תפריט עמוד

בואנוס איירס: חולמת בספרדית

טיול ברחבי בואנוס איירס, דרך שדרות רחבות ידיים, כיכרות הומות אדם, שכונות מלאות צבע ועניין, בתי קפה תוססים ובית קברות מפורסם. והכל מלווה בתשוקה אינסופית לכדורגל ואהבה עמוקה לטנגו

עמדנו על סיפון המעבורת בדרכנו חזרה מבואנוס איירס (Buenos Aires), בירת ארגנטינה, לביתנו שבמונטווידאו. אמי הביטה בעיר הגדולה המתרחקת ודקלמה באוזני את הטנגו המפורסם של גרדל, זמר הטנגו האהוב: "בואנוס איירס אהובתי, כשאשוב ואראה אותך לא יהיו עוד ייסורים ושכחה". פעמים רבות הפלגתי מאז על סיפון המעבורת הזאת, ועד היום, בכל פעם שאני מגיע לבואנוס איירס חוזרת אלי התחושה הזאת – של עיר גדולה, של השדרות הרחבות שלה, של פארקים גדולים.

אם תשאלו את תושבי בואנוס איירס, הם לא יחששו להישמע נדושים ויכנו אותה "פריז של דרום אמריקה". האדריכלות שלה אכן מזכירה את הערים האירופיות הגדולות, והשפעת הספרדים ששלטו בעיר, כמו השפעתם של מהגרים מאיטליה וצרפת, ניכרת בסגנון הבנייה ובחלוקת העיר לרחובות. היא מפתיעה בשלל הניגודים שבה. אלגנטית ורועשת, עשירה וענייה, אוהבת תרבות, טנגו, פוליטיקה, שיחות אינסופיות בבתי קפה, בילויים ליליים וכמובן – כדורגל.


הקבילדו, מבנה מהמאה ה-16, ששימש כמשכן הראשון של השלטון הספרדי הכובש בבואנוס איירס | צילום: Wally Gobetz, flickr

העיר מחולקת ל-47 שכונות ויושבת לגדת הנהר ריו דה לה פלטה (Río de la Plata). בגלל הנמל (פוארטו) הגדול שעליו היא יושבת, מכונים שלושת מיליון תושביה פורטניוס (Porteños). רוב התושבים שומרים על נאמנותם לשכונות שבהם נולדו, אם כי אלה אינן מתויירות. האטרקציות התיירותיות נמצאות במרכז העיר ובשכונות הנושקות לו: לה בוקה, לה רקולטה, סן טלמו, פוארטו מדרו ופלרמו.

מיקרוסנטרו: הלב הפועם של העיר
מרכז העיר, הנקרא מיקרוסנטרו (Microcentro), מלא תמיד בהמוני בני אדם הפוסעים על רקע חלונות הראווה הגרנדיוזיים בערבוביה של צבעים, קולות וריחות. הוא משתרע בין שדרת קורדובה (Avenida Cordoba) לשדרת מאיו (Avenida de Mayo), שדרת נואבה דה חוליו (Avenida 9 de Julio) ופסאו קולון (Paseo Colón).

כיכר מאיו (Plaza de Mayo, ההגייה הארגנטינאית היא פלאסה דה מאשו) המפורסמת היתה עדה לאירועים ההיסטוריים של תקופתנו: לכאן הגיעו אמהות בתקופת הדיקטטורה ודרשו לקבל מידע על ילדיהם שנעלמו, וכאן התקיימו גם ההפגנות בתקופת המשבר הכלכלי ב-2001. ההפגנות נערכות מול משרדי הממשל שבקאסה רוסאדה (Casa Rosada, הבית הוורוד). בתקופת הדיקטטורה היה קאסה רוסאדה מחוץ לתחום עבור התושבים, היום אפשר לבקר בו.


רגע של מנוחה בכיכר מאיו למודת ההפגנות | צילום: longhorndave, flickr

עוד מסביב לכיכר נמצאת כנסיית העיר, קתדרל מטרופוליטנה (Catedral Metropolitana), שנבנתה במאה ה-18 בסגנון ניאו-קלאסי. כאן קבור סן מרטין, משחררה של ארגנטינה מהספרדים, ורבים אחרים. בפינה אחרת של הכיכר נמצא הקבילדו (El Cabildo), מבנה מ-1580 שהיה המשכן הראשון לשלטון הספרדי הכובש בבואנוס איירס. כיום פועל בתוכו מוזיאון לתולדות הקולוניאליזם הספרדי והשחרור ממנו. המוזיאון אינו מעניין במיוחד, אך הבניין מרשים מאוד.

