ניו יורק: המיליציות של ג'וליאני

לא תמיד זה היה ככה. העיר ניו יורק החזיקה בשיאי הפשע האורבני העולמיים לאורך רוב המאה הנוכחית. עומס אדיר של מקרי רצח, אונס, שוד ותקיפה העניק חופש פעולה לעבריינים קטנים בתוהו ובוהו הפלילי והאזרחי של העיר. לשוטר ניו יורקי לא היה זמן להתעסק עם אזרח שמבצע פניית פרסה אסורה,

לוגם מפחית בירה על מדרגות ברחוב, מקשיב למוסיקה בחוצות או יורק על המדרכה.

היום מחזיקה משטרת ניו יורק בשיא מיגור הפשע האורבני. בחמש השנים האחרונות הצטמצם מספר הפשעים המבוצעים בעיר כמעט במחצית. אבל להצלחה יש מחיר. ב־1998 נעצרו בניו יורק מדי יום 50 בני אדם על לא עוול בכפם, ושוחררו ללא כל תביעה לאחר שעות או לילה ארוך בתא מעצר צפוף. בתי הכלא בתפוסה מלאה, לאו דווקא של פושעים מורשעים. יד הברזל של שומרי החוק מאיימת על בטחונם ועל זכויות האזרח של אותם תושבים שעליהם היא אמורה להגן, ואת ברק התהילה של שוטרי העיר מעכירים מקרי מוות של אזרחים חפים מפשע.

מדינת משטרה
בשלוש לפנות בוקר, מחוץ למועדון הריקודים "ליימלייט", עומדת עגומת פנים, על נעלי עקב גבוהות במיוחד, קתי ג'ונס, תושבת קווינס בת 19. גופה השברירי עטוף בחצאית כסף קצרה ובחולצה דקה והדוקה, וגשם עדין שוטף מפניה את כוכבי האיפור הנוצצים. היא מחכה בחוץ לחבריה, אחרי שנתפסה בניסיון לעבור את הביקורת בכניסה למועדון עם תעודה של אחותה הגדולה. לידה נאספו עשרה צעירים אחרים שנזרקו מהמועדון כי הפרו את כלליו הנוקשים.

במשך כשנה עמד ה"ליימלייט" נ

הצלם שחר עזרן התלווה לסיור לילי עם אחת מיחידות NYPD. בני מיעוטים נבדקים בתדירות גבוהה יותר מחלקם היחסי באוכלוסייה. ב-1998 נעצרו בניו יורק מדי יום 50 בני אדם על לא עוול בכפם, ושוחררו ללא כל תביעה לאחר שבילו כמה שעות או את כל הלילה בתא מעצר | צילומים: שחר עזרן

עול בגלל טענות המשטרה שהמקום משמש שוק סמים פתוח לקטינים. עם זיכוי בעליו מהאשמה נפתח המועדון מחדש, וכדי לרצות את הרשויות, הוא גדוש עתה מאבטחים ופועל תחת נוהלי ביטחון שיכולים להתחרות רק עם אלה של אל על. תעודות מזהות של המבלים נסרקות למאגר המידע של המועדון ונבדקות מול רשימה שחורה של אורחים בעייתיים. קופסאות של סיגריות מפורקות בחיפוש הדקדקני שעובר כל בליין עם כניסתו למקום. מאבטחים סמויים מתנפלים על מי שנראה להם כקשור לפעילות סמים וגוררים אותו החוצה ללא מלים. אסור לרקוד בפינה ההיא ואסור לעמוד על הריבוע הזה. אם עברתם על חוקי המועדון ואם לא, ברגע שתחושו את צבת הביטחון לופתת את הזרוע שלכם, תתפוגג מיד כל תחושת בילוי שמועדון ריקודים אמור להעניק. "ניו יורק היא כבר לא עיר החטאים", אומר לי אחד הצעירים המנודים בחוץ. "החיפושים, התעודות והכללים המרגיזים מוציאים את כל החשק וההנאה".

משטרת ניו יורק נכנסת אל האלף הבא כמכונה מסיבית של שיטור עירוני. השוטרים קשוחים מתמיד, מהירים ללחוץ על ההדק, לנעול אזיקים ולרשום דו"חות. בשנת 1998 הושמו מאחורי סורג ובריח בבית מעצר 368,073 איש ואשה – מעצר אחד לכל 19 תושבים בערך. ראש העיר, רודולף ג'וליאני, אינו מסתיר את חיבתו לכוח המשטרה שלו. מחלקות עירוניות אחרות מתלוננות על כך שהעירייה מדשנת את המשטרה בתקציבים אדירים בזמן שהן סובלות ממחסור מתמשך במשאבים. ג'וליאני ועוזריו מציגים גרפים וטבלאות להמחשת הירידה הדרסטית, העקבית וחסרת התקדים בשיעורי הפשע בעיר.

לג'וליאני יש עבר מרשים כתובע פדרלי אגרסיבי ומצליח. כשרץ בפעם הראשונה לראשות העיר, הכריז שאחד מיעדיו המרכזיים לכשייבחר יהיה צמצום הפשע בניו יורק. היום ברור שהוא כבש את היעד, אך רוב אזרחי העיר כבר מסתייגים מהטרור החוקי של המיליציה של ג'וליאני.

לא כדאי להתעסק עם השוטרים של ניו יורק. אל תניחו לרגע שלא צופה בכם עין משטרתית. דווקא כשנראה שאין אף אחד ברחוב, מגיח זוג שוטרים מעבר לפינה בהליכה איטית. מצלמות וידיאו משטרתיות הותקנו בוושינגטון סקוור פארק, בשיכונים ובפינות רחוב המועדות לסחר בסמים, באוטובוסים, ברכבת התחתית ובבתי ספר. השמועות אומרות שמכוניות משטרה מוסוות מסתובבות בעיר ומלקטות צילומים לקטלוג המשטרתי. מפקח המשטרה, הווארד ספיר, אומר שמצלמות מונעות פשיעה וכי הן אינן מכוּונות לחלונות של בתים פרטיים. "אף אחד לא צריך לצפות לפרטיות בשטחים ציבוריים בעיר", הוא מוסיף.

חלונות שבורים ו"שוטרים אנונימיים"
ג'וליאני החליט ליישם בניו יורק תיאוריה שנהגתה על ידי ג'יימס ווילסון וג'ורג' קאלינג, קרימינולוגים מאוניברסיטת הרווארד. תיאוריית "חלונות שבורים" טוענת שסובלנות כלפי עברות קטנות – למשל, חציית כבישים שלא במעבר חצייה או השלכת מסטיקים על מדרכות – יוצרת אווירה פרועה ומעודדת הפרת חוק רצינית יותר. אנשי האקדמיה מציעים לערים גדולות לתקוף באגרסיביות עבריינות קטנה, וכך

להשליט ברחובות אווירת חוק וסדר. ענישה של מי שמשתין ברחוב, צופר או מצייר גרפיטי תוביל לפחות מעשי רצח, טוענים הקרימינולוגים.

עם כניסתו לתפקיד, מינה ג'וליאני את מפקד משטרת בוסטון לשעבר, וויליאם בראטון, לעמוד בראש משטרת ניו יורק. כיועץ ניהולי למשטרה שכר ג'וליאני את שירותיו של ג'ון לינדר תמורת 1,500 דולר ליום. לינדר היה אחראי על ניהול תהליך השיטור מחדש. לדעתו, למשטרת ניו יורק יצאו אולי מוניטין מהוללים, אבל לא היה להם כיסוי. לינדר הקים תריסר "קבוצות תכנון מחדש", שבהן ניפץ לקצינים את אשליית המוניטין והציב מולה את ביצועיה הירודים של המשטרה ברחובות. אווירת המשבר שנוצרה היתה הצעד הראשון לעיצוב מחדש של הארגון.

לינדר טען שהמשטרה צריכה לעסוק במניעת פשעים ולא בכיסוי על סקנדלים פנימיים. השוטרים, מיומנים בהגנה על הארגון שבו הם עובדים, לא אהבו את הרעיון שעליהם לדון בגלוי על חסרונות המשטרה. לינדר העביר את הקצינים סדנה בסגנון "אלכוהוליסטים אנונימיים" – עליך להודות בפני כולם שיש לך בעיה, לומר כמה זמן אתה חי איתה ועד כמה היא רצינית. קבוצות התכנון מחדש הניבו קרוב ל־600 רעיונות לצמצום הפשיעה. רובם שולבו באחת משבע אסטרטגיות עיקריות שנוסחו על ידי לינדר, הודפסו בספרוני כיס מיוחדים והופצו ב־125 אלף עותקים. אבל הספרונים לא הביאו לשינוי ממשי בהרגלי עבודה בני יובלות.

