תפריט עמוד

בעקבות מוסקבה פטושקי – מסע ברוסיה

 


חורף, בלא חשק, מוסר את עליונותו לבואו של אביב. עמוד הכספית כבר השיג את נקודת האפס במד החום שמעבר לחלון, אבל התמונה הנשקפת מבעדו עדיין נשארת בגוונים לבנים ואפורים. משמים, כאילו מישהו גזר לחתיכות שמיכת פוך ענקית, יורדים פתיתי שלג. מזג אוויר אפרורי מכוון מחשבות לדרך נוסטלגית ופילוסופית. זמן טוב לצאת בעקבותיו של וניצ'קה, פילוסוף שיכור בן דמותו של ונדיקט ירופייב, מחבר הספר "מוסקבה פטושקי", שעלה על הרכבת במוסקבה בדרכו לעיירה פטושקי, כדי לפגוש את אהובתו ואת בנו.

המוני אנשים רצים בכיוונים שונים. פניהם מושפלות מטה, נגד רוח ופתיתי שלג רטוב. יחד עם אחדים מהם, אני מוצא מחסה בקרון של הרכבת. אחרי כמה רגעים דלתות הרכבת נסגרות בשריקה אופיינית, ועוד כמה נדנודים ושקשוקים מרעידים את הקרונות.

התמונה מעבר לחלון מתחילה את שיוטה. בכל קרון התפזרו ליד החלונות חמישה או שישה נוסעים, והפנו את מבטם אל עבר הנופים החולפים מול עינינו בלי סימן לחיפזון. בקרון יש עוד שלושה אנשים המעיינים בעיתון תוך כדי עיכול בירת הבוקר, ועוד אדם ממין נקבה, בלי גיל, עם פרצוף נפוח משתייה ממושכת. היא מכסה בגופה את הספסל כולו ונחירותיה נשמעות מעת לעת. היא, כנראה, נמצאת בקרון עוד מהסיבוב הקודם בתחנת פטושקי, שאליה נגיע בעוד שעתיים.

מבעד לחלון המטונף חולפים פרברי הבירה, כנסיות, תחנות, ורסיסי המעצמה המושלגת. באותו החלון משתקפים פרצופים שאין כמותם בעולם. הרכבת שומרת על קצב מדוד ועצירות שכיחות. האנשים מתחלפים, אבל אווירת השכרות הולכת ומתחזקת. אנשים נועצים בי מבטים סקרניים, מופתעים, קצת חשדניים, ובאותה העת אדישים, עצלים. מקום מיוחד ברכבת הוא הטמבור (חלל המעבר בין הקרונות), שאליו יוצאים אנשים לעשן, להשתין. זה גם מקום נוח לצפות בקהל הקרון.

פתאום אני שומע צלילי אקורדיון. לא, זה לא מפתיע. זה היה צפוי. כמו גם השיר שיוצא מפיו של המוזיקאי הנודד. הוא מוכר כאן, בקו שנוסע ממוסקבה לפטושקי.

הרכבת ממשיכה בתנועתה הבלתי נמנעת אל המקום בעל השם המסתורי פטושקי, תרנגולים ברוסית. מקצב גלגלי הרכבת במגע עם הפסים, תנועת הנוסעים הלוך ושוב, מבטיהם וריח האלכוהול, משכרים את תודעתי ומטילים ספק בעצם המסע ובמציאות.

קול נשי מוקלט מבשר דרך הרמקולים על הגעתנו לפטושקי. עוד כמה רגעים חולפים ואני מוצא את עצמי לבד על רציף מושלג ונטול אנשים, מול מבנה התחנה המשופשף. בתחנה, למרות המראה הנטוש, יש כמה דמויות רדומות שמחכות לרכבת הבאה, וכמה כאלה שמנצלים את חללה כדי לעכל את מנת האלכוהול הנדרשת לתפקוד היומיומי.

אני יוצא החוצה והכרתי מעורפלת. נוצר חור שחור בזיכרוני ובתודעתי. אני זוכר רק שלוליות. שלוליות וצריחי כנסיות המשתקפים בהן, וצלליות של דמויות הפוכות. אני זוכר גם מזללה ששתו בה תוך כדי שיחות על בריאות הנפש.

אחר כך הכל קורה בסדר ההפוך – מבנה התחנה המשופשף, הרציף המושלג, המקצב המדוד של גלגלי הרכבת במגע עם הפסים, ריח האלכוהול, שמות התחנות המצחיקים, הנוסעים שעולים לרכבת, מוזיקאית נודדת שהפעם מנגנת בגיטרה.

 

סנט פטרסבורג בחורף

לתגובות, תוספות ותיקונים
להוספת תגובה

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.

כתבות ממוסקבה

מוסקבה: סחרחורת של צבעים וטעמים
מוסקבה: סחרחורת של צבעים וטעמים

מוסקבה היא עיר מסחררת, עם בניינים מרהיבים, אינספור מסעדות, בתי קפה וקונדיטוריות, תחנות מטרו שנראות כמו מוזיאונים ואנשים שרובם מסבירי פנים. כמעט שלושה עשורים אחרי שעזבה את ברית המועצות, אלה בורמן הגיעה לחופשה במוסקבה וגילתה עיר מערבית ומודרנית. ...

טולסטוי – מסע ברוסיה בעקבות הסופר הנערץ
טולסטוי – מסע ברוסיה בעקבות הסופר הנערץ

מסע ברוסיה בעקבות לב ניקולאיביץ' טולסטוי, הסופר הנערץ והאיש שהטיף לאהבה אוניברסלית, אבל אמלל את אשתו ואת משפחתו, שדיבר בזכות העוני, אך חי חיי מותרות, ששאף להתמזג עם אלוהים ונקבר בלי כומר. עלייה לרגל ספרותית, רומנטית ומפוכחת

מוסקבה: האתרים שלא תרצו להחמיץ
מוסקבה: האתרים שלא תרצו להחמיץ

קשה לחשוב על עוד עיר שמציעה כל כך הרבה אתרים מרשימים כמו מוסקבה. מהכיכר האדומה, דרך הכיפות הססגוניות של קתדרלת ואסילי הקדוש ועד תיאטרון הבולשוי ההיסטורי, הנה כמה מקומות נפלאים במוסקבה שמומלץ בחום לבקר בהם