תפריט עמוד

קיסריה – האובליסק שב לעמוד

איש אינו יודע איך בדיוק הרימו לפני כאלפיים שנה את האובליסק העצום בהיפודרום של קיסריה, וגם באמצעות טכנולוגיה מודרנית זה לקח לרשות העתיקות חמש שנים. החודש זקף האובליסק את ראשו מחדש, לראשונה מזה אלף שנים

ביוני 2001 הושלם בהצלחה תהליך בן חמש שנים להצבת עמוד אבן במשקל מאה טונות ובגובה 15 מטר במקום המדויק שבו עמד לפני כאלפיים שנים, בהיפודרום המזרחי של קיסריה. עמוד אבן זה, אובליסק בלעז, עבר בתקופה הרומית מסע של אלפי קילומטרים – ממצרים העליונה עד להיפודרום שבעיר

"העיקרון שליווה אותנו לאורך כל התהליך הוא שהשחזור מסתיים במקום שבו מתחילה אי הוודאות"

קיסריה. במשך השנים האחרונות עקבתי אחר עבודת הארכיאולוגים ואנשי השימור של רשות העתיקות בקיסריה ותיעדתי את התהליך המסובך, שבסופו הוצב האובליסק מחדש במקומו.
בעת העתיקה ייחס האדם להרים, לגבעות ולסלעים מבודדים כוחות מטאפיזיים של אלים ורוחות. עם התפתחות הטכנולוגיה העתיק האדם נקודות כוח אלו ממקומן הטבעי והחל לעצב אותן לצורכי בנייה. סלע בעל סימן היכר מזהה, צורה או צבע מיוחדים, קיבל משמעות רוחנית, נלקח מאתרו והפך לאובייקט מקודש.
האימפריה הפרעונית, ששלטה במצרים מהמאה ה־25 עד המאה השלישית לפני הספירה, יצרה מונומנטים מרשימים, כמו הפירמידות, פסלי הפרעונים ואובליסקים. האובליסק הוא גוף

הבנוי מיחידת אבן אחת ולו שלושה אלמנטים ארכיטקטוניים: בסיס מרובע, עמוד גבוה המתחדד כלפי מעלה, ובסופו פירמידה שפאותיה הן משולשים שווי צלעות.
מקור המלה אובליסק במלה היוונית Obelos, שפירושה שיפוד. יש המשערים כי צורתו היא סמל פאלי, ואילו אחרים מאמינים כי בהיותה סמל של אל השמש המצרי אָמוֹן רָע היא מייצגת קרן אור. לעתים כוסתה הפירמידה שבקצה האובליסק במתכת בוהקת – זהב, כסף או ברונזה – כך שפאותיה החזירו את קרני השמש הנעה במסלולה היומי והפכו את האובליסק למגדלור בוהק בנוף הפתוח.

שיט על הנילוס
האובליסקים הגיעו ממחצבות באיזור אסואן (Aswan), המרוחק כאלף קילומטרים מאלכסנדריה (Alexandria), במעלה הנילוס. במקום זה יש אבן גרניט אדומה בעלת סגולות של יופי, חוזק ועמידות, אשר איכויותיה סיפקו את הדרישה המחמירה של הפרעונים לבנייה שתשרוד לנצח. השיטות שבהן השתמשו המצרים הקדמונים כדי לחצוב את גושי הסלע העצומים וללטשם עדיין

לא הובררו לחלוטין. ככל הנראה, נעשה הליטוש באמצעות גרגרי קוורץ קשים שבאבן החול הנובּית. טכניקות החציבה והליטוש הגיעו לרמת שלמות גבוהה כל כך, עד כי חוקרים ומהנדסים המשתמשים בכלים מודרניים משתאים נוכח האיכות העדינה של פני האבן החלקים.
פליאה רבה עוד יותר מעוררת יכולת ההסעה וההעמדה של האובליסקים, שהכבד בהם, המוצב היום בפיאצה סן ג'יובני אין לטראנו ברומא, שוקל 433 טונות. מיקום המחצבות בקרבת הנהר אִפשר את הובלת הסלעים הכבדים למקדשים המצריים. המצרים ניצלו לצורך ההובלה את עונות הגאות והשפל של הנילוס: בעונת היובש גררו את האובליסק למזח מיוחד שהוכן עבורו. בעונת הגשמים, כשהנילוס עלה על גדותיו, הושם האובליסק על רפסודות שהוצפו במי הנהר, וכך הושט עד למקום הצבתו.
פרטי התהליך, שבו העבירו את האובליסק ממצב אופקי לאנכי, אינם ידועים. על פי החישובים, נזקקו המצרים לאלפי פועלים, המסודרים בשתי שורות כפולות, ולמערכת שליטה משוכללת להכוונתם. נסיונות מודרניים להרמת אובליסק בעל ממדים גדולים באמצעות חיקוי של שיטות עתיקות נכשלו.

