השומרים בבניין שלנו ובכניסה לאוניברסיטת שיאמן מניחים את הראש על השולחן או על זרועות משולבות ועוצמים עיניים. תחנת המשטרה נסגרת והכפריים שמוכרים פירות וירקות ברחבי השכונה מתיישבים על המדרכה, נשענים על הקיר מאחוריהם ונרדמים. כשאני מגיע לגן-הילדים בשתיים-וחצי אני בדרך-כלל צריך להעיר את הכיתה הראשונה בה אני מלמד. בכל כיתה הילדים ישנים במיטות עץ קטנות, יחד עם הגננות. גם המנהלת מגיפה את התריסים במשרד שלה ומנמנמת. בספרייה של האוניברסיטה סטודנטים בכל הקומות מניחים ראש על ספרי לימוד ומתעלפים. פה ושם ראינו סטודנטים מתוחכמים שדאגו להביא איתם כרית מראש. ובשתיים בצהריים, כשכל הסטודנטים עדיין ישנים שנת-ישרים, הספרייה מתמלאת במוזיקה רועשת שמטרתה להעיר את הסטודנטים ולגרש אותם החוצה, שכן גם הספרייה נסגרת בין שתיים-וחצי לחמש-וחצי כדי שהספרניות יוכלו לישון. אנחנו חושבים שזה בגלל האוכל שהם אוכלים, שאחרי ארוחת צהריים סינית טיפוסית הגוף חייב לכבות מערכות למשך שעתיים כדי שהוא יוכל לעכל. סינים אוכלים המון. באופן מסורתי, הם מעדיפים לאכול בקבוצות גדולות, בדרך-כלל משפחה או חברים. הם מתאספים מסביב לשולחן עגול ומזמינים אוסף של מנות משותפות עבור כל השולחן. לכן המנות שמסעדות מגישות נוטות להיות גדולות מאד. כל מנה בדרך-כלל יכולה להספיק לשני אנשים, אבל כשסינים מזמינים היחס נוטה יותר לכיוון של שתי מנות לאיש. גם כשהם אוכלים לבד הם נוטים לקחת או מנה אחת גדולה מאד, או כמה נות בינוניות. במקדונלד'ס וב-KFC, למשל, הם לא יזמינו המבורגר וצ'יפס, אלא ייקחו שלושה המבורגרים מסוגים שונים, צ'יפס, תירס, פאי אפרסקים וגלידה. וכבר ראינו אנשים קונים לעצמם ארבעה המבורגרים ואחר-כך חוזרים לדלפק כדי לקנות עוד. בנוסף לכך, רובן המוחלט של המנות המקומיות מטוגנות בשמן עמוק (שנמכר בסופרמרקט בחביות, לא בבקבוקים). אפילו הירקות המאודים שאנחנו מזמינים ב-Lin Duck עוברים טיגון קל. תוסיפו לכך קערת אורז מאודה שמלווה כל ארוחה ולא פלא שהם מתעלפים בצהריים. בשבועות הראשונים שלנו בשכונה גם אנחנו התעלפנו אחרי ארוחת הצהריים והיינו חייבים לעצור את עצמנו בכוח מלהירדם. ככל שעובר יותר זמן אנחנו לומדים אילו מנות פחות חוסמות עורקים מאחרות ואיך לבנות ארוחה כך שהיא תהיה ממלאת אבל לא קטלנית. ועדיין, אנחנו שואלים את עצמנו אם גם החיילים בש"ג-ים או פקחי הטיסה בנמל-התעופה נרדמים בצהריים. ויותר מכל, אנחנו שואלים את עצמנו איך, עם כמויות האוכל האדירות שהם אוכלים, איך הם נשארים רזים? |
סין: הסייסטה, אין עם מי לדבר
כל יום, בין אחת לשלוש בצהריים, אין מי לדבר – סין ישנה שנ"צ קולקטיבי. זה לא משנה בן כמה אתה, מאיזה מין אתה, איפה אתה או מה אתה עושה באותו רגע, בשנייה שהמחוג הקטן מתייצב על אחת, אם אתה סיני – אתה נרדם. |
סין של פעם: הכפר שאשי במחוז יונאן
Array
(
[continent] => WP_Term Object
(
[term_id] => 374
[name] => אסיה
[slug] => asia
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 374
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 0
[count] => 3455
[filter] => raw
[term_order] => 0
)[country] => WP_Term Object
(
[term_id] => 432
[name] => סין
[slug] => china
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 432
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 374
[count] => 289
[filter] => raw
[term_order] => 0
))