תפריט עמוד

חוף לידו, עין חוגלה וארמון היהודים

הפעם מוצע מסלול טיול הקשור לחג הסוכות, אל המקום בו לפי המסורת נכנס יהושע בן-נון עם המרגלים אל הארץ ובעקבותיו יתר העם. איך זה קשור לסוכות? זה היה השלב ראשון במעבר מחיי נדודים בסוכות אל מגורי קבע בארץ הבחירה. בקיץ, טיול באזור עשוי להיות חוויה מפוקפקת למדי, בשל החום העז. בעונה זו של השנה הטמפרטורות נוחות וכמות הקרינה והבוהק פוחתת במידה ניכרת.

יוצאים לדרך:
את הטיול נתחיל בחוף לידו הנטוש. נכנס אל המבנה ההרוס ששימש כמסעדה ישראלית (שהוקמה בשנת 73', ופעלה רק שנתיים). יש ציור קיר גדול של ארץ ישראל, המבוסס על מפה צלבנית עתיקה. אפשר לראות בבירור את מקום המצאנו; סמוך לשפך הירדן אל ים המלח. ממזרח נראה מבנה המשמש כיום כבסיס צה"ל.

זהו מבנה מלון ירדני שפעל בתקופת השלטון הירדני ונהרס במלחמת ששת הימים. ממרפסת המסעדה נוכל לצפות על צפון ים המלח ובכיוון דרום-מזרח אל גל אבנים המכונה רוג'ום אל-בחר (גל האבנים של הים). הוא מופיע בציורים מתקופות שונות. בכל פעם נראים המים במרחק שונה ממנו (פעם כאי ופעם כלשון יבשה), עדות לשינויי מפלס ים המלח. במקום בו אנו נמצאים היה הניסיון הראשון להקים את מפעלי ים-המלח, בשנות ה-20 של המאה שעברה. זהו סיפור פיקנטי אודות מהנדס מכרות יהודי מסיביר, משה נובומוסקי שמו, שעבר מאזור ה-40 מעלות (רוחב) כדי להשיג זיכיון להפקת אשלגן בחום של 40 מעלות (צלסיוס)…

במהרה הבינו כי הפקת האשלג בדרך הזולה ביותר כרוכה באידוי מי הים (השמש במקום בחינם) ולכן הועתקו בריכות האידוי כבר ב-1934 דרומה אל סדום, שם הים רדוד הרבה יותר. חלקם העיקרי של המפעלים נותר כאן. כיוון שטרם נסלל הכביש לאורך ים המלח, חומר הגלם הועבר לכאן בדוברות. ב-1939 הוקמה בסמוך התיישבות בית הערבה, כמגורים לעובדים.

אחד המתיישבים, עוד משה, אלא ששם משפחתו אייזקוביץ', הוא שהחל לגדל עגבניות באדמה המלוחה ששטף במי הירדן. תחילה חשבו אותו למשוגע, אולם גישה זו השתנתה ברגע שטעמו את ירק גידוליו. סופה של בית הערבה היה במאי 1948. מחשש תפיסת המקום בידי הלגיון הירדני פונו כל המתיישבים. לימים, כשהוקמה במקום התיישבות חדשה היא נקראה על שם או בהשראת הישוב שפונה: ראשי התיבות של קיבוץ קלי"ה הסמוך הוא קם לתחיה ים המלח.

מחוף הלידו נמשיך צפונה אל כביש עוקף יריחו. כעבור זמן קצר נפנה ימינה (מזרחה) שלט חום אל דיר חג'לה אל מנזר טובל בירק, בעקבות השלט החום – אל דיר חג'לה. הכניסה לאתר אפשרית מזריחה ועד שקיעה, כרוכה בתשלום סמלי, ומחייבת לבוש צנוע.

אספקת המים למקום באה ממספר מעיינות, הגדול שביניהם הוא עין חגלה. המנזר נוסד במאה הרביעית לספירה על ידי הירונימוס הקדוש, הוחרב ב-614 לספירה בידי הפרסים, נבנה מחדש ושופץ פעמים רבות. במספר מקומות ניתן לראות את שרידי רצפת הפסיפס המקורית.

אחד מראשי חבר הנזירים בתקופה הביזאנטית היה גראסימוס הקדוש. הוא מפורסם בכך שחיבר את תקנון המנזר, המחייב את כל הנזירים עד היום, ובאריה שהיה לו מלווה צמוד. גראסימוס מופיע במספר ציורי קיר גדולים כשלמרגלותיו חברו בעל הרעמה.

במרתף ניתן לראות את שרידי עצמותיהם וגולגלותיהם של נזירים שהלכו לעולמם ואוסף מרשים של מתנות שניתנו כעדות לקיום נדרים (בעיקר בקשות לזכות ברפואה שלמה, ומכאן ריבוי צלמי הגפיים ויתר האיברים).

מעט צפונה על כביש עוקף יריחו ישנה פנייה נוספת ימינה (מזרחה), משולטת בחום "קצר אל-יהוד" (ארמון היהודים, השם הערבי שניתן במפתיע לאחד המנזרים במקום). הכניסה לאתר מצריכה תיאום מוקדם. במהלך חגים מסוימים (סוכות, חנוכה ופסח) מתקיימים מידי יום סיורים מאורגנים הכוללים ביקור בבית הערבה הישנה ובגשר עבדאללה. כביש ישר מוליך עד נהר הירדן (גבול ירדן ישראל).

משני עברי הכביש נבחין בשרידי מנזרים חרבים. לפי המסורת, בנקודה זו ממש חצה יהושע בן נון את הירדן, ריגל בארץ, ראה כי טוב, שב אל העם ובראש צבא גדול עלה על יריחו וכבשה. צעד ראשון לקראת התיישבות הקבע בארץ. לימים, במקום זה עלה שמואל השמיימה, לעיניו המשתאות של אלישע ולפי המסורת הנוצרית כאן הוטבל ישו הנוצרי בידי יוחנן המטביל. מידי חודש ינואר, בחג האפיפניה (ההתגלות), נערכים כאן טקסים ציוריים על גדות המים.

צמחי המדבר - הצמחים הכי מתוחכמים בארץ

לתגובות, תוספות ותיקונים
להוספת תגובה

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.