תפריט עמוד

חולות סמר: ציור בחול

חולות סמר, גוש החולות המשמעותי האחרון שנותר בערבה, הולך ונהרס על ידי כרייה, שפכים וחקלאות. בעוד המאבק להצלת החולות בעיצומו, כדאי להסתכל על הצילומים היפהפיים של הצלם דורון הורוביץ ולהבין למה אסור לתת ליופי הזה להיעלם. ויש גם טיפים איך לצלם את החולות

ראיינה: עינת דהאן
חולות כסוי וחולות סמר הם הזדמנות לטיול בדיונות מיוחדות במינן. לעומת רוב הדיונות בארץ, שהן חופיות והחול שלהן הוסע בים מהדלתא של הנילוס, החולות בנחל כסוי נישאו ברוח. זאת הסיבה שהם דקיקים כל כך ונוצרים בהם מרקמים עדינים. הדיונות של סמר מקורן בבליה של אבן חול במצוקי יטבתה ותמנע. החול שהתפורר מהמצוקים נסחף בזרימת נחלים ונעצר בעמק הערבה. לכל אחת מהדיונות מראה אחר, אך שתיהן ייחודיות בנוף של ישראל, ושווה להרחיק דרומה עד אליהן, לטייל ולצלם.

עקבות צבי מוטבעות במרקמים של חולות כסוי

חולות כסוי: כמו בסהרה
חולות כסוי שייכים מבחינה גיאוגרפית לדרום הנגב, לשמורת צוקי שיירות. מראה החולות מזכיר את הדיונות הגבוהות והצבעוניות שבסהרה, אבל הפלא של המקום הוא המרקמים של החול. בשל מיעוט הגשמים וריבוי הרוחות, ומפני שהחול המרכיב את הדיונה דקיק ורך כל כך, הרוח מפסלת בו אינספור ציורים גרפיים עדינים. הנוף מרגש כל מטייל, וודאי את הבאים לצלם אותו.

כדי לתפוס את המרקמים הללו בצילום צריך לחשוב על הפריים, ולמסגר את הטקסטורה כך שתהיה מעניינת, לפעמים באמצעות צילום קרוב לדיונה ולפעמים בצילום מרחוק. אפשר לקבל תוצאות שנעות בין תמונות אבסטרקטיות לגמרי באמצעות שימוש בעדשת טלה, ועד תמונות של נוף פתוח הנשקף מעדשה רחבה. צילום קרוב מאוד לחול מצריך יד יציבה או חצובה טובה שמאפשרת מגוון זוויות (חצובות קלות ופשוטות אינן מתאימות בדרך כלל לעבודות שטח ואינן מאפשרות זוויות צילום רבות). כדאי להתנסות בכמה סוגי צילום: עדשות, מהירויות, פריימים ומרחקים שונים מהחול – ולבחון בעצמכם אילו תוצאות אתם מעדיפים.

אם כבר מצלמים בדיונה של כסוי, אפשר גם לטייל בה ולהשתובב בחולותיה. אני ממליץ לטייל ברגל במסלול המסומן בשחור, משום שהליכה מאפשרת לראות ולספוג את מרב המראות ומרקמי השטח. מי שבכל זאת רוצה להגיע ברכב, יכול להיכנס לנחל יתרו (מסלול כחול), לחנות בפאתי הנחל ולצאת משם ברגל.
למען האמת, קשה לי לחלוק את המקום הזה עם אחרים, כי איני רוצה שיגיעו לשם המוני אנשים שעלולים להרוס את פינת החמד. בפעם האחרונה שביקרתי במקום ראיתי קבוצת ג'יפאים שחרשה את החולות והותירה אחריה הרס נורא באדמה. לא חייבים גם לדרוך בתוך המקומות היפים שיש לחולות הללו להציע. אפשר להתענג על המראות גם מהליכה במסלול. לפעמים מספיק להביט, לחשוב על אלה שיבואו אחרינו, וללכת מסביב.

ציוד: כדאי לקחת את כל העדשות שברשותכם – החל בעדשה הרחבה ביותר וכלה בעדשות ארוכות מוקד של 300־400 מילימטר. אני ממליץ להשתמש בסרטי שקופיות 50 אסא ולהצטייד בחצובה. רצוי לקחת איתכם מטלית ומפוח עדין לניקוי הציוד לאחר שמצטבר עליו חול.
מתי: בקיץ חם מאוד, ולכן החורף הוא הזמן הטוב ביותר לטייל באזור. בחורף (בעיקר מסוף ינואר ועד פברואר) המדבר פורח, הנחלים ירוקים, ואפילו באזור החולות יש לפעמים פריחה. בחורף אפשר לטייל לא רק בדיונות אלא גם בסביבתן המדברית. כדאי לצלם שם משעות אחר הצהריים ועד הערב, כאשר גוני אדום רכים עוטפים את החולות.

סופת חול בסמר. התמונה צולמה בעדשת טלה

חולות סמר: מחכה לסופות
חולות סמר אינם שמורה. זהו שטח פתוח של חולות בערבה הדרומית, הנפרשֹים ממזרח לקיבוץ סמר ולצוקי תמנע. יופיו של המקום שונה מזה של חולות כסוי. בכסוי הדיונה גבוהה מאוד ומרשימה במרקמים ובצבעים שלה, ואילו בסמר שבה אותי השילוב של הדיונה הנמוכה עם הסביבה, עם הצמחים היבשים המציצים מן החול, ועם הרי אילת והרי אדום שברקע. מאחר שהאזור אינו מוגדר כשמורה, אפשר לראות את הפגיעה שמותירים אחריהם אנשים וחברות שחומדים וחומסים את החולות. חבל שאין משגיחים על הטבע היפה הזה.

אחד הדברים האהובים עלי בחולות סמר הוא סופות החול המתחוללות בהם בחורף. צילום של סופת חול מצריך עבודה בתנאים לא נוחים, אבל התוצאה שווה את זה לדעתי, ואי אפשר להגיע אליה בתנאים רגילים. טיפ קטן כדי להקל את חוסר הנוחות: כדאי ללבוש בגדים ארוכים, משום שהחול מכאיב כשהוא מצליף בגוף. צילום של חול בתנועה כמוהו כצילום כל תנועה אחרת, וצריך להתאים את החשיפה לתוצאה הרצויה. אם רוצים להקפיא רגע אחד בתוך התנועה, יש לצלם במהירות גבוהה, ואם מעדיפים להראות את התנועה של החול במעופו, לקבל מעין מריחה שלו, מצלמים במהירות נמוכה יותר. עצתי היא לנסות את כל האפשרויות וללמוד עם הזמן מה אתם אוהבים לקבל כתוצאה.

טקסטורה בחולות כסוי. התמונה צולמה ממרחק שניים-שלושה מטרים מהחול, בעדשת 200 מילימטר ובצמצם פתוח

ציוד: אין עדשה אחת נכונה. בחירתכם תלויה בסגנון הצילום ובמה שרואים בשטח. את הסופה צילמתי בעדשת טלה, אבל אין זה כורח המציאות. אני ממליץ להתנסות ולראות אילו תוצאות מוצאות חן בעיניכם.

שימו לב: כשמצלמים סופות, החול יכול להיכנס לחרירים של המצלמה והעדשות ולהזיק להן מאוד. הציוד המקצועי מוגן בדרך כלל, ולכן ניזוק פחות. במצלמות דיגיטליות הפגיעה חמורה יותר בגלל החיישן הרגיש שלהן: צלם שיחליף עדשה באזור שמתחוללת בו סופה, מסתכן בנזק חמור עד כדי השבתת המצלמה. כדי להפחית את הסיכון יש לעטוף את הציוד, אפשר בניילון, ולהשאיר רק את קצה העדשה מבצבץ החוצה. מי שאינו מתורגל בהחלפת עדשות, מוטב שיעשה זאת במקום מוגן, כמו רכב סגור. שימו לב שאין לכם חול על הידיים בשעת החלפת העדשות והסרטים. אני משתמש במעיל רוח, ובתוכו אני גם מחביא את ציוד הצילום.

מתי:
מי שרוצה לצלם את החולות על רקע הרי אילת כדאי שיגיע בשעות הבוקר המוקדמות, אז התאורה מאירה יפה גם את הדיונות וגם את ההרים. כדאי לצלם גם בשעות אחר הצהריים עד הדמדומים, אז הדיונות נצבעות, כמו הרי אֱדום שברקע, בגוני אדום. זמן מצוין להתרווח ולכתוב שיר.

נחל יתרו, מדרום לכסוי. טקסטורה של גלים קטנים המתפרשת על  פני שטח נרחב בחולות, התמונה צולמה בעדשת טלה 400 מילימטר בצמצם סגור

כמה מילים על דיונות
רוב הדיונות בארץ הן חופיות, כלומר מקורן בהסעת חולות מהדלתא של הנילוס והשקעתם לאורך החוף בישראל. הדיונות של כסוי וסמר שונות: הדיונות של נחל כסוי נוצרו כתוצאה מתהליכי שחיקה בסלע גיר, והן נותרו חוליות בשל היובש באזור. הסעת החולות מאזורי הבליה שלהם ועד להצטברותם בנחל כסוי נעשית על ידי הרוח (הסעה איאולית), ועל כך תעיד דקיקותם של הגרגרים. הדיונות של סמר מקורן בבליה של מחשופי אבן החול בקירות מצוקי יטבתה ותמנע. אבן החול באזורים אלה מכילה קוורץ, וכשהיא מתבלה הופכים פירורי הקוורץ לחומר הגלם של הדיונות. הם נישאים בתהליכי סחיפה עם נחלים הזורמים לערבה (למשל נחל תמנע ונחל כדכוד) עד לנקודה שבה המים מפסיקים לזרום – במקרה של חולות סמר זהו עמק הערבה – ושם הם שוקעים.

רוצים לבקר, לטייל ולצלם באזור הדיונות? למדריך מהיר עם פרטי הגעה, המלצות לינה ועוד לחצו כאן >>

__________

תודה למנחם מרקוס על המידע בנושא הדיונות

אביב בישראל - ממעוף הציפור

לתגובות, תוספות ותיקונים
להוספת תגובה

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.