עמק החולה בלילה: ארץ התן והתנשמת

גלילי מציע סיורים כאלה תמורת תשלום לציבור המעוניין להיזכר בריח השדות בלילה ולהבין אחת ולתמיד מה עושות הזיקיות בלילות. יצאנו עם חשכה בג'יפ סופה מצויד בזרקור רב עוצמה, טעונים בציפייה נוקבת לראות כמה שיותר יצורים בתוך שעתיים וחצי. גלילי הוא צייד רב מוניטין בעמק (הוא לא הראשון שחי עם סתירה פנימית בין תאוות ציד לאהבת טבע) ומכיר את רוב אתרי הפעילות הלילית של חזירי האזור. במהלך מסעות הציד התכופים עם חבורת ציידים קבועה ומגובשת, הוא חלף על פני ריבואות של חיות לילה, עד שהחליט, עם בוא ההפרטה לקיבוץ, להפוך את התחביב לפרנסה, וכמו שהוא מגדיר זאת "במקום לירות, לראות". בסיור שלנו עמדו בחלק האחורי של הג'יפ בן אחיו, טל גלילי, וחבר נוסף, והאירו בזרקורים את המדרונות, השדות והעצים. הנסיעה התחילה על כביש 90 בקטע שבין איילת השחר לראש פינה, אך במהרה סטה הרכב הצִדה וצלל מטה אל עבר ארצות התן.

מחליפות צבעים ומקללות חרש
הנסיעה מתנהלת באורות כבויים (לא מומלץ לג'יפאי העירוני המצוי) עם ברזנט מופשל ושמשה קדמית מקופלת מטה. חשוב לשמור על שקט ולדבר בקול נמוך. אנחנו מתגלגלים על כביש עפר בין רמת כורזים לעמק החולה. האוויר קריר (חשוב להביא מעילים, גם בקיץ; לא מומלץ לפעוטות) והכל טובל בבכי הצרצרים. אני שומע יבבה חלושה וקורא בהתלהבות "תן".

"זה הרעש של הקלאץ'", מצנן גלילי את התלהבותי, אך מיד מנחם אותי בחיה הראשונה שמתגלה על עץ שיזף. מתברר שזה העץ החביב על זיקיות, ואחת רובצת שם על ענף דק. היא לא נבהלת מהאור הפתאומי וממשיכה לחרופ בלא תנועה. לפני עשרים שנה ויותר עוד ראינו בכל מקום זיקיות שמחליפות צבעים ומקללות חרש (על פי האמונה הערבית), אפילו על גדרות בערים הסואנות. היום הן פשוט נעלמו ונצפות רק באזורי ספר. אבל הזיקית הישנונית היא רק סיפתח צנוע למגוון הצפוי לנו בהמשך.

גורים של חזירי בר. סדר יום מוקפד ושעות נדידה קבועות

מיד אחריה אני פוגש את החזיר הראשון שלי. אלומת האור תופסת אותו משוטט יחידי על צלע ההר. אני צופה בו במשקפת ורואה אותו זוקף ראש זרבוביתי לכיוון האור. יש משהו נוגע ללב בבדידות הלילית הזאת, אבל מתברר שזו דרכם של חזירים, להלך יחידים בלילות. אחרי החזיר הבודד מתגלה משפחת חזירים שלמה, כולל גורים קטנים ומפוספסים, והיא מרככת מעט את העגמומיות. למרות הציד הנרחב יחסית, החזירים אינם נכחדים דווקא. היום אפשר לראות אותם אפילו באזור ירושלים. יש להם סדר יום די מוקפד ושעות נדידה קבועות ממקום למקום, תכונה המסייעת לציידים להשיגם. אחת הסיבות לשרידותם היא העדר בררנות גסטרונומית. הם אוכלים כמעט הכל, בלוטים, שעורת בר, הופכים סלעים ולועסים ברעבתנות חרקים, עקרבים ונחשים, מחריבים ומלחכים קני נמלים, שולים בחוטמם שלשולים מהאדמה. גופם חזק ושרירי, עמיד לפגעי מזג האוויר. גלילי מספר שיש להם יכולת מופלאה לשרוד אחרי פציעות קשות. "מופלא בעיני לראות חזירים שעלו פעם על מוקש וממשיכים לחיות קטועי רגליים, נקובי רסיסים וקליעים".

מעל אוכף ההרים מנצנצים אורות טבריה וקו פנסי החוף של הכנרת. ממול זורחת ההילה של קצרין. אלומת הזרקור המשוטטת בלי הרף לוכדת אינספור פרפרים ועשים. לפני שחוזרים זמנית אל כביש האספלט אנחנו כמעט דורסים זעמן מַטְבֵּעוֹת, נחש שוחר שלום שרובץ על העפר החמים. בניגוד לקרובתו הזיקית, הוא דווקא נבהל מהאור, מתפתל משם והלאה ועושה לחלקנו צמרמורת בגב.

על הכביש פוגשים את החיה המאיימת הראשונה. שוטר סיור של משטרת התנועה שקורא לג'יפ לעמוד בצד."למה יש לך זרקור?" הוא שואל (למה לא בעצם?), "מי אמר לך שמותר?". הדרגה השיחה נרגעת ואנחנו נפרדים כידידים.

רוח רפאים מכונפת
שוב יורדים מהכביש, נוסעים לאורך הירדן ומחפשים זוגות עיניים זרחניות של חתולי ביצה. החתולים מאכזבים אבל אולי נפגוש אותם בהמשך באגמון החולה. בינתיים מתקרבים למושבה הוותיקה יסוד המעלה, בכיוון חורשת המייסדים אדירת האקליפטוסים. החורשה נושאת הבטחה אילמת לתנשמות.
לפני כן עוברים ליד שדה שעועית ותופסים כמה זוגות עיניים, אבל של תנים. התנים חוששים מבני אדם מפני שהם נרדפים עד צוואר. הסיבה: הנזק שהם גורמים לחקלאות. גלילי מספר שתנים טורפים עגלים צעירים ושתעוזתם כה גדולה עד שהם מתנפלים עליהם אפילו בשעת ההמלטה, נצמדים לבושת של הפרה וקוטלים את הוולד המבצבץ שטרם נפלט לאוויר העולם. בנוסף, הם לועסים צינורות השקיה ומקלקלים אותם בלי תקנה. לכן יורים בהם לעתים קרובות. התנים שלנו נמלטים למראה הג'יפ בדילוגים סרטניים לאחור, שמא יירו בהם חלילה בגב.

אנחנו עוברים לשטח שהיה פעם ביצת החולה ושהיום גדלים בו אפרסקים, אגסים, משמשים ונקטרינות. גלילי יורד מהג'יפ מחטט קצת באדמה ומוצא צדפות משוננות, זכר לימים המוצפים עם הג'מוסים המשכשכים במים. היום נשאר מכל ימת החולה היפהפייה שיובשה במעשה איוולת רק שטח מוצף אחד שנקרא "האגמון". בשמורה זו אפשר לצפות בעופות מים רבים, כולל העגורים המפורסמים ששוהים במקום כחמישה חודשים בכל שנה.

אנחנו מגיעים לחורשת המייסדים שניטעה לפני כמאה שנה בידי מקימי יסוד המעלה. על ענף של אחד מאקליפטוסי הרפאים נלכדת באלומת האור תנשמת לבנה עגולת פנים וזורחת כירח, מניעה את ראשה מצד לצד בזווית של 180 מעלות ותרה אחרי טרף. כשמתקרבים אליה עוד היא נשמטת מהענף למעוף חרישי כמו רוח רפאים מכונפת.יורדים מהג'יפים להתרעננות, שותים תה, אוכלים עוגיות, ולפתע שומעים קריאה מקפיאת דם, מין צרחה חסרת גוון אבל חדה וצורמנית, שנשמעת כמו צחקוק ארוך ומרושע של מכשפה אבל שייכת בסך הכל לאותה תנשמת תמימה, שרק נראית ונשמעת מפחידה.

בדרך לאגמון מתעופפות עוד כמה תנשמות זרחניות, ועל הכביש מטיילים זוג סיקסקים עם אפרוחיהם הזריזים והמתוקים. כדורי פלומה ארוכי רגליים שאינם ששים לפנות את הדרך למכונית ולא מראים שום סימני פחד. גם הסיקסקים הגדולים מוכרים כעופות העשויים ללא חת, ואם נקלעים בטעות לקרבת הקן הקרקעי שלהם, הם לא יהססו לתקוף בצלילות קמיקזה. אקליפטוס ענקי לצד הכביש משמש תחנת קינון ולינה ללהקת אנפות בקר גדולה. הן יושבות מכורבלות על הענפים ומלכלכות בלשלשת את האספלט. להקת חתולי בית שמשוטטת בקרבת מקום ממתינה בשקדנות שיפול כבר גוזל שמנמן או ביצה עסיסית.

חתול ביצה. חתול שאוהב מים ויודע לשחות? מסתבר שיש יצור כזה

תמצאו לי כבר זוג עיניים
אנחנו ממשיכים אל תעלות הניקוז המלאכותיות של אגמון החולה (כולן יחד מגיעות לאורך של 300 קילומטר) שתפקידן לשמור על מפלס המים ועל הרטיבות הנחוצה לאדמת הכבול כדי שתהיה פורייה. קק"ל מפעילה במקום תחנת ניסיונות לגידולים חקלאיים על אדמת כבול, אבל אותנו מעניין דווקא חתול הביצה. זה חתול ארוך רגליים ויפהפה שיודע לשחות וניזון מיונקים קטנים ומדגים, אבל הלילה הסקרנות כנראה הרגה אותו.

במים הירוקים שוחים דגי שפמנון ענקיים כמו להקה של מפלצות לוך נס ארצישראליות. קרקורי החיזור של רבבות הצפרדעים הזכרים מחרישי אוזניים. "נו, תמצאו לי כבר זוג עיניים", מפציר גלילי באנשי הזרקורים, אך לשווא. בדרך הג'יפ חולף על פני שדות של בוטנים, חיטה, תפוחי אדמה, אספסת, חמניות. כל שדה והריח שלו. בשעת לילה זו מרכינות החמניות את ראשיהן הגדולים לכיוון מזרח, ממתינות לשמש שתזרח, ואחריה יעקבו במבטן לאורך כל היום.

אנחנו מתייאשים מחתול הביצה (זאת האכזבה היחידה בכל המסע) ויוצאים שוב לכביש 90 לכיוון איילת השחר. לקראת סיום סוטים רגע הצִדה אל תוך מטע תפוחים ורואים בתור פינאלה צבי זכר גדול מתרומם מרבצו, מפנה אחוריים לבנבנים לכתם האור שמציק לו באמצע הלילה ופותח בדהירה קלילה במעלה ההר. בתור הדרן אנחנו מקבלים סופסוף שני זוגות עיניים זורחות בחשכה, אבל לא של חתולי ביצה אלא של שועלים עבי זנב שמדלגים בחינניות בין הסלעים. אי אפשר לטעות בראש המשולש ובאפרכסות הענקיות. דומים לאחיהם התנים, ועם זאת כה שונים מהם. ערמומיים? לא יותר מכל בעל חיים שפגשנו בסיור הלילי הקסום הזה. אף אחד מהם אינו חורש מזימות. כולם רוצים לחיות בשלווה ושהמטרד היחיד בחייהם יהיה הבהוב זרקור שיחשוף לכמה שניות את חייהם הצנועים ואחר כך יניח אותם לנפשם בדומיית הלילה.

רוצים גם?
הסיור הלילי בעמק החולה מתבצע בג'יפ פתוח – אל תשכחו להביא משהו חם ללבוש – והוא מתאים למשפחות, לקבוצת חברים (עד שבעה) שמחפשים חוויה קצת אחרת ולאוהבי טבע שעשו וראו כבר הכל. אפשר לבחור סיור של שעתיים וחצי או של ארבע שעות. היציאה – קצת אחרי השקיעה. פרטים נוספים בטלפון: 052-3668810 או 052-3792254.

ועוד משהו: אפשר לצאת לסיור לילה באגמון החולה. הסיור המודרך,  שנערך בשיתוף קק"ל, יוצא עם השקיעה ונמשך כשעתיים. הסיור מתקיים בכלי רכב מסוגים שונים והוא מאפשר הצצה אל חיי הלילה של עולם החי באגמון. יש להירשם מראש, פרטים נוספים בטלפון: 04-681713.