19.09.14 | שלום, אורח
מסע אחר אונליין – פורטל תיירות ומגזין נסיעות ופנאי
מדינות באוסטרליה והפסיפיק ניו זילנד אוסטרליה פפואה ניו-גיני פיג'י ערים ואיזורים באוסטרליה והפסיפיק סידני מלבורן למדינות נוספות באוסטרליה והפסיפיק
אסטוניה  >  טאלין  >  כתבות  >  הים הבלטי - והמעבורת שטה

מלאו כאן את פרטיכם
והמגזין האלקטרוני המעניין שלנו יגיע אליכם פעם בשבוע ללא תשלום

 
אל תראו לי דף זה שוב
 
ראשי טאלין
 > המדריך השימושי לטאלין
 > כתבות על טאלין
 > המלצות לטאלין
 > מפות טאלין
ערוץ מגזין
>  המערכת בוחרת
>  רשימות הכי טובים
>  נכון לעונה זו
>  גלויות: כותבים בנסיעה
>  סיפורים מהחיות
>  גילי חסקין מראה מקום
>  כתבות
הרשמה לניוזלטר ולאתר


הרשמו וקבלו
ללא תשלום

מגזין שבועי
וכניסה חופשית
לתיקי מידע באתר

מסע אחר קישורים
 
 
המרכז לתיירות בינלאומית - WTC
חופשות יוקרה חלומיות במרחק נגיעה
 
 
 
הים הבלטי - והמעבורת שטה
הים הבלטי - והמעבורת שטה
 
בים הבלטי יש כמאה אלף איים. יובל בן־עמי, שליח מסע אחר, לא הספיק לראות את כולם, אבל דילג בין המרכזיים שבהם; פגש פטפטנים מקסימים באיי אולנד ושתקנים מקסימים (בדרכם) באי סארמה, ביקר במלונות שנבנו בתקופת הרייך השלישי, בבריכה שנוצרה מנפילת מטאור ועשה חיים

הירשם/י לניוזלטר אתר מסע אחר "שבוע שבוע" - הרבה עניין וללא תשלום

נוסעים לטאלין? להזמנת מלונות, טיולים וטיסות במחירים הטובים ביותר לחצו כאן>

הרינג ורוד, הרינג ברוטב עגבניות, הרינג בחרדל, הרינג בחמוציות שחורות, הרינג ברוטב קרי, הרינג בבצל, הרינג עם קוויאר, הרינג וסרטנון בלטי, הרינג בלטי בחרדל, הרינג בלטי מטוגן במרינדה, הרינג בלטי עם אנשובי, הרינג בלטי כבוש עם שמיר. כל תפארת הדגה הזאת פרושה מולי. היא שלי. אני יכול לאכול ממנה כמה שארצה כאן בבופה של האונייה איזבלה. אני ושנים עשר סוגים של הרינג, שלושה סוגי סביצ'ה, כמה תמנונים לא רעים, בקר על הגריל וגם שני מגשים עצומים של טירמיסו צפים יחדיו אל האיים בים הבלטי.

המעבורות המובילות נוסעים בין שוודיה, פינלנד ואסטוניה ראויות לתואר "משחתות". הן מספקות לתושביהן המאופקים של הארצות הצפוניות הזדמנות לערוך ארוחות שחיתות ולחגוג לילות של שחיתות - פטורה ממס. בפינלנד ובשוודיה היבשתיות ההשתכרות כרוכה בהשקעה עצומה. כאן, על סיפונה של האיזבלה, יושבים צעירים ומבוגרים, לוגמים, מזמרים אל תוך מכונת הקריאוקי ומהמרים. בבוקר, כשתגיע האונייה לסטוקהולם, יישארו רובם על הסיפון. את יום המחרת הם יבלו בהתמודדות עם החמרמורת על פני הגלים המובילים שוב הביתה, וביום ראשון ישובו לעבודה.

אני נוטש את החגיגה קצת אחרי חצות, בנמל קטנטן בשם לונגנס
(Långnäs). לונגנס הוא כפר בן פחות מעשרים תושבים, שהוקם על אי זעיר, מרחק ארבע שעות הפלגה ממערב לעיר הנמל הסמוכה. אין בו דבר מלבד כמה בתים, רציף בטון וכבש המוביל אל האונייה. בעצם אין שום סיבה שהאיזבלה תעגון כאן. אלא שהכפר נמצא בארכיפלג אולנד (בשוודית
Åland, ובפינית Ahvenanmaa), שהוא ביתה של המעבורת - והיא חולקת לו כבוד. 

בעומק הים המתינו לי עוד המוני איים, ששום סוללה אינה מקשרת בינם ובין היבשת. מספר האיים בים הבלטי אסטרונומי ממש. לאורך חופי פינלנד בלבד צצים מתוך המים לא פחות משמונים אלף איים. בארכיפלג של סטוקהולם יש כשלושים אלף איים. בדנמרק, שבירתה שוכנת על אי, היחס בין קו החוף לשטחה של הארץ הוא מהגדולים בעולם.
 
 התקהלות ספונטנית של חבר'ה במעבורת העוצרת בלונגנס שבאיי אולנד
התקהלות ספונטנית של חבר'ה במעבורת העוצרת בלונגנס שבאיי אולנד

ריגן ולואו איים שקרו לי בטעות

הסקרנות לגבי איי הים הבלטי לא צצה בי באופן טבעי. כמו רוב בני האדם נמשכתי אחרי איים טרופיים, וחלמתי על איים מבודדים. איי הים הבלטי נוטים להיות גשומים, שטוחים כמו ארנקו של הישראלי המבקש לבקר בארצות הסובבות אותם, ובעיקר סמוכים לערים מיושבות בדעתן כמו קופנהגן או גדַנסְק. חשבתי שהם אמורים להיות יעדי תיירות קיציים למשפחות סקנדינביות שמחפשות קצת שקט, זה הכל. עד שהגעתי לאי הבלטי הראשון שלי.

זה קרה לגמרי בטעות. הייתי תרמילאי רעב בפראג, והתגעגעתי לים. הנקודה הכחולה הסמוכה ביותר במפה היתה לחופה הבלטי של גרמניה - עיר עתיקה בשם שטראלזונד (Stralsund). ראיתי שם קצת מים, אבל פלח אדמה מיוער הסתיר את הים. נערה צעירה משטראלזונד המליצה לי לבקר באי ריגן (Rügen). "בחוף הצפוני של האי יש צוקים לבנים, שקַספַר דוד פרידריך צייר", אמרה והוסיפה: "הוא היה צייר משוגע לגמרי, וזה היה המקום שהוא הכי אהב. זה מקום למשוגעים".

באותו הלילה חניתי על חוף לבן ונפלא בריגן. מאחורי התנשא קומפלקס אדיר של מבנים בלתי גמורים. רק אחר כך התברר לי שהמבנים נבנו במהלך שלטונו של הרייך השלישי. היטלר ביקש להפוך את ריגן לאתר נופש מרכזי לעם הגרמני, והתחיל להקים במקום מלון של עשרים אלף חדרים, ובו מתקני ספורט עצומים. מקום למשוגעים ביקשתי, ומקום למשוגעים מצאתי.

האי הבלטי השני שלי היה קטנטן, וגם אליו הגעתי בעצם בטעות. הייתי לבדי בעיירה דנית קטנה ושמה פובורג (Föborg). השוק של שבת נסגר. התזמורת שניגנה ג'אז קליל בגן הבירה שבחזית בית העירייה החלה אורזת את כליה. היה ברור שאין טעם להישאר כאן. ירדתי אל המעגן שבשולי העיירה ושאלתי בעלי סירות אם אכפת להם לקחת טרמפיסט. כעבור זמן מה הושטה לעברי יד שסייעה לי לעלות אל סיפון. שעתיים אחר כך היא סייעה לי לרדת ממנו, אל האי לואו
(Lyø).

חופי לואו היו מוקפים בסירות מפרש, ומשפחות דניות היו עסוקות בהקמת אוהלים לאורכם. "בוא הנה!" צעק לי מישהו, "בוא, בוא, תשתה משהו". הוא השתייך לחבורה עליזה שצלתה חזיר שלם על שפוד ענקי מעל למדורה, והביאה עמה שני ארגזים של טובורג ומטען לא קטן של מצב רוח פטפטני. ישבתי איתם חמש שעות, עד שהחזיר היה מוכן. הוא לא היה טעים במיוחד, אבל אחרי כל כך הרבה בירה, מי שם לב.

את יופיו של האי גיליתי רק כשנכנסתי אל לבו. כאן שכן כפר שכל בתיו בעלי קורות עץ גלויות. בכל גינה היתה כרויה בריכה קטנה שציפורי מים ודגים חלקו את מימיה בשלווה גמורה. בריכות דומות עיטרו גם את צדי השבילים שבין הבתים ואת אלה שהוליכו אל החלקות החקלאיות הקטנות שבגב הכפר. התברר לי שהאי לואו, למרות זעירותו, טומן בחובו מחוז אגמים קטן.

הייתי בהחלט כברת ים הרפתקנית אחת מעבר לריגן - שום מעבורת אינה מגיעה אל לואו, דנים שפגשתי מעולם לא שמעו עליו, והקפתו ברגל ארכה שעתיים בדיוק. אבל גם הוא היה סמוך מאוד לחופיו הדרומיים של הים הבלטי, ודרך ארוכה עוד נותרה לפני. איים מסתוריים השתרעו הרחק מצפון. אי שם נח לו בורנהולם הדני
(Bornholm), ובלב הים ממש שכן גוטלנד השוודי (Gotland). צפונית לשני אלה, המוכרים יחסית, ציפו לי שני יעדים רחוקים ומשונים באמת: האי סארמה (Saaremaa) שמול חופי אסטוניה ואיי אולנד, השייכים באופן רשמי לפינלנד. הלילה אני מתחיל לגלות את צפונותיהם.

אולנד הוא לא פיני, הוא שוודי?
ארכיפלג אולנד נמצא בדיוק באמצע הדרך בין החוף המערבי של פינלנד לחופה המזרחי של שוודיה. הוא כולל כ־6,500 איים, שעליהם חיים פחות מ־27 אלף בני אדם, בערך כמניין תושביה של טמרה שבעמק זבולון. מחציתם חיים במריהמן (Mariehamn), עיירה נינוחה באי המרכזי, שעיקרה מדרחוב קטן ופיצרייה.

איי אולנד שייכים לפינלנד פשוט מפני שהיו שייכים פעם לרוסיה. הדוב ממזרח כבש את פינלנד ואת האיים מידי שוודיה ב־1809. כשזכתה פינלנד בעצמאותה, כעבור מעט יותר ממאה שנה, נכללו גם האיים בשטחה, אף על פי שתושביהם דוברים שוודית, ועיר האורות שלהם היא בהחלט סטוקהולם בירת שוודיה. אמנם גם בפינלנד היבשתית ישנם דוברי שוודית, אבל הדיאלקט שבפיהם ייחודי להם, ואילו האולנדים דוברים שוודית של שוודיה.

תושבי אולנד ערים לריחוק שבינם ובין אומת האם שלהם, ובמשך השנים השיגו להם יותר ויותר אוטונומיה. יש להם דגל משלהם - מעין גרסה יפהפייה של דגל איסלנד. הם מפעילים סוכנות דואר משלהם, וכוח השיטור שלהם אינו כפוף להלסינקי. בשנים האחרונות זכו כלי הרכב בלוחיות רישוי שאין שום דמיון בינן ובין הלוחיות הפיניות. וכך, דווקא בשעה שהאיחוד האירופי מטשטש את הזהויות הלאומיות, הופכים איי אולנד יותר ויותר לארץ בפני עצמה.

במריהמן אני עולה על אופניים שכורים ויוצא לגלות איך נראית הארץ הזאת. סלעי גרניט משתפלים אל לגונות של מים רוגעים. טחנות רוח מתנשאות מעל לבתי חווה עשויים עץ באדום ולבן. שוב ושוב מגיע הכביש למְצרים ומטפס מעליהם על פני גשרים מתוחזקים היטב, אל איים חדשים.
 
 אחו באי ירסיו. מראה אופייני לאיי אולנד
אחו באי ירסיו. מראה אופייני לאיי אולנד

האי ירסיו הקושי יצר לבביות
באי ירסיו (Järsjö) אני פוגש את קרינה אריקסון, ילידת האיים, המגדלת כלבי סֶטֶר אירי בחווה קטנה. קרינה יצאה לטיול עם חמישה כלבי ציד יפהפיים, בלי לדעת שמצפה לה תחקור מצד בן יבשה התאב למידע.

אבל היא לא נבהלת מהשאלות. להפך. היא משתפת פעולה באופן בלתי רגיל, מכוונת אותי אל שמורת טבע קטנה בשולי האי, ומצרה על כך שלא הגעתי אל האיים בעונה אחרת. "בחורפים קרים במיוחד הים קופא כך שאפשר לנהוג מכאן עד ליבשת", היא מספרת. "החבר'ה מהארכיפלג מפלסים את השלג ותוקעים שלטים שמכוונים לאיים השונים. בסוף עולים לחוף באיזה נמל בפינלנד, ואפשר להמשיך לאן שרוצים". וחבל גם שלא הגעתי באביב, "אז צומחים בשמורה הזאת מאות סחלבים, זה משהו באמת מדהים. ויש לנו כאן חבצלות מכמה זנים נדירים וגם צמח מיוחד שאנחנו קוראים לו 'עשב החלב'. יש לו עלים עם שערות דביקות והוא אוכל חרקים". קרינה נזעקת לפתע מהמחשבה שאצא אל השמורה בלי צידה לדרך, והיא ממהרת אל תוך החווה ומביאה לי ביסקוויטים ומים.

אני לומד בהדרגה שהלבביות שלה אינה מקרית ואינה ייחודית לה - היא מאפיין תרבותי של האולנדים. "במקור היינו ספנים, ולכן אהבנו תמיד לפגוש זרים", היא מסבירה. "אנחנו לוקחים את הטוב מכל מה שסובב אותנו. זה היתרון שנולד מתוך הקושי לגדל דברים באדמה הזאת. היינו חייבים תמיד לצאת ולגלות. ככה התפתח כאן תחום המעבורות שהביא לנו שגשוג. אפילו אלה שהלכו לחיות במקומות אחרים העשירו את האי. בתחילת המאה העשרים המון אנשים היגרו לארצות הברית, אבל הם חזרו עם כסף, עם הבנה בעסקים ועם פתיחות לעולם. אנחנו נהנים מזה".

קשה לעזוב את החברה הנעימה ולהמשיך אל תוך חיק השמורה, אבל קרינה צריכה להגיע למריהמן ולמסור שם כלב, ועלי מוטל לפגוש טבע אולנדי פראי.

השבילים בשמורה מוליכים אותי בין ביצות קטנות וכרי דשא שכבשים רועות בהם, אל קו הסלעים הנושק לים. מעבר למים הנוצצים - עשרה איים בלתי מיושבים. השמש מגיחה מבין העננים ושוב נספגת בהם. אולנד מתגלה כאיזון מושלם בין שקט מוחלט לפטפטנות קוסמופוליטית נעימה. לא רע, לא רע בכלל.

מריהמן מפגש עם פטפטנים
עם שובי למריהמן, מתגלה לי ברחובה הראשי שלט מפתיע: "ממלכת ארצות השפלה, קונסוליה". האומנם יש קונסוליה של הולנד באולנד? מי צריך את זה בדיוק? אני בא אל הבניין ומוצא את עצמי בסניף של בנק, מחפש עוד שילוט ונכשל. מחקירה קצרה עולה שמנהל הסניף, יאן־אריק ראסק, הוא הקונסול, ושהוא ישמח מאוד לקבל את פני.

 העיירה מריהמן, איי אולנד. דווקא בשעה שהאיחוד האירופאי מטשטש זהויות לאומיות, הופכים איי אולנד יותר ויותר לארץ בפני עצמה
העיירה מריהמן, איי אולנד. דווקא בשעה שהאיחוד האירופאי מטשטש זהויות לאומיות, הופכים איי אולנד יותר ויותר לארץ בפני עצמה

ראסק, עוד אולנדי קולח וידידותי, מסביר בקצרה את אחריותו בתור קונסול. עליו לשמור על האינטרסים של חמשת או ששת אזרחי הולנד החיים באיים (מדאיג מעט שאינו יודע את המספר המדויק), ולסייע לתיירים שאיבדו את דרכונם. "זה קורה בערך פעם בשנתיים", הוא מסביר.

עשר ארצות אירופיות מחזיקות קונסולים וקונסולים של כבוד באיים. עיקר עניינו של התפקיד הוא עסקי. "אני חושש ממה שעלול לקרות לאיים אם חס וחלילה יקרה משהו לענף המעבורות", מסביר ראסק. "לדעתי הפתרון טמון בהשקעות. יש בידינו היום הון התחלתי להחזיק את המקום הזה בתזרים שוטף של מזומנים. אני מעודד את האולנדים להשקיע בתעשיות מזון ובהיי־טק ביבשת, בין היתר בהולנד, כמובן".

וכשהוא אומר "מעודד את האולנדים", הוא מתכוון לעידוד במובן הישיר. "כולם כאן מכירים אותי", הוא מצהיר. אני מחליט לבדוק את העניין על נהג האוטובוס שמסיע אותי ממריהמן אל אחד ממעגני האי.
"את יאן־אריק ראסק אתה מכיר?" אני שואל.
"הוא חבר שלי!"
הנהג, יאן נורדברג, עשוי בהחלט להחזיק בתואר המרשים של גדול פטפטני אולנד. יש לו סיפור על כל פיתול בדרך, והדרך אכן מפותלת. גם כשאין לצדה דבר מלבד יער דומם, הוא מצביע ואומר, "אין כמו השקט שלנו. יש אנשים שמאוד לא רגילים לשקט כזה. פעם עמדתי על איזה חוף, ולידי עמד בחור ואמר לי, תגיד, אתה שומע את הרעש הזה? אז הקשבתי והקשבתי ולא שמעתי שום דבר. פתאום הבנתי שמה שהוא שומע זה בכלל לא רעש. הוא שמע את השקט, רק שהוא לא רגיל לשמוע שקט, אז זה נשמע לו כמו איזה רשרוש".
"ומאיפה הוא היה, הבחור הזה?"
"ממריהמן, אבל הנוער העירוני של היום כבר לא מבין כלום".

האי פוגלו ביקור קצר. קצר מאוד
אני יורד מן האוטובוס ליד רציף שממנו מפליגה מעבורת אל האי פוגלו (Föglö) המבודד. חצי שעה אורכת ההפלגה אל גן העדן המוחלט. כפר קטן של בתי עץ צבעוניים משקיף על המצר, ובבית קפה שליו מוגשת ארוחה של נזיד בשר, תפוחי אדמה וחביתיות ברוטב פירות יער טריים. הדרכים הכפריות ריקות מכל תנועה, מלבד תנועת העלווה ברוח העדינה.

אחרי שעה אחת על פוגלו אני שב אל המעבורת שלי בנמל, הלום חרדה. לא, היא עדיין לא הפליגה, אני עוד יכול לברוח מן הדממה הזאת ומן השלמות הזאת אל מקום קצת יותר נורמלי, כמו מריהמן.

 טאלין, בירת אסטוניה. המדינה עושה מאמצים כדי להידמות לשכנותיה הסקנדינביות, אבל הצלקות מימי הקומוניזם ניכרות בה
טאלין, בירת אסטוניה. המדינה עושה מאמצים כדי להידמות לשכנותיה הסקנדינביות, אבל הצלקות מימי הקומוניזם ניכרות בה

האי סארמה אי השתקנים
באישון לילה עוגנת באולנד אונייה צוהלת ואדירת ממדים שמוצאה בסטוקהולם. היא נושאת אותי לעולם אחר לחלוטין ושמו ברית המועצות לשעבר.

טאלין (Tallinn), בירת אסטוניה, היא מן היפות שבערי אירופה. לאחרונה זכתה הארץ בחברות באיחוד האירופי. היא עושה מאמצים מרשימים כדי להידמות לשכנותיה הסקנדינביות - אבל הצלקות ניכרות בה. מכוניות מסוג לאדה ניצבות בין שיכוני בטון בשולי העיר העתיקה. אוטובוסים מיושנים נושאים נשים מבוגרות במטפחות בבושקה אל שוק פירות וירקות.

בצדה השני של העיר, בין גורדי שחקים ההולכים ונבנים, אני סוקר מפה של אסטוניה ומנסה להחליט באיזה אי לבקר. 1,520 איים שוכנים לחופיה של המדינה הקטנה. באי קיהנו (Kihnu) הכפריות לובשות בגדים עממיים שהרקמה המשולבת בהם מעידה על מצבן המשפחתי. יש להם גם מסורת של שירה ומחול, שקיבלה מארגון אונסק"ו את התואר "יצירת מופת של מורשת בעל פה". אבל על האי קיהנו גרים רק 635 אנשים. אני נזכר בבדידות שחוויתי על האי פוגלו ומצטמרר. מוטב לי לצאת לסארמה, הגדול והמגוון באיי הארץ, ולהכיר את התרבות שקיימת שם.

ידוע לי מראש שבסארמה ("ארץ האיים" בלשונה הפינו־אוגרית של אסטוניה; האי ידוע גם בשמו הסקנדינבי אוסל, Ösel) מתקיימת תרבות עתיקה של שתיקה. הלך הרוח של שלושים אלף תושביו הפוך בדיוק מזה של אולנד. כאן לא היה מעולם נמל, ואפילו המעבורת מגיעה רק עד האי הסמוך מוהו (Muhu), וממנו נמשכת סוללה אל סארמה. אנשי האי התקיימו מאז ומעולם מחקלאות, מדיג וממלאכה זעירה. הם לא רגילים לשוחח עם זרים ולא מביעים בהם עניין רב. במשך שנות השלטון הסובייטי היה האי שטח צבאי סגור, ואפילו אסטונים מן היבשת לא ביקרו בו.

"כיף לחיות בסארמה?" אני שואל את קרוט טרקמל, ילידת האי שחיה היום בטאלין ועוסקת בצילום. "אני שמחה שהיתה לי ילדות רומנטית", היא משיבה. "הילדים בטאלין מתבגרים מהר כל כך". זה היה המשפט הכי משמעותי שתאמר במשך ארבע השעות באוטובוס ובמעבורת אל קורסארה (Kuressaare), העיירה המרכזית באי.

"ואיך זה היה כשאסרו על זרים לבקר אתכם באי?" אני מנדנד. "זה לא ממש הפריע לאף אחד", היא עונה.

כדי לשבור את השתיקה אני מבקר בתיאטרון שבקורסארה, וצופה בהצגת בכורה של "חודש בכפר" מאת טורגנייב. עד מהרה מתברר לי שאני הגבר היחיד בנוכחים שאינו לובש חליפה. גם חקלאים מן הכפרים הזעירים, בעלי זקן ורעמת שיער, מתלבשים לתיאטרון כמו שרים בממשלת צרפת. עם תום ההצגה מתאספים השחקנים בבית הקפה שבמרתף הבניין, מרימים כוסית וודקה ואוכלים כבד של צבי ומלפפונים חמוצים.

"איך זה בשבילכם להפיק מחזה רוסי, לנוכח ההיסטוריה המורכבת של אסטוניה?" אני שואל את הלן רקור, שגילמה את דמותה של ורה אלכסנדרה. "זה בסדר", היא משיבה, "התרבות הרוסית עשירה ויפה".
וזהו, זה הכל. ברוך הבא לסארמה.

 נופי האי סארמה. בתוך היער חיים זאבים, חזירי בר, צבאים, לוטרות וארנבות
נופי האי סארמה. בתוך היער חיים זאבים, חזירי בר, צבאים, לוטרות וארנבות

העיירה קורסארה סיפורי ענקים
אין ברירה אלא לשכוח משיחה וליהנות מן היופי של המקום. קורסארה היא מקום רומנטי באמת. סמטאותיה מתפתלות בין בתים צנועים ומקסימים. הן מובילות אל גן שבו שוכנת טירת קורסארה, שנראית כאילו נוצקה בפלסטיק לערכת משחק של פליימוביל. מדרום לטירה, ליד טור של מלונות חדשים, ניצב פסל של גבר ואישה ענקיים הנושאים יחד מתוך הים סירה עמוסה בדגים. אלה הם סור טל ואשתו פירט, הענקים האגדיים של סארמה. לאי הסמוך היומה (Hiiumaa) יש ענק משלו: לייגר, אחיו הקטן של סור טל.

להקת הפולק־מטאל האסטונית מטסאטל (Metsätöll,  "ענק היער") שרה על ארוחת הערב של סור טל. בעודו מבשל לעצמו את הארוחה, נזכר הענק שאין לו כרוב. הוא פסע בים, שהגיע רק עד מותניו, אל האי היומה, ושאל כמה ראשי כרוב מלייגר אחיו. יש אומרים כי לייגר ביקש להקים סוללה בין שני האיים, אולי כדי שלא להרטיב את ברכיו. השריד היחיד שנותר ממנה הוא שובל עפר בן שלושה קילומטרים המשתרך מחופו הדרומי של היומה. באירלנד מסופרת אגדה דומה על הענק פין מקול, שביקש להקים גשר אל סקוטלנד, וכך ברא תצורה גיאולוגית ייחודית הקרויה "סוללת הענקים". איים, כך מתברר, דומים זה לזה בכל מקום.

אי מסוג אחר מתגלה לי בתוך טירת קורסארה. כאן, בתוך חלל עתיק של אבן, מוצגת תערוכה מיצירותיו של האדריכל החשוב לואיס קאהן, נצר לקהילה היהודית החרבה של קורסארה, והיום מקור גאווה חשוב לתושבי האי. קאהן עיצב את בית הפרלמנט של בנגלדש בתור אי של בטון השוכן בתוך אגן רחב של מים. הספרות המקצועית רואה בטירת קורסארה את ההשראה לבניין, אבל קשה שלא לחשוב על האי סארמה עצמו כמקור ההשראה. האגן הבנגלי מתחפש לים הבלטי.

 העיירה קוראסרה שבאי סארמה מאופיינת באנשים שתקנים. מעולם לא היה כאן נמל, והמקומיים לא רגילים לדבר עם זרים
העיירה קוראסרה שבאי סארמה מאופיינת באנשים שתקנים. מעולם לא היה כאן נמל, והמקומיים לא רגילים לדבר עם זרים

מחוץ לקורסארה שרידים סובייטיים
שוב שכרתי אופניים ויצאתי מן העיירה. מחוץ לקורסארה מלא האי, על כל 400 הקילומטרים המרובעים שלו, במסתורין, ביופי ובעצבות. ליד הכפר הזעיר קאלי (Kali), בתוך נוף שטוח לחלוטין של ביצות ויערות, שוכנת בריכה קטנה שצורתה עיגול מושלם והיא מוקפת בטבעת עגולה של גבעות תלולות. רק במאה שעברה הבינו מדענים מה מקורה: זהו מכתש שנוצר בגלל מטאוריט שפגע בסארמה לפני כ־4,000 שנה. טחנת רוח, מעוצבת כגבר משופם המעשן מקטרת, מתנשאת מעל לדרך המוליכה אל צוקים בצפון האי. בדרום הרחוק עשרות מעוינים של בטון מציינים קבר אחים שנכרה כאן באמצע קרב במלחמת העולם השנייה.

משדה הקרב מוליכות דרכים בלתי סלולות אל החוף המערבי, אל ברבורים המשקיפים בשקיעה מעל גלי הים הרוגעים, אל מדרונות מכוסים בדשא ואל סלעים חלקלקים, שתושבי האי סגדו להם בימי קדם. את משעול העפר חוצה לפתע לוטרה ארוכת זנב, ואני יודע שבתוך היער ממתינים זאבים, חזירי בר, צבאים וארנבות. דבר מה אחר מגיח מבין האשוחים, דווקא כלפי מעלה. זהו ראשו של מגדל שמירה. אני מחפש פתח בסבך הסמיך שיוליך אותי אליו.

זהו מחנה צבאי סובייטי נטוש. רחבת המסדרים שלו סדוקה, ומתוך נקבי היריות הזרועים על פני מטרות הפח צומחים כעת עשבים. כל הכאב שידע האי סארמה במאה העשרים עדיין מורגש כאן. חפירות מוליכות לבונקרים, גדרות תיל מקיפות מרחב אימונים מלא במתקני כושר. בתוך אחד המבנים מנופצי החלונות אני מוצא חדר רחצה וסאונה. רגלי נתקלות בחשכה בעצם מרשרש, ואני מצלם אותו כדי שההבזק יחשוף את טיבו. זהו צרור ענפי ליבנה שבו היו הקצינים הרוסים מלקים את עצמם כדי להאיץ את הדם בעורקיהם.

מעל לראשו של מגדל השמירה נגלה הים שמעבר לצמרות, ובו שוכנים האי לואו על אגמיו והאי ריגן על צוקיו, חומותיו של גוטלנד, סלעיו של בורנהולם ודממתו של פוגלו. מריהמן מצויה ממש היישר לפני, מרחק 500 קילומטרים צפונה. בחורות זהובות שיער מחנות זוגות אופניים בחזית הבנק של יאן־אריק ראסק מבלי לקשור אותם, ומבלי לחשוב על כך שמדרום להן מתגלגלים תרמילי פגזים למרגלות סיסמאות הכתובות באותיות קיריליות. מן הגובה הזה מפליא להבין באיזה מין ים הן חיות.

