המסרק – הגבעה וקברו של הספר

הגעה מהמרכז: נוסעים על כביש ירושלים-תל-אביב (מס' 1) מזרחה עד מחלף שואבה. במחלף פונים ימינה, לכיוון שואבה. חולפים על פני הכניסה לשואבה, ובהמשך על פני הפניה ימינה לשורש. כחצי קילומטר לפני הכניסה למושב בית-מאיר (קצה הכביש) ישנה פניה חדה ימינה, משולטת "שמורת המסרק". פונים ומגיעים מיד לשטח חנייה גדול.

·מסלול מעגלי, אין צורך בהקפצת רכבים.

איזו מין שלווה
שביל ברור מוביל ממגרש החנייה אל תוך השמורה. רגע לאחר שנעלה בו וניכנס אל בין עצי החורש, נמצא את עצמנו מנותקים מטרדות היומיום. שמורת המסרק מתאפיינת בשלווה כה נפלאה, עד שקשה להאמין שהיא כל כך נגישה (והכניסה אליה איננה כרוכה בתשלום).

חלקו הראשון של המסלול, המקיף למעשה את הפסגה מזרחית לבית-מאיר, מעפיל למרומה ושב ויורד ממנה, חולף דרך סבך צפוף של עצי חורש ים-תיכוני (אלון מצוי, אלה ארץ ישראלית, קטלב ועוד). מפעם לפעם נוכל לראות פיסות נוף מבין הצמחייה. אם נצרף את הפיסות יחדיו, נזכה במראה הוואדי שמצפון לשמורה וברכס שיירות.

שרידי תעלות קשר בהן ניתקל לצד השביל יזכירו לנו שלא תמיד היה המקום שליו ורגוע. בחלקה הראשון של מלחמת העצמאות, היה במקום מוצב מבוצר של ערביי האזור (בעיקר תושבי הכפר בית-מחסיר, שעל מקומו הוקם מאז בית-מאיר), הידוע בכינוי משלט 17. המשלט היה חלק ממערך המצור על הדרך העולה לירושלים, וסופו היה להיכבש בסדרת קרבות המתוארים בעדויות הלוחמים "כהסתערות הקשה מכולן".

בהמשך השביל נתקל בשרידים של עצי אורן ירושלים המפארים את השמורה. רוב העצים נפגעו קשה במהלך שריפה שפרצה במקום בשנת 2001, כנראה כתוצאה מרשלנות מטיילים. העצים שעודם ניצבים מעידים עד כמה היו מרשימים בעבר. מראה האורנים העבותים הניצבים כשיניים ברום הפסגה העלה בדמיונם של לוחמי תש"ח את מראהו של מסרק ענק, והם שהעניקו לגבעה את שמה.

על הפסגה ישנו סלע קרטוני, לבן ורך, המתאים ביותר לצמיחת אורנים. בעקבות השריפה נערכו בדיקות גיל בחתכי הגזעים והסתבר כי חלק מהעצים הם בני כמאה שישים שנה. בפינה המערבית של השלוחה ישנה תצפית יפה מערבה. מכאן נוכל לראות את בית-מאיר הסמוכה ומעבר לה את השפלה הפנימית ובהמשך את מישור החוף ואף רצועה כחולה של ים, אם הראות מאפשרת זאת.

בשולי פינת התצפית ישנה גומחת קבורה עתיקה חצובה בסלע ומעליה מכסה אבן שבור, עדות ליישוב קדום באזור. מהתצפית, חוזר השביל ומתעקל מזרחה, שב ועובר דרך חורש ים-תיכוני ומגיע אל רחבה ובמרכזה מקאם – מבנה מוסלמי עתיק המכיל קבר ומסגד.

הקבר הוא קברו של שיח' עג'מי, שהיה לפי המסורת הספר של מוחמד הנביא. בשל קדושת המקום, לא נכרתו העצים שגדלו כאן והשתמר חורש האורנים. בסמוך לקבר ישנם כמה עצים שגם שיני השריפה לא נגסו בהם. מכאן נמשיך בשביל המתפתל דרך החורש ומחזיר אותנו אל מגרש החנייה, סוגר עוד מעגל.