נאפולי: מצלמים בעיר

"כשמצלמים בעיר, במיוחד בכרך תוסס כמו נאפולי, תזמון זה הסיפור: המפגש בין מרכיבים שונים, כמו סביבה ומזג האוויר ותנאי התאורה ותנועת האנשים בתוך כל אלה. רגע של התרחשות מעניינת בתוך הזרימה הטבעית, השגרתית, של העיר. ובנאפולי מתקיים מפגש כזה עוד מלכתחילה - בין לוונטיניות לשיק האיטלקי", אומר טל גליק.
לפעמים הוא מחפש נקודה אטרקטיבית ברחוב, ומחכה שם להתרחשות. ולפעמים הוא מסתובב עם המצלמה, מחפש בעיניים את האירוע שעומד לקרות בעוד רגע. "אני רואה ילד שמחכה לסל שאמו מורידה לו בחבל, כדי שיעלה את הקניות. והרגע הנכון מבחינתי עומד לקרות בעוד כמה שניות: הילד והסל יהיו קרובים מספיק, וכל המרכיבים יתאחדו לרגע אחד פשוט, שהעוצמה שלו נובעת דווקא מתוך היומיומיות שבו".
לצלמים חובבים, במיוחד למי שאינו מיומן, הוא מציע ללכת עם המצלמה כשהיא מוכנה לצילום - כך יש סיכוי גדול יותר לא להפסיד רגעים יפים.

כן מתקרב, לא מתערב
כמעט כל אובייקט, אירוע או רגע אפשר לצלם מבחוץ או מבפנים - אפשר להישאר

הרעיון הוא להבין את האירוע שעומד להתרחש: הבחנתי באמו של הילד שולחת לו את הדלי לקניות, וידעתי שבעוד כמה שניות יצטרפו כל המרכיבים-הסמטה האפלולית, הילד, המבט שלו, הדלי לרגע אחד פשוט, שהעוצמה שלו נובעת דווקא מתוך היומיומית שבו

מרוחקים מהעניין ולהתמקד בפרט בעזרת עדשה ארוכת מוקד (טֶלֶה), אבל ברוב המקרים גליק מעדיף דווקא להיכנס לתוך הסיטואציה. "עדשה רחבת זווית יכולה לספר סיפור רחב יותר מתוך ההתרחשות, ומאפשרת למתבונן לגעת בסיפור מבפנים. כדי לצלם בעדשה כזאת אובייקט או אירוע מקרוב, חייבים להתקרב אליו פיזית. כך אינני מביט מרחוק על סיטואציה, אלא מרגיש חלק ממנה. עדשת טֶלֶה אינה מאפשרת זאת".
שימוש בעדשה רחבת זווית חשוב בעיניו במיוחד בעיר - בעזרתה מעבירים את האווירה של העיר, את האופי שלה, מן הפרטים הקטנים אל התמונה הכוללת (ומובן שאפשר לנהוג כך גם בנוף פתוח). "כל עדשה מתחת ל־50 מילימטר מתאימה, אך המועדפת עלי היא 21 מילימטר. היא גם מאפשרת לי לספר את הסיפור המלא, וגם להתקרב לאובייקט מבלי לעוות אותו (אפקט 'עין הדג'). ובכל מקרה, היכולת למצוא את הזווית המעניינת והיצירתיות הכרוכה בכך חשובות בעיני יותר מהציוד".
ועם זאת, גם כשהוא מתקרב כדי לצלם מתוך סיטואציה, הוא משתדל לא להתערב במצב הקיים: בלי בימוי של האנשים כך שיעמדו בצורה מסוימת. זאת גם הסיבה שאינו מתגמל אנשים בכסף או במתנות תמורת הצילום. "צלמים שנוהגים כך יוצרים לדעתי מציאות שונה מזו שקיימת ביומיום", אומר גליק. "זה אפשרי, אבל בצילום גיאוגרפי כמו שאני תופס אותו, לא צריך לגעת במציאות או לשנות אותה. הצלם אמור להיטמע בסביבה, להשאיר אותה כמות שהיא, לכבד אותה. לכבד את השונות בין מקום למקום, בין אדם לאדם. לפעמים אני יוצר קשר עין, כדי לקבל מעין אישור לצילום, אבל חשוב לי להפעיל על הסביבה מינימום מניפולציות". ממילא, הוא מוסיף, צילום הוא סובייקטיבי - אנשים שונים רואים את אותו מצב אחרת.

הצבעים של העיר
"רחוב בעיר הוא בעיני קודם כל נשים", אומר גליק. הוא עוסק רבות בארוטיקה ובנשיות

המתח בין סמלי העיר מובלט באמצעות פוקוס על השמלות השחורות- סמל לקתוליות השמרנית מול האשה עם הסלים, המסמלת את זרימת החיים

בכל הגילים. "ומה שיפה בנאפולי זה החושניות היומיומית, השגרתית שלה". כדי להעביר את החושניות של העיר, צריכים נוכחות ברורה של צבע. לשם כך חשוב להכיר היטב את סרטי הצילום שאיתם עובדים. צריך להתנסות בהם לאורך זמן, וככל שמכירים יותר - כך מגיעים לניצול נכון יותר של הסרט ולתוצאה מרשימה יותר ורוויה בצבעים. "לכל מד אור יש סטייה קלה, והפתרון לכך הוא 'לרמות' את המצלמה וליצור תיקון ידני למד האור. במצלמה שלי, למשל, צריך לכוון את מידת החשיפה לקצת פחות מזו שמד האור מורה עליה".
והוא מוסיף:  "אני מחפש את החשיפה הנכונה באופן ידני. אמנם טועים לפעמים, אבל כך, לפי התוצאות, לומדים להכיר את המצלמה לעומק. אפשר כמובן להשתמש בדרך האוטומטית למציאת החשיפה הנכונה, הנקראת בראקטינג (המצלמה מצלמת שלוש פעמים: אחת לפי החשיפה שמד האור ממליץ עליה, אחת עם קצת יותר חשיפה ואחת עם קצת פחות), ובכל זאת - הדרך הידנית עדיפה בעיני".
והאור בנאפולי מאתגר את הצלם; חלקים מן העיר בנויים כסמטאות צרות ואפלוליות גם ביום. גליק מתמודד עם הקושי באמצעות צילום במהירות נמוכה: ככל שחשוך יותר פותחים יותר את הצמצם, ואת מהירות החשיפה מורידים למהירויות נמוכות בהרבה ממה שמקובל. שימוש במבזק הוא פתרון אחרון בעיניו - הוא לא פסול, אבל עדיף להימנע ממנו, שכן הוא משטח את התמונה ומוחק את האווירה. "אני מצלם לא פעם במהירויות נמוכות, למשל מהירות 8, ומציע להתנסות אפילו במהירות 4. צריך להתנסות בזה במשך זמן מה על מנת לגלות את האפשרויות הגלומות בצילום במהירות איטית. יש בכך סיכון: לפעמים היד רועדת ולפעמים חלק מהצילום נראה מרוח, אבל זה סיכון ששווה לקחת כדי להרוויח צילום חזק. זאת הדרך לשמור על הדבר החשוב באמת - האווירה".

עורך  מקצועי: יואל שתרוג
הביאה לדפוס: עינת דהאן