טוסו לחו"ל עם חבילת הגלישה המשתלמת ביותר
סגרתם הכל לטיול? לרכישת ביטוח נסיעות לחצו כאן
נוסעים לטאלין?מסע אחר המרכז לנסיעות

חיפוש מלונות

    -
פורסם בגיליון"מסע אחר"184

כתבות נוספות מטאלין

אסטוניה: בין חומותיה של טאלין אסטוניה: בין חומותיה של טאלין ליטא, לטביה ואסטוניה: מסע בזמן ליטא, לטביה ואסטוניה: מסע בזמן
עוד כתבות מטאלין
תגובות פייסבוק
הדפסה
שלחו כתבה
 
תגובות
הוסף תגובה
 
הדפסה
הדפסה ללא תמונות
שלחו כתבה
הערה למערכת
הוספת תגובה
הוספה למזוודה שלי
הורדה לקובץ- PDF
התחבר אלינו בפייסבוק
המלצות - טאלין, אסטוניה
כתב: משה גלעד

הכי כדאי
בשיא פריחתה של טאלין התנוססו מעל חומותיה עשרות מגדלי שמירה. רק כמה מהם עדיין עומדים על תִלם, אבל לכולם יש שמות ("הצץ במטבח" הוא אחד השמות החביבים). בכמה מגדלים אפשר לבקר, ובשני מקומות אפשר לצעוד על קטע מן החומה.


שוק
אל השוק בכיכר העירייה — הכיכר המרכזית בעיר העתיקה — מתנקזים כל המבקרים. בקיץ מנגנת כאן בכל ערב תזמורת. בדוכנים מוכרים אוכל, מזכרות, בגדים וכובעי צמר משונים.
מיקום: כיכר העירייה (Raekoja plats)


תצפית
התצפית היפה ביותר על הכיכר היא ממרומי מגדל בניין העירייה. המבנה הגותי המרשים מן המאה ה־15 מעוטר בדמויות דרקונים. הטיפוס למרומי המגדל אינו קל, אבל הנוף מצדיק את המאמץ. כל העיר העתיקה נראית מכאן קטנה, הנמל נראה קרוב, וסבך הסמטאות זוכה לצורה מובנית יותר. מאפיין אחד בולט לעין: טאלין לא רק מוקפת חומה מכמה עברים - חומה חוצה אותה גם באמצעיתה.
מיקום: כיכר העירייה (Raekoja plats)


מוזיאון
כדאי לבקר במוזיאון הימי (Eesti Meremuuseum) בזכות מבנה האבן העגול, ששימש חלק מהחומה העתיקה. על הגג יש מרפסת שמשקיפה על כל הנמל.
מיקום:  Pikk 70
טלפון: 6411408־372

מסעדה
במסעדה "Olde Hansa" בלב העיר העתיקה המלצריות לבושות כנערות כפריות בימי הביניים. גם כלי האוכל, הריהוט והעיצוב יוצרים אווירה של סעודה בטירה ימי־ביניימית. מכיוון שהמסעדה נמצאת ברובע העתיק, התפאורה מתאימה לאדריכלות. ובהתאם למנהגי התקופה - ישאלו אתכם אם הבאתם עמכם כלי אוכל מהבית.
מיקום: Vana turg 1
טלפון: 6279020־372

בית קפה
ב"קפה אנגלה" (Café anglais) הוותיק שבכיכר המרכזית כדאי לשבת דווקא בקומה הראשונה, ולהביט ביושבי בתי הקפה האחרים, בסוחרים ובעוברי האורח. כששאלתי את הברמן על ייחודה של הכיכר בטאלין על פני כיכרות דומות באירופה, הוא השיב בחיוך: "אנחנו שוחרי שלום. רק אדם אחד הוצא להורג בכיכר הזאת, וגם זה קרה לפני 300 שנה".
כתובת:  Raekoja plats 14
טלפון: 6442160־372

 


|   מופק ומנוהל ע"י מסע אחר אונליין   |