תפריט עמוד
האגדה מספרת שזאוס, מלך האלים, שחרר לשמים שני נשרים גדולים, אחד ממזרח והשני ממערב. הנשרים נפגשו בנקודה שהיתה מרכז העולם, שם נבנתה העיר דלפי (Delfoï). בעיר הוקם מקדש אפולו, שם פעל האוראקְל, שהפך לאורים ותומים החשובים ביותר ביוון. במשך כאלפיים שנה נהרו למקום יוונים ורומים, אזרחים פשוטים, אנשי ציבור ומלכים, שביקשו לדעת מה ייפול בגורלם.
חלק מרכזי בטקס האוראקל מילאה הכוהנת (הפיתְיה), שהשמיעה את תחזיותיה המעורפלות כשהיא ישובה בתא קטן מתחת לפני הקרקע, נתונה במצב של טראנס. תיאור עבודתה של הפיתיה במאה הראשונה לספירה מצוי בכתביו של הסופר וההיסטוריון היווני פלוּטארכוס, שבמשך תקופה מסוימת שימש גם ככוהן ראשי במקדש. הפיתיה, מתאר פלוטארכוס, נשמה אדים עם ריח מתקתק כמו בושם, שעלו ממעיין או מסדק בקרקע. לפעמים היא היתה פיכחת וערנית; בזמנים אחרים היתה מאבדת את צלילות דעתה ונכנסת למצב של טירוף, שהסתיים לעתים במוות.
מקור האדים שאפפו את תאה של הפיתיה נותר תעלומה למרות מחקרים  מאוחרים יותר, שהסבירו כי האדים נבעו מתוך סדקים בסלע. ב־1904 טען ארכיאולוג צרפתי שחפר באיזור המקדש, כי לא נמצא באיזור שום מקור גז. ממצאים אלה הביאו חוקרים להשערה כי מקור הגזים היה בפעילות וולקנית באיזור.
מחקר חדש עושה סדר בדברים ומתיישב לחלוטין עם המקורות העתיקים. צוות מחקר אמריקאי ערך באיזור מיפוי גיאולוגי מקיף, וגילה כי האוראקל מדלפי יושב על שני שברים (העתקים) גיאולוגיים פעילים החוצים זה את זה. פעילות סיסמית המתרחשת באיזור השברים הללו גורמת לחום גבוה ולשחרור גזים שונים מתוך מקורות של הידְרוֹקַרְבּוֹנים (פחמימנים) המצויים במקום. הגזים האלה מחלחלים דרך סדקים בסלעי הגיר ומגיעים למי המעיינות שמעליהם.
בדיקות שנעשו בדגימות סלעי הגיר ובמי המעיינות הראו נוכחות של גזי מתאן, אתאן ואתילן. שני האחרונים עלולים לגרום לערפול ולשיכרון. האתילן, למשל, שימש במשך שנים רבות לטשטוש ולהרדמת חולים. במינון גבוה יותר אדם עלול לאבד את שפיות דעתו, לאבד את הכרתו ואף למות. כמויות קטנות ממנו, אומר אחד החוקרים, עשויות לגרום למצבי אופוריה והתרגשות גבוהה, בדיוק מה שהפיתיה היתה צריכה כדי להיכנס לטראנס ולראות חזיונות.

המנזרים התלויים של מטאורה

לתגובות, תוספות ותיקונים
להוספת תגובה

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.