גלדיאטורים בקיסריה
הרומאים כבשו את מצרים בשנת שלושים לפני הספירה. מראה המונומנטים המצריים עורר התפעלות אצל המהנדסים הרומים, שהיו מאומנים בבניית כבישים, אַקוֶודוקטים ותיאטראות. כאות לנצחונם ולשליטתם במצרים העבירו הרומאים יותר מ־16 אובליסקים למקומות שונים ברחבי האימפריה הרומית והשתמשו בהם כאלמנט קישוטי באתרים ציבוריים. 12 מהם מצויים היום ברומא.
אוגוסטוס קיסר היה הראשון שהעביר לרומא אובליסק, בשנת 10 לפני הספירה. הוא לקח את

האובליסק ממקדש האל אָמוֹן־רע בעיר המצרית הֶלְיוֹפוֹליס ובחר להציבו בהיפודרום הגדול, קירקוּס מקסימוּס (היפודרום היא המלה היוונית והעברית למבנה אליפטי מוארך שבו נערכים מרוצי מרכבות, קירקוס בלטינית). בהיפודרום מושבים מדורגים, שתוחמים את זירת המרוצים. בציר האורך המרכזי של הזירה נבנה קיר חוצץ
(Spina בלטינית), שעליו הוצבו פריטים עיטוריים, ובמרכזו הציב אוגוסטוס את האובליסק. תוכניתו הארכיטקטונית של ההיפודרום ועיטוריו הפכו מודל לחיקוי במבנים דומים למרוצי מרכבות, אשר נבנו בכל רחבי האימפריה הרומית.
באותה שנה, 10 לפני הספירה, חגג הורדוס, שמלך בחסדו של אוגוסטוס, את ייסודם של העיר קיסריה ונמלה המפואר בתום 12 שנות בנייה. בדרום־מערבה של העיר, בקרבת הים, נבנה היפודרום כמקום בידור להמונים. נוסף למרוצי המרכבות נערכו בו  מופעים, הצגות וקרבות גלדיאטורים.
עם התפתחותה המואצת של קיסריה במאה הראשונה לספירה התברר שההיפודרום ההרודיאני, ובו כעשרת אלפים מושבים, קטן לצורכי העיר המשגשגת. לפיכך נבנה היפודרום חדש, גדול יותר, בחלקה המזרחי של העיר, ובו 25 אלף מושבים. ההיפודרום המערבי הפך לקיר תמך עבור וילות מפוארות של עשירי העיר, אשר חשקו במקום המאוורר לחופו של הים. חלקים גדולים של ההיפודרום ההרודיאני נטמנו מתחת לבניינים מאוחרים יותר, ומושביו השתמרו בצורה יפה. ההיפודרום המזרחי הגדול, שתפקד עד לסוף התקופה הביזנטית
(640 לספירה), נותר חשוף, ואבניו נלקחו לבנייה בתקופות מאוחרות.
כבר במאה ה־19 זיהו חוקרים אירופים את המבנה המזרחי כהיפודרום. צורתו דמוית האליפסה, שבלטה על פני השטח, ומציאת שלושת חלקיו של האובליסק הענק – וצפונה מהם שלושה עמודים חרוטיים, גם הם מגרניט אדומה – העידו על תפקודו הקדום. על פי דוגמאות מהיפודרומים אחרים מרחבי האימפריה הרומית, עיטרו פריטים אלו את הקיר החוצץ.

שולחנו של ישו מתרומם
במועד כלשהו בין חורבן קיסריה הביזנטית ב־640 לספירה ותקופת הממלכה הצלבנית (בין סוף המאה  ה־11 למאה ה־13), נפל האובליסק. הידיעה הקדומה ביותר על הימצאות אובליסק בקיסריה לקוחה מהיסטוריון צלבני בן המאה ה־13. בתקופתו שכב האובליסק במצב אופקי וכונה "שולחנו של ישו", כנראה בשל ממדיו המרשימים.
הסיבה לנפילת האובליסק לא התבררה. ייתכן שנפל ברעידת אדמה, וייתכן שהופל בידי שודדי אבנים, שחשקו בסלע הענקי והמהוקצע לתלפיות. סימני חיתוך וניסור שלא הושלמו, המופיעים על האובליסק ועל העמודים החרוטיים שהיו בקרבתו, מלמדים על נסיונות פירוק שלא הצליחו.
כאלף שנים לאחר נפילת האובליסק החליטה רשות העתיקות להציבו מחדש. זה לא היה פשוט. "עיטורי רצפות פסיפס ותבליטים שונים נתנו לנו מושג כללי על מיקומו של האובליסק במערכת עיטורי ההיפודרום, אך המיקום לא היה ברור

