| בכל שבוע אנו מביאים כאן רשמים של כותבים-נוסעים שנמצאים בחו"ל ושולחים אלינו כתבות, רשמים, המלצות ותיאור חוויות שהם חווים במהלך הנסיעה. והפעם: משפחת סדן יוצאת להפלגה ארוכה |
|
|
|
|
הירשם/י לניוזלטר אתר מסע אחר "שבוע שבוע" - הרבה עניין וללא תשלום
|
קשה להאמין, אבל התאריך הנקוב ליציאה להפלגה הגיע. תכננו את ההפלגה הזו במשך שלוש שנים והנה הרגע הגדול. לא היינו מוכנים - דרור היה צריך לסגור קצוות בעסק שלו, מע"מ החליט להזמין אותו לדיון דחוף על חשבונית מלפני שלוש שנים, והבית לא היה מוכן להשכרה.... לכן נאלצנו לדחות את היציאה בכמה ימים (מזל שלא צריך לשנות כרטיס טיסה). הגענו יום לפני ההפלגה למרינה ותוך שעה וחצי (!!!!) הצלחנו אפילו לתדלק את "בונבון" (זהו השם שבחרנו ליכטה שלנו). כל התדלוק מסתכם בהפלגונת קצרה לרציף התדלוק, תדלוק וחזרה למקום העגינה שלנו. עזרו לנו כמובן כמה חיילים טובים מחיל הים שמנעו התנגשות שלנו ברציף התידלוק (חשוב להדגיש ששני אנשים מיומנים מתדלקים בערך 10 דקות ובלי שום התנגשויות....).
יומיים לפני ההפלגה קיבלתי טלפון בהול מטובה – החברה הקרובה ביותר של חמותי – שבכל פעם שמזכירים את שמנו מתחילה לבכות. היא רצתה לאחל לנו הפלגה מוצלחת ולברר אולי בכל זאת החלטנו לבטל את ההחלטה הפזיזה הזו (3 שנים זה פזיז?. ניסיתי להרגיע אותה – ללא הצלחה!
בערב שלפני היציאה (הסופית) היה המשבר הראשון שלנו (עד אז תפקדנו לא רע). הגענו למרינה לפנות ערב. כבר לא נשארו לנו ארגזים/תיקים/מזוודות ולכן את הדברים האחרונים כבר לקחנו בתוך שקיות גדולות (וחלשות) של פח אשפה. העמסנו הכל על עגלת קניות מהמרינה ונראינו כמו משפחת חסרי-בית מסכנים במיוחד! ערכנו קניות אחרונות והגענו לספינה לארגן את הכל. זה היה נורא! ערימות על ערימות של דברים. אחרי שעתיים של סידורים לא נראה שום שינוי! באיזה שהוא שלב (בסביבות 2 לפנות בוקר) התחלתי לזרוק שקיות שלמות לפח. אני חייבת להודות שבחלק מהן היו כמה דברים ממש מיותרים, כמו: משפר אפיה ללחם, קילו שומשום, חצי קילו מקלות קינמון. דרור שמר על קור רוח ולא אמר כלום על השטויות שאישתו סחבה. אבל היו כמה קטעים שיכולנו להעזר בשרותים של הרבנות.
בני המשפחה שבאו להיפרד מאיתנו נפרדו ללא מילים (מחשש שיגידו איזו מילה שאינה במקום) ובמקום אווירה של רוממות הרוח שאמורה ללוות רגעים שקודמים להגשמת חלום, הייתי מגדירה את האווירה כ"קשה" עד "קשה מאד". הספקתי עוד להפעיל את מכונת הלחם כדי שיהיה לנו לחם טרי להפלגה ו..הלכנו לישון עד 5 בבוקר.
היציאה מהרצליה דרך הים מחייבת תיאום עם משטרת הגבולות של ישראל. מסתבר שזה לא פשוט: יש בדרך כלל שלוש בחורות שמאיישות את התפקיד (בקרת גבולות). אחת מהן נמצאת כעת בחופשת לידה והשתיים האחרות לא עובדות בכל הזמן שהתפנה. לכן יש ימים שלמים שבהם אי אפשר לצאת מהרצליה דרך הים וגרוע מכך – גם אי אפשר להכנס. תארו לכם תיירים תמימים שמגיעים להרצליה בדיוק ביום שישי בצהריים- הם צריכים לחכות מחוץ למרינה עד יום ראשון בבוקר רק כדי להכנס למרינה! (בעולם הגדול פשוט נכנסים למרינה, עוגנים ומחכים לבקר/ית הגבולות) מכיוון שידענו את כל הנהלים הללו פשוט תיאמנו את היציאה בטלפון. זה הלך חלק.
