תפריט עמוד

מחסום השוניות הגדול באוסטרליה

קרני האור הנשברות לתוך קניון תת-מימי צר ועמוק, עושות דרכן מטה ונבלעות עד העלמן. קרניים אלו משמשות ככוח מניע ליציאת אחד המבנים המופלאים והגדולים ביותר שנוצרו על פני כדור הארץ, על ידי יצורים חיים: מחסום שוניות האלמוגים הגדול או ה-GREAT BARRIER REEF. במהלך הזמן תרמו כוחות פיסיקליים וביולולגיים, ליצירה רבת משתתפים זו בחופה הצפון-מזרחי של אוסטרליה. הטיפול בשאלת שימורו של מחסום השוניות והמחקר המתנהל בו, עשויים לשמש דוגמא לעולם כולו.

בשעות אחר הצהריים התכנסו היאכטות המפרץ פיוניר (PIONEER). המים השקטים במפרץ זה מאפשרים עגינה בטוחה במשך הלילה, היורד אט אט על האי אורפאוס. כתמים כתומים, שהשאירה השמש, מתפזרים סביב הירח המאיר את המפרץ. שונית האלמוגים מתכוננת ל"בילוי" הלילה. בעלי החיים הליליים יגיחו ממחבואם היומי ללילה של פעילות. דגי לילה, סרטנים נזירים, חבצלות ים, ינועו על גבי השונית או ירחפו במים. דגי היום יתכנסו לתוך מקומות מסתור בשונית, יעטפו את גופם במעטה ריר, ו"ישקעו" לתוך שנתם עד כי ניתן לגעת בהם.
על האי אצל אינגה, נאספו אנשים לדון באירועי היום. משך 16 שנה נאספים אנשי ים, חוקרים ודייגים, בביתה של אינגה להחליף חוויותיהם עם אשה למודת חיים זו. הארי נוהג את הטרקטור המעלה את הסירות מן השונית בשעת השפל אל החוף, קולין מספר על צדפות ענק באורך של יותר ממטר שמשקלן חצי טון. ג'ון מספר על סופות הציקלון הפוקדות את האיזור ועל הנזק הנגרם לשונית האלמוגים, ואינגה משחזרת את הימים שבהם היתה מבשלת עבור הסטודנטים הרבים שפקדו את תחנת המחקר באי. הסטודנטים הגיעו מקל קצוות תבל ללמוד את אורחותיו של אחד האיים במחסום השוניות הגדול. שאלות העוסקות בשימור ובמחקר שוניות האלמוגים חוזרות ועולות מדי ערב.

יערות המים
האלמוגים הם בעלי החיים המהווים את המרכיב העיקרי של השוניות. האלמוגים, בוני השונית, חברו יחד עם אצות שיתופיות ליצירת מערכת חיים של שיתוף הדדי, שתוצאותיה מסות אדירות של סידן השוקע לתצורות שונות ומשונות, ויוצר את השונית. רבגוניות היא מלת המפתח בתיאור שוניות האלמוגים. יש המשווים את עושרה של שונית האלמוגים לעושרו של יער הגשם הטרופי.
מחסום שוניות האלמוגים החל להתפתח בתקופה גיאולוגית צעירה יחסית (תקופת המיוקן), לפני כ-20 מיליון שנה, אך חלקים גדולים ממנו החלו להתפתח לפני כ-2 מיליון שנה בלבד. שינויים בלתי פוסקים במפלס פני הים השאירו את השוניות חשופות משך תקופות ארוכות לאוויר. תהליכי בליה שחלו בהן עם ירידת פני הים, הביאו ליצירת חלק מן הצורות המגוונות שרואים היום בשוניות התת-מימיות.
השם עלול להטעות: מחסום השוניות הגדול אינו עשוי שוניות מחסום בלבד (שוניות שנוצרו כתוצאה משקיעת איים). זהו מבנה מורכב שחלקו שוניות מחסום (BARRIER REEF), חלקו איים ממוצא יבשתי המוקפים שונית חוגרת (FRINGING REEF), המאופיינות בלגונות מים רדודות ושולחן שונית רחב, ואיי אלמוגים מתים (CORAL REEF). שוניות המחסום הן המרוחקות ביותר, ונמצאות בשולי מדף היבשת (ראה שרטוט).
מרחק השוניות מן היבשת הולך וגדל ככל שמדרימים, מקילומטרים ספורים בצפון, עד מאות קילומטרים בדרום.
עקב תלותם של רוב האלמוגים באצות שיתופיות המבצעות תהליך פוטוסינתזה (הטמעת חומרי מזון באמצעות אור), הופך האור לאחד הגורמים החשובים ולעתים המגבילים בגידולם של אלמוגים.
מגוון בעלי החיים באיזור השוניות עצום. מאות מיני אלמוגים, אלמוגי אבן ואלמוגים רכים יוצרים את התשתית, ובמחיצתם חיים דגים, סרטנים, כוכבי ים, קפודי ים, דיונונים, דצפות ורבים אחרים, חלקם חיים חיי שיתוף עם האלמוגים. לעתים התרומה היא הדדית כאשר שני הצדדים נהנים; לעתים יהנה רק אחד הצדדים המנצל את שותפיו.
הראות בשוניות הים הפתוח יכולה להגיע עד לעומק 50 מטר. לעומת זאת, בשוניות סביב איים יכולה הראות להיות פחות ממטר אחד לעומק, במיוחד לאחר סערות הגורמות לערבול חול הקרקעית.
מפץ הגלים הוא חוויה אסתטית למתבונן, אך עבור האלמוגים, החוויה מסתכמת במאבק להישרדות. יש אמנם אלמוגים המסוגלים להתמודד עם תנאים אלו אך התפתחותם עלולה להיפגם. זרמים ומפץ גלים משחקים תפקיד חשוב בערבול המים ובהעלאת משקעים מן הקרקעית. בים הפתוח יש למשקעים אלו השפעה קטנה יחסית, אך סמוך לחופים עלולים המשקעים והסחף היבשתי הנוחתים על האלמוגים, להיות קטלניים עבור השונית. המליחות ודרגת החום הם גורמים נוספים המשפיעים על האלמוג, והקצנתם עלולה לגרום למותו. כך לדוגמא, שפל ממושך ובלתי צפוי, החושף את שונית האלמוגים לטמפרטורות גבוהות, יביא לחיסולה של השונית (לשפל כזה היינו עדים בשמורת חוף אלמוג באילת בראשית שנות ה-70, ותוצאותיו ניכרות עד היום).
אספקת חומרי מזון חיונית לתהליכי התפתחות וגדילה. שוניות הקרובות ליבשת ניזונות מחומרי-סחף המובאים על-ידי נהרות גדולים; שוניות מרוחקות יותר תלויות בנוכחות זרמים תת-מימיים ובתופעות של "הרמת" נוטריינטים (מינרלי מזון חיוניים) ממעמקי הים. תופעה זו גורמת ל"פריחת" פלנקטון, המשמש מקור מזון חיוני לאלמוגים ולבעלי חיים אחרים.
האם השונית האוסטרלית דומה לזו המוכרת לנו בים סוף? הדמיון בין שני אזורים מרוחקים אלה אמנם קיים ונובע מן העובדה שים סוף קיבל את מימיו בראשית התהוותו מן האוקיינוס ההודי, ולכן הוא מאוכלס במינים רבים של בעלי חיים שמקורם במים ההינדו-פסיפיים. מספר מיני האלמוגים ובעלי החיים המלווים את השונית האוסטרלית גדול מזה שחי בים סוף. למרות זאת, התנאים הסביבתיים המיוחדים בים סוף יוצרים תופעה מעניינת ויחודית של מגוון מינים גבוה מאוד ליחידת שטח מוגדרת. חלק מן המינים המופיעים בים סוף אפשר למצוא באיזור זה בלבד.

מצור
הסכנות המאיימות על שונית המחסום מרובות כל כך, עד שאין לדעת מהו האיום המוחשי ביותר, שעמו כדאי להקדים להתמודד.
"בבקשה הצילו את שונית האלמוגים שלנו מפני השמדה", פנייה דרמטית זו השמיעה באוזני אוסטרלית כבת 60, והיא לא התלוצצה. הסיפור המסתתר מאחורי בקשה זו קשור בהתפוצצות אוכלוסין של אחד מטורפי השונית היעילים ביותר: הכוכבן הקוצני (ACANTHASTER PLANC). זהו כוכב ים גדול ורב זרועות, העשוי להגיע עד קוטר של כ-70 סנטימטרים. מדי כמה שנים מתקבצים כוכבים רבים, "מתלבשים" על שונית אלמוגים ומחסלים אותה באופן שיטתי תוך שהם עוברים מאלמוג לאלמוג. הם אוכלים את הריקמה החיה של האלמוגים ומותירים שלדים לבנים ומתים. השטח החדש שנפתח להתיישבות מתכסה במהרה באצות מסוגים שונים. הטורף מפעיל לחץ טריפה כל-כך מסיבי עד שהשונית אינה יכולה להתחדש. הדי סיפור זה הגיעו לממשלת קווינסלנד, המעניקה תקציבים למוסדות מחקר שונים. משאבים כספיים רציניים מושקעים כדי לחקור את פשר התופעה, משמעותה והשפעתה לטווח ארוך.
בעיה נוספת עלולה לצמוח מכיוון שונה לגמרי: למבקקר בשונית ג'ון ברואר (JOHN BREWER REEF) סמוך לטאונזוויל, צפויה הפתעה. באיזור השונית מתנשא מלון צף שזכה לכינוי FLOATEL. בריכת השחיה והמסעדה בצילם של דקלים טרופיים הפכו לחלק מגופו של מחסום השוניות. תוכניות לבניית מלונות נוספים עומדות על הפרק, ואם אנשי איכות ושימור הסביבה לא ינקטו צעדים למנוע זאת, יתכן שנוכל לטבוע את המושג "מלונות מחסום".
למרות צעדי המנע שנקטו מבצעי הפרויירט, מגיעים דיווחים של זיהומי נפט באיזורי השונית. כך אירע באפריל האחרון: עקב תאונה נשפכו כמויות נפט, שנויות במחלוקת, לתוך הלגונה של השונית. חוקרים נקראו לבחון את השפעת הנפט המזהם על השונית, שכבר סבלה מנוכחותו המזיקה של הכוכבן הקוצני. אירוע זה מזכיר מקרים דומים שהיו בים סוף החל מאמצע שנות ה-70, עת פרקו מכליות נפט שהגיעו מן המפרץ הפרסי את מטענן בנמל אילת, וזיהמו את שונית האלמוגים בצורה כרונית. השפעות הנפט נחקרו אז על-ידי פרופסוה לויה מאוניברסית תל-אביב. הנזק התבטא בכמה מישורים ובעיקר בכל מה שקשור לרביית האלמוגים.
שימורו של מחסום שוניות האלמוגים הגדול עומד בראש מעייניו של ד"ר ורון מן המכון האוסטרלי לחקר הים: " עלינו להביא את עצמנו לעמדה שבה נוכל להשפיע על הנעשה בעולם הסובב אותנו. פגיעת האדם בטבע הופכת לנוכמה במקומות מסויימים ובידינו האפשרות לעצור זאת. לשם כך עלינו ללמוד, להכיר, לחשוף ואחר כך להילחם. רק כך נוכל אולי להשפיע על הפוליטיקאים כדי שיתנו דעתם לנושא שמירת הטבע".
ספרו האחרון של ד"ר ורון: "אלמוגים באוסטרליה ובאיזור ההינדו-פאסיפי", חושף את עולם האלמוגים במזרחה ובמערבה של אוסטליה. "נהגו לחשוב שמערבה של אוסטרליה הוא איזור שומם משוניות. וזו טעות גדולה". ספרו יגיע לידיהם של פוליטיקאים ממערב היבשת, שיבחינו בחשיבותו של "הנכס החדש" שנפל בחלקם ויתגייסו להגנתו.
ד"ר ורון נשאל, בעת ביקורו לפני כמה חודשים בישראל, על הצעדים שננקטו עד כה על-מנת לפקח ולשמור על מחסום השוניות הגדול באוסטרליה. בתשובתו הצביע על הקמתה של "רשותשמורות הטבע של מחסום השוניות" כצעד החשוב ביותר. ארגון זה אחראי על חלוקת האתר לאזורים המיועדים למטרות שונות, כגון דיג, תיירות ומחקר. זהו לדעתו, מודל שכדאי לחקות במדינות אחרות בהן יש שוניות אלמוגים. הרשות מגבילה את מספר המבקרים באיים לאורך האתר על ידי חישוב מדויק של מספר האנשים הרשאים לבקר בהם, מבלי שייגרם נזק לחיי הטבע. (השונית בחוף אלמוג באילת היא דוגמא אקטואלית לסכנות האורבות מקהל מבקרים גדול מדי, המטייל באיזור בכל ימות השנה). באוסטרליה, תרמה תעשיית התיירות רבות לשימור שוניות האלמוגים והגברת המודעות. הבעייה, לדעת ד"ר ורון היא שהחלוקה נעשית על-פי ההווה ולא לאור הצרכים האמיתיים. לדוגמא, בעיית הדיג ברשתות. האזורים שהוקצו לדיג מאסיבי זה, הוגדרו על-פי הקיים ולא על יסוד חישוב מדעי. בשוניות רבות נוצר לחץ דיג עצום, הגורם להפרעה אקולוגית. לתעשיית הדיג באוסטרליה כח פוליטי רב והשפעתו ניכרת גם בתחום זה. "למרות המגרעות הקיימות, זהו אתר האלמוגים הזוכה לתשומת הלב הרבה ביותר בעולם, מבחינת השימור הנעשה בו", מציין ד"ר ורון.
לקח חשוב אפשר ללמוד מן האבוריג'ינים, ילידי היבשה. אלה חיו באוסטרליה למעלה מ-40,000 שנה, ולמדו להכיר ולהעריך את עושרים ואת חשיבותם של הים ושוניות האלמוגים שבו, כבסיס תרבותי וכמקור מזון. על-כך יעידו האגדות שנקשרו סביבו. לחלק מבעלי החיים הימיים ערך סמלי במיתולוגיה האבוריג'ינית, והם מונצחים בציורי קיר ובחריתות בסלע. כמו האבוריג'ינים עלינו ללמוד להעריך את חשיבותו של מחסום השוניות הגדול, לדעת לשלב חדש עם ישן, לפתחו במקומות הנכונים ולא להיסחף אחר פיתויי רווחים קלים. האבוריג'ינים צדו את יצורי הים על-מנת להתקיים, אך ידעו להישאר קשורים לצרכי הים ודריו. זהו אולי המסך שעלינו לקלוט מתרבויות עתיקות אלה.

אי המטמון
מחסום שוניות האלמוגים הפך, מאז גילויו במאה ה-18, מוקד משיכה להרפתקנים ולאנשי מדע. במשך שנים מושקעים מאמצים לפענח תעלומות הקשורות במבנה רב עוצמה זה, באורחות חייהם של מרכיביו ובאינטראקציות השונות ביניהם. אילו כוחות הביאו ליצירתו? האם קיים שיווי משקל בין מרכיבין? ג'.ב. ג'וקס (J.B.JUKES) היה בין הראשונים שהציג שאלות אלה, כאשר הגיע בשנת 1843 על סיפון ספינת הצי הבריטי H.M.S. FLY לחופי אוסטרליה. חוסר ציוד מתאים מנע ממנו היכרות של ממש עם שונית האלמוגים. כיום קל יותר לתת תשובות בעזרת מכוני מחקר שונים, שהמפורסם בהם הוא ה-AIMS, המכון האוסטרלי לחקר הים בעיר טאונזוויל שבמדינת קווינסלנד.
כבר במאה הקודמת הציע צ'רלס דארווין הסבר לאופן היווצרותם של אטולים ומחסומי שוניות. על פי דארווין, התפתחות השונית סביב לאי מתחילה כשונית חוגרת. שקיעתו האיטית של האי מביאה ליצירת מבנה אלמוגים טבעתי הסוגר על לגונת מים (אטול). מחסום שוניות נוצר בדרך דומה כתוצאה משקיעתו של מדף היבשת. זהו לדעתו גם ההסבר ללידתו של מחסום השוניות האוסטרלי (ראה שרטוט).
בשנת 1837 כותב סיר צ'רלס לייל לסיר ג'ון הרשל, לאחר שהתבשר על תיאוריית דארווין: "איי אלמוגים הם המאמץ האחרון של יבשות שוקעות להרים את ראשן מעל פני הים…" נימה הומוריסטית זו מבטאת את הרושם שעשתה התיאוריה החדשה. דארווין עצמו רשם בשנת 1881: "אני מקווה שיימצא המיליונר שישקיע בקידוחים באטולים שבאוקיינוס ההודי ובאוקיינוס השקט כדי לאמת את הנחותיי". ואמנם, חברה אמריקאית לאנרגיה אטומית (US AEC) ביצעה קידוחים מסוג זה, ואלה חשפו בזלת וולקנית בעומק של כ-1,400 מטר. עובדה זו תאמה את הנחותיו של דארווין שחזה עובי אטול של כ-1,500 מטר.
הגיאולוג הגרמני וגנר פירסם בראשית המאה את התיאוריה של נדידת היבשות. על פי תיאוריה זו התרחקו המשטחים היבשתיים שעל פני כדור הארץ זה מזה. לפני כ-60 מיליון שנה ניתקה אוסטרליה מאנטארקטיקה, והחלה נודדת צפונה לכיוון תת-היבשת ההודית. עקב הנתקות זו פגה השפעת איזור הקוטב הדרומי. בהמשך הנדידה נכנסה אוסטרליה לאיזור השפעת מימיו החמים של האיזור הטרופי, ורק אז יכלה להתחיל היווצרותו של מחסום השוניות הגדול.
המחקר, שהחל כאמור כבר במאה ה-19, נערך היום בחסות האוניברסיטאות הגדולות ביבש, יחד עם המכון האוסטרלי לחקר הים. המכון לשימור הטבע מתרכז בעיקר ביצירת בסיס מדעי לשימור אתרי האלמוגים מטעמים פוליטיים, מתרחק המכון בהדרגה מיעודו המקורי. ממשלת אוסטרליה היא המממנת העיקרית של המכון והשאלות שהמדענים מתבקשים להתמקד בהן מתרכזות בעיקר בתועלת הכלכלית שאפשר להפיק משוניות האלמוגים. לדוגמא: מחקר טקסונומי, הגדרת האלמוגים לסוגיהם ולמיניהם, שאינו מועיל מבחינה כלכלית, אינו נתמך כיום על-ידי המכון בעוד שבראשית ימיו היה זוכה לתמיכה רבה.
ממשלת אוסטרליה עושה מאמצים לגייס מקורות מימון למכון מחוץ לקופת האוצר. חלק גדול מן המימון מגיע באחרונה מגופי תעשייה גדולים וממדינות אחרות, כמו יפאן. התוצאה היא הטייה נוספת של כיווני המחקר לאפיקים של תועלת כלכלית.
ספינת המחקר של המכון, סיריוס (SYRIUS), עוגנת סמוך לאי אקרון (ACRON). מסביב לאי, שלגונת החול שלו נחשפת בשעות השפל, ישנה שונית אלמוגים חוגרת. האי אינו מרוחק אלא קילומטרים ספורים מן היבשת. נמצאות כאן מושבות ענק של אלמוגים מן הסוג חרירן (PORTIES), אלמוגים בעלי תפוצה רחבה המגיעה עד ים סוף, העשויים להתנשא לגובה של 8 מטרים. למעלה מ-4 שעות עוסקים בקידוח תת-מימי לתוך מושבות ענק אלו, שגילן מוערך בכמה מאות שנים (במקרים מסויימים עד 1,000 שנה). מושבות אלו זכו לכינוי BOAMIES בשל גודלן העצום. מתוך ליבות שלד, הנשלפות בקידוח מתוך המחושבה, מתגלה אחד הסיפורים המרתקים: בשילדי האלמוגים ניתן לראות טבעות פלואורוסנטיות הזוהרות בצהוב וירוק כשמוקרן עליהן אור אולטרה סגול. מקורן של טבעות אלה בחומרים אורגניים יבשתיים שנשטפו מן היבשת עם גשמי הקיץ אל הנהרות הנשפכים לים האלמוגים. מסתבר שטבעות אלה הן מדד מצויין לכמות המשקעים היורדת מעל חלק זה של היבשת האוסטרלית. כך אפשר היה לשחזר את האירועים האקלימיים שפקדו את האיזור במאות השנים האחרונות.
מחקר אחר, מרתק לא פחות, קשור ב"לילות אוקטובר". זוהי אחת התופעות המדהימות ביותר שניצפו אי פעם על ידי מדענים. שמה MASS SPAWNING והיא עוסקת בתהליך רבייתם של האלמוגים: במשך לילה אחד בשנה משחררים למעלה ממאה ושלושים מיני אלמוגים שונים את תוצרי רבייתם, תאי זרע ותאי ביצה, בבת אחת למימי האוקיינוס. "כתם" באורך של מאות מטרים מכסה את פני המים, ובתוך ענן של תאי ביצה וזרע מתרחשת ההפריה של מיליוני תאי ביצה. מיליוני פגיות נוצרות ומוסעות על ידי הזרמים. אם תצליח הפגית לשרוד, תחפש מקום התיישבות, ובו תתחיל להתפתח מושבת אלמוגים חדשה. מה גורם לתופעה זו? גאות ושפל? זרמים? ואולי תנאים אחרים? עדיין רב הסתום על הגלוי.

צלילה אחרונה
בוקר. שפל סביב האי אורפאוס. חלקים מן השונית החוגרת את האי נחשפים לאוויר. תעבורנה מספר שעות עד שיעלו המים ויכסוה בשנית. עד אז על האלמוגים להסתדר עם קרינת השמש החזקה. הצלילה הראשונה שלנו, בחברת חלק מן הנאספים אמש אצל אינגה, היתה למים רדודים. על אלמוג אבן גושי המתין דיונון בסבלנות עד גמר הצילום ופתח בשוטטות בינות לאלמוגים, תוך שהוא משנה צבעו מרגע לרגע בעזרת שונות כפולות של פיגמנטים החבויים תחת כיסוי גופו. סמוך לפני המים הופיעה מדוזה קטנה הנראית כספינת חלל הנעה בגלקסיה זרועת חלקיקים. לאחר דקות אחדות נעלמה. יום חדש בשונית האלמוגים האוסטרלית, יום נוסף של גידול, התבוננות ומחקר.

חתונה בטהיטי

לתגובות, תוספות ותיקונים
להוספת תגובה

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.