אוכל: מבטן הים
כמתבקש ממדינה שיושבת לחוף האוקיינוס האטלנטי, פורטוגל התברכה בדגה שופעת ובהיצע כביר של מנות דגים ופירות ים המוגשות כמעט בכל מסעדה, ובדרך כלל בזול. החביבים ביותר על המקומיים הם הסרדינים ודגי הקוד (בקלה) המומלחים שאבותיהם הזינו בהם עוד במאה ה-16 את הספנים שיצאו לחיק ים לגלות עוד פיסת אדמה בלתי מוכרת לעין האירופית. חוץ מאלה יש גם תמנונים, שרימפס, צדפות, דגי חרב, חלזונות ועוד ועוד. חגיגה לחובבי מאכלי הים.

גם הבשר נפוץ מאוד במטבח המקומי, אם כי בקרב התיירים הוא לא זוכה לציון גבוה, כנראה בשל השימוש הזעום בתבלינים. מוצאים שם בעיקר חזיר - מבושל, מטוגן, מעושן או צלוי - אבל במקומות רבים מגישים גם מנות של עגל, טלה ועוף. גם תוספות הן כנראה לא הצד החזק של הפורטוגלים: הן מסתכמות בדרך כלל באורז ובתפוחי אדמה (בכלל, השימוש בירקות מזערי למדי).

ארוחת הבוקר הזריזה כוללת רק קפה ולחמנייה, אבל ארוחות הצהריים והערב הן כבר עניין מתמשך. ומתחילים במרק. תמיד מרק. יש מרקי בשר, מרקי דגים, מרקי לחם ומרקי ירקות (צמחוניים ושומרי כשרות שימו לב: בדרך כלל גם מרקי ירקות כוללים מרכיבים בשריים), ובראש הרשימה עומד מרק הכרוב (Caldo Verde). משם ממשיכים למנה העיקרית החמה של מאכלי ים או בשר, וממנה באיטיות ראויה עוברים למנה שלישית של קינוח מתוק.

ואם הגענו למתוקים, אי אפשר לא לציין את הפשטייש דה נטה, עוגיית הקרם המתקתקה שפורטוגלים מתענגים עליה ומציגים אותה בגאווה כיצירת המופת של הבית.

חביות של יין פורט ליישון. רק בשנים איכותיות במיוחד מפרישים כשני אחוזים מן התוצרת ליישון בבקבוקים | צילום: נפתלי הילגר

כתב: אלדד לוי

גם מי שכוסו מלאה תמיד רק תה יוכל למצוא בפורטוגל כמה חוויות וינולוגיות מעניינות. למשל יקב של כוכב הפופ קליף ריצ'רד, או את היין Vinho Verde הקֵיצי והנהדר שאין הרבה מה לנתח בו – פשוט לוגמים ממנו כשהוא הכי צעיר והכי קר שאפשר. חובבי היין, לעומת זאת, יוכלו למצוא כאן מגוון יינות חדשים וטובים המיוצרים באזורים מוגדרים. אבל למרות המגוון, עולם היין הכיר בפורטוגל בעיקר בזכות מוצר אחד: יין פורט.

יין זה קרוי על שם העיר פורטו (Porto) השוכנת לחוף האוקיינוס האטלנטי בצפון-מערב פורטוגל, והאזור המוגדר לייצורו הוא לאורך נהר דואורו (Douro) החוצה את המדינה לרוחבה ונשפך לאוקיינוס בסמוך לעיר.

הפורט הומצא אי שם סמוך לשנת 1678. באותה השנה נפתחה עוד אחת מהמלחמות האינסופיות בין אנגליה לצרפת, ונמנע ייצוא של יין מבורדו ללונדון. פורטוגל, בת ברית ותיקה של האימפריה האנגלית, נקראה למלא את החסר. ואולם, איכות היין הפורטוגלי לא היתה גבוהה במיוחד, והאנגלים החליטו לייצר את היין בעצמם. הם תרו אחרי חלקות טובות במעלה הדואורו וייסדו עליהן בתי יין משלהם. כדי לייצב את היין, לפצות במשהו על איכותו הירודה ולשמר אותו במסעו לאי הבריטי, הוסיפו לחביות מעט ברנדי. הפורט נולד. בשנת 1730 הוכרז האזור כאפלסיון (אזור ייצור מוגבל ומוגדר) הראשון בעולם ליין, וכיום יותר משלושים אלף חקלאים מוצאים בו את פרנסתם בגידול ענבי יין. רוב המגדלים אינם מבקבקים בעצמם אלא מוכרים את תוצרתם לבתי הפורט הגדולים, מודל דומה לזה שקיים בשמפיין.

לא ברור מתי בדיוק התחילו לייצר את הפורט המודרני, אבל העיקרון נשאר כשהיה: במהלך הייצור מוסיפים ברנדי שעוצר את התסיסה, ונוצר יין עם אלכוהול גבוה ומתיקות חזקה ודומיננטית. הפורטים המשובחים ביותר שומרים על רעננות וטעמי פירותיות מדהימים, והם מסוגלים להתיישן עשרות רבות של שנים.

יש לא מעט סגנונות פורט, אולם אפשר להתחיל את הסיווג בחלוקה לשניים: מיושני חבית ומיושני בקבוק. מהיינות המתיישנים בחבית כדאי להכיר את Ruby, היין ברמת האיכות הבסיסית ביותר, ואת Tawny, שהוא מורכב, מיושן ואיכותי יותר, ומתאפיין בגוון חום שמקורו ביישון הארוך בחביות עץ. יתרונם של היינות המיושנים בחבית הוא נגישותם לשתייה מרגע הרכישה.

ואולם, פאר תעשיית הפורט הוא ה-Vintage Port, היינות המתיישנים בבקבוק. ה-Vintage Port מוכרז על ידי איגוד היצרנים רק בשנים איכותיות במיוחד, והוא תופס נתח של כשני אחוזים בלבד מהתוצרת של אותן השנים. היינות הללו משמרים היטב את ארומות הפרי ואת הרעננות הראשונית של הענב, והם צריכים זמן יישון של עשרות שנים טרם הגיעם לפרקם.

ויש גם פשרה בין שני הסוגים, ושמה Late Bottled Vintage, או בקיצור LBV. יין זה מנסה לשלב את הרעננות והחיוּת של ה-Vintage Port עם נגישות מוקדמת כמו של יינות החבית.

ביקור ביקבים
אם אתם מבקרים רק ביקב אחד או שניים בפורטוגל – לכו על יקב שמייצר פורט. היקר ביותר מיוצר ביקב Quinta do Noval שיינותיו בלתי נשכחים.

Quinta do Noval
כתובת: Av. Diogo Leite 256, וילה נובה דה גאיה
טלפון: 351-223-770270

בתים גדולים יותר, שבהם קל להתקבל לסיור, הם Taylor's ו-Graham's.

Taylor's
כתובת: Rua do Choupelo 250, וילה נובה דה גאיה
טלפון: 351-223-742800

Graham's
כתובת: Quinta do Agro, Rua Rei Ramiro, וילה נובה דה גאיה
טלפון: 351-223-776330

היקבים שבהם מייצרים את היין נמצאים באזור אלטו דואורו (Alto Douro) המשתרע כמאה קילומטר ממזרח לפורטו, אבל היינות המוכנים מובלים להתיישנות ב"עיר הפורט" וילה נובה דה גאיה (Vila Nova de Gaia) הסמוכה לפורטו, ובה מתקיימים רוב הביקורים, הטעימות והסיורים.

אינטרנט
באתר www.visitportugal.com, תחת הכותרת Gastronomy and Wines, מוצעים מגוון סיורי יין ויקבים בכל פורטוגל.
אתר מיוחד ליין Vinho Verde כולל סיוע בתכנון ביקור ביקבים.

אלדד לוי – עורך מדור היין של מגזין על השולחן  

לינה
פנסיונים ופוסאדות
איפה ישנים כמו מלכים, איך לנים עם משפחה פורטוגלית, מתי להתמקח על המחיר 

כתבה: נחמה שפרן

מידע
פורטוגל מצטיינת בשפע לשכות מידע לתיירים (Turismo), ואפשר להיעזר בהן בכל נושא, כולל הצעות למקומות לינה והזמנת מקום.

עונה
בפורטוגל שלוש עונות שלפיהן נקבעים מחירי הלינה: עונת השיא בין יולי לאמצע ספטמבר, עונת ביניים הן בין מאי ליוני ומאמצע ספטמבר עד אמצע אוקטובר, ועונת שפל בכל שאר החודשים. קל יותר להתמקח על מחיר הלינה מחוץ לעונת השיא (ואפשר להגיע אפילו למחצית המחיר המבוקש, גם בבתי מלון מפוארים).

