תפריט עמוד

קליפורניה: בתנועה מתמדת

אדמת קליפורניה לא נחה לרגע - בצפון המדינה ובמזרחה פעילים הרי געש, והאיזור שבין לוס אנג'לס לסן פרנסיסקו מועד לרעידות אדמה חזקות. מדוע זה קורה ולמה דווקא בקליפורניה? פרופ' עודד נבון על הטופוגרפיה ועל הגיאולוגיה של מדינה חסרת מנוחה

אזהרה למתכננים חופשה בקליפורניה: מדי שנה נרשמות במדינה כחצי מיליון תנודות סייסמיות, ב־160 השנים האחרונות רעד איזור המפרץ של סן פרנסיסקו 22 פעמים בעוצמה של יותר משש בסולם ריכטר, ולפי ההערכות – הסיכוי שבאיזור המפרץ תתרחש בעשור הקרוב רעידת אדמה בעוצמה של יותר מ־6.7 בסולם ריכטר הוא 67 אחוז.

ברעידת האדמה, בעוצמה של 6.9 בסולם ריכטר, שפגעה במפרץ סן פרנסיסקו בשנת 1989, נהרגו יותר מ־60 בני אדם, התמוטטו גשרים, קרסו אוטוסטרדות והנזק הכלכלי למדינה הוערך ב־6.4 מיליארד דולר. היה זה אחד מאסונות הטבע היקרים ביותר בתולדות ארצות הברית. עד לרעידת האדמה של 1994 שהתחוללה מצפון ללוס אנג'לס – 6.8 בסולם ריכטר, 57 הרוגים ונזק כלכלי שהוערך בעשרה מיליארד דולר.
אנחנו רגילים להתייחס לסלעים שמתחת לרגלינו כמסד יציב ומוצק, אולם תושבי קליפורניה מודעים לכך שהנחה זו אינה תקפה תמיד: בצפון קליפורניה ובמזרחה יש הרי געש פעילים, ודרום המדינה מועד לרעידות אדמה חזקות. רעידת האדמה המפורסמת ביותר התרחשה בסן פרנסיסקו ב־18 באפריל 1906. כמה דקות לאחר השעה חמש בבוקר החלו כלבים ליילל, סוסים נעו בחוסר מנוחה, ו־12 דקות לאחר השעה חמש רעדה האדמה במשך 49 שניות בעוצמה אדירה – כשמונה בסולם ריכטר.
ביום הראשון נספרו 315 הרוגים. שישה אנשים נורו למוות במהלך נסיונות ביזה לאחר רעידת האדמה. אחד מהם נורה בטעות. השרפה הגדולה שהשתוללה בעיר במשך שלושה ימים בעקבות הרעש גרמה נזק עצום, ובסך הכל נספרו כ־3,000 הרוגים, נהרסו ונשרפו 28 אלף בניינים, ו־225 אלף תושבים, מאוכלוסיה כוללת של כ־400 אלף, נותרו ללא קורת גג.

סן פרנסיסקו, 18 באפריל 1906, לפני ואחרי השעה 5:12. 49 שניות בעוצמה של כשמונה בסולם ריכטר שינו לחלוטין את פני העיר | צילום: Wells Fargo History Museum, סן פרנסיסקו

הרי געש תוצרת פרלון
רעידות אדמה הן תוצאה של תנועת גושים שונים של קרום כדור הארץ, המכונים "לוחות טקטוניים". בתוך כל לוח התנועה מועטה יחסית; עיקר התנועה והפעילות הגיאולוגית מתרכזות בהעתקים באזורי השבירה שבגבול בין הלוחות.
את דרום קליפורניה ומרכזה חוצה העתק גדול – העתק סן אנדריאס
(San Andreas) – המחלק אותה לשני גושים הנעים זה ביחס לזה. העתק סן אנדריאס עולה ממפרץ קליפורניה צפונה אל ימת סולטון (Salton) ופאלם ספרינגס (Palm Springs), ממשיך בין הרי סן גבריאל (San Gabriel) והרי סן ברנרדינו (San Bernardino), דרך רכס החוף (Coast Range) אל סן פרנסיסקו, והלאה לאורך החוף עד לפוינט ארנה (Point Arena) ואיזור מנדוסינו (Mendocino).

הלוח הפסיפי – יחד עם סן דייגו, לוס אנג'לס, סנטה ברברה, סנטה קרוז וסן פרנסיסקו – נע בכל שנה כחמישה סנטימטרים צפונה, ביחס ללוח של אמריקה הצפונית. חלקה הנכבד של תנועה זו, כשלושה סנטימטרים וחצי בשנה, מתרחש לאורך העתק סן אנדריאס.
בעומק, התנועה הזאת רציפה, אך קרוב לפני השטח הסלעים קרים וחזקים מספיק כדי להתנגד לתנועה. כאשר באיזור מסוים המאמצים עוברים את חוזק הסלעים, מתרחשת רעידת אדמה. רעידה גדולה, עם תנועה של כמה מטרים, הנמשכת כמה עשרות שניות, משחררת מאמצים שנצברו במשך עשרות או מאות שנים.

היכרות עם תנועת הלוחות ועם תהליכים גיאולוגיים נוספים שופכת אור על המראה והטופוגרפיה של קליפורניה כולה. כך, למשל, תנועה של אחד הלוחות אחראית ליצירת הרי הגעש של צפון קליפורניה, וושינגטון ואורגון. רעידות אדמה המתרחשות באוקיינוס השקט, במרחק של מאות קילומטרים מחופי מדינות אלה, מגלות שני לוחות המתרחקים זה מזה. באיזור הרכס התת ימי חואן דה פוקה (Juan de Fuca), נפרד חלק מהקרקע של האוקיינוס השקט – הלוח הקטן פרלון (Farallon Plate) – מהלוח הפסיפי הגדול, ונע מזרחה. בתפר שבין הלוחות המתרחקים עולות ומתפרצות בזלות, היוצרות קרום אוקייני חדש.
בגבולו המזרחי, מול חופי וושינגטון, אורגון וצפון קליפורניה, נוחת לוח פרלון ונלחץ אל מתחת ללוח האמריקאי. במסען בקרקעית האוקיינוס אוגרות הבזלות מים בסדקים, נקבוביות ומינרלים שונים. חלק מהמים נישאים עם הלוח הנוחת, משתחררים בעומק של כ־100 קילומטר ומביאים להתכת הסלעים החמים שבעומק. הסלעים המותכים עולים, חלקם מתפרצים ויוצרים את שרשרת הרי הגעש של הקסקייד (Cascade Range). שרשרת זו נמשכת דרומה עד למאונט שסטה (Mount Shasta) ופסגת לסן (Lassen Peak) שבצפון קליפורניה.

הרי סיירה נוואדה. מפרץ סן פרנסיסקו הוא השריד האחרון לים שנלכד בין רכס החוף לשרשרת ההרים הזאת, ומולא בסחף שבא מסיירה נוואדה

כיפות לבה וזכוכית שחורה
בתקופות עתיקות יותר פעלו הרי געש גם בחלקים דרומיים יותר, באיזור סיירה נוואדה (Sierra Nevada). לפני 150־60 מיליון שנה היה הלוח של פרלון גדול יותר והשתרע דרומה יותר, כך שתהליך החדירה והנחיתה של הקרום האוקייני אל מתחת לקרום היבשתי התרחש מול חופי קליפורניה ומקסיקו. הרי געש התפרצו לאורך סיירה נוואדה ודרומה, עד סונורה ובָּחה קליפורניה
(Baja California) שבמקסיקו.

חלק ניכר מהסלעים המותכים לא הגיע אל פני השטח, אלא נעצר בעומק והתמצק לגושי גרניט גדולים. בחלוף השנים, עם התרוממות סיירה נוואדה, ההרים התבלו, הסלעים הוולקניים הוסרו ונחשפו גושי הגרניט הבונים כיום את הפסגות הגבוהות של הר וויטני (Whitney) שבסיירה נוואדה, הרי סן גבריאל, הרי סן ברנרדינו והרי סן ג'סינטו (San Jacinto), ויוצרים את הנוף המיוחד של הפארק הלאומי ג'ושוע טרי (Joshua Tree).
הסלעים היוצרים כיום את רכס החוף שמדרום לסן פרנסיסקו השתתפו אף הם בתהליך החדירה והנחיתה של הקרום האוקייני אל מתחת לקרום היבשתי. מקורם במשקעים ימיים שצללו עם הלוח הנוחת עד לעומק של 30 קילומטר ויותר, ועלו שוב אל פני השטח. מפרץ סן פרנסיסקו הוא השריד האחרון לים שנלכד בין רכס החוף לסיירה נוואדה ומולא בסחף שבא מסיירה נוואדה.
מדרום וממזרח לסיירה נוואדה משתנה הגיאולוגיה, ואיתה גם הנוף. במזרח קליפורניה ובנוואדה נמשכים רכסים ובקעות מצפון לדרום. המפורסמת בבקעות אלה היא עמק המוות (Death Valley), שקרקעיתו נמוכה מפני הים ועדיין ממשיך לשקוע.

המבנה המיוחד של רכסים ובקעות הוא תוצאה של מתיחה ודיקוק שעובר הקרום באיזור זה במיליוני השנים האחרונות. בבסיס הרכסים נחשפים הסלעים הקדומים של קליפורניה, הדומים לאלה שבתחתית הגרנד קניון, וגילם מגיע ל־1.8 מיליארד שנה. מעליהם נוספו רבדים של אבני חול, חלוקים וגיר, הדומים לאלה שבחלקו העליון של הגרנד קניון. אלו שקעו באוקיינוס שנפתח ממערב ליבשת הקדומה לפני 800 מיליון שנה בקירוב.
האיזור שממזרח ומדרום מזרח לסיירה נוואדה מאופיין גם הוא בפעילות געשית צעירה, שמתרחשת בעשרות מיליוני השנים האחרונות: מדבר מוהבי (Mojave) מנוקד בעשרות שפכי בזלת ומרכזי התפרצות, ומדרום לאגם מונו (Mono) מזדקרות כיפות של לבה שהתמצקה לזכוכית שחורה, הנקראת אובסידיאן, אשר שימשה את תושבי האיזור לייצור ראשי חיצים וסכינים.

לפני כ־760 אלף שנה היה האיזור של לונג ואלי (Long Valley) מוקד של פעילות וולקנית עזה. כ־600 קילומטרים מעוקבים של אפר וולקני פרצו מעומק של כעשרה קילומטרים ושטפו שטחים נרחבים במזרח קליפורניה ובנוואדה.
האפר מהתפרצות זו, שהיתה בעוצמה גדולה פי 2,000 מזו של הר הגעש סנט הלנס, כיסה את אריזונה, נוואדה, יוטה, ניו מקסיקו, קולורדו ואת החלקים המזרחיים של נברסקה וקנזס. הפעילות הוולקנית נמשכה בעוצמה מופחתת ויצרה את כיפות האובסידיאן. פעילות זו נמשכת גם בימינו, כך שעל תושבי קליפורניה מרחפת לא רק הסכנה שהאדמה תרעד, גם מהתפרצויות געשיות צריך להיזהר שם.

לאן נעלמו הכוכבים?

לתגובות, תוספות ותיקונים
להוספת תגובה

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.