תפריט עמוד

מרסיי: יום שוק

היום, כשנמל הוא נמל תעופה, וריח ההרפתקאות התנדף לו בין מדפי הדיוטי פרי, הולכות ונעלמות מן העולם ערים כמו מרסיי (Marseille), שאפשר להריח בהן את אותם ניחוחות רחוקים של תשוקות וחלומות שפעם ריחפו סביב כל ערי הנמל שבעולם.

הגענו למרסיי. מזג האוויר היה מושלם, ואף שהצצתי לכל בר בדרך, כולם היו חייכניים וקלקלו למרסיי את הדימוי הקשוח שלה. בשבילי מרסיי היתה לא רק עיר של גנגסטרים, אלא גם העיר שכיכבה באגדות שסיפר הדוד שלי, הימאי, שהיה מגיח מהים פעם־פעמיים בשנה ומשאיר אותי ואת ילדי השכונה מעולפים מהערצה. הספינה של הדוד שלי יצאה מחיפה, אבל לפי הספרים שבלעתי בלי סוף, מרסיי היתה העיר שממנה יצאו למרחקים האמיתיים. שם, במרסיי, יכולת להתפוגג, להיעלם בין בתי הזונות לספינות, ולהפוך לאדם אחר. כמו גוגן, שיצא משם לטהיטי – והיה לבן אלמוות.

ריחות זרים
מאות אם לא אלפי יאכטות התגודדו במובלעת הנקראת הנמל הישן. דגים, צלופחים ושאר שרצים בהו בנו באלפי עיניים משוק הדגים שלאורך הרציף. בגלל שמרסיי שוכנת על שפת הים התיכון, מגיעים אליה אפריקאים רבים. הסמטאות התעקלו, ואנחנו זרמנו עם גברות אפריקאיות מהודרות שצעדו לידנו, משתדלים לשמור על פאסון ולא לתקוע בהן מבטים נפעמים. בייחוד באחת מהן, ענקית, שהיתה עטופה במה שנראה כמו מאות מטרים של בד בצבע ורוד־בזוקה. על ראשה התנוסס טורבן ענקי, גם הוא באותו הצבע. סנדלי הזהב המגונדרים שלה נשאו אותה כמו את הרמס לעבר אינספור דוכנים וחנויות קטנות, ואנחנו אחריה.

שוק מופלא התגלה לפנינו. יש כאלה שקוראים לו השוק הערבי, אחרים קוראים לו שוק התבלינים. פירות שמעולם לא ראינו התמסרו למישושים הנדיבים של הגברות האפריקאיות. גבינות צרפתיות נהדרות הצטופפו לצדם של סירים מהבילים שהעלו ריחות זרים, לא מוכרים. בליל של שפות, ריחות וטעמים בלבל את החושים וגרם לנו לאבד את הגברת הוורודה.

בובות וודו אמיתיות
היה נדמה שכל מדינה בעולם מציגה כאן את המיטב. מלבד מזון היו אינספור דוכנים שהוצעו בהם מגשי פלסטיק מצוירים, שרשראות, מראות ושלל פיצ'פקעס בזול. גם תשמישי קדושה של כל מיני דתות הוצגו לראווה; עקבנו אחרי גברת אפריקאית אחרת לכוך שבו ראינו בובות וודו אמיתיות. עד היום אני לא מבינה איך המוכר שניצח על בליל החפצים שבהם פשפשתי חייך אלי פתאום ואמר, "את בטח רוצה את זה". הוא שלף כוס מרוקאית מוזהבת, בדיוק כמו זאת שהביא לי פעם הדוד הימאי שלי. מסביב התערבבה מוזיקה סינית במוזיקה אפריקאית.

חברי נפנפו לי וצירפו אותי לדיון – מה נאכל? אוכל אפריקאי? הודי? סיני? החלטנו ללכת על סטייל ולאכול בויאבז אמיתי, מרק הדגים המפורסם. המלצר סיפר לנו שזיזו (למי שלא מצוי בכדורגל: זינדין זידאן, ילד הפלא של מרסיי) ישב תמיד בפינה שאנחנו יושבים בה. אבל על הבויאבז של מרסיי ועל נפלאותיו של זיזו נספר בפעם אחרת.

טירת הנשרים בדרום צרפת

לתגובות, תוספות ותיקונים
להוספת תגובה

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.

כתבות מצרפת

פאריס הפחות מוכרת: הגדה הימנית
פאריס הפחות מוכרת: הגדה הימנית

הפעם אביטל ענבר מציג אתרים לא מאוד מוכרים בפאריס השוכנים על הגדה הימנית של הסן. הואיל והנהר זורם מערבה, במפה היא "מעל" הנהר. מתחיל באתרים שבמרכז העיר, ומרחיק קילומטרים שבגבול פאריס. בצפון מערב, פרבר סן-דני. בדרום-מערב, בולוניה-ביאנקור

פאריס הפחות מוכרת, הגדה השמאלית
פאריס הפחות מוכרת, הגדה השמאלית

בספרו החדש, פאריס של כולנו, מספר הסופר אביטל ענבר על פאריס שהוא מכיר זה 65 שנה. במסע אחר הוא בחר להציג פנים מוכרות פחות של העיר, מקומות שרוב התיירים אינם מכירים. כאן התמקד בגדה השמאלית, כלומר, פאריס שמדרום, ...

מסע אל התרבות והעבר של נורמנדי ובריטאני
מסע אל התרבות והעבר של נורמנדי ובריטאני

תרבותו של עם צומחת בעיקר מהסביבה הפיזית ומההיסטוריה שלו, מהאירועים שעברו עליו וההשפעות שהוא קיבל מאומות אחרות לאורך השנים. ביקור בחבלי הארץ של נורמנדי ובריטאני הוא ביקור בהיסטוריה של צרפת בזעיר אנפין, כמעט כל חלק ממנה מיוצג כאן ...