגובה של 1,300 מטר. הגשם מתחיל לטפטף קלות ואנחנו נכנסים לסירות הרפטינג הממתינות לנו ויוצאים לשיט נינוח וכיפי, המופרע מפעם לפעם על ידי אשד קטן שמזרים לנו אדרנלין. חתרנו מתחת לגשר עצום בגובה 150 מטרים שנבנה בשנות ה-30, שבתום השיט חצינו אותו בהליכה, רטובים ומחוייכים וחוזרים לג'יפים. את הלילה הבא בילינו בעיירה ז'בליאק (אלפיים תושבים) שבלב שמורת דורמיטור, חבל ארץ שהפך לפארק הלאומי של מונטנגרו. הנוף שנשקף מהמלון נראה כמו גלויה מעולם אחר. השמש שפלשה מוקדם בבוקר אל תוך החדר הוציאה את כולנו מן המיטות, ליומו האחרון של מסע הג'יפים, בו אנחנו מבקרים בשמורת הדורמיטור, הפארק הלאומי של מונטנגרו, שהוא אתר שימור עולמי של אונסק"ו, ויש בו קניונים, אגמים, רכס הרים גבוה מאוד, צמחים ובעלי חיים. משם אנחנו ממשיכים לקניון סושיצ'ה, שבליבו זורם נהר ועמוק פנימה, לאחר הליכה בת כשעה, אנחנו גם מגיעים לאגם ענק המתפתל בצורת נחש, מוקף צמחיה מרהיבה ופריחה מהממת. נסיעה לאורכו של קניון מרהיב מובילה אותנו למנזר אורתודוכסי מהמאה ה-13, עם ציורי פרסקו יפהפיים. את הטיול אנחנו מסיימים במפרץ קוטור. יורדים אליו בדרך מתפתלת ומול נופים עוצרי נשימה, ועוברים כפרים ליד הנהר עם סירות דייגים פסטורליות וצופים בלשון הים ובמפרצים היפהפיים. קוטור היא עיר עתיקה מוקפת חומה, מתקופת ימי הביניים, עם סמטאות מפותלות מרוצפות באבנים קטנות, בתי קפה זעירים, בוטיקים, קתדרלה מרשימה ונוף הצופה לים. מידע כללי וטיפים:טיול ג'יפים במונטנגרו הוא בחירה נהדרת למטייל שמעוניין לחוות טבע, אבל גם לישון טוב. לצעוד ולחוות נהיגה אתגרית, אבל לא יותר מדי. הג'יפ עצמו נוח וחדיש, עם גג, דלתות, מזגן וכורסאות נוחות. כתבה פרסומית |