| כשחבורה של אתונאים החליטו להשמיד את יושבי האי לסבוס, הושמעו גם כמה קולות הגיוניים. אבל ספינות-הקרב כבר שולחו. סיפור על קטל שלא היה |
|
|
|
|
הירשם/י לניוזלטר אתר מסע אחר "שבוע שבוע" - הרבה עניין וללא תשלום
|
|
|
|
הזמן: אי שם במאה החמישית לפנה"ס. לאחר גרוש הצבא הפרסי הופכת אתונה למעצמה ימית המחזיקה בצי עצום של אניות מלחמה מתוחכמות. העיר עומדת כעת בראש הליגה הדליאנית – ברית של כמה עשרות ערי מדינה שמכוונת בעיקר כנגד הסכנה הפרסית ממזרח.
כאשר הסכנה חלפה, הצרכים השתנו. אינטרסים כלכליים ואסטרטגים הופכים להיות דומיננטיים ואתונה מתחילה לכפות את עצמה על שאר הערים. הליגה שהייתה בעצם ברית של מדינות חופשיות מתחילה להתפרק.
בדרום מערב הולך וצובר כוח האויב הכמעט נצחי של אתונה: העיר ספרטה. ספרטה מקימה לה ברית ערים משלה כדי להתייצב מול ההגמוניה האתונאית. בסביבות 430 לפני הספירה פורצת המלחמה הפלאפונסית הגדולה שעתידה להימשך כעשר שנים. |
| |
ההחלטה האכזרית
שליטי עיר המדינה "מיטיליני", באי לסבוס, עשו מה שנראה כפעולת התאבדות והתקוממו כנגד האתונאים. אתה לא מורד במעצמה שהחזיקה באותה עת כ-250 אניות מלחמה מסוגים שונים, ובוודאי לא מבקש באותה עת מהספרטנים סיוע.
המרד נגמר בתבוסה ואסיפת העם האתונאית כונסה בדחיפות על מנת להחליט מהו העונש שייגזר על המורדים. אתונה של אותם הימים הייתה בתקופה של אחרי פריקלס – אחד המדינאים היותר מבריקים שהיו לה. הכח וההשפעה באסיפה האתונאית עבר לאנשים פשוטים יותר, חבורה של תגרנים.
היו שם קלאון, סוחר העורות, אוקראטס מוכר החבלים, היפרבולוס עושה המנורות; האסיפה, המובלת על ידי קליאון מקבלת החלטה אכזרית מאין כמותה – להמית את כל הגברים במיטיליני ולמכור את כל את הנשים והילדים לעבדות. פשוט כך. אנייה מלחמה מהירה יצאה מיד אל האי המורד כדי להביא לצבא היווני במקום את דבר החלטה הנוראה. |
| |
 |
| האי לסבוס ממעוף הלווין | צילום: וויקימדיה |
| |
מסע לאי לסבוס
תארו לכם את התמונה הבאה: אניית משוטים מהירה הנושאית עימה את בשורת המוות מפלחת את המים בדרך ללסבוס. לאנייה המכוּנה טריאירה
(TRIREMES) היו שלוש שורות משוטים מכל צד, שהקנו לה מהירות עצומה, כמו גם יכולת תמרון, בעיקר לצורך ניגוח ספינות האויב.
הטריאירה הטיפוסית באותם הימים הייתה באורך של כ-37 מטרים והונעה על ידי 170 חותרים שהביאו אותה למהירות של כ-18 קמ"ש. ישנם הסטוריונים הטוענים כי הספינה יכלה להגיע למהירות השיא שלה במשך 30 שניות ולמהירות שיוט של 21 קמ"ש למשך תקופות קצרות.
המרחק לאי לסבוס היה כ-345 ק"מ. אנחנו יודעים שקברניטי האנייה לא ממש מיהרו, ואם ניקח בחשבון שהיא גמעה את המים במהירות ממוצעת של כ-10 קמ"ש, הרי הזמן שנותר לגברי העיר לחיות היה קצת פחות מיום ומחצה. |
| |
התפנית הדרמטית
הפוליטיקה האתונאית רגשה וסערה ותומכי מיליטיני הצליחו לזמן דיון נוסף של המועצה על מנת לדון בהחלטה. הנואם היה דידודטוס שיצא נגד ההחלטה בתבונה רבה ובלהט: "אני לא בא כאן להשיב על דבריו של קליאון וללמד זכות על המיליטינים, ואף לא ללמד עליהם חובה.
כי הויכוח ביננו, אם אנשי תבונות אנו, הוא לא על רשעותם של הללו, אלא על הדרך שנבור לנו". נאומו המרגש של דידוטוס, שמובא בפירוט רב על ידי תוקידידס נגע בליבותיהם של הנאספים, והאסיפה שוכנעה, אמנם בדוחק, לבטל את רוע הגזירה.
|
| |
עוגת שעורים
מה עושים כעת? הטריאירה הראשונה הייתה בדרכה כבר יום ולילה. התוכל האנייה השנייה להשיגה ולמנוע את בצוע הגזירה? שליחים מהעיר מיטיליני שהיו באתונה באותה העת ציידו את צוות החותרים ביין ושעורה והבטיחו להם גמול עצום אם יגיעו בזמן. השייטים, מספר תוקידידס, "חתרו במשוטים ללא הרף, וכל כך גדולה הייתה זריזותם בשיוטם, עד שאכלו את עוגות השעורים שהיו נלושים ביין ושמן, כשהם חותרים במשוטים, ומקצתם היו ישנים ומקצתם מכים במשוט חליפות".
בינתיים האנייה הראשונה נכנסה לשערי הנמל של מיטיליני והפקודה הגיעה לידו של פאכיס המפקד היווני שעמד להוציאה לפועל. אלא שזמן קצר אחר כך נכנסה כבר האנייה השנייה לנמל והקטל הגדול נמנע. |
|
עמי בן בסט הוא עיתונאי, מטייל וחוקר עולמות. הכתבה פורסמה לראשונה בבלוגו "קצה" |
|
נוסעים ליוון? בדקו הצעה במרכז לנסיעות >>
|
|
|
|
|
|
|
|
הירשם/י לניוזלטר אתר מסע אחר "שבוע שבוע" - הרבה עניין וללא תשלום
|
|
|
|
|
|
|
כתבות נוספות מיוון
|
|
|
|
|
 |
הדפסה |
|
 |
שלחו כתבה |
|
 |
|
הוסף תגובה
|
|
|
|
|
