תפריט עמוד

ברלין: ממחזרת את עצמה לדעת

נייר לכאן, פלסטיק לשם, פסולת אורגנית בנפרד, בקבוקי זכוכית לפי צבעים, מקררים לתחנת האיסוף - תושבי ברלין מפרידים אשפה וממחזרים כל מה שזז, היצרנים לוקחים אחריות על הזבל שהם מייצרים והסביבה מרוויחה בענק

מי שראה את הררי הנייר, הפלסטיק ומכלי השתייה הריקים שהשאירו אחריהם הקונים במרכולים הגרמניים בשנת 1991, אולי נבהל מן התקנה הממשלתית החדשה שחייבה את הסוחרים לקבל בחזרה כל אריזה של מוצר שמכרו. אבל שלוש שנים לאחר החלת עקרון "המזהם משלם" – שלפיו מי שמייצר או משווק מוצרים שיש בהם פסולת מחויב לאסוף ולמחזר אותם – ירדה כמות האשפה בגרמניה ב־15 אחוז. לאחר עשור ממשיך שיעור המִחזור לעלות, תוך צמצום ניכר בכמות האשפה העירונית.
הנסיונות הראשונים להפרדת פסולת בברלין החלו לפני שלושים שנה, ב־1974. בשנת 1988 עמדו בברלין כעשרים אלף מכלי איסוף מיוחדים לזכוכית ולנייר. בפברואר 1996, כמה חודשים לפני כניסתו לתוקף של חוק המִחזור הגרמני, החלה חברת הניקיון העירונית להפעיל מערכות איסוף נפרדות לסוגי הפסולת השונים.
הפרדת אשפה היא טרחה לא מועטה למי שאינו מורגל בכך – אריזות לכאן, נייר לשם, פסולת אורגנית בנפרד, שלא להזכיר זכוכית בצבעים שונים וימי איסוף שונים לכל סוג פסולת. תחילה התלוננו הברלינאים על הטרטור, אך הסביבה יצאה נשכרת: רובה המכריע של הפסולת הופרד בבתים. בחלקים במזרח ברלין ישנם מקומות שאין הפרדת פסולת בבתים, אבל גם לכך נמצא פתרון: מכוני מִחזור מפרידים את כל הזבל באופן אוטומטי, בטכנולוגיה שיש השוקלים לייבאה לארץ.

הנקודה הירוקה
הדוגמה המוכרת ביותר ליישום עקרון "המזהם משלם" היא איסוף אריזות למִחזור עם לוגו "הנקודה הירוקה", המעיד על כך שהיצרן שילם את דמי הרישיון לאיסוף, מיון ומִחזור האריזות. המערכת לא יוצאת מנקודת הנחה שאיכות הסביבה חשובה בהכרח לצרכן; הנקודה הירוקה מעידה על דבר לא פחות חשוב בעולם הקפיטליסטי: מכיוון שעלות כל שלבי המִחזור כבר מגולמת במחיר המוצר, אפשר להשליך את האריזה למערכת איסוף שעובדת ללא דמי סילוק אשפה, ומזוהה (למרות שמה) דווקא במכלים הצהובים שלה. אגב, לוגו "הנקודה הירוקה" לא מופיע רק על בקבוקי משקה ואריזות נייר: בברלין ממחזרים גם בקבוקי שמפו, בגדים ושלל מוצרי טקסטיל ועוד מגוון רחב של מוצרים.
למבקר בעיר אולי חשוב פחות לדעת שכ־99 אחוזים מפסולת הבנייה שלה ממוחזרת, וחשוב יותר להתמצא בשלל צבעי הפחים בעיר שממחזרת את עצמה לדעת. לחביות האפורות עם המכסים החומים משליכים הברלינאים את הזבל האורגני – מקליפות תפוחי אדמה ועד דשא קצוץ, הכל הולך למערכת הביו־גוּט, המפיקה מן הזבל קומפוסט שנמכר אחר כך על ידי חברת המִחזור. תעריף סילוק האשפה של הזבל האורגני הוא כמחצית מתעריף סילוק האשפה הרגילה. כבר מזמן לא מדובר רק במירוק המצפון: בשנת 2002 נאספו בברלין 54 אלף טונות של אשפה אורגנית מופרדת. כ־85 אלף טונות של זכוכית (בעיקר בקבוקי בירה, מן הסתם) עשו באותה שנה את דרכם דרך המכלים הירוקים, ומהמכלים הכחולים העבירו למִחזור טונות של נייר.
יש עוד סוג של פסולת ביתית הממוחזר בעיר. בעשרים מקומות איסוף ברחבי ברלין אפשר להיפטר ממכשירי חשמל גדולים, דוגמת מכונות כביסה ומקררים, שיועברו למִחזור. במפעל מיוחד שנבנה לפני כמה שנים למטרה זו מפורקים מדי שנה 120 אלף מקררים. המתכות, הגומי וכן החומרים הסינתטיים מועברים למִחזור. בקרוב, כך נראה, התהליך ייעשה כמעט ללא מגע יד אדם: באוניברסיטה הטכנית של ברלין נמצאים כעת בשלב ניסוי רובוטים לפירוק מכשירי חשמל.

פיצה בלי קרטון
שיטת המחזור פועלת ומוכיחה את עצמה בעיר, אבל לא כולם מפרידים אשפה וזה גם לא תמיד קל. סימונה ברושקה, תושבת העיר העובדת באחד ממשרדי העירייה, מספרת שלמרות השאיפה להאחדת מכלי האיסוף, מרוב עצים לפעמים לא רואים את היער: "עם הזמן דוהות ההוראות הכתובות לגבי סוג האשפה, ובמקומות ציבוריים כמו קניונים חדשים או תחנות רכבת ממציאים לא פעם כל מיני עיצובים חדשים, שמבלבלים".
לדבריה, למרות התפיסה הנורמטיבית שיש להפריד זבל כפי שיש להימנע מעישון במקומות ציבוריים, לא מעטים פשוט אינם עושים זאת. אבל תפיסת הברלינאים את הפסולת מתפתחת, וחלקם בוחרים להימנע מלאסוף אותה כבר בחנות. "בפיצריות, למשל, פעם נהגנו לקחת את הפיצה עם האריזה. היום, בגלל המודעות והצורך למחזר, רבים מוותרים על הקרטון ומשאירים אותו בחנות".
על אף הקשיים, אם בוחנים את העניין על פי מבחן התוצאה, מדובר בהצלחה של ממש: 84 אחוזים מהפסולת שניתן למחזר בברלין הגיעו למכלים המופרדים. שאיפתה של גרמניה היא להפוך לכלכלה מחזורית, שאינה מייצרת פסולת כלל. בקצב הזה, עושה רושם שהם יצליחו.

לתגובות, תוספות ותיקונים
להוספת תגובה

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.