חג החנוכה הוא חג די חריג בלוח השנה העברי – זהו אחד מהחגים היחידים שאינם מופיעים במקרא, לצד ט"ו בשבט ול"ג בעומר, והוא גם החג הארוך ביותר בחגי ישראל, בזכות פך שמן קטן שנתן מאורו שמונה ימים. מקור השם חנוכה, על פי אחת הגרסאות, בניצחון היהודים על אנטיוכוס. בספרי המכבים נכתב: "ויהי ביום החמישי ועשרים לחדש התשיעי הוא כסלו בשנת שמונה וארבעים ומאה וישכימו בבקר ויעלו עולות על המזבח החדש כמשפט. ויחנכו את המזבח בעצם היום אשר טמאו אותו הגויים ויהללו לה' בשירים ובכינורות בחלילים ובמצלצלים. ויפלו על פניהם וישתחוו לה' על אשר נתן להם עז ותשועה. ויחוגו את חנוכת המזבח שמונת ימים ויעלו עולות ותודות בשמחת לבבם… ותהי שמחה גדולה בכל העם כי גלל ה' את חרפת הגויים מעליהם". הרמב"ם מסביר כי בתאריך כ"ה בכסלו חנו בני ישראל מול אויביהם, ומכאן השם חנוכה (חנו כ"ה). הגרסה השלישית קשורה לנוטריקון עממי – "ח (8) נרות והלכה כבית הלל". הגדיל לעשות יוסף בן מתתיהו (יוסיפוס פלאביוס), שכינה את חנוכה בספרו "קדמוניות היהודים" כחג האורים.בגולה ובארץ ישראל התפתחו עם השנים מסורות מקומיות הקשורות בחנוכה. בתימן נהגו ילדים לעבור מבית לבית ובידיהם פנסי נייר עם נרות, ובבגדד חילקו עוגות "מן" עם דבש. בדמשק היו הילדים מתכנסים בבית הרב וחרב בידם, כאילו הם יוצאים לקרב מול היוונים. ובירושלים נהגו הילדים להסתובב ברחובות ולשיר בלאדינו, ולבקש מצרכים כגון שום, בצל, קמח ושמן. לסיום בירכו את התורמים וסיימו שירתם בשורות "הנה הם נותנים לנו, אלוהים ייתן להם ברכה". נראה כי מכאן נובעת גם המסורת של דמי חנוכה, שהתפתחה במאות השנים האחרונות. רמז נוסף לכך ניתן למצוא גם בספר "חמדת ימים", המתאר את המסורות והמנהגים היהודיים במאה ה-16, ובו נכתב כי תלמידים נהגו לתת דמי חנוכה לרבם ולעבור בין הבתים ולאסוף מוצרי מזון. ניצחון האור על החושך
לחורף היתה תרומה חשובה גם להתפתחות משחקי החנוכה. בגלל הקור אנשים מעדיפים להישאר בבית וכך החלו לשחק במשחקי לוח למיניהם, קלפים וכמובן גם בסביבון. יש מי שגורס כי המשחק בסביבונים היה גם "סיפור כיסוי" של היהודים ללימוד תורה בתקופת אנטיוכוס. כך או כך, הסביבון בכלל הגיע במקור מהודו הרחוקה, שם שימש למשחק גורל הקשור ליום הקצר בשנה ולתפילה למען חזרת השמש אל עולמנו. על כל אחד מארבעת צדדיו של הסביבון ההודי היה חקוק כיוון שמים אחר, כמו מצפן. פטנט ירושלמי המנהג האהוב, והמשמין, מכולם הוא כמובן אכילת הלביבות והסופגניות. מקורו ככל הנראה בנס פך השמן, ולכן המאכלים המטוגנים. אך הסמל הבלתי מעורער של החג הוא החנוכייה. ואכן, כדאי לנצל את ימי החג לסיורי חנוכיות, ואין כמו ירושלים לשם כך. מומלץ לצאת לסיורים אלו מהיום החמישי של החג ואילך, אז החנוכיות כבר מפיצות אור רב. ימי החג האחרונים הם גם הזדמנות מצוינת לחובבי הצילום.ולמה דווקא ירושלים? משום שכמו שבעיר הקודש התפתחה שפה ירושלמית ייחודית (לאפה = אשתנור; גוגואים = אג'ואים; השפיצים שבגלגלי האופניים = סילקים ועוד), הרי שבבירה תוכלו לראות גם חנוכייה ייחודית במינה – "חנוכיית אקווריום".במה מדובר? את החנוכייה הרי יש להציב על אדן החלון או מחוץ לבית, כדי שאורה ייראה על ידי העוברים והשבים. אך מזג האוויר הירושלמי, שמאופיין בגשם, רוח וקור, אינו מיטיב עם הנרות הדולקים. ישבו חכמי ירושלים במאה ה-19 וניסו לחשוב על פתרון. כך עלה הרעיון לחנוכייה בתוך מעין אקווריום, המוגנת מרוחות ומגשמים. למתקן דלתות זכוכית ו-3 ארובות, ובתוכו 8 כוסיות מלאות בשמן ובפתילים. אם גם אתם חושקים בחנוכייה שכזאת, תוכלו לרכוש אותה בבתי המלאכה הזעירים בשכונת מאה שערים ובשכונת גאולה השכנה.
מהיכן שאבו חכמינו את הרעיון לחנוכייה בצורה זו? כנראה מדובר בהעתק של בתי המנורה שהביאו עמם הצליינים הרוסים מארצם אל ירושלים, במטרה לשמור על הנרות אותם הדליקו (ומדליקים עד היום) בכנסיית הקבר במהלך "טקס האש הקדושה" השנתי, המתקיים בסמוך לפסח. בתוך מבנה אקווריום שכזה יכלו הצליינים לסחוב את האש בחזרה עד לרוסיה הרחוקה, במסעם הארוך. ניתן גם היום לחפש באינטרנט ולמצוא צילומים מהמאה ה-19 של מנורות מסוג זה ולהשוות לחנוכייה הירושלמית הכשרה. אני אישית ממליץ להגיע לרובע היהודי בירושלים, שבו מלבד החנוכיות המגוונות ניתן לסייר בסמטאות ולסיים בכותל. אל תחפשו מקום ספציפי, פשוט תנו לחנוכיות להוביל אתכם. אם בא לכם לראות מעין רבי חנוכיות, כלומר, חנוכיות רבות במתקן אחד, נסו להגיע לחצר החו"ש הסמוכה לרחוב חב"ד ברובע (יש להקפיד לשמור על השקט). ניתן לסיים בכותל בירידה מכיוון רחוב שוני ההלכות או להגיע אל הר ציון בסמוך לקבר דוד (ישיבת התפוצות). מקום אחר מומלץ הנו שכונת נחלאות הסמוכה לשוק מחנה יהודה. גם שם שלל החנוכיות לא יאכזב. בשכונה גרים ספרדים, להם לרוב חנוכייה אחת לבני משפחה, לעומת אחיהם האשכנזים בשכונה, אצלם נהוג חנוכייה לכל נפש. אפשרות נוספת, שלרבים היא יותר קרובה ונוחה, היא סיור בסמטאות בני ברק ובייחוד בחצרות ישיבות העמוסות לעייפה בחנוכיות. אז צאו לירושלים על שכונותיה, או בני ברק על ישיבותיה, עקבו אחר החנוכיות ואל תשכחו להתענג גם על לביבה או סופגניה. |
טיול בעקבות חנוכיות
רון פלד מספר לנו על חנוכה ומנהגיו ולוקח אותנו לסיור בין חנוכיות מיוחדות בירושלים ובבני ברק |
אביב בישראל - ממעוף הציפור
Array
(
[continent] => WP_Term Object
(
[term_id] => 526
[name] => מזרח-תיכון
[slug] => middle-east
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 526
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 0
[count] => 1873
[filter] => raw
[term_order] => 0
)[area] => WP_Term Object
(
[term_id] => 409
[name] => תל אביב וגוש דן
[slug] => %d7%aa%d7%9c-%d7%90%d7%91%d7%99%d7%91-%d7%95%d7%92%d7%95%d7%a9-%d7%93%d7%9f
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 409
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 402
[count] => 269
[filter] => raw
[term_order] => 0
)[country] => WP_Term Object
(
[term_id] => 402
[name] => ישראל
[slug] => israel
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 402
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 374
[count] => 2762
[filter] => raw
[term_order] => 0
))