תפריט עמוד

דוברובניק: ים, חומות ומגדלים

די במבט אחד בגגות האדומים ובחומות העיר המשקיפות אל הים האדריאטי כדי ליפול שבי ביופיה של דוברובניק. שיטוט ברחובות העיר הנעימה הזאת מבהיר סופית מדוע הפכה אבן שואבת לתיירים מכל רחבי אירופה

למבקר בסטארי גראד (Stari Grad), הרובע העתיק של דוברובניק, נדמה שלכל פינה הוקדשה תשומת לב ויד מכוונת. החלונות קבועים במסגרת אבן מגולפת או מעוטרים בזכוכית צבעונית, סורג מפותח או תריס ציורי. במקומות רבים קבועות שכיות חמדה בדמות תגליפי אבן מעודנים. פסלים הניצבים במרומי הקומות העליונות או בשולי הגג מביטים בפוסעים ברחוב. גם החנויות עשויות בטוב טעם ומבלי לפגום במראהו העתיק של הרחוב. אין ספק שנתנו כאן את הדעת בכל הנוגע לשימור העיר במקביל לשילוב מרכיבים חדשים.

זיכרון המלחמה משנת 1991 בין סרביה לקרואטיה היה להד רחוק. בתי העיר שנפגעו שופצו כולם, רעפים חדשים שבו והונחו תחת אלו שנופצו, המכתשים שנפערו ברצפת הרחובות מרוצפי האבן נסתמו. הטיילת שוקקת חיים ותיירים גודשים את בתי הקפה הפזורים בעיר.

חומות העיר העתיקה. אל יופייה של דוברובניק מתוודעים עוד לפני שבאים בשעריה | צילום: מייקל קוון

העיר שכולם חפצו בה
אל יופייה הרב של העיר מתוודעים עוד לפני שבאים בשעריה – די במבט מבחוץ על החומות והחפיר. מיד לאחר שנכנסים אל תחום החומות דרך שער פילה (Pila) הצפוני, עומדים בראשיתו של אחד מרחובותיה הראשיים של העיר. בסמוך ניצבת מזרקת אונפריו (Onferio) שנבנתה במאה ה-15 לכבוד השלמת פרויקט אספקת המים לעיר. בסמוך, נוכל לבקר במנזר הנשים סנטה קלרה (St. Klara), שנבנה במאה ה-13. המנזר, שנבנה בסגנון רומנסקי, ידע גלגולים רבים – הוא היה לבית יתומים ובראשית המאה ה-19, כשכבשו הצרפתים את העיר, שימש כמחסן תחמושת וכאורווה.

דוברובניק היא עיר ששורדת. מאז ראשיתה, במאה השביעית לספירה, עת נוסדה על ידי פליטים מאפידאורוס, עשתה אינספור תמרונים כדי לשרוד ולשמור על מעמדה. כעיר נמל חשובה, היו רבים מתמרוניה בלב ים. לא בכדי בחרו מייסדי העיר את מיקום מושבם החדש – חצי האי הסלעי הקרוי רגוזה (Raguza). את חצי האי קל היה לבצר – עדות לכך הן החומות האדירות והמגדלים האחוזים בהן.

זמן קצר לאחר ייסודה הפכה העיר למרכז סחר חופשי שהלך והתעצם. עד המאה ה-11 הייתה דוברובניק כפופה לביזאנטיון. בין המאות ה-10-9 היא התפרסמה גם בזכות הצי הלוחם שלה, שעשה רבות למיגור שודדי ים במרחב האדריאטי. באמצע המאה ה-11 עברה העיר לצדם של הנורמאנים, שנלחמו בביזאנטיון וזכתה כך בזכויות יתר. כמאה שנה לאחר מכן (בשנת 1205) זכתה בחסותה של ונציה. בתקופה זו הותקפה העיר פעמים רבות על ידי הממלכות הסרבו-קרואטיות שהקיפו אתה ורצו לספחה ולזכות בהון שעבר דרכה.

מבט על העיר והנמל. כל האתרים החשובים בעיר נמצאים במרחק הליכה זה מזה | צילום: Greenweasel, GNU

בסופו של דבר, בשנת 1358, נאלצה ונציה להעביר את העיר לרשותה של הונגריה. עבור דוברובניק היה בכך יתרון גדול, כי כך הפכה מוגנת כנגד התקפות התורכים, שנמנעו מעימותים מיותרים עם האויב ההונגרי. בסופו של דבר התהפך הגלגל – התורכים הביסו את ההונגרים וזכו בין השאר בעיר. בפעם המי יודע כמה נאלצה דוברובניק לחייך אל מי שעד כה הפנתה אליו את גבה. דוברובניק קיבלה כמובן את מרותו של סולטאן איסטנבול ושילמה לו מס, אך בתמורה זכתה באוטונומיה. ענייני הפנים שלה המשיכו להיות מנוהלים, כבימים עברו, על ידי מועצה שהורכבה מבני המשפחות המיוחסות.

בהדרגה ירד מעמדה של העיר. הסיבות לכך מורכבות ורבות, אך ביניהן הקשה מכל: ב-1667 פקד את העיר רעש אדמה נורא שהחריב את רובה וגרם למותם של חמישית מיושביה. למרות האסון הנורא השתקמה העיר וידעה עדנה נוספת – שבמהלכה התפתחה בה תרבות ייחודית המשלבת אלמנטים סלאביים עם אלמנטים איטלקיים, מעברו האחר של הים האדריאטי. התרבות הייחודית של העיר באה לידי ביטוי גם בארכיטקטורה המיוחדת הנראית כאן כיום, ארכיטקטורה המשלבת אלמנטים רנסנסיים עם אלמנטים מזרחיים שונים.

אחד הדברים הנהדרים בעיר הוא שכל האתרים החשובים נמצאים במרחק הליכה קצר, ואם מתעייפים, תמיד ישנן פינות נעימות לעצור בהן למנוחה רוגעת. נוכל לבקר במנזר הפרנציסקני בו ספרייה ובית מרקחת הפעיל מזה כ-700 שנים, אולם גולת הכותרת בו הוא גן ריבועי קטן מוקף מעבר מקורה הנתמך על ידי עמודים מעודנים שיצורי אבן שונים ניבטים מכותרותיהם.

גם בלילה. הרחובות שוקקי חיים ובתי הקפה הומים | צילום: ריקרדו דה מתוס

מבט מהחומה
בקצה הרחוב הראשי, בכיכר לוזה, נוכל להתרשם מפסלו של אביר מרשים. אמתו הימנית של הפסל שימשה כמידת האורך הרשמית ברפובליקה. בעבר נהג כרוז העיר לעמוד על המדרגה המוגבהת שלמרגלותיו ולהודיע ממרומיה את הודעותיו. מזוויות מסוימות משמש מגדל השעון הציורי רקע לפסל. לא רחוק מפסל האביר הדומם, ברחוב זודיאוסקה (Zudioska), אחד הרחובות הצרים המטפסים מזרחה, נמצא בית הכנסת. מערבה משם נמצא בית המושל וכמה כנסיות גדולות, ביניהן הקתדרלה העירונית שנפגעה קשה ברעש האדמה ושוקמה לחלוטין. בראשה ניצבת דמותו של סנט בלייז, פטרון העיר שדמותו קבועה גם במרומי שער הכניסה הראשי בחומות, מערסל בזרועותיו דגם מוקטן של העיר. פרצה קטנה בפאה המערבית של החומות תאפשר לנו לצאת אל הסלעים שטופי השמש שמעבר לחומות ולגלוש מהם אל שפת המים. הרוגע התמידי של המים והעדר הגלים מזמינים באופן שקשה לעמוד בפיתוי.

נדמה שאין הטיול בעיר מושלם ללא סיור היקפי על חומותיה. גרם מדרגות תלול יחשוף בפנינו את מה שניתן לראות רק ממרומי גבולה של העיר. מבט מעל חומותיה של דוברובניק מאפשר לחבוק את יופייה המיוחד של העיר ולהכיל אותה, לפחות במבט. כאשר מסתכלים פנימה מהחומות, שנבנו כמה וכמה פעמים במהלך ימי הביניים, נשקפים גגותיה וצריחיה היפים. גיבוב אינסופי של גגות רעפים משופעים, סמטאות מתעקלות, גרמי מדרגות שכביסה ריחנית מתנפנפת בקלילות מעליהם, גרניום במרפסת, זקנה משקיפה אל הרחוב כמונו, כוס קפה מהבילה על אדן חלון. מעל מבני המגורים מתנשאות הכנסיות המפוארות והגדולות. במבט החוצה נשקף היטב מיקומה הגיאוגרפי של העיר, בין הים ליבשה, שלא אחת נעלם מעינו של הצועד בה. מדרום נשקף הנמל הציורי, שרק במבט מהחומה ניתן לראות עד כמה הוא קומפקטי וסגור.

לתגובות, תוספות ותיקונים
להוספת תגובה

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.