מכאן אפשר להמשיך ברגל לשדרת נואבה דה חוליו (שדרת תשעה ביולי, יום הכרזת העצמאות מהספרדים). השדרה הרחבה היא מקור גאווה לפורטניוס: הולכי רגל צריכים לחצות 120 מטר כדי להגיע לצדה השני. בפינת השדרה הזאת עם שדרת קוריאנטס (Avenida Corrientes) עומד אובליסק במקום שבו הונף הדגל הארגנטינאי בפעם הראשונה, ב-1812. כמה מטרים משם לכיוון צפון-מערב נמצא תיאטרון קולון (Teatro Colón), אולם מופעים מפואר שנבנה ב-1908 ובו 2,500 מקומות. גם אם לא תבקרו בקונצרט או בבלט, כדאי מאוד להיכנס לתיאטרון, אחד המבנים העתיקים והיפים בבואנוס איירס. במקום מתקיימים סיורים מודרכים טובים (גם באנגלית).

מדרחוב פלורידה (Avenida Florida) הוא לב מרכז העיר. זהו רחוב חנויות של בגדים ומוצרי עור כמו תיקים ונעליים. ברחוב יש כמה גלריאס (Galerías), מעין פסז'ים או קניונים קטנים. Galerías Pacífico שבמספר 753 הוא מרכז קניות מפורסם ואלגנטי ביותר. בסמוך נמצא מדרחוב לבאז'ה (Lavalle) שבו מרוכזים בתי הקולנוע של הבירה.


קאסה רוסאדה ("הבית הוורוד") בכיכר מאיו | צילום: קיקה קירשנבאום

לה בוקה: רוח הטנגו, אש הכדורגל

שכונת הנמל, מקום המגורים ההיסטורי של המהגרים מאירופה, בעיקר מאיטליה ומספרד, היא גם כיום שכונת פועלים. דווקא בשל העוני היחסי של השכונה – ולא פחות מזה בשל רוח הטנגו שמצויה בה – לה בוקה (La Boca) היא אחת השכונות המיוחדות בעיר.

רחוב קמיניטו (Caminito), רק מאה מטר אורכו, הוא המדרחוב הכי מפורסם בשכונה. חזיתות הבתים צבועות בצבעים עזים, והוא מרוצף באבנים קטנות ומקושט בציורי קיר ובאריחים מצוירים. הרחוב מזוהה עם הטנגו, ואף מוקדש לו טנגו מפורסם שכתב קרלוס גרדל. ציירים ואמנים מציעים כאן למכירה את יצירותיהם ברוח הטנגו, אמני רחוב מופיעים בשירי טנגו עם גיטרה ובנדוניאון, אחרים רוקדים לצלילים אלה.


הבתים הצבעוניים של שכונת לה בוקה | צילום: Luis Aregerich, flickr

בשכונה פועל מוזיאון קטן וסימפטי לאמנות (Museo de Bellas Artes de la Boca Quinquela Martín), שבו מוצגים בין היתר עבודותיו של בניטו קינקינלה מרטין, צייר ארגנטינאי שמתעד בציוריו את הטנגו ואת שכונת לה בוקה.

את הלהט שלהם שומרים הארגנטינאים לכדורגל. הוא משתקף ברחוב, בברים, בביגוד, במוזיקה, אצל מבוגרים וילדים. לארגנטינה היסטוריה מפוארת של כדורגל, עם זכייה בשתי אליפויות עולם. לא בכדי מוצאים הפוליטיקאים בכדורגל אמצעי להעלאת מורל העם בתקופות של חוסר ודאות כלכלית ומתח פוליטי. הדרבי הקלאסי של בואנוס איירס, הסופר קלאסיקו, הוא בין קבוצת בוקה ג'וניורס העממית לריוור פלייט האריסטוקרטית – אף שכאשר האוהדים הולכים מכות (והם הולכים), אין שום הבדל בין אלה לאלה.

