תפריט עמוד

טקס תה יפני: שלווה גדולה

היום, כשאנו רוצים להכין תה, אנו מרתיחים מים ושופכים אותם על שקיק נייר. התרבות שאנו נחשפים לה כיום פירושה, המאמץ הקטן ביותר בעבור התמורה הגדולה ביותר, ולשם כך נוצרו עבורנו כל אותם מוצרי ה"אינסטנט". יש קפה מוכן ותה מוכן, אוכל מוכן וקורסים אינטנסיביים לקריאה מהירה או להצלחה בעסקים. חנויות הפרחים מוכרות גם פרחים מלאכותיים, שעלי הכותרת שלהם לא ייבלו לעולם.טקס התה היפני נועד להעביר מסר מסוג אחר

היום, כשאנו רוצים להכין תה, אנו מרתיחים מים ושופכים אותם על שקיק נייר. התרבות שאנו נחשפים לה במאה ה-20 פירושה, המאמץ הקטן ביותר בעבור התמורה הגדולה ביותר, ולשם כך נוצרו עבורנו כל אותם מוצרי ה"אינסטנט". יש קפה מוכן ותה מוכן, אוכל מוכן וקורסים אינטנסיביים לקריאה מהירה או להצלחה בעסקים. חנויות הפרחים מוכרות גם פרחים מלאכותיים, שעלי הכותרת שלהם לא ייבלו לעולם.
טקס התה היפני נועד להעביר מסר מסוג אחר: הקדשת זמן ממושך ככל האפשר לפעולה הפשוטה ביותר. עשיית הדברים באופן הנכון והמתאים להם, ולאו דווקא בצורה המיידית והמהירה ביותר. כל דבר דורש קודם כל הקשבה, ולאחריה יבואו המגע או הטיפול, תשומת הלב המיוחדת לחפץ או לאירוע הספציפי. כל דבר משמיע "מוסיקה" ויש למצוא את ה"ריקוד" המתאים לה. כדי להחזיק ספל דק מפורצלן בחדר אפלולי, יש צורך ב"תיאטרון" השונה מזה הנדרש לפיצוח גרעינים ביום חמסין חם במרפסת תל אביבית.
"תחילה ניקה את חדר הקבלה הזעיר, המטבח והמרפסת. אחר כך – את השביל המתפתל והמרצפות שהונחו באזוב, ולבסוף את הסלעים והגן שמסביב. הוא שיפשף, טאטא והבריש, עד שהכל היה ללא רבב, מניח לעצמו להיסחף בהכנעה שבעבודה הגופנית, שהיתה תחילת הצ'ה-נו-יו (טקס התה), בו היה על המארח לדאוג לבדו שהכל יהיה מושלם. השלמות הראשונה היתה הנקיון המוחלט.

"הוא סגר את השער. אחר, בזהירות, התיז מים על המרצפות והעצים, שהיו עתה נוצצים פה ושם באור מהבהב.
"כאשר היה מרוצה סוף-סוף, פתח את השער ונכנס לאולם הכניסה. הגחלים שנבחרו בקפדנות הונחו כפירמידה על החול הלבן ובערו כיאות. הפרחים נדמו סדורים היטב במקום בטוקונומה. הוא חזר וניקה את הכלים שהיו כבר נקיים ללא רבב. הקומקום החל לזמר והוא היה מרוצה מן הצליל, שהועשר על-ידי פיסות הברזל הקטנות שהניח בחריצות בתחתיתו.
"הכל היה מוכן. השלמות הראשונה של הצ'ה-נו-יו היתה נקיון, השנייה – פשטות מוחלטת. האחרונה והגדולה מכל – התאמה לאורח או לאורחים." (מתוך "שוגון" מאת ג'יימס קלאוול, עמוד 633; תרגום: עמוס פארן; הוצאת זמורה ביתן).
כל כך הרבה זמן אורכת ההכנה, ואילו הטקס עצמו אורכו כעשרים דקות, וגם הוא – רובו ככולו להכנה: הכנת התה. שתייתו קצרה בהרבה מהכנתו, ואחד הדברים שיש לשים לב אליהם במיוחד בטקס התה (שאגב, אינו נקרא טקס ביפנית) הוא היחס בין ההכנה לאירוע עצמו, יחס הנוגד את התפיסה המערבית. במערב אנו משתדלים בדרך-כלל להעלים את ההכנה, היא מתרחשת מאחורי הקלעים. אם לפני תחילת ההצגה, כשהעיקר הוא ההצגה עצמה, אם לפני הארוחה, כשהעיקר – הארוחה עצמה. לא כך הדבר לגבי המזרח – ההכנה היא האירוע. הכנה מדויקת פירושה אירוע מוצלח. מה שנעשה במערב מאחורי הקלעים, הופך ל"הצגה" עצמה בטקס התה.
"בשלווה ובדממה שבבית הקטן, פתח בונטרו בתנועות מדוקדקות את קופסת התה הקטנה העשויה חרסינה, מתקופת שושלת טאנג, ובדקדקנות לא פחותה הרים את כפית הבמבוק, פותח את החלק האחרון של הטקס. בזריזות חפן את הכמות הנכונה של אבקה ירוקה והניח אותה בספל החרסינה חסר הידית. קומקום עתיק מברזל יצוק זמזם על הגחלים. באותו חן שליו מזג בונטרו את המים המבעבעים אל תוך הספל, חזר והניח את הקומקום על חצובתו, אחר חבט בעדינות באבקה ובמים עם מקצף כדי לערבב אותם כראוי…
"לאחר מכן, רחץ וייבש בקפדנות רבה את הספל, משתמש בבד כותנה בטקסיות. הוא קד לה והיא לו. הצ'ה-נו-יו נסתיים.
"בונטרו ידע שעשה כמיטב יכולתו, ושעתה, לפחות לרגע זה, שורר שלום ביניהם, והיה מרוצה מכך." (שוגון, עמוד 631).
אפשר לראות את טקס התה ולהבין אותו באופנים שונים. יש המדגישים את הצד המדיטטיבי שבו, יש המדגישים את צידו החברתי, ויש שיראו בו מיצג (PERFORMING ART). אך בעיקר זוהי דרך שבאמצעותה מגיע האדם לשלמות רוחנית על-ידי ביצוע חוזר ומתמיד של אותה מערכת פעולות פשוטה. דווקא באמצעות החזרה הזאת אפשר להגיע לשלמות, שקשה להשיגה בכל דרך אחרת.
אמנם שלמות היא דבר בלתי אפשרי, וטקס התה מדגיש את חוסר השלמות, אבל אם במשך עשרים שנה חוזרים שוב ושוב על אותם תשעת הצעדים עם כלי המים, מקציפים שוב ושוב את התה באמצעות כלי הבמבוק באותה הדרך, באותו הקצב – מגיעים לאיכות נדירה. כביכול, הפעולות עצמן הופכות להיות אוטומטיות, הידיים נעות מעצמן, נכנסות לאותה תכנית תנועתית, שלא הן יצרו אותה, ושמיליוני כפות ידיים נעו בה גם לפני חמש מאות שנה. ואז, בשלב מסויים מפסיקים לשים לב לפעולה ומתמקדים באיכות בלבד.
אפשר להבין את טקס התה כשירות. שירות אישי ואינטימי מאוד, אך גם אנושי וכללי, כי הרי צורת הגשת התה אינה משתנה מאדם לאדם. זהו שירות שנותן המארח לאורח שלו. אלה עשרים דקות של יחס מיוחד שנוצר בין השניים, ותוך כדי הכנת התה יוצק המארח עבור האורח לא רק מים חמים עם אבקת תה ירוקה, אלא גם את כוונותיו הטובות ומשאלות לבו ביחס לאורחו. כי יש להבין, בכל פעולה שאנו עושים, אנו משדרים משהו, אלא שעל פי רוב השידור לא מודע; ואילו כאן יש ניסיון ליצור מצב שבו, עם הפעולה, יבוא גם שידור מכוון ובר שליטה.
היפנים רואים בטקס התה אפשרות למפגש. מבחינתם, זהו מפגש חד-פעמי, שלעולם לא יחזור על עצמו באותו האופן. למרות שדבר הפעולות לא ניתן לשינוי, אפשר להרגיש בחופש ובביטוי האישי בתוך הנוקשות של המסגרת המוכתבת מראש. מצב רוחו של המארח יהיה שונה בפעם הבאה, האורח יהיה אחר, השיחים הגדלים בגינה שלפני בית התה יהיו ירוקים יותר או פחות, העונה תהיה אחרת, והאירוע כולו יטמון בחובו הזדמנויות אחרות. טקס התה יוצר בחובו הזדמנויות אחרות. טקס התה יוצר דבר מה ייחודי. לכאורה, מהן הן עשרים הדקות של הטקס מתוך כל מה שאנו עושים במשך יממה? ובמשך שבוע, עונה, שנה? והנה: אם מוציאים עשרים דקות אלו מן ההקשר הכולל שלהן, ומתייחסים אליהן בנפרד, הן הופכות למשמעותיות. פתאום אפשר להבין ממה מורכב רגע אחד – מה הצבע שלו, הריח והטעם שלו – ואיך הוא שונה מן הרגע הבא אחריו. פתאום אפשר להבין את מבחר ההזדמנויות העצום העומד בפנינו רגע רגע. בדרך-כלל אנו בוחרים בהזדמנות ה"בטוחה" ביותר, שאותה עשינו כבר אלפי פעמים, במקום לבחור במה שמעולם לא עשינו. אבל אם ניקח את הפעולה הפשוטה ביותר, כמו בחישת סוכר בספל קפה, ונעשה אותה באופן חדש ושונה: לאט יותר, בסגנון מדוייק יותר של סיבוב הכפית בספל, אם נכניס לתוך זה את ה"אמנות" שלנו, הרי נרגיש משהו ששייך לחוויה העמוקה של טקס התה.
הפילוסופיה המזרחית משתמשת הרבה במושג ריקנות, או ריק. לאו-טסה טען שהמהות האמיתית נמצאת רק בריק. למשל: המציאות של חדר אינה בקירות, בתקרה או ברצפה, אלא במה שנוצר בחלל שביניהם. הספל כשלעצמו חסר משמעות, אלא שהוא מאפשר לריקנות להתקיים, הוא יוצר מסגרת לריקנות והיא עצמה מהווה מצע לדבר מה אחר המוזמן להיכנס פנימה.
האירוע של טקס התה נוצר בתוך חדר. את התה יוצקים אל הספל. כלומר, הריקנות היא תנאי לאפשרויות שונות שתתמלאנה. ידוע הסיפור על אדם מלומד מאוד שבא ללמוד מפי מורה זן דגול את תורתו. האדם יושב מול המורה, והמורה יוצק תה אל ספל המונח לפניו. הספל מתמלא, התה עולה על גדותיו ונשפך ואילו המורה ממשיך בשלו – יוצק ויוצק. אותו מלומד אינו יכול להתאפק עוד ושואל את מורה הזן מדוע הוא ממשיך ליצוק תה לספל מלא. תשובת המורה היתה: "כמו הספל, כך אתה, מלא עד גדותיך, וכיצד יכול אתה ללמוד את תורתי, שהתנאי הראשון שלה הוא ריקנות?"
מטרת טקס התה היא ליצור את ה"אקולוגיה" הזאת באמצאות ארבע האיכויות שמנה ריקיו (1591-1521), מורה התה הגדול מכולם: הרמוניה, יראת כבוד או הוקרה, טוהר ושלווה. ההרמוניה פירושה, קשר ואיחוד בין כל האלמנטים. למשל, הדלקת האש, כיור הספל מחומר, יציקת המים אל הכלים, והמארח המוזג והנותן תוכן. יראת הכבוד היא כלפי כל פרט ופרט, כשכל פעולה או חפץ מקבלים את ערכם המלא. למשל, תליית המגילה, סידור הפרחים, ניקוי הכלים, חוסר משוא-פנים כלפי האורח; גם אם הוא סמוראי וגם אם הוא איכר – שניהם שווים זה לזה בזמן הטקס. כל זה מחייב צניעות רבה מצד המארח. הטוהר מתבטא בניקיון המופתי הן מצד המארח והן מצד האורח, והוא תנאי הכרחי לקיום הטקס. השלווה היא האווירה הנוצרת כתוצאה ממפגש מוצלח בין כל המרכיבים לבין המאחר והאורח, והיא אמורה לגרום לאיזון, רווחה והתעלות אצל מי שלמענו נעשה הטקס.
מורה הזן דוגן (1253-1200) מתאר את סוג ההארה שצפויה לעוסקים בטקס התה: "השגת ההארה דומה להשתקפות הירח במי הנחל: הירח אינו נרטב, וכמו כן, אין המים מתפלגים לשניים. ככל שאור הירח רב ועצום, הוא מוצא לו בית במים, שאורכו מגיע לכדי סנטימטרים אחדים בלבד; הירח כולו, השמים כולם, מוצאים מספיק מקום בטיפת טל אחת. וכשם שהירח אינו מפלג את המים, כך ההארה אינה חוצה את האדם. כשם שטיפת המים אינה מתנגדת לירח שבמים, כך אין האדם מהווה מכשול לחדירת ההארה לתוכו."

לקריאה נוספת:

בית התה היפני - הרוגע והשלווה
בית התה היפני – הרוגע והשלווה
בית התה היפני מעניק לבאים בשעריו שלווה ורוגע. הנכנסים לבית התה מנתקים עצמם מטרדות היום-יום, וזוכים להזדככות הנפש, לאירוח אינטימי, לשיחה תרבותית ולספל …
אריה קוץ


יום בבית ספר ביפן

לתגובות, תוספות ותיקונים
להוספת תגובה

תגובות

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.

כתבות מיפן

נגיעות: יפן, להתאהב עד אין קץ
נגיעות: יפן, להתאהב עד אין קץ

הטיול ביפן אינו דומה ואף לא מזכיר מדינה כלשהי בה דרכה כף רגלי. בכלל נדרשו לי ימים לא מועטים כדי להכיל גודלו של המסע. יפן הינה מדינת איים מבודדת. מציאות שחייבה את היפנים להקים תרבות מיוחדת האופיינית רק ...

מסע צילום באזורים הכפריים של יפן
מסע צילום באזורים הכפריים של יפן

זה לא היה הביקור הראשון שלנו ביפן, ובכל זאת, הביקור הזה היה אחר. בעוצמות, ברמת ההתרגשות, במפגשים הצילומיים שנוצרו, בטבע המופלא שקיבל את פנינו, בעומק החוויה ובאופן שבו הכל התחבר לכדי הטיול המושלם. רפי קורן ואורית גוטרבוים-פרטוק, זוג ...

יאקיטורי, מטבח ההפתעות
יאקיטורי, מטבח ההפתעות

רעבים בטוקיו? מהיום כבר לא. אחרי עשרות שנים שהקדיש לצרפת, שגמלה לו באזרחות, הסתקרן אביטל ענבר לחוות עולם חדש. הספר "רעבים בטוקיו" הוא פרי התשוקה החדשה. במסעותיו לטוקיו גילה שהגסטרונומיה היפנית היא הטובה ביותר בעולם, שוות ערך למטבח ...