אגמון החולה

על האתר

ברוכים הבאים לפארק התיירות אגמון החולה. כאן, בעמק החולה המצוי בשבר הסורי-אפריקני, פיתחה קק"ל פארק צפרות מהמיוחדים בסוגו בעולם. באזור זה חולפות פעמיים בשנה לא פחות מ-500 מיליון (!) ציפורים – עופות מים, עופות דורסים וציפורי שיר, ובסה"כ למעלה מ-390 מינים שונים. כאן תוכלו לצפות בציפורים בדרכן בין אירופה לאפריקה, לשוט על יד האגמון, לצפות בג'מוסים (ואם תישארו ללילה וגם בחתולי הבר המשחרים לטרף), ליהנות מהצמחיה ומבעלי החיים הייחודיים לאזור וגם להשתתף בסדנה מיוחדת של סימון עופות עם טבעות.

כדי לא לפגוע באיזון האקולוגי בפארק, לא ניתן להיכנס עם כלי רכב פרטיים לפארק. אפשר לסייר באופניים או בשרות הסעות מיוחד העומד לרשותכם - רכבת הציפורים. הרכבת נוסעת מהחנייה בכניסה לאגמון, ועוצרת במצפורים לאורך המסלול, שם ניתן ליהנות מתצפית ומהדרכה מקצועית ברוב עונות השנה. ניתן לרדת בכל תחנה ולשוב ולעלות על אחת הרכבות הבאות. דברי הסבר מוקלטים נשמעים במהלך ההסעה.

עמק החולה נמצא בין רמת הגולן, הרי נפתלי ובקעת הלבנון. במשך השנים הוזנח העמק בשל הביצות ומחלת הקדחת שפשטו בו. ימת החולה והביצה תפסו שליש משטח העמק, ובשליש נוסף היו מי תהום קרובים לפני השטח, כך שאי אפשר היה לעבדו. עם חידוש ההתיישבות היהודית בעמק בשלהי המאה ה-19 נוצר צורך בייבוש הביצות. מפעל הייבוש התעכב עד לאחר קום המדינה, ובשנת 1951 ניגשה קק"ל לייבש את ביצות החולה. היה זה המפעל ההנדסי הלאומי הראשון שבוצע במדינת ישראל, ועם סיומו נוספו כ- 60,000 דונם קרקע ליישובי הסביבה שניצלו אותם לעיבוד חקלאי, בעיקר גידולי שדה, מטעים ובריכות דגים. העמק הפך מאזור מוכה קדחת למקום יישוב פורח ולמוקד משיכה למטיילים.

חשיבותו של מפעל שיקום עמק החולה והקמת האגמון שבעמק כיום אינה יורדת מזו של מפעל ייבוש האגם והביצות של לפני למעלה מ-50 שנה. במסגרת מפעל השיקום קק"ל הפכה אזור המשתרע על פני כ-75 קמ"ר ממפגע אקולוגי לאזור בו פורחים ומשגשגים מגוון רחב של צמחים ובעלי חיים והפכה את עמק החולה למוקד תיירותי בו נמצאים אתרי צפרות, תעלות מים מלאות דגים, חניונים בטבע, בעלי חיים יבשתיים ובעלי כנף, והמציע שפע אפשרויות לטיול באופניים, ברכב או ברגל.

התאמת האתר לבעלי צרכים מיוחדים

קק"ל רואה בציבור הנכים ומוגבלים בתנועה חלק בלתי נפרד מכלל העם בישראל שלמענו היא פועלת, לפיכך היא השקיעה מאמצים ומשאבים רבים כדי לאפשר לכולם לבלות ביערותיה, בחניוניה ובאתריה שהוכשרו במיוחד לשם כך, תוך התחשבות בצרכיהם הבטיחותיים והתפקודיים. לפיכך הגישה למצפורי הצפייה בציפורים, שבילי הגישה, גשרוני העץ וחניוני הפיקניק מותאמים ועבירים לכיסאות גלגלים.

