תפריט עמוד

נוודים במרכז אסיה: לקפל את הבית וללכת

כנוודים פיתחו דרי הערבות של מרכז אסיה שיטת מגורים שקל לפרק, לארוז, להעמיס על בהמת משא ולהעביר למקום אחר. מלבד הצד הפרקטי, יש גם לא מעט סמליות במוטיבים ובקישוטים של הבית הארעי

כמו פטריות אחרי הגשם צצות להן היוּרטוֹת, בקתות הנוודים עגולות הכיפה, בלב הערבות הפתוחות של מרכז אסיה. כמו פטריות הן צצות כשהעשב מוריק, וכמו פטריות הן נגוזות כשהעשב מתכלה. אז הן נעלמות מהנוף ושבות וצצות בנקודה חדשה שבה העשב, מרעה הבהמות, מצוי בשפע.

כמו במקומות אחרים בעולם, גם בערבות המרכז אסייתיות העשב הוא מקור החיים של הנוודים. על העשב ניזונות הבהמות של משק החי, ועל בהמות אלה ניזונים הנוודים. הם שותים את חלבן (או אוכלים את מוצריו), אוכלים את בשרן ומשתמשים בצמרן ובעורן לכסותם. כדי להזין את בעלי החיים על הנוודים לנדוד ממקום למקום, וצמיחת העשב היא המתווה העיקרית של דרכם.

היורטות צצות איפה שהמרעה לבהמות מצוי בשפע | צילום: Adagio, GFDL

לעבור דירה בשעתיים
כמי שנוטה לנטות את ביתו בכל פעם במקום אחר, נאלצו עמי הערבה לפתח שיטת מגורים שקל לבנות, קל לפרק ולארוז, וקל להעמיס על בהמת משא ולהעביר למקום אחר. נוסף על כך, היה עליהם לפתח שיטת בנייה שחומרי הבנייה שלה מקומיים, זולים וזמינים. על המבנה להיות גם מותאם ככל האפשר לאקלים קיצוני במיוחד (בשל הריחוק של ערבות מרכז אסיה מן הים ומכל השפעה ממזגת, שורר בהן קור עז בחורף וחום כבד בקיץ). המבנה הארעי שנוצר לבסוף כדי לענות על צרכים אלה, ושבזכות הצלחתו השתמר במשך מאות שנים במתכונת דומה, הוא היורטה – ביתם של עמי הערבה האסייתיים.

במונגולית נקראת היורטה גֵר, אולם בשפות התורכיות, הנפוצות ממנה, יורטה או יורט היא המונח המוכר. מאז פלישותיהם של עמי הערבה המרכז אסייתיים מערבה עד אסיה הקטנה (ממסעות הסלג'וקים לעבר תורכיה במאה העשירית לספירה), נפוצו היורטות גם אל מחוץ לערבות מרכז אסיה והופיעו בחלקים גדולים של מערב היבשת. גם כיום משתמשים ביורטות, אף שבהדרגה תופסים את מקומן משכנות ארעיים עשויים פח או אוהלים מודרניים. הן משמשות את הנוודים במונגוליה, בקזחסטן, קירגיזסטן, טורקמניסטן, מעט בצפון איראן, ומעט מאוד גם אצל רועים ברמת אנטוליה שבתורכיה ובארמניה.

שלד היורטה עשוי ענפי עץ גמישים, בדרך כלל ערבה או צפצפה, שהם העצים הנפוצים ביותר באזורים אלה. שלד הקירות עשוי כעין אקורדיון של כפיסי עץ שמתקפלים ונפתחים, כך שהם יוצרים מעין סורג שמורכב ממעוינים. אחרי שמציבים את שלד הקיר, מניחים מעליו קורות ארוכות ומעוקלות שהוקשו בעשן מדורות, וכך נוצר שלד הגג. לאחר שהשלד עומד פורשים על היורטה כיסוי עשוי יריעות לבד עבה. יריעות הלבד מיוצרות בעבודת יד בתהליך ארוך ומפרך: את הצמר הגזוז שוטפים, ובעודו רטוב מניחים אותו פרוש בין מחצלות. לעתים מוסיפים חומרים מקשים, ואז מגלגלים את המחצלות כשהצמר ביניהן ומכים בהן שוב ושוב, עד שהצמר מתלכד ליריעה אחת אחידה. יריעות הגג והקירות שונות זו מזו. הן עבות די הצורך כדי לבודד היטב מהטמפרטורות הנמוכות, וצפופות מספיק כדי למנוע חדירת מי גשמים בחורף.

כדי לאפשר את יציאתו של העשן מהמדורה המודלקת בתוך היורטה, וכדי לאפשר זרימת אוויר תקינה בימי קיץ חמים שבהם היורטה מעניקה צל בלבד, יש בקצה כיפת הגג פתח עגול מכוסה ביריעה נפרדת שאפשר להסיט ולפרוש לפי הצורך בעזרת מערך של רצועות ארוכות ארוגות בשלל צבעים. רצועות כאלה משמשות גם לחיזוק המבנה כולו; הן כרוכות סביב קורות העץ, ולא אחת מהדקות מבחוץ את יריעות הלבד.

לפתח שבקצה הגג, החלון אל השמים, יש חשיבות סמלית כה רבה בקרב עמי הערבה, עד שהוא התגלגל להופיע במרכז דגלה של קירגיזסטן המודרנית. את אקורדיון העץ, קורות הגג ויריעות הלבד אפשר לפרק, לקפל ולהעמיס על גבם של גמלים דו דבשתיים, יאקים או סוסים. המיומן במלאכת ההקמה של יורטה יכול לפרק או להרכיב אותה בתוך כשעתיים.

נשים קירגיזיות מכינות יריעות לבד

מדורת השבט
בתוך היורטה מתנהלים החיים סביב האש המרכזית, הבוערת מתחת לפתח שבגג. האש הכרחית לחימום בחורף ולבישול, וסביבה ערוכים מקומות ישיבה. כדי לבודד את היושבים מהקרקע הקרה פורשים על הקרקע עורות (כיום עורות ניילון…) ומעליהם שטיחי לבד. את מעט הרכוש הביתי מניחים הנוודים בתיבות נשיאה שנקשרות לבעלי החיים. לעתים מניחים את התיבות זו בצד זו, כך שהן יוצרות דרגש מוגבה ומבודד מהקרקע, שעליו אפשר להניח את שטיחי השינה.

דבר אחר שמצוי בכל יורטה הוא כלי החיבוץ לחמאה או לחלב הסוסים המוחמץ (קוּמיז בקירגיזית). החמאה המעורבבת במים ובתה והקומיז הם משקאות חמים עתירי אנרגיה, ומכאן חשיבותם. לא בכדי נקראת בירת קירגיזסטן כיום בישקק (Bishkek), שפירושו מוט החיבוץ של הקומיז.

עמי הערבה מייחסים משמעות רבה ליציאה מהחלל הפרטי ולכניסה אליו. בצאתם מהיורטה אל הערבה הם מבקשים את ברכת האלים, ובשובם הם מבקשים למנוע את כניסתו של הרע. מטעמים אלו התפתחו מוטיבים אמנותיים רבים המסמלים את התפילות הללו. לשיא גימורם הגיעו העיטורים ביורטות הקירגיזיות: פתחה של היורטה מכוסה בדרך כלל ביריעת לבד עבה נפרדת הקרויה בשפה המקומית שירדָק, שאותה אפשר לגלגל מעלה כדי שאור ואוויר יחדרו לחלל הפנימי. שלא כשאר היריעות, יריעות שירדק מיועדות לחיפוי הצד הפנימי של היורטה ולכיסוי פתחה, והן עשויות מִגזֶרֶת של פיסות לבד צבעוניות. מבט בוחן ילמדנו שבצד העושר הצבעוני של יצירות אמנות אלו, יש בהן מוטיבים חוזרים. האלמנט הבסיסי בשירדק הוא מעוין, המסמל את היחידה הבסיסית של שלד קיר היורטה, ולפיכך את היורטה כולה. מסיבה מסוימת בחרו הקירגיזים דווקא מוטיב זה ולא את צורת היורטה השלמה כדי לייצג את הבית. בתוך הריבוע מופיעות כמה דוגמאות, אך הנפוצה מכולן היא של ארבע עד שמונה דמויות אדם שיושבות בחברותא, סביר להניח שבסעודה, מוגנות על ידי הריבוע התוחם המסמל את היורטה. סביב המעוין מופיעים כמה אלמנטים נפוצים, בהם נבט עם קרני שפע מסולסלות שמסמל את ברכת הערבות והעדרים (מוטיב זה מופיע פעמים רבות גם בחלקה החיצוני של היורטה, סביב בסיס הגג). מעבר לריבוע יש מסגרות משוננות שמסמלות נהרות והרים. הנהרות הם מקור המים המחיים, ההרים הם החובקים את הערבות ומעניקים חומת מגן טבעית.

The Best of Georgia - 4K

לתגובות, תוספות ותיקונים
להוספת תגובה

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.