התעוררנו בקושי ב-5 בבוקר. הכנתי מרק ואורז להפלגה (כי בזמן ההפלגה אני לא מסוגלת לרדת למטבח – יש לי בחילות). בני, הדוד של דרור הגיע ב-6. סידורים אחרונים, בדיקות גבולות (הבקרית הגיעה במיוחד בשבילנו ועוד כמה ספינות ויצאה לחופשת סוף השבוע שלה). יצאנו לדרך. יש חוק (לא כתוב אמנם) האומר שתמיד כשמפליגים לקפריסין או מקפריסין, תמיד, אבל תמיד, הרוח בחרטום. אפשר להפליג ברוח גבית; נפלא להפליג עם מפרשים ברוח צידית; אבל אי אפשר להפליג עם מפרשים ברוח קדמית. ואכן, חוק זה חוק, ונאלצנו להפליג עם מנוע ורק עם מפרש ראשי (לייצוב). זה לא תענוג גדול, כי יש רעש נורא, אך מה זה לעומת שנת הפלגה!
כעבור כשעה כבר לא ראינו יבשה. הקשר של הטלפונים הניידים נותק. לא היו כלי שייט מסביב. רק ים. מים מסביב, שמיים מעל, המנוע מטרטר ומתערבב עם המוסיקה וזהו. כל אחד מאיתנו ניסה לתפוס את התנוחה הנוחה ביותר להעביר את 30 ומשהו שעות ההפלגה. הטיסה הארוכה ביותר שטסנו בה היתה של כ-14 שעות. וכאן צפויות לנו יותר מפי שתיים שעות, ללא דיילות חינניות שעוברות עם ארוחות ושמיכות. אין סרטי וידאו לשעשע אותנו. יש רק את הספינה בונבון, מד מרחק, ים, רוח, גלים ותקוה בלב להגיע. בהפלגת המבחן לקפריסין יובל (9) השתעמם כל כך עד שהתחנן לחזור לבית הספר (זהו ילד שמתמחה בהמצאת תירוצים למה לא ללכת לבית הספר ובטח שלא להכין שעורים). זו גם הסיבה שהוא לא רצה לצאת להפלגה שנמשכת שנה. כשכולם שאלו אותו בהתרגשות "אתה בטח מאד מתרגש לקראת ההפלגה" הוא ענה בפנים חמוצות: "לא! אני לא רוצה להפליג!" אם היו לספינה קירות, הוא היה מטפס עליהם. לבסוף, השעמום הכריע את בני הצעיר והוא הקריא לנו חידות מבדחות וכשייאוש החמיר הוא קרא כמעט ספר שלם וכתב מכתב לחבר – שני אירועים מאד נדירים עבורו (בדרך כלל אנחנו מתווכחים כדי שיסכים לקרוא שני עמודים). כבר נרשמה הצלחה ראשונה לפרוייקט.
לליאור (14) הצטרף חבר להפלגה –ירון. לכן היה להם יותר קל ביחד. הם שקעו כל אחד בספר שלו. בזמן הארוחות ליאור ירד לחמם את האוכל ולהכין דברים קלים. כל הידע שרכש בבישול בא לידי ביטוי בהפלגה וזה היה נהדר!
דרור ובני ניהלו את ההפלגה: פה משיכת מפרש ושם הגברת המנוע – לא משהו מיוחד, כיוון שאת רוב העבודה עושה ההגה האוטומטי: נותנים לו כיוון ויעד ואם הוא לא מתקלקל (כפי שקרה לנו בהפלגה הקודמת לקפריסין), הוא מביא את הספינה ליעד המבוקש ואף מצפצף להודיע שהגענו. צריך רק לבדוק כל 10 דקות שאין בסביבה כלי שייט אחר - זהו בעצם הדבר המפחיד ביותר שיכול לקרות בשיט כזה. התנגשות של שני כלי שייט יכולה להיות קטלנית ולכן יש לנו גם רדר ללילה.
חששתי לבשל בזמן ההפלגה וכל מה שנשאר זה לבהות באוויר, לדבר (אצלינו לא עושים דברים כאלו, לפחות לא עם דרור), לנמנם קצת ולקרוא, הפעם, בניגוד להפלגות הקודמות לא הייתה לי בחילה ואפילו הצלחתי לקרוא. קראתי בשקיקה את הספר "The Oceans are Waiting” (האוקיינוסים מחכים) של Sharon Ragle. זהו סיפור מסע של אשה אמריקאית בת 48 שהיתה גרושה + 3 רוב ימי חייה. בשבילה נישואין היו דבר נורא ובכל פעם שהיתה שומעת על מישהיא שמתחתנת, שרון היתה מרחמת עליה. יום אחד נסעה בטקסס לצורך נסיעת עסקים ארוכה ופתאום קול פנימי אמר לה שהאוקיינוסים מחכים לה. היא חזרה הביתה, למדה להיות סקיפרית, קנתה יאכטה ופרסמה בירחון Cruising the World (שייט בעולם) מודעה בזו הלשון: "אשה נאה בת 49 מחפשת גבר לבן פנוי בגיל דומה כידיד/בן זוג קבוע להפליג לעתיד ומעבר לו. האוקיינוסים מחכים ואני לא רוצה לצאת למסע לבד". היא קיבלה 125 מכתבים!!!! בעזרת הבנות שלה עברה עליהם, בחרה את המועמדים המעניינים. בחרה אחד והתחתנה איתו תוך 3 שבועות!!!! והם כמובן יצאו להקפת העולם ביאכטה בגודל של 35 רגל.
פתאום כל ההפלגה שלנו, שעד אותו רגע הייתי מאד גאה בה, נראתה לי לפתע הרבה פחות מאתגרת. בסך הכל שייט חופים, בלי אתגרים מיוחדים ודאגות. דרור הבטיח לי שעוד יהיו אתגרים. אני מחכה.
לכתבות נוספות של אסנת סדן:
• טונה כחולה וגדולה »
• נשים מתכננות יאכטה ריחנית »
• צרות, גם בים, מגיעות בצרורות » |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
חדשות עולם
|
|
|
|
 |
הדפסה |
|
 |
שלחו כתבה |
|
 |
| עד כה: 18 תגובות ב- 17 דיונים |
|
הוסף תגובה
|
|
| הילה שפר - עושים גבינות בבית, hila@home-cheese.com, אוסנת - איזה הפתעה.. חיפשתי אותך והגעתי לכתבה שלך..., |
22-11-07 ,13:01 |
|
רציתי לשאול כמה דברים
אני מקווה שתהיה לך חווית חיים נפלאה
ושתהנו מכל הרגעים של הביחד.
נדבר כשתחזרו בעוד כמה חודשים...
הפלגה נעימה לך ולמשפחתך.
הילה הגב לתגובה זו |
|
| חיים א., שתהיה הפלגה מהנה ללא תקלות, |
09-10-07 ,13:29 |
|
דרור, סופסוף אני מקבל קצת רשמים מההפלגה.
אני עדיין לא מבין איך אתה עושה את זה, כי אני חושב כמו יובל.
שתהיה לכם שנה טובה וחורף בריא
חיים הגב לתגובה זו |
|
| גיא אלבז, yhyh400@walla.com, יובל אם תקרה את הכתבה תתקשר ל7964607, |
19-09-07 ,18:42 |
|
יובל אני מתגעגע הגב לתגובה זו |
|
| חגית, כל הכבוד, |
18-09-07 ,14:56 |
|
אסנת תענוג לקרוא את הכתבות.
מחכים להמשך.
זו התמונה של בונבון? הגב לתגובה זו |
|
| דן, אולי עכשיו מתחילות ה 3 שנים שלנו?!?, |
18-09-07 ,02:32 |
|
אסנת,
ממש כיף לקרוא את עלילותיכם,
מאחל לכם רוחות טובות וים שקט,
אולי נתחיל מרכישת ציוד דייג משובח...
ממתין להמשכים
(הגעתי לאתר זה בעקבות השרשור בפורום שייט בתפוז) הגב לתגובה זו |
|
| תמי, כולי קנאה, |
17-09-07 ,12:23 |
|
בתור אחת שגם מפליגה מדי פעם וגם הייתי השנה בהפלגה במפרצי תורכיה המדהימים, אני כולי קנאה בכם וכל הכבוד על הרעיון ועל הביצוע - מאחלת לכם שתהנו , ושתדעו לילדים זו תהיה חויה של פעם בחיים לכל החיים. הגב לתגובה זו |
|
| דוד קציר, הדוד של אוסי, |
10-09-07 ,02:32 |
|
כל ההרפתקנות של משפחת קצנק מרוכזת אצל אוסי. גאה בך. הגב לתגובה זו |
|
| Rinat, Great story, |
09-09-07 ,23:21 |
|
Hi Osnat,
It's really fun to read and see how you are dealing with difficulies, and how you find something optimistic in everything. We are watching and learning!
Wishing you all Shana Tova!
Rinat. הגב לתגובה זו |
|
| מיכל נתיב, שנה טובה!, |
07-09-07 ,14:38 |
|
הי אסנתי,
פשוט תענוג! עם כל הקשיים, שנה של כיף גדוך וחוויות לכל החיים. ידעתי שאת אשה רבת כשרונות - הכתיבה מדהימה ומסקרנת. מצרפת שני לינקים, שבתור שייטים מנוסים אתם בטח מכירים... תעשו חיים! מיכל.
http://home.nycap.rr.com/sailingalone/
http: //www.amazon.com/exec/ (אמנם מסביב לעולם, אבל מסביב לים התיכון זו ההתחלה...) הגב לתגובה זו |
|
| טל כץ, tal@shooga.co.il, נשמע מ ד ה י ם , כל הכבוד לכם!!!!!!!!!!!!!!!!!!, |
06-09-07 ,15:57 |
|
פשוט מרגש לקרוא את הכתבה הזו, מעריצה אתכם על האומץ, בהחלט יהיה מה לספר לנכדים, כל הכבוד!!!
בינתיים, אנו ממשיכים את דרככם והולכים לחוג הוקי (חוקי) אז מחכים בסבלנות שתכתבי עוד ובינתיים החזיקו מעמד ושימרו על עצמכם :) הגב לתגובה זו |
|
| איילת, שמחה בשבילכם על הגשמת החלום, |
06-09-07 ,09:04 |
|
שמחתי לקרוא את הדברים יש לציין שאת כותבת באופן מעניין ביותר ונעים לקרוא ד"ש חם לדרור ליאור ויובל, שתהיה שנה טובה ומתוקה מאתגרת מעניינת פוריה ריחנית שלווה ונעימה
מהשכנים משפחת אילת הגב לתגובה זו |
|
| מיטל, תותחים!!, |
06-09-07 ,01:27 |
|
אסנת בנוסף למטעמים שאת אופה ולכישרון הציור שלך את גם כותבת נהדר!! אשת חיל!
עדיין לא התיאשתי מלנדנד לדרור שאני גם רוצה להצטרף.....כל כך מקנאה בכם!!
תמשיכו לחוות חוויות ( שכוללות תיקונים ..הרבה תיקונים :) ) ולספר לנו עליהם!!
ד"ש לדרור וליובל תמסרי שיתאמן בשש בש
תבלו..
מיטל הגב לתגובה זו |
|
|
|
|
|
|
|
|
| החיה, טעם לחיים, |
05-09-07 ,21:08 |
|
היי חביבתי.אספי מתכונים עממיים מכל אי ואגדי לספר. כמו כן תערובות שונות של תבלינים שיהיו רעיונות נוספים מעבר לכמון והבהרת שלנו. מאחת שמבינה ומחכה לתוצאה.
בהצלחה אוהבת חיה הגב לתגובה זו |
|
| מיה שטרן, אתם מדהימים!!!, |
05-09-07 ,20:04 |
|
כיף לקרוא את יומן המסע , אסנת- בין כל הכשרונות האינסופיים שלך את כותבת נפלא!
מחכה להמשך.
תהנו, תהנו, תהנו !!!!
מיה הגב לתגובה זו |
|
| אלה שטיר, |
05-09-07 ,17:58 |
|
נפלא לשמוע פתאום ממך. בהצלחה בהמשך הדרך... ללא בחילות מיותרות. אל תתיאשי מהבישול אחרת לא נקבל טיפים ומתכונים חדשים! מחכה לשמוע עוד סיפורים משעשעים ומענינים מחיי ההמפליגים. הגב לתגובה זו |
|
|
|
Wish I was there! הגב לתגובה זו |
|
| מיכל שרעבי, איזה כייף לקרוא! אוהבת המון!, |
29-08-07 ,10:19 |
|
מקווה שהכל בסדר ומחכה בקוצר רוח לכתבה הבאה! הגב לתגובה זו |
|
|
|
|
|
נעים להכיר
משפחת סדן כוללת את דרור ואסנת, שניהם באמצע שנות הארבעים לחייהם, ואת הבנים ליאור (14) ויובל (9). אסנת היא מהנדסת מכונות לשעבר ומלמדת הנחיית סדנאות בישול עם ילדים.
בעקבות כתבה שקראו בעיתון על בני משפחה שמכרו את הבית, קנו יאכטה ויצאו להפליג בעולם, החליטו בני הזוג, שבדרך כלל לא מרבים לטייל, לצאת לשנה על יאכטה בים התיכון. דרור עבר קורס סקיפרים וב-20 ביולי יצאה המשפחה לדרך.
|
|