נוף ואדם

עמק החולה נמצא בין רמת הגולן, הרי נפתלי ובקעת הלבנון. אורכו כ- 30 ק"מ ורוחבו בסביבות 6-7 ק"מ. שפע המים ובעלי החיים שבו משכו אליו בני אדם כבר מתקופת האבן. מיקומו ליד "דרך הים", שעברה בשוליו המערביים, וליד המעבר על הירדן במקום שבו נמצא גשר בנות יעקב, הפכו אותו לבעל חשיבות כלכלית-מדינית. שתי ערים שכנו בו בתקופת המקרא: העיר דן בצפון וחצור בדרום. במשך השנים הוזנח העמק בשל הביצות ומחלת הקדחת שפשטו בו. ימת החולה והביצה תפסו שליש משטח העמק, ובשליש נוסף היו מי תהום קרובים לפני השטח, כך שאי אפשר היה לעבדו.

הביצות נוצרו כתוצאה מכך שמקורותיו של נהר הירדן הבאים מגבהי הר החרמון מתאחדים לערוץ אחד צפונית לעמק החולה. בעבר, לאחר זרימה של כ-2 ק"מ בלבד בשטח העמק, התפצל הירדן לשתי זרועות. הזרוע המערבית (נהר הירדן) חצתה

את העמק ונשפכה לתוך אגם החולה בחלקו הדרומי. הזרוע המזרחית (נחל תורעה) זרמה בתוך העמק וגם הסתיימה בו. עם השנים, וכתוצאה מהתפרצות הרי געש בגולן, נסתם בלבה חלקו הדרומי של העמק. בשטח העמק נוצרו אגם, ביצה ואזור ביצה למחצה. אדמת העמק שבמשך דורות שימשה לחקלאות ולהתיישבות, הפכה במרוצת השנים לאדמת ביצות שאינה ראוייה לעיבוד. האדמות שלא היו ביצתיות הוצפו לעתים קרובות במי התהום הסמוכים לפני השטח כתוצאה משקיעות קרקע.

הגעה ושעות ביקור

הגעה לאגמון החולה:

האגמון נמצא מצפון ליסוד המעלה. מגיעים אליו מכביש מספר 90, כביש ראש פינה – קריית שמונה.

יש לפנות מזרחה בין הסימנים 457-458 ליד פסל הציפור של קק"ל. הכניסה היא דרך כביש המנפטה. יש להחנות את הרכב הפרטי במגרש החנייה (למעט רכב נכים – מוגבלי תנועה).

לשמורת החולה:

יש לנסוע על כביש מספר 90 ראש פינה- קריית שמונה.

לבאים מצפון – יש לחלוף על פני צומת כח ולהמשיך דרומה. יש לפנות מזרחה בצומת הבאה, ולהמשיך לפי השילוט.

לבאים מדרום – יש לחלוף על פני צומת יסוד המעלה. יש להמשיך כ-3 ק"מ ולפנות מזרחה בצומת הבאה ולהמשיך לפי השילוט.

שעות ביקור

מ-09:00 בבוקר עד שעה לפני השקיעה. בסופי שבוע ובחגי ישראל ובחגי ישראל מ-06:30 עד שעה לפני השקיעה.

אירועים

לפרטים על פעילות במקום יש להתקשר למרכז המבקרים באגמון, בטלפון: 04-6817137. לפרטים והרשמה לאירועים באגמון יש להתקשר למוקד "קו ליער" של קק"ל: 1-800-350-550. פרטים נוספים תמצוא גם באתר האינטרנט של אגמון החולה.

שימו לב:

* כניסת אופניים פרטיים בסופי שבוע וחגים תותר בתאום מראש בלבד.

* כניסת בעלי חיים אסורה. בשער הכניסה יש מכלאות מיוחדות שניתן לקבל עבורן מפתח בקופה ללא תשלום.

נופש ותיירות

מטיילים באגמון

המבקרים במקום יכולים לקבל הדרכה באמצעות טלפון נייד. חברת נותנת את השירות בתשלום עבור זמן אוויר של עבור זמן אוויר של השיחה בלבד.

הצעה לסיור בדגש על מפגש עם עגורים וג'מוסים

אורך מסלול הסיור מסביב לפארק הוא 11 ק"מ. נקודת היציאה לסיור היא ממרכז המבקרים שבו יש תחנת מידע, חנות מזכרות, קופה, מופע אור קולי, מזנון ונקודות השכרה לכל האטרקציות בפארק. התחנה הראשונה היא מצפור עופות המים. לאחר מכן מתגלה לעינינו האגמון והתעלות שמסביבו. התחנה הבאה היא תצפית הגשר הירוק. זוהי נקודת תצפית על כל עמק החולה ובה אפשר להבין את נושא שיקום אדמות הכבול. בהמשך נגיע למעגן הסירות החשמליות. התחנות הבאות הן מצפור השקנאים ושטח הרעייה של הג'מוסים. הג'מוס הוא תאו שחי כאן בעבר ושימש כבהמת עבודה. מהג'מוסים נעבור אל מצפור העגורים. העגור הוא מלך החולה. בסתיו מגיעים לעמק כ-30.000 עגורים, כשליש מהם נשארים בחולה והם ממלאים אותו בהמולה עליזה. מלבדם מתארחים בחולה מיני עופות שונים: אנפות, ביניהם אנפת הלילה, אפורה וארגמנית, שקנאים, חופאמים, ברווזים, מגלנים, זרוני סוף, דיות, חסידות שונות ושדמית השדה. פארק אגמון החולה מהווה אחד מריכוזי הדורסים הגדולים בארץ וניתן לצפות בכ-50 מיני דורסים שונים. לבסוף נגיע לחורשת אקלום של עצי בוסתן שבה ימוקם בעתיד מרכז לספורט אתגרי.

"גן עדן של ציפורים נודדות" – כך מכנים את מראות הטבע המרשימים של עמק החולה

תכנית אב לנופש ותיירות בחולה

קק"ל יזמה במסגרת הנהלה ציבורית רחבה הכנת תכנית אב לנופש ותיירות בחולה, במטרה לחולל תנופה מחודשת בפיתוח בר קיימא (למען הדורות הבאים) של האזור. התוכנית שמה דגש על מציאת האיזון העדין שבין החקלאות, התיירות והאקולוגיה.

עיקרי התכנית:

פיתוח תיירות אקולוגית כחלופה לשטחים חקלאיים שעלולים להינטש; שמירה על איכות מי הכנרת; המשך הפעילות של ניקוז ושמירה על קרקעות העמק באמצעות הקפדה על מפלס מי תהום והשקיה קבועה של הכבול כדי למנוע התייבשות וסחיפה; תכנון אסטרטגי של חקלאות בתנאי מחסור במים, כולל תיירות וייעור חקלאיים.

תוכנית אב, שאושרה ע"י ההנהלה הציבורית הרחבה בשנת 2002, מציעה מוצר תיירותי "פרובאנס של הגליל העליון" הכולל מרחב פתוח ובו שדות מעובדים, תעלות מים וגופי מים בגדלים שונים, שטחי אחו לח ( Wetland ), שדרות וחורשות של עצי צל. על פי התוכנית, הכניסה לליבת העמק תהא מבוקרת ותתאפשר באמצעות היסעים ציבוריים, בצירים מוגדרים בלבד. לאורך הדרך יהיו מציפורים לצפייה בציפורים ובבעלי-חיים, ובמרכז העמק יוקם מרכז מבקרים.

בעקבות הציפורים

"את המנגינה הזו אי אפשר להפסיק", "גן עדן של ציפורים נודדות" – כך מכנים את מראות הטבע המרשימים של עמק החולה, שעה שמעליו חולפות בכל שנה 500 מיליון ציפורים מסוגים וממינים שונים העושות דרכן מאירופה לאפריקה. הנדידה העיקרית מתרחשת בסתיו עת מגיעים בהמוניהם שקנאים, אנפות, חסידות, עגורים, עופות דורסים ומיני בעלי כנף אחרים. בחודשי הסתיו מגיעים לעמק כ- 25,000 עגורים, ובמהלך החורף נשארים בו כ- 10,000 מהם. הריכוז המרשים של העגורים מושך אליו מטיילים רבים. לסיוע מטיילים אלה קק"ל בנתה על תלולית מלאכותית בשולי האגם מרפסות לצפייה, המשקיפות על השדה שבו רועים העגורים. המבנה, העשוי מקורות עץ, עוצב בשיתוף עם אנשי מקצוע בתחום הצפרות, ויש בו חלונות המאפשרים מבט אל האגמון ואל שדה ההאכלה.

חקלאי האזור שהציפורים גרמו לשדותיהם נזקים חמורים פעלו יחד עם הגופים הירוקים כדי לחיות עימם בדו-קיום אמיתי. לפיכך הקצו חלק משדותיהם למטרה זו. החקלאים מפזרים בחורף כשני טונות גרעיני תירס מדי יום במקומות המיועדים לכך, והעגורים נמנעים מלבקר בשדות האחרים ולפגוע בהם.

היסטוריה

רעיון הייבוש

עם חידוש ההתיישבות היהודית בארץ ישראל במאה ה-19 הוקמו בעמק החולה כמה יישובים: יסוד המעלה (1883), מטולה (1884), משמר הירדן (1890) ומחניים (1898). בראשית המאה העשרים נוסדו גם כפר גלעדי, תל חי ואיילת השחר. התרחבות ההתיישבות הביאה לצורך בייבוש הביצות. נקודות ההתיישבות החדשות עשו מאמצים לרכוש את הזיכיון על ייבוש העמק לטובת הרחבת ההתיישבות.

בתקופת השלטון התורכי בא"י היה העמק רכושו הפרטי של הסולטן התורכי (אדמת מדידות בעמק החולה 1950 ג'יפתליק). לאחר שהסולטן הודח, הזיכיון על העמק עבר מספר גלגולים. הזיכיון לייבוש החולה נרכש לבסוף ע"י יהושע חנקין עבור חב' הכשרת היישוב ב-1934, בתקופת שלטון המנדאט הבריטי בא"י. שתי תכניות לייבוש ביצות העמק גובשו עוד בשנת 1936. תכנית רנדל-פלמר-טריטון הוזמנה ע"י ממשלת המנדאט, ותכנית קובלנוב עובדה ע"י מי שהיה מהנדס המים של הסוכנות היהודית.

מפעל ייבוש הביצות (1951- 1958)

למרות שהזיכיון לייבוש החולה התקבל כבר בשנת1934 , ביצוע העבודה התעכב עד לאחר קום המדינה עקב המאורעות שהיו בארץ ישראל, מלחמת העולם השנייה ומלחמת העצמאות. תכנון העבודות הוטל על משרד החקלאות, והמימון לביצוע המשימה התחלק בין מדינת ישראל, הסוכנות היהודית, קק"ל וקרן היסוד. על ביצוע העבודות הופקדה קק"ל. בשנת 1951 ניגשה קק"ל, לייבש את ביצות החולה. היה זה המפעל ההנדסי הלאומי הראשון שבוצע במדינת ישראל.

עיקרו של מפעל הייבוש כלל שתי פעולות הנדסיות רחבות היקף, האחת – הסטת אפיק נהר הירדן אל השוליים המזרחיים והמערביים של העמק והזרמת מימיו דרך שתי תעלות ניקוז ראשיות למורד הירדן. והשנייה - פתיחת ה"פקק" טבעי של סלע בזלת שחסם את מוצא האגם. פעולות אלה הביאו להולכה סדירה של זרימות הירדן ויובליו ולירידת מפלס מי התהום באזור העמק.

עם סיום ייבוש ביצות העמק נוספו כ- 60,000 דונם קרקע ליישובי הסביבה שניצלו אותם לעיבוד חקלאי, בעיקר גידולי שדה, מטעים ובריכות דגים. העמק הפך מאזור מוכה קדחת למקום יישוב פורח ולמוקד משיכה למטיילים. יחד עם זאת, בתום המפעל, בשנת 1958, נעלם מן המפה האגם שהיה במרכז העמק. במקומו נותרה "שמורת החולה" בת 4,000 דונם, הכוללת חלק מהאגם המקורי. שמורה זו נועדה לשמר את הצומח, החי והעוף שהיו בעמק מדורות בראשית בחולה. רק שנים לאחר מכן התברר שירידת מפלס מי התהום באדמות הכבול המאפיינות את העמק, גרמו לבעיות סביבתיות:

1. אדמות הכבול התייבשו, שקעו והתפוררו. כתוצאה מכך ירדה פוריות הקרקע ושטחים חקלאיים הוזנחו.

2. חומרים מזהמים זרמו אל הכנרת:בעקבות הייבוש הסתבר כי משטר ההשקיה של הרטבה וייבוש חליפות משפיע על תרכובות חנקניות, שאדמת הכבול עשירה בהן. התרכובות הופכות לחנקות, שהן תרכובות מסיסות הנשטפות בנקל עם מי הניקוז. משמגיעות חנקות אלה לכינרת, הן מזרזות שם מערכת מורכבת של תהליכים ביולוגיים, הגורמים לזיהום אורגני של המים ("פריחת אצות").

3.הרוחות המזרחיות שנשבו באזור גרמו לסופות אבק וחול ולשריפות שפרצו בתוך האדמה היבשה.

קק"ל שבה ומשקמת (1998-1993)

בשנת 1993 קק"ל שבה אל עמק החולה, והובילה פרויקט של מפעל לשיקום סביבתי בהיקף גדול. הידע המדעי, שלא היה קיים בשנות החמישים, איפשר להתגבר על בעיות הסביבה. ההחלטה על הקמת מסגרת ממלכתית לביצוע מפעל מורכב זה בשנת 1989באה בעקבות משבר שפקד בשנות ה- 80 את ענף החקלאות בישראל בכלל ואת חקלאי עמק החולה בפרט, וכן בעקבות זרימה של חומרים מזהמים מהעמק לכינרת, מאגר מי השתייה הטבעי היחיד בישראל. לביצוע מפעל שיקום החולה חברו יחד מינהל מקרקע ישראל, משרד החקלאות וקק"ל והקימו את "מינהלת החולה".

ביצוע התשתית ההנדסית וניהול של מפעל שיקום החולה הוטלו על קק"ל, אשר יצאה שוב לשטח 35 שנה לאחר תום ייבוש הביצות. השיקום כלל שילוב של שמירה על מפלס מי התהום, פיקוח על איכות המים הזורמים לכנרת, השבת שטחים למעגל העיבוד החקלאי והכנת תשתית למפעלי תיירות. בשלב הראשון לשיקום – הוקם גוף מים (הנקרא אגמון) על פני שטח של כ- 1,000 מ"ר וזאת למטרות של תיירות, באזור שאבדה בו התועלת החקלאית. לאחר מכן נחפרו תעלות באורך של כ- 80 ק"מ וניבנו מתקני ויסות למים במטרה להעלות את מפלס מי התהום ובכך להאט את תהליכי הפירוק והבלייה של קרקעות הכבול.
כמו כן שוחזר אפיק הירדן ההיסטורי מאזור מפגש יובלי הירדן ליד כפר בלום ועד לשטחים ששוקמו בחולה. לבסוף הוקם חיץ תת-קרקעי, שמונע את זרימת מי התהום משטחי הכבול אל הכנרת. כל העבודות לוו על-ידי כ-20 קבוצות מחקר שבדקו את ההשלכות לגבי איכות המים, בעלי החיים, הצומח והקרקע.

• לאתר קרן קיימת לישראל >>

יעדים בעולם

המזרח הרחוק

אירופה

אפריקה

צפון ומרכז אמריקה

דרום אמריקה

יעדים נוספים

אתר מסע אחר

ניווט לפי תגיות:

מסע אחר ברשת:

נושאים חמים באתר: