פרו - שומרים על קוף הצמר - חלק ב' - פרו

כאשר חזרנו לאזור לה אספרנסה לפני חודשיים, לאחר שגייסנו כסף למימון הפרויקט, הסתבר לנו כי המצב באזור הרבה יותר מסובך ממה שחשבנו בתחילה. נראה שהמקום סובל מכל בעיה חברתית או סביבתית שאי פעם נזכרה בספרות בהקשר לאזורי עוני באמריקה הדרומית: שיכרות, אלימות, נישואי קרובים, דיכוי נשים, צייד לא חוקי של חיות בר, כריתה לא מבוקרת של היערות, סחר לא חוקי באדמות ותברואה לקויה הגורמת למחלות נוראיות. נוסף על כל אלה סובל האזור משינויי אקלים שגורמים לשיטפונות ולבצורות ולבעיות רבות נוספות. בכל פעם שנדמה לנו שהבנו קושי מסוים, "שלפו" המקומיים "מכובעם" עוד סיפור על אסון סביבתי. מבחינתנו, החמורה מכולן היא תופעת המכרות. כשעזבנו את לה-אספרנסה לפני כשישה חודשים היה באזור מכרה אחד, וכשחזרנו כבר פעלו כאן שני מכרות שמחפשים צינק. החוק בפרו לא מפרט איזו מחויבות יש למכרות כלפי הקהילה המקומית שבאדמותיה כורים, וזו אחריותם של בעלי המכרות להגיע להסכם ישירות עם הקהילה. בלה-אספרנסה מנצלים בעלי המכרות את רמת ההשכלה הנמוכה של המקומיים ואת העובדה שאין להם יועצים מומחים ומחתימים אותם על הסכמים נצלניים במיוחד, שגם אותם אינם מכבדים. עשרות אלפי דונמים נלקחים במחיר מגוחך והסביבה מזדהמת בקצב מהיר.

בעיה נוספת עימה אנו מתמודדים היא ניסיון העבר שחוו המקומיים בקשריהם עם זרים. ניסיון זה הפך אותם למאוד חשדניים. לפי דבריהם, הרבה ארגונים באו לכפר בעבר והבטיחו הבטחות שונות שמעולם לא קוימו. באחד הכפרים המרוחקים מהכביש, כשהנשים ראו אותנו מתקרבים, הן החביאו את הילדים בבית מפחד שאנו גנבי ילדים.

המקומיים מעבירים אותנו סדרה של "מבחני קבלה" שמשתכללים מדי פעם. השעשוע החדש של הגברים בכפר הוא לבוא ולהשוויץ בפנינו בכישורי הציד שלהם. הם מרבים גם לשבח את המטעמים המיוחדים שהם מבשלים מבשר קופי הצמר צהוב הזנב וחיות אחרות שנמצאות על סף הכחדה עולמית. "קוף הצמר נורא טעים עם מלח ולימון", "לדוב האנדים יש טעם של בשר בקר" וכו'. כמובן שאותנו כל העניין קצת פחות מבדר ותוך שאנחנו מסבירים להם בחביבות ובסבלנות אין קץ, על החשיבות של שימור הסביבה והחי לדורות הבאים, חולפים במוחנו רעיונות ענישה נועזים שלעולם לא נוציא לפועל. לשמחתנו ולמזלן של החיות, נראה שחלק מהסיפורים מצוצים מהאצבע ונועדו רק לבדוק את הסבלנות שלנו.

החופש הגדול התחיל השבוע והילדים מסתובבים חסרי עיסוק. לכל ילד יש בכיס מקלעת גומי (רוגטקה). שאלנו את אחד הילדים מה הוא עושה עם הרוגטקה שלו והוא ענה בגאווה: "הורג ציפורים", "ולמה אתה הורג ציפורים?", "כדי שימותו", הוא ענה בהתלהבות. כמובן שקשה להתווכח עם היגיון כזה.

מסיבת חג המולד לתלמידי האנגלית

התקווה
למרות כל הקשיים נראה שבכל זאת יש תקווה. במעט הזמן שאנחנו פה הצלחנו למצוא מתנדבים רבים וכמה ארגונים פרואנים שרוצים לשתף פעולה עם הפרויקט. ארגון אחד מתכוון לקחת אחריות על החינוך של הילדים בכפרים, אחר יעזור בהקמה של שמורת הטבע. חברת תיירות אקולוגית תעזור למקומיים להתארגן לקבלת תיירים. מומחים מרחבי פרו הבטיחו לבוא ולהרצות בהתנדבות בנושאי סביבה.

רוב אנשי האזור קיבלו את פנינו בהתלהבות. ביקרנו בחמשת הכפרים עימם נעבוד וארגנו פגישה כללית בכל אחד מהם. כל מי שהגיע לפגישות הסכים לעבוד איתנו ורובם התנדבו לעזור. הם תרמו לנו חדרי מגורים ומשרד ומסרבים בתוקף לקבל עבורם תשלום. צבענו את המשרד, ציירנו קופים על הקירות ואספנו כמה ספרים ומשחקים. בימים הראשונים אף אחד לא התקרב. לאחר כמה ימים החלו הילדים והמבוגרים לגלות את האוצרות שבמשרד והתאספו ליד הדלת. לאחרונה הילדים מציפים את המשרד עד שכמעט אין בו מקום בשבילנו. הם מתעניינים בחיות ורוצים לשחק וללמוד אנגלית. משחק הזיכרון שהכנתי עבורם המורכב מציורים וממילים באנגלית עובד שעות נוספות - נראה שהוא משחק החשיבה היחיד בכפר. התחלנו גם ללמד אנגלית בצורה מסודרת ועכשיו יש לנו שישים תלמידים מגיל שש עד שבעים.

בעזרת הציוד שקנינו הקימו חברי הקהילה את המשתלה הראשונה מבין חמש שמתוכננות לעצים מקומיים. שלושים אנשים הגיעו לעבוד איתנו, ובשעות מעטות השלימו את בניית המשתלה במרץ ובהתלהבות שהדהימו אותנו. אפילו המשורר המקומי הגיע למשרד באחד הימים והודיע שהוא מתכוון לכתוב שירים בשבח היערות ושתילת העצים.

עובדה המשמחת ביותר מבחינתנו היא שמנהיגי הקהילה החליטו להילחם בצייד ובסחר הלא חוקי בחיות בר מוגנות והציעו לחתום על הסכם איסור ציד עם כל בני הכפרים ולדאוג שהרונדה (המשמר האזרחי המקומי) תפעל לעצירת הציד.
היקף ההיענות מפתיע אותנו מאוד. האזור שבחרנו לעבוד בו עני ולא מפותח והאוכלוסייה באזור מושמצת תכופות כמסוכנת, לא מחונכת וסגורה לחלוטין לרעיונות של פיתוח ושימור סביבה. ההתקדמות המהירה של הפרויקט עד כה מעידה על ההיפך הגמור.

הקופים שלנו
ביקרנו מספר פעמים ביער ופגשנו את הקופים "שלנו". מצאנו אותם בחלקת יער קטנה ולא נגישה (כדי להגיע אליהם נדרשו שלוש שעות של הליכה בין קוצים ובורות לא צפויים). בקבוצה היו לפחות שמונה קופים שנראו מצוין, שמנים, רעשנים וכהרגלם לא מפחדים כלל. הם אפילו התקרבו אלינו כדי לבדוק מי הם חסרי הכישרון, שנופלים לבורות ומשתטחים על האדמה.

מנהיגי הכפר פנו אל בעליו של היער הזה והוא הסכים לתרום חלק מהאדמה שבבעלותו לקהילה, כדי להציל את הקופים, ולפתח תיירות שתתרום לכלכלת הקהילה. זה אומנם יער זעיר אבל מרחקו מן הכביש אינו גדול, כך שהוא נגיש יחסית. אדמת היער מכוסה בסלעים מדהימים, ויש בו מערות יפהפיות כך שאם נפתח בו שבילים הוא יוכל להפוך לפנינת תיירות. אנו מאמינים שתיירות ודרכי פרנסה נוספות, שאינן כריתת עצים, תכנסנה כסף, וכך נשכנע אנשים נוספים לתת לקהילה אדמות. אז ניצור שמורת טבע לקופים שבחלק קטן ממנה תהיה תיירות, ובחלקה האחר נחזק את אוכלוסיית הקופים.

העבודה עוד רבה ואנחנו צריכים הרבה משאבים ועזרה. בקרוב יחל הארגון "ברית עולם" לשלוח מתנדבים לפרויקט וייקח על עצמו חלק גדול מהעזרה לקהילה. המעוניינים להתנדב מוזמנים לפנות למיכל: 052-5351118.

• לכתבה הראשונה בסדרה »

• לאתר העמותה »

פרו - שומרים על קוף הצמר - חלק ב'

יעדים בעולם

אסיה, המזרח הרחוק

אירופה

אפריקה

צפון ומרכז אמריקה

דרום אמריקה

ישראל

יעדים נוספים

מסע אחר אונליין

ניווט לפי תגיות:

מסע אחר ברשת:

נושאים חמים באתר: