ספרים נודדים -

כ-32,000 ספרים המתינו למישהו שיאסוף אותם. איפה? בטרמינל בשדה תעופה במלזיה – על מושב ברכבת מברצלונה – על מדף באכסניה באיי קוק, ועל ספסל בפארק בסידני, אוסטרליה. 15 ספרים גם המתינו להיאסף בישראל. בשביל כל אחד מהספרים האלה מדובר בתחנת מעבר בלבד במהלך נדודיהם בין בעלים שונים, אשר במרבית המקרים כלל אינם נפגשים. קוראים לזה Book Crossing. או בעברית: בוק קרוסינג.

את bookcrossing.com הקים רון הורנבייקר, מתכנת מחשבים אמריקאי בן 40, באפריל 2001. האתר מאפשר לגולשים לשלח את ספריהם לעולם, לפזר אותם, ולעקוב אחרי תנועתם בין קוראים. כל מי שמצא ספר וקרא בו, יעביר אותו הלאה – באותו אופן. המעקב מתבצע באמצעות מספור יחודי הנרשם בתוך הספר, ובאמצעות רישום שמבצעים "המשחררים" ו"הצדים", כפי שהם מכנים את עצמם באתר.

מטרת האתר, כפי שמוצהר בעמוד הראשי, היא "להפוך את העולם לספרייה". בוק קרוסינג, מסביר האתר, "פירושו לשחרר, לתת לספר שלך למצוא את דרכו בעולם". בשורה התחתונה, כותב הורנבייקר, המון ספרים נתפסים גם אם הם אינם מדווחים. מאז עלייתו האתר התגבשה סביבו קהילה בינלאומית המונה למעלה מחצי מיליון משתמשים. ארצות הברית בראש הרשימה, אחריה בריטניה, קנדה, גרמניה, ספרד ואוסטרליה. גם המושג "BookCrossing" נעשה כל כך שכיח וכבר זכה לערך משלו במילון אוקספורד.

בכל זאת קונים ספרים חדשים
קבוצת המשתמשים הגדולה באתר, מסתבר, היא של נשים בגילאי 25-45. אחת מהנשים הללו היא טל שביט, בת 37 מהרצליה, מפתחת תוכנה בחברת צ'קפוינט. שביט רשומה באתר מאז יולי 2005 וכבר הספיקה לשחרר 68 ספרים; שבעה מהם הושארו ב"סלון מזל" בתל אביב במסגרת "יום ללא קניות", ב-2006. לאחר כשבוע כל הספרים ששחררה כבר נאספו, אולם איש לא טרח לדווח באתר על האיסוף. שביט לא מוטרדת. "ברוב הפעמים הדיווח שספר נתפס הגיע תוך יום, אבל ממש לאחרונה דיווח מישהו שתפס ספר חודשיים אחרי ששחררתי אותו בשדרות בן גוריון בתל אביב".

"יש לי הרבה ספרים בספרייה שאני לא מרגישה צורך לשמור אותם יותר. במקום שסתם אזרוק, כדאי שיגיעו לאחרים", אומרת שביט המעידה על עצמה כמי שדווקא נוהגת לאגור ספרים. "זו דרך נחמדה לדעת איך הספר מתגלגל. כשאני משאירה ערמת ספרים אני משתדלת שיהיה בה אחד פופולרי שיגרום לאנשים להתקרב ולפעמים יש לי רעיונות שנראים לי מתאימים. למשל, ליד גן שעשועים להניח ספרי הורות". עם זאת, היא מודה שאינה צדה ספרים, אלא נוטה לקנות חדשים, "פשוט בגלל שיש להם ריח מדהים".

אלישבע, בת 32 מאפרת שבגוש עציון, נרשמה לאתר לפני למעלה משנה. מאז הספיקה לחלק 39 מספריה ולאמץ 24 ספרים נודדים. "צריך להיזהר שלא יחשבו שזה חפץ חשוד", היא אומרת, "למשל, אני לא אשחרר ספר בתוך שקית". בתחילת ינואר היא השאירה על ספסל באוניברסיטת בר-אילן ספר אגדות וסיפורי עם סקוטיים, שהגיע אליה מגרמניה כצ'ופר לצד ספר שקיבלה במסגרת רשימת קוראים המכונה בלשון הבוק קרוסינג – "טבעת".

מדובר ברשימה של אנשים שהביעו עניין בספר מסוים ומעבירים אותו מאחד לשני לפי קרבה גיאוגרפית, עד שהספר חוזר לבעליו המקוריים. בטבעת הזו היתה אלישבע הקוראת ה-17 ברשימה (מתוך 26). "אני הייתי אמורה לשלוח אותו לבחורה באיראן, אבל כששמו לב לכך סידרו שהוא יעבור בתחנת ביניים", היא מסבירה. אלישבע מעדיפה לשמור על פרופיל נמוך בכל מה שקשור לחלוקת ספרים: "אני מעדיפה שלא יידעו שאני הפיה הטובה".