בשלב הבא, משנכנסה לפעולה מערכת "קומפסטט", ראשים התחילו לעוף. עד 1994

מכונה מסיבית של שיטור עירוני מיישמת את תיאוריית "חלונות שבורים", שלפיה ענישה של מי שמשליך מסטיק ברחוב, צופר, מצייר גרפיטי או חוצה כביש שלא במעבר חצייה תוביל לפחות מעשי רצח צילם: שאול שורץ

פעלה משטרת ניו יורק ללא מערכת רצינית למעקב אחר ביצועי מפקדים ותחנות מקומיות. "קומפסטט" היא מערכת מחשב המדרגת את יעילות השיטור על פי נתוני שיעורי הפשע במקופים השונים. בעזרתה מקבלים השוטרים מפה עדכנית, המציגה היכן ומתי מתבצעים בעיר פשעים. כל חמישה שבועות מתרכזים מפקדי המקופים בחדר ישיבות שבו מוצגת מפת ניו יורק, מנוקדת בסיכות צבעוניות המציינות נתוני פשיעה. מפקד שבאזורו יש הרבה סיכות נדרש לענות על שתי שאלות: מה אתה מתכוון לעשות בנדון? איך אנחנו יכולים לעזור לך? מפקד שהמקוף שלו נשאר צבעוני במשך כמה פגישות רצופות – מוחלף.

כ־75 אחוזים מכלל מפקדי המקופים הועברו מתפקידם בשיטת הסיכות, ובמקביל, התחילו לצנוח נתוני הפשיעה בעיר. במהלך חמש השנים האחרונות ירד מספר מעשי הרצח בשנה בניו יורק מ־1,946 ל־633. מספר גניבות הרכב צנח מ־111 אלף ל־44 אלף. ב־1998 דווחו בעיר כ־323 אלף פשעים אלימים, ירידה של תשעה אחוזים ממספרם בשנה שקדמה לה. ניו יורק איבדה את מקומה המכובד ברשימת הערים המסוכנות בארצות הברית והיתה לאחת הערים הבטוחות ביותר בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות.

לא כולם משוכנעים שמשטרת ניו יורק יכולה לזקוף לזכותה את הנפילה החדה בשיעורי הפשע. בחמש השנים האחרונות חלה ירידה משמעותית בפשעים אלימים בכל הערים הגדולות בארצות הברית. שגשוג כלכלי, שיטור קהילתי יעיל, הקשחה במדיניות הענישה ובדיקת עברם של כל רוכשי הנשק הם הסיבות העיקריות לירידה.

טענה נוספת היא שמספר בתי הכלא והאסירים גדל ביחס הפוך לנתוני הפשיעה. כמעט שלא נותרו עבריינים בחוץ, כולם בכלא. בקצב הנוכחי יגיע מספר האמריקאים הכלואים בארצות הברית לשני מיליון בתוך זמן קצר. ערך המניה של תאגיד הכליאה האמריקאי, הסוהר הפרטי הגדול ביותר בארצות הברית, עלה פי עשרה בתוך חמש שנים. המערכת המתעצמת מצמיחה אלף מיטות ומתקן כליאה חדש כל שבוע. עיירות קטנות במקומות מרוחקים ברחבי אמריקה מייחלות שיבנו בית כלא בסמוך להן. יחס של שני אסירים לסוהר מבטיח מקומות עבודה לכל המשפחה.

היחידה המיוחדת נגד אמאדו דיאלו
משטרת ניו יורק היא האחרונה בערי ארצות הברית בדירוג המודד את היחס בין ההתפלגות הגזעית של תושבי עיר לבין זאת של אנשי המשטרה הפועלים בה. לבנים מהווים יותר מ־67 אחוזים בכוח, אבל פחות מ־44 אחוזים מאוכלוסיית העיר. רוב שוטרי ניו יורק מתגוררים בפרברים מחוץ לעיר, מה שתורם למתח הגבוה ולניכור בינם לבין הקהילות שבהן הם עובדים. חוסר האיזון הגזעי צורם במיוחד בקרב הקצונה הבכירה: 94 אחוזים מבעלי דרגת קפטן הם לבנים. מתוך 237

פקחים ומפקדים שמנהלים את הכוח – רק 19 אינם לבנים. דוברת המשטרה מסבירה שבני מיעוטים משיגים דירוגים נמוכים במבחנים לעלייה בדרגה.