מחנאות וקרוואנים
בפורטוגל יש חניונים רבים למכוניות, לקרוואן ולאוהלים. הם גובים 9-2 אירו לאדם, למכונית או לאוהל, תלוי בעונה.
אתר הכולל אתרי מחנאות באזורים שונים בפורטוגל ומציין לגבי כל אחד מהם מחירים, מפות, מתקנים, פעילויות, הנחות ועוד:
www.roteiro-campista.pt 

אכסניות נוער
בפורטוגל פזורות יותר מארבעים אכסניות נוער (Pousadas de Joventude). ברבות מהן הגישה נוחה לנכים. אפשר לישון באולמות שינה, בחדרים המיועדים לכמה אנשים או בחדרים זוגיים. ברוב האכסניות יש מטבח מצויד לשימוש עצמי, ומונהגת "שעת עוצר" בחצות (כלומר משעה זו ועד הבוקר אי אפשר להיכנס). יש לעזוב את האכסניה בבוקר, אבל אפשר להשאיר בה ציוד. מחירי האכסניות נעים בין 8.5 אירו באולמות שינה ל-35 אירו לחדר זוגי. המחיר כולל מצעים וארוחת בוקר.
מידע המחולק לפי אזורים בפורטוגל וכולל מחירים, פירוט מתקנים ועוד באתר:
www.pousadasjuventude.pt

חדרים בבתים פרטיים
באזורי תיירות יציעו לכם בתחנות הרכבת והאוטובוס (טוב, לא בעונת השיא) חדר בבית משפחה
 (Quarto או Dormida). זוהי דרך נחמדה להכיר מקומיים, אם כי השירותים משותפים לכם ולמשפחה. מחיריהם נעים בין 20 ל-30 אירו לחדר זוגי.

פנסיון
Pensão, Residencial, Casa de Hóspedes, Hospedaria - כולן מילים נרדפות לפנסיון. זו ההצעה הטובה והמשתלמת ביותר. רצוי לבדוק את המיקום ואת החדרים ולסכם את המחיר בבהירות כדי למנוע הפתעות. כדאי לברר גם אם המחיר כולל ארוחת בוקר. ברוב הפנסיונים השירותים צמודים לחדר. הם מדורגים בכוכבים מאחד עד שלושה, ומחיריהם נעים בין 15 ל-35 אירו לחדר זוגי.

בתי מלון
בתי מלון (Hotel או Estalagem) מדורגים בין כוכב אחד לחמישה. מלון של כוכב אחד יעלה כמו פנסיון של שלושה כוכבים, ובדרך כלל יהיה גרוע יותר ואישי פחות. רוב המחירים "גמישים": 3-2 כוכבים - כ-30 אירו לחדר זוגי. 5-4 כוכבים - בין 70 ל-300 אירו. באזורי תיירות תמצאו גם אפרטהוטל שהן דירות מאובזרות.

לינה כפרית
הלינה הכפרית (הנהוגה גם בערים) מצויה בכ-150 אתרים ברחבי המדינה. היא נושאת כמה שמות - Casas Rústicas, Casas Antigas, Turismo Rural, Quintas e Herdades, Agroturismo, Solares - וכוללת בתי חווה, ארמונות, פונדקים ועוד. המקומות נמצאים בבעלות פרטית אך בפיקוח ממשלתי צמוד, והם מסומנים בשלט הנושא עץ ירוק ובתוכו בית לבן. מחיריהם נעים בין 50 ל-100 אירו לחדר זוגי, ואפשר לקנות גם ספר שמציג אותם (בלשכות מידע לתיירים, בחנויות ספרים ובדוכני עיתונים).
אינטרנט: www.solaresdeportugal.pt, www.turihab.pt 

פוסאדה
למפונקים, רשת של בתי מלון ממשלתיים שחלקם שוכנים במנזרים ובארמונות עתיקים וחלקם בבתים חדשים. מיקומן של הפוסאדות בדרך כלל מרהיב ובעל ערך מוסף. באחדות מהן המחיר יקר בהשוואה לתמורה, אך קיימות ברשת הנחות מפליגות ומומלץ לבדוק. מחיר חדר זוגי בעונת השיא: 240-130 אירו. נא לא לבלבל את הפוסאדות עם אכסניות נוער, אף שהמילה הראשונה דומה (ההפרש במחיר עשוי להפתיע).

וילות
אפשר לשכור וילה או דירה בת חדר עