תפריט עמוד

צפון הודו בג'יפים – לא רק לתרמילאים

המסע לצפון הודו מתחיל בטיסה מדלהי להימלאיה. הרפתקה בלתי נשכחת שנמשכת שעה וחצי. המטוס ישן ולא נקי במיוחד, בקוקפיט יושב טייס בלבוש סיקי מסורתי שסביבו פזורות בתא הטייס שקיות עמוסות קניות מהעיר הגדולה, ובמעברים מהדסת דיילת שמחלקת לנוסעים החרדים סנדוויצ'ים קטנים עטופים בקפידה בנייר עיתון.
למרות החששות, המטוס ינחת בשלום במנחת צר לאורך נהר הביאס (Beas) בבונטאר (Bhuntar). הטיסה לוקחת אותנו אל נופיה המישוריים של צפון הודו, אזור שבו דחפה תת-היבשת ההודית את האדמה עד שהתרומם רכס ההימלאיה. מרגע שנכנסים לאזור ההימלאיה נגלה נוף מדהים ביופיו – פסגות מושלגות, כפרים תלויים במדרונות, טרסות ונהרות עמוקים.

מהמורדות משתלשלים סלים
הפרוואטי (Parvati) הוא נהר שוצף היורד מרכסיו המלבינים של ההימלאיה וגולש בעמק מהיפים שראיתם. הנוף תלול ועל המדרונות פזורים כפרים. החקלאים מצליחים לגדל שם כל דבר, למרות התנאים הקשים. את היבול הם נושאים על גבם במורד ההרים או משלשלים אותו בסלים הגולשים מטה ברכבלים מאולתרים. שווה להתעכב מקרוב על המראה המרתק הזה.

הנסיעה במעלה הדרך לאורך הנהר מביאה אותנו לכפר קסול (Kasol). זהו מרכז ההתרחשות התרמילאית בעמק. שלטים בעברית יקדמו את פניכם בכל אשר תפנו. כדאי לעצור ולהישאר ללילה מיוחד בחברת התרמילאים. מעט צפונה מקסול יש מרכז דתי חשוב של סיקים ובו מקדש על גדות הנהר וגם מעיינות חמים. קצת לפני המקדש חובה לראות את הנקודה שבה מי הנהר נדחסים ברעש אדיר בין שני סלעי ענק. את הביקור בעמק לא תוכלו להשלים מבלי לטפס אל אחד הכפרים. עניין של ארבע עד שש שעות הליכה. הישארו לישון שם בצימר כדי לחוש את קצב החיים בגן העדן ההררי.

לאחר שעוזבים את המורדות ונפרדים מקסול נוסעים לעמק קולו (Kulu), בדרך שאי אפשר לשבוע ממראותיה. בקולו יש מושבה של גרמנים וגם כמה ישראלים שמצאו במקום את ביתם. באזור יש מסעדות טובות ומלונות מפנקים למי שחייב איזה יום מנוחה כדי לעכל את המראות. בדרך הראשית שעולה להימלאיה חולפים על פני חנויות. כדאי לעצור כדי להתרשם ממרכולתם של סוחרי הדרך, וללמוד על אורח חייהם וצורכיהם של העוברים בה.

קולו מפורסמת בתעשיית הצעיפים המיוחדת שלה, העשויים מצמר אנגורה או פשמינה. למי שלא יודע – לפני שהפשמינה הופכת לצעיף היא עז הרים גדולת ממדים וצמרירית הרועה במדרונות ההרים. אנא הימנעו מרכישת המוצרים העשויים מהצמר שלה וכך תסייעו למנוע את הציד האכזרי של החיה.

מעט צפונה מקולו אפשר לעשות רפטינג על הביאס – זה תלוי בעונה ובגובה הנהר. הנסיעה מקולו לעיירה מנאלי (Manali) נמשכת כשעה וחצי, אם אין בדרך עצירות לא מתוכננות (דבר שקורה לעתים קרובות). אפשר לסטות מהדרך, לעבור על פני גשר מזרחה לנהר ולעלות בדרך היפה לנגר (Naggar). במקום ניצבת מצודה קדומה ושמורה. מול הנוף היפהפה אפשר לעצור למנוחה קצרה.

ריח של גופות נשרפות
מנגר ממשיכים למנאלי. העיירה היא אתר נופש חשוב בהודו לזוגות שנישאו ולמשפחות שנמלטות מהחום במישורים. אפשר ונעים לבלות בה כמה ימים, ויש בה אפשרויות רבות לטיולים בסביבה. כשמגיעים למנאלי כדאי לצאת מיד לאזור המלונות והגסטהאוסים, שנמצא במעלה הנהר. במנאלי יש מלונות רבים, אך מרביתם אינם מהמשובחים. כדאי להתרשם מכמה מהם לפני שמחליטים.

את הטיול במנאלי מתחילים בסיור רגלי לכפר שמעבר לנהר. קחו חצי יום כדי להסתובב ברחובות, שגם בהם מורגשת נוכחותם של תרמילאים ישראלים. מי שרוצה להתרשם מהתופעה מקרוב ימצא עניין בביקור בבית החם של הרשות למלחמה בסמים, שמנהלים מנוח וחיה שהגיעו מכפר איזון בארץ. זהו ניסיון מוצלח להשפיע על תרבות הטיול של התרמילאי הישראלי. במקום, המשמש גם משרד נסיעות, אפשר לאסוף המלצות לטיולים וטרקים בהימלאיה.

ברחוב הראשי של מנאלי יש מסעדות טובות שמגישות אוכל טיבטי והודי. השוק הטיבטי ברחוב הראשי מושך ביותר, ובערב נעים לשוטט בו. חוויה אחרת ממתינה במרחק הליכה משם, במקדש לאלה קאלי. תימרות עשן וריח מתוק ולא מוכר מעידים על מנהג שריפת הגופות שמתקיים במקום.

ממנאלי אפשר לצאת לטיול של יום במעבר רוטאנג (Rohtang), או בתרגום חופשי "ערימת גוויות". יופי של שם. הדרך העולה למעבר חושפת אותנו לנופים משגעים של הרים, יערות ומפלים, ובפסגות – שלג וקרח עד. אסור להחמיץ. הרוטאנג הוא המעבר לרמה הטיבטית, ובמקום אפשר לעשות סקי או לרחף במצנחי רחיפה.

דלהי - הודו בזעיר אנפין

לתגובות, תוספות ותיקונים
להוספת תגובה

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.