שוטרי ניו יורק מזוהים עם צבעי כחול ושחור לא רק בשל המדים, אלא גם בגלל החבורות שהם מותירים על גופם של אזרחים. בשנים האחרונות היו לא מעט מקרים קשים, לפעמים קטלניים, של שימוש בכוח בלתי סביר מצד המשטרה. "למשטרה יש היום יד חופשית ואישור להפחיד ולהתעלל באזרחים", אומרת תושבת הארלם, אם לחמישה ילדים. "פעם יצאנו להפגין כדי שהמשטרה תנחית מכת מחץ על סוחרי הסמים, היום אנחנו מפגינים כדי שהיד הזאת תפסיק להכות בנו".

במקביל לירידה של כמעט 50 אחוזים במספר הפשעים מאז 1994, ולירידה של כרבע מיליון במספר קורבנות הפשע ב־1998, נרשמה עלייה דרמטית במספר התלונות נגד שוטרים. קשיחות השוטרים, מאמינים רבים, תחמיר את היחסים הקשים ממילא בין המשטרה לבין שחורים ולטינים בניו יורק. "עם מדיניות 'החלונות השבורים', ברור שיירשמו יותר תלונות נגד המשטרה", הסביר ראש העיר במסיבת עיתונאים. "היום שוטרים באים במגע עם הרבה יותר אזרחים, ובכמה מהמקרים האלה יש שוטרים שהולכים צעד אחד רחוק מדי".

יחידת פשעי הרחוב של משטרת ניו יורק היא יחידת עילית שבה פחות מ־500 שוטרים, הנשלחים לשכונות רוויות פשע במטרה ללכוד שודדים, אנסים ונמלטי חוק. משימתם העיקרית היא לאסוף מהרחובות כלי נשק לא חוקיים. בממוצע, הם עורכים 30 חיפושים כדי למצוא כלי נשק אחד, וההערכה היא כי רק חיפוש אחד מכל חמישה מתועד על ידי השוטרים. קרוב למחצית מהחשודים שהיחידה עוצרת משתחררים בצו בית משפט, משום שהחיפוש נוגד את החוקה האמריקאית.

כך, על מזבח המשימה של איסוף האקדחים מוקרבת חירותם של תושבי העיר, במיוחד של אלה שאינם לבנים. אחד מסגניו הלא־לבנים המעטים של ג'וליאני

לפי השמועות, מכוניות משטרה מוסוות מסתובבות בעיר ומלקטות צילומים לקטלוג המשטרתי. "אף אחד לא צריך לצפות לפרטיות בשטחים ציבוריים בעיר", אומר מפקח המשטרה צילום: שחר עזרן

התלונן בפני ראש העיר פעמיים על חיפושים מביכים שערכו שוטרים בו ובאשתו. המשטרה מודה שבני מיעוטים נבדקים בתדירות גבוהה יותר מחלקם היחסי באוכלוסיה, ומנמקת זאת בכך שהם מבצעים יותר עברות.

אנשי יחידת פשעי הרחוב רואים את עצמם כגיבורים הבלתי מוכתרים של המלחמה נגד הירי ברחובות. ב־1998 הם אספו יותר מ־40 אחוזים מכלי הנשק שנתפסו בעיר. מפקח המשטרה התרשם מביצועי היחידה עד כדי כך ששילש את גודלה בשנתיים האחרונות. ככל שהיחידה גדלה, התקצרו תהליכי הקבלה אליה וכך גם תקופת החניכה. מפקד היחידה לשעבר, המתנגד לצמיחתה המהירה, טוען שגיוס מהיר פוגע ביכולת לוודא שהמגויס בוגר דיו ולא מטורף שיפעל בקיצוניות.

בפברואר השנה, בשעת לילה מאוחרת בברונקס, יצאו ממכונית לא מסומנת אנשי יחידת פשעי הרחוב בבגדים אזרחיים ופתחו באש לעבר אמאדו דיאלו, רוכל ממערב אפריקה שעמד לא חמוש ברחוב מול דלת ביתו. תוך שניות בודדות ירו בו ארבעת השוטרים הלבנים 41 כדורים. 19 קליעים חדרו לגופו והרגו אותו.

המקרה של אמאדו דיאלו הוא אחד מרבים, שבהם שוטרים יורים והורגים לא־לבנים שאינם חמושים, חלקם בני טובים. דיאלו הוא אחד ממאות אלפי מהגרים מאפריקה שחיים בניו יורק. קורבן מיותר מקרב האנשים שיש להם הכי מעט בעיר.

מקרה דיאלו – האיש המתולתל והתמים עם החיוך לבן השיניים, שלא היה צריך למות, אבלה וזעמה של אם מוסלמית צעירה ויפה, שבנה הבכור נקבר לפניה – השתיק את מהללי משטרת ניו יורק. הסקרים הראו שהפופולריות של ג'וליאני צונחת. הירי בדיאלו היה נקודת השפל בתדמית הציבורית של המשטרה, ובמשך חודשים עמד הנושא במרכזו של דיון ציבורי קשה. זעמם ועלבונם של בני מיעוטים בעיר עלה עוד יותר כשאיור על שער המגאזין "ניו יורקר" הציג שוטרים ליד מטווח ברווזים בלונה פארק, יורים על מטרות־דמות שחורות. מדי יום, במשך חודשים, נערכו הפגנות מול מטה המשטרה, ובמהלכן נעצרו קרוב לאלף מפגינים, בהם שחקנית הקולנוע הפעילה למען זכויות אזרח סוזן סרנדון, הכומר השחור ג'סי ג'קסון ומי שהיה ראש העיר השחור של ניו יורק, דייוויד דינקינס.

כל ארבעת השוטרים המעורבים בהריגת דיאלו צורפו ליחידה לאחר הרחבתה החפוזה. דוברת המשטרה מסרה שנגד שוטרי היחידה הוגשו בשנה שעברה רק 41 תלונות ושיותר מ־93 אחוזים משוטרי ניו יורק לא השתמשו בנשקם במהלך שירותם מול אזרחים.

הליכות ונימוסים, סמים ותיירים
ביוני 1996, כשנתוני הפשע כבר היו נמוכים באופן משמעותי, מונה הווארד ספיר למפקד המשטרה. אחת מיוזמותיו הראשונות, הנקראת  MPH- ראשי התיבות של המלים: הליכות, מקצוענות, כבוד – היא תוכנית אימונים המדגישה מודעות תרבותית בין־גזעית ומלווה במסע של יחסי ציבור. הבעיה של המשטרה, אמר ספיר, אינה באלימות אלא בנימוסים וכבוד. סדנאות בסובלנות גזעית מלמדות שוטרים איך לפנות לאזרחים בכבוד.

80 אחוזים מהפשעים בניו יורק קשורים באופן כלשהו לסמים, טען המפקח החדש ספיר, והודיע שהוא מתכוון להציק לסוחרים הקטנים בפינת הרחוב על בסיס יומיומי. 21 דולר מכל 100 שהעיר אוספת במיסים מושקעים במלחמה

צילום: שחר עזרן

בסמים ובטיפולי גמילה. יותר מ־70 אחוזים מהמעצרים בניו יורק הם על עברות סמים, ושבעה מכל עשרה מקרי התעללות בילדים בעיר מתרחשים על רקע שימוש בסמים ובאלכוהול. מתקפה כוללת על עברות סמים, במיוחד בדרום ברונקס, עשויה להביא להפחתה משמעותית נוספת בשיעורי הפשע בעיר, טענו קצינים במשטרה.

משטרת ניו יורק מעסיקה כ־40 אלף שוטרים. העיר מחולקת ל־76 מקופים, שמכסים את חמשת המחוזות: מנהטן, ברונקס, ברוקלין, קווינס וסטייטן איילנד. במסע לגיוס שוטרים, שעלה עשרה מיליון דולר והסתיים באוגוסט השנה, נרשמו פחות מעשרת אלפים אנשים לבחינה בכתב, השלב הראשון בדרך של המועמדים לכוח השיטור. למבחנים בשנים קודמות ניגשו 20 אלף מועמדים. את ההיענות הנמוכה מסבירים בגורמים שונים, החל בתדמיתה הגרועה של המשטרה וכלה בעובדה הפשוטה, שבעקבות ההרחבה המסיבית של כוחות משטרה ברחבי ארצות הברית, רוב האנשים המתאימים כבר משרתים בכוח.

משכורת של שוטר מתחיל בניו יורק היא 34,970 דולר בשנה. ג'וליאני וספיר נחושים בדעתם לאפשר לשוטרי ניו יורק להרוויח יותר. שוטרים מצטיינים, הכריזו הבוסים הגדולים, יקבלו תשלום מיוחד, בין 1,400 ל־1,800 דולר נוספים בשנה. צעד נוסף היה לאשר לשוטרים לעבוד במדי המשטרה עבור חברות פרטיות, עבודה שמרוויחים בה בסביבות 27 דולר לשעה.

הנוכחות הגבוהה של שוטרים ברחובות, המעצרים הרבים, עיכוב בתחנה של חשודים בעברות קטנות, ביקורים רבים של קלינטון ועומס תהלוכות ומצעדים – כל אלה הביאו לעלייה במספר השעות הנוספות שרשמו השוטרים. ב־1998 שולמו לשוטרי ניו יורק 175 מיליון דולר עבור שעות נוספות בלבד, כפליים מהתקציב המאושר. אבל לעירייה יש כסף לזה. מיליארדי דולרים זורמים לקופה העירונית מעשרות מיליוני תיירים, שכבר לא פוחדים לבוא לניו יורק.

לתיירים לא רק בטוח יותר להסתובב ברחובות, גם נעים להם יותר. בעיר יש עדיין חסרי בית, מקבצי נדבות ונרקומנים, כל בלוק מכיר את שלו, אבל רואים אותם פחות. הם פשוט הורידו פרופיל. כי כשהשוטרים קשוחים ונמצאים בכל מקום, קשה יותר לחיות ברחוב.

אגרופים לפנים, אלות בצלעות
מאז הקמתה במאה שעברה, סובלת משטרת ניו יורק משערוריות של שחיתות פנימית. ב־1972 מצאה ועדת חקירה שחיתות ממוסדת בכל מחלקות המשטרה. קצינים קיבלו שוחד ממפעילים של מועדוני הימורים, מעובדים בתעשיית המין ומאחרים, שביקשו להימנע ממעצרים. ב־1992 נעצרו שישה קצינים של משטרת ניו יורק, שסייעו לסוחרי סמים, זייפו מסמכים, מכרו סמים מוחרמים והשתתפו במעשי שוד. ועדה נוספת שהוקמה לחקור את השחיתות תיארה את "קוד השתיקה" הנהוג בין הקצינים, אשר הביא לכך שאפילו קצינים ישרים פחדו ונמנעו מלהפליל את עמיתיהם.

הוועדה מצאה אצל שוטרים גם סובלנות גבוהה כלפי אלימות משטרתית. אגרופים לפנים, אלות בצלעות ומכות ברך למפשעה, קבעה הוועדה בדו"ח

שוטר מתחיל מרוויח 34,970 דולר בשנה. ב-1998 שולמו לשוטרי ניו יורק 175 מיליון דולר עבור שעות נוספות בלבד, כפליים מהתקציב המאושר. אבל לעירייה יש כסף. מיליארדי דולרים זורמים מהתיירים, שכבר לא פוחדים לבוא לעיר | צילום: שחר עזרן

מטעמה, הם חלק בלתי נפרד ממציאות השיטור בעיר, ומפקדים התעלמו ממקרים אלה. ב־1993 הוקם ועד המורכב כולו מאזרחים, שתפקידו לחקור את תלונות הציבור על אלימות משטרתית. 13 חברי הוועד חוקרים מקרים של אלימות מילולית ופיזית, ניצול סמכויות ואפליה, אבל לא מקרי מוות. זה עניינו של התובע המחוזי.

בקיץ 1999, בשכונת בורו פארק בברוקלין, ירו שוטרים עשרות קליעים באמריקאי יהודי בן 34 מעורער בנפשו, שרץ לעברם עם פטיש והיכה שוטר בירך. הציבור היהודי נפגע ומחה. במקרה אלימות נוסף שהסעיר את הרוחות בעיר, עצרו שוטרים את אבּנר לואימה, מהגר אפריקאי, והיכו אותו בדרכם לתחנת המשטרה, שם התעללו בו מינית באמצעות מקל. נגד השוטרים הוגשה תביעת פיצויים אזרחית במיליוני דולרים, ומצפות להם גם תביעות פליליות ותביעות פנים־משטרתיות.

בסיכומו של דבר, נכון להיום, השוטרים של ניו יורק תפסו את הגנבים. אבל הסיפור לא הגיע אל סיומו. רוב תושבי העיר, על מוצאם האתני השונה, טוענים שג'וליאני ומפקד המשטרה שלו הפכו את ניו יורק לעיר סטרילית, לפארק שעשועים חסר אופי, ושהם מציקים לאזרחים טובים. נדמה שהדו קיום של מיליוני תושבי ניו יורק והשוטרים שלה תלוי על חבל מתוח בין מגדלי התאומים. והחבל הזה עלול להיקרע.