את הכדורגל של לה בוקה תוכלו לפגוש במוזיאון הכדורגל של קבוצת בוקה ג'וניורס, שנקרא מוזיאון התשוקה של לה בוקה (Museo de la Pasión Boquense), לא פחות. המוזיאון מארגן סיורים בתערוכות ובאצטדיון הקבוצה לה בומבונרה (La Bombonera). אם אתם שרופים על כדורגל ומוכנים לקחת את הסיכון – הקהל עשוי להיות נלהב עד חמום מוח – תוכלו ללכת למשחק כדורגל.


הופעת טנגו | צילום: קיקה קירנשבאום

לה רקולטה: הו, אוויטה
אחד האזורים היותר אלגנטיים של בואנוס איירס הוא לה רקולטה (La Recoleta), ואין פלא: כאן היה בעבר מעונה של אצולת בעלי הבקר. המוזיאון הלאומי לאמנות (Museo Nacional de Bellas Artes) המעניין ששוכן בה מציג עבודות של אמנים בינלאומיים ומקומיים. מלבדו יש כאן גלריות רבות. אני אוהב במיוחד את גלריית מרכז התרבות רקולטה (Centro Cultural Recoleta), שבה אמנות אוונגרדית מקומית, אבל הכי טוב לשוטט בין הגלריות ולראות מה מדבר אליכם.


בשכונה נמצא בית הקברות של לה רקולטה (Cementerio de la Recoleta) שנוסד ב-1822. האתר מפורסם במאוזוליאומים המשפחתיים, בפאר ובהדר של המצבות, ויותר מכל – בקברה של אוויטה פרון.

לה רקולטה ידועה גם בבתי הקפה ובמסעדות שלה. בבית הקפה La Biela תמצאו בעלי ממון, פוליטיקאים ואמנים. Cafe de la Paix הוא בית קפה קלאסי ואלגנטי שמציע אווירה צרפתית. Cafe Victoria הוא המתחרה של La Biela, עם אותו הרכב סועדים, שולחנות בחוץ וסגנון רשמי.

בית הקברות של לה רקולטה. אחוזות קבר מפוארות של שועי המדינה

סן טלמו: אווירה בוהמית
בשנות השישים התאהבו אמנים רבים באווירה ההיסטורית ובארכיטקטורה הקלאסית של שכונת סן טלמו (San Telmo) ובחרו לגור וליצור בו, ומאז דבקה בו האווירה הבוהמית. בתי הקפה, הרחובות, הברים של הטנגו – טנגריאס – מושכים גם תיירות פנים. כדאי לבקר כאן בסופי שבוע, להיכנס לאווירה, להשתתף באירועים ולבקר בשוק שבכיכר דורגו (Plaza Dorrego) הפועל בימי ראשון, ובו תמצאו עתיקות, בגדי וינטג' ומזכרות. בלילות השכונה מציעה אווירה ייחודית – בתי קפה וטנגריאס, לצד פאבים רועשים של מוזיקה עכשווית.

גשר הנשים מעל הנהר באזור פוארט מודרו המתחדש | צילום: Jorge Lascar

פוארטו מדרו: התחדשות לאורך הנהר
חלק זה של העיר, המשתרע לאורך הנהר, היה בעבר אזור של האנגרים ששימשו את הנמל. היום, אחרי שיפוץ ומתיחת פנים, הופך פוארטו מדרו (Puerto Madero) לשכונה מודרנית, עם מסעדות, מלונות וחנויות. נעים לטייל כאן בין הבניינים הגדולים והיפים שלאורך הנהר, ואסור להחמיץ ארוחה באחת מעשרות המסעדות המצוינות שיש בה.

מפת בואנוס איירס

לחצו להגדלה


לקריאה נוספת:
בואנוס איירס - על החיים ועל המוות
בואנוס איירס – על החיים ועל המוות
מבתי הקפה של שחקני השחמט, היאפים, הפוליטיקאים והסופרים, אל אחוזת הקבר של אוויטה פרון, המתאגרף פירפו, זמר הטנגו גארדל ושורה של גנרלים. מסע בואנוס איירס, העיר שמנסה לאחוז בנצח

הרצאת וידאו: פטגוניה המסעירה

לתגובות, תוספות ותיקונים
להוספת תגובה

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.