תפריט עמוד
"אני בא מהטבע אל הצילום ולא מהצילום אל הטבע", אומר הצלם אייל ברטוב. "גדלתי כחובב טבע, ואני משתמש בצילום בשביל להגיע אל הטבע". לאחר שירות צבאי כסייר אוויר (שבמהלכו התנסה בצילום), עבד ברטוב כמדריך בבית ספר שדה עין גדי. במסגרת עבודתו סייע לגיורא אילני, שחקר במשך שנים ארוכות את אוכלוסיית הנמרים במדבר יהודה ובהר הנגב. בתקופה זו נִקרו בפניו הזדמנויות רבות לצלם נמרים בשטח. לפעמים הוא צילם אותם ממרחק של כשלושים מטר, כשהנמרים שטופלו היו בשחרור או ברגיעה

פסל סביבתי של עזרא אוריון, שדה בוקר. האיש שניצב על אדני הפסל לא עשה זאת ביוזמתי. את כדור השמש הסתרתי מאחורי אחד האדנים כדי לקבל את הצללית עם צבעי השקיעה. צולם בעדשת 100 מילימטר

שלאחר מכן ("היות שהייתי אז אביון, העדשה הכי ארוכה שהיתה לי היתה עדשת 200 מילימטר), ומאוחר יותר צילם אותם גם ממרחקים גדולים יותר.

להחליף עדשות, להשתמש באור
לפעמים, כשהוא יוצא לצלם לבד, למשל בהר הנגב, הוא לוקח עדשה ארוכת מוקד (טֶלֶה) של 600 מילימטר, ומצטייד במתקן מיוחד שהוא מרכיב על דלת הרכב ("בשביל לצלם עם העדשה הענקית הזאת"). לעומת זאת, כשיצא לטיול גמלים משפחתי, הצטייד בשתי מצלמות, במבזק, בעדשת 400־100 מילימטר ובעדשת 35־17 מילימטר. הוא מרבה להשתמש בעדשה האחרונה. "גיליתי שבצילום נוף, התמונות המתקבלות בעדשה הזאת יפות מאוד".
הוא מציע למי שמצלם לרדת צמוד לקרקע כדי להאדיר את האובייקטים. "אני ממליץ לצלם אובייקטים קטנים דווקא בעדשה רחבת זווית. אני אפילו משתמש בעיוות הזה כשאני מצלם עץ שיטה או קניון. אם מצלמים קניון מגובה נמוך, אז כל הפריים ממוקד ויפה, יש מין זרימה של הנוף. ממילא הנוף מעוגל, ובעדשה טובה לא נוצר עיוות משמעותי".

כשברטוב מצלם נופים פתוחים הוא משתמש במדידת אור ממוצעת, וכשהוא מצלם בעלי חיים או נושא מוגדר אחר, הוא עובר למדידת אור נקודתית. במבזק הוא משתמש באור יום, כדי למלא באור את הצללים שיוצרת התאורה הניגודית.

"אני אוהב מאוד לצלם נגד השמש", הוא מוסיף, "ולקבל את האובייקט כצללית. אני נוהג כך בדרך כלל בצילום פרחים או חרקים שיש להם איברים עדינים. הצילום נגד השמש יוצר שקיפות יפה".

צב קטן במדבר גדול. תמונה של בעל חיים קטן המצולמת בעדשה רחבה נותנת מקום לסביבת החיים ולאווירת המקום. צולם בעדשת 17-35 מילימטר


לא להפחיד את המצולמים
כאשר ברטוב מצלם פרחים, בעלי חיים שאינם זזים או נוף פתוח, הוא נותן עדיפות לצמצם (S-TV), כדי לקבל עומק שדה מרבי. כשהוא מצלם בעל חיים הנמצא בתנועה, הוא נותן עדיפות למהירות (A-AV).
"צילום ציפורים מאוד חביב עלי. לצילום ציפורי שיר אני בוחר נקודת מים, למשל בורות לוץ, ומתמקם בתוך הרכב (יש לי רשת הסוואה) או מחכה בתוך אוהל קטן. הדבר הכי חשוב לי הוא בשום אופן לא לאיים או לפגוע בבעלי החיים. הרבה פעמים אנשים רודפים אחרי בעלי חיים בשביל לצלם אותם. אני משתדל שבעלי החיים יתקרבו אלי". הוא מוסיף כי אף שיש בנגב מקומות שבהם אפשר להתקרב לקנים של עופות דורסים – הוא נמנע מכך, משום שעורבים עלולים לאכול את ביצי העוף הדורס שנבהל וברח.


הביאה לדפוס: תמר שנקר

אביב בישראל - ממעוף הציפור

לתגובות, תוספות ותיקונים
להוספת תגובה

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.

כתבות מהר הנגב

מבוא לנדודים 53: השביעי בספטמבר
מבוא לנדודים 53: השביעי בספטמבר

נסענו בנוף מטורף של שלושה הרים חרוטיים שליוו את נחל סרפד. שורות של אבנים פילסו חלקות חקלאיות והעידו על נוכחות אנושית בצפיפות היסטורית. שפע של מאגורות נחפרו בסלעי הקירטון ותעלות חפורות הזינו אותן במים. השעה מתאחרת, השמש שוקעת, ...

מבוא לנדודים 52: עזוז – על גמלים, אנשים ואבנים
מבוא לנדודים 52: עזוז – על גמלים, אנשים ואבנים

רונן רז נודד בעקבות חלום ילדות – להקים חווה לטיולי גמלים. בחאן בארותיים שבאזור עזוז הוא פוגש את עופר וגלי שהגשימו את חלומו בעשר אצבעותיהם, מטייל במדבר עם הג'יפ ופוגש גמלים צעירים, עדויות מרשימות לנוכחות הנבטים – מערכות ...

מבוא לנדודים 40: דרך איש במדבר
מבוא לנדודים 40: דרך איש במדבר

רונן רז נודד עם הקרוואן לפארן כדי לטייל עם גדעון במדבר: מדובר בטייל מושבע וחוקר נלהב בכל אמותיו, גידיו ונשמתו. בשנות התשעים גדעון עבר קורס מדריכי מדבר שהשתלב היטב עם אהבתו לצבור ידע ולהעביר אותו הלאה. הידע הנרחב ...