מיה הוד | צילומים: ענת זכאי
כניסה: בעמק רפאים שבמושבה הגרמנית נטוע בית ערבי ישן מאבן ירושלמית. בכניסה חצר עם עצי פרי, ומהדלת נכנסים להול לבן ומוארך. בצד ימין, הבית המשפחתי מטבח, סלון וחדרי ילדים. בצד שמאל חדר השינה של ההורים, משרד ועוד שכנה עתיקה שגרה בחדר ממול.
כיווני אוויר: בית שכולו סלון. שאנטי מתורבת רהיטי עץ, נוריות, חמניות, רקפות, אווירה חמה שסותרת את מזג האוויר הירושלמי.
אם הבית: קריסטינה, 48, נולדה בארגנטינה, התנדבה בקיבוץ מפלסים במסגרת תכנית של הסוכנות היהודית ועלתה לארץ ב-1980. התחילה את דרכה הרוחנית בלימודי ביו-אנרגיה והמשיכה בתזונה, מסאז´ים, הילינג, שירה, אימן, נשימות ואסטרולוגיה. כשלמדה רפלקסולוגיה התאהבה במורה שלה, הם חיו יחד, ואז נולדה תכלת. אחר כך נפרדו. "נכנסתי לתקופה מאוד מתסכלת, עם ילדה קטנה, במצב כלכלי גרוע והרבה רחמים עצמיים."
אב הבית: גדעון, 45. פעם עסק בצילום, אחר כך צבע בדים בעסק משפחתי. כשתעשיית הטקסטיל התמוטטה, פשט גם הוא את הרגל. בגיל 30 מצא את עצמו בחובות עד מעל הראש, מסוכסך עם משפחתו, לבד בעולם. אחרי הרבה קפאין וניקוטין הוא הגיע לסדנת "מסטרי", עבודת העצמה דרך עמידה על במה, שם הכיר את קריסטינה. בתרגיל לשחרור כעס הם נעמדו אחד מול השני וצרחו זה על זו קללות וגידופים. גדעון: "משם אפשר היה רק להתאהב."
בנה ביתך: כעבור זמן מה הם עברו לגור יחד, עם תכלת, ואז נולד גבריאל. מאז הם כבר 14 שנים יחד. לפני שנתיים התחתנו בקפריסין ואיחדו את שם המשפחה לבר סלע, כדי שיהיה רשמי.
בית ילדים: תכלת, 16, לומדת בתיכון לאמנויות במגמת תיאטרון, רוקדת, מנגנת על גיטרה (לומדת לבד), מדריכה בתנועה. בחדר שלה יש מוביילים, מכונת תפירה, ועל הארון מתנוססת מדבקה "אני גאה בעצמי". כשגבריאל נולד, קראה לו תכלת "ניקי": התינוק שלי. קריסטינה: "מאז, לא יעזור, הוא מקשיב רק לה". גבריאל (המכונה טוטו), 12, לומד בבית ספר אנתרופוסופי ומנגן בחליל צד. בחדרו הוא מצמיח בטטות ותפוחי אדמה בצנצנות זכוכית.
 |
| פוצקה האוגרת הסיבירית |
גן חיות: החתול שוקו, החתולה מבשרת והכלבה מוקי. פוצקה היא אוגרת סיבירית, היו לה כמה בני זוג אבל שוקו הרג את כולם. בכלל, פעם חיות הבית היו מנהלות ריבים כל הזמן, היום יש שקט יחסי.
בית השיטה: סרג´ קהילי קינג, 68, מהוואי, הוא המאסטר שממנו למדה המשפחה את ה"הונה". ההונה היא פילוסופיית חיים שלפיה תוכנת החיים שלנו, המכונה "קוֶ", היא שמרחיקה בין הרצון להגשמתו. שינויי הגדרות בתוכנה זו (מחשבות, זיכרונות, אמונות) יביאו להתגשמות.
בית היוצר: מאז נפגשו, עברו קריסטינה וגדעון את התהליך הרוחני כזוג נתנו ידיים ויצאו לדרך. הם השתתפו בסדנאות ובקורסים יחד, ולמדו אצל אותם מורים. גדעון הגיע לסדנת ההונה הראשונה שהנחתה קריסטינה. קריסטינה: "אני שומעת שיחות שלו בעבודה, מכירה קליינטים, מעורבת. כשעסקתי בתקשור הוא לא ידע מה אני עושה בעצם, לכן שמחתי שהוא בא לחוות את העבודה שלי כמשתתף." קריסטינה העבירה פיילוט גם לחברות של תכלת.
מוטו משפחתי: לפי גדעון: "מביאים את עצמנו הביתה. הבית מכיל הכול."
חדר עבודה: לקריסטינה יצא לעסוק בניקוי בתים, גם כשהיתה בעלת ידע רוחני רב. בעבר הקרוב יותר עסקה בתקשור, וכיום היא מנחה בעיקר סדנאות הונה. גדעון הוא מתווך לנכסים מסחריים, המשרד שלו נמצא במרחק חמישה מטרים מהסלון המשפחתי.
בית ספר: כשקריסטינה נשארה לבדה עם תכלת, היא גרה בבֶֻקעה וקבלה קצבה מביטוח לאומי. למרות שהיתה במצב כלכלי ונפשי קשה, היא רכשה את הספר של לואיז היי "אפשר לרפא את חייך", ועשתה כל מה שהיה כתוב בו. כשגדעון נקלע למשבר כלכלי וחש בדידות, הוא הגיע לסדנת המסטרי, ושילם בחמישה צ´קים ("עד היום אני לא מבין איך הם לא חזרו"). קריסטינה: "כדי להישלף החוצה ממצוקה, אדם צריך לעשות משהו שממוקם מחוץ לבעיה, לעזור לעצמו לפרוץ את המעגל שסוגר עליו. כשנותנים משהו, העולם עונה כהד."
בית חולים: בהיריון של תכלת חקרה קריסטינה את נושא החיסונים, והבינה שאלה יכולים לגרום לנזק שהשלכותיו נעות על הציר שבין נזלת לאוטיזם. לבסוף החליטה לחסן אותה רק נגד פוליו. בטיפת חלב טענו שהיא חסרת אחריות. גבריאל קיבל רק חיסונים הומיאופתיים נטולי תופעות לוואי. המשפחה כולה נסעה להודו פעמיים ולא קיבלה שום חיסון.
אמן הבית: תכלת היא שחקנית. קריסטינה: "לתאם איתנו ריאיון זה קודם כל מולה. כשיש חזרות לא רואים אותה."
עגלה: קורקינט. גבריאל טס איתו לסניף השמור הצעיר שבו הוא חניך, למגרש הטניס, וחזרה הביתה.
ארון הבגדים:לתכלת יש מכונת תפירה והיא מייצרת ליין ביתי של מכנסיים, חולצות, ובאחרונה עיצבה תיק לאימא.
חיי מדף: גבריאל אוסף כוורות ישנות, קני ציפורים נטושים וביצים ריקות.
בית הארחה: הבילוי הביתי הוא צפייה בסרטים. גבריאל קופץ לספריית הווידאו, בוחר על פי הטעם המשפחתי שניים-שלושה סרטים, יושבים יחד ורואים. המלצת בני הבית היא הסרט "אהבה זה כל הסיפור", שהם ראו כבר עשרות פעמים.
חדר שינה: גם ההורים וגם הילדים ישנים בקומת גלריה, מיטות באוויר. לא פנג שואי ובלי משמעות מיוחדת, מלבד ניצול המקום שמאפשרת התקרה הגבוהה בבית.
מנת הבית: הצ´אי של גדעון, כל שבת בבוקר, כמעט כמו בהודו. הם היו שם, כבר פעמיים, לטיולים בני חודש. תכלת: "גם אם מטיילים כמשפחה לא חייבים להיות כולם יחד כל הזמן". ההתמודדות עם הצפיפות המשפחתית בטיול נפתרה כאשר ברגעי משבר הבנות הלכו לקניות והבנים יצאו לטבע. כשלמדו יוגה, הילדים לא קמו לשיעורים המוקדמים. כשרצו להתפנק, הבנים קבלו מסאז´ים והבנות טיפולי פנים.
התחנה הבאה: לפתוח אשראם שילמד אנשים שפע, בכל תחומי החיים. קריסטינה תוביל את ההיבט הרוחני וגדעון את הניהול האדמיניסטרטיבי.
יציאה: קריסטינה: "היום אנשים מוותרים בקלות, אבל זוגיות היא הבסיס למשפחה בריאה. כסף בא והולך, ילדים ממשיכים לדרכם, חשק נגמר באיזשהו שלב, אבל הקשר הזוגי ניצב מעל כל אלה."
מיה הוד היא סופרת, מרצה ומנחת סדנאות כתיבה ומודעות
hodmaya@yahoo.com
הכתבה התפרסמה ב"חיים אחרים"- הירחון הישראלי לרפואה טבעית, תרבות רוחנית ומעורבות חברתית, גיליון 115 אפריל 2006
|
|