ב-1948 נבלם הצבא המצרי בגשר עד הלום וכותר בכיס פלוג'ה (כיום, איזור צומת פלוגות). בחוזה השלום עם מצרים סוכם כי בסיני יישארו שלוש אנדרטאות ישראליות, ובתמורה אפשרה ישראל למצרים להקים שלוש מצבות בשטחה. באחת מהן, בגשר עד הלום, בחרו המצרים באובליסק, הלקוח מתרבותם העתיקה, כמייצג הזיכרון והשכול של מצרים החדשה

לנו במדויק", מספר הארכיאולוג של קיסריה, ד"ר יוסף פורת. "בשנים 1996־2000 ערכנו חפירות כדי לאתר את התווי של חוצץ זירת ההיפודרום מצפון למקום שבו נמצא האובליסק ומדרום לו. מצאנו כי יסודות הקיר החוצץ, שהיו ברוחב 5.7 מטרים לכל אורכו, מתעבים במרכזו, ליד האובליסק, במטר ומחצה, ואף מעמיקים באדמה באופן ניכר יחסית לחלקים אחרים של החוצץ.
"זיהינו בוודאות את הבמה המלבנית, שעליה עמד בסיס האובליסק, כפי שהכרנו בהיפודרומים אחרים בעולם. מצאנו כי האובליסק נפל מערבית לנקודה המרכזית בבמה שבה עמד. בשטח נמצאו כמה אבנים גדולות ומרובעות שיכלו לשמש בסיס איתן לאובליסק, אך לא נמצאו די הוכחות כי אחת מהן מילאה בהכרח תפקיד כזה. לכן החלטנו לבנות בסיס חדש מבטון, על פי מודלים מוכרים. העיקרון שליווה אותנו גם במקרה זה היה: השחזור מסתיים במקום שבו מתחילה אי הוודאות".
האובליסק נמצא שבור לשלושה חלקים. חיבורם והעמדתם מחדש זה על זה הציבו בעיות הנדסיות קשות במיוחד. עד עתה הורמו אובליסקים רק כיחידה אחת. במקרה של איחוי השברים נשקפת סכנה של פרימת החיבור בעת ההרמה, מה עוד שהתברר כי פני השברים אינם תואמים במדויק האחד את השני, מכיוון שהנפילה גרמה להיסדקותם במקומות שונים.
איחוי השברים של עמוד הסלע הכבד והעמדתו דרשו יכולת הנדסית מיוחדת ונמשכו יותר משנה. בשלב הראשון הוזזו חלקי האובליסק באמצעות מנוף ענקי והונחו על כן מיוחד להמשך הטיפול. הארכיאולוגים קיוו כי בתחתית האובליסק תימצא כתובת בכתב חרטומים או בלטינית, אך כתובת כזו לא נמצאה.
בשלב השני נקדחו חורים בחלקי האובליסק והושחלו בהם מוטות טיטניום – מתכת חזקה מאוד ויקרה, העמידה בפני בליה. החלק התחתון הועמד על בסיס הבטון המחודש של האובליסק, החלק האמצעי והחלק העליון הקטן יחסית (הפירמידה) חוברו יחדיו על הקרקע. בשלב האחרון, ב־18 ביוני 2001, הושחלו מוטות הטיטניום של החלק האמצעי והעליון לחורים שבחלק התחתון וחוברו אליו באמצעות דבק מיוחד.

עתה, כשהאובליסק עומד, נותר לחפור ולחשוף את שאר חלקי ההיפודרום. שחזור מערכת העיטורים המדהימה של הקיר החוצץ של ההיפודרום, הכוללת עמודים, פסלים, רצפות פסיפס ומזרקות מים, הוא האתגר הבא של הארכיאולוגים ואנשי השימור בקיסריה. כולנו תקווה שלא ירחק היום שבו נוכל לשבת על מושבי ההיפודרום החדשים ולצפות בהצגה שהחלה לפני אלפיים שנים.


תודת המחבר לאביו, ד"ר יוסף פורת, ארכיאולוג ברשות העתיקות, על הייעוץ המקצועי. תודה מיוחדת למשפחות סטול ופלדמן, שתרמו ממרצן ומכספן להצלחת הפרויקט המסובך של הרמת האובליסק.

אביב בישראל - ממעוף הציפור

לתגובות, תוספות ותיקונים
להוספת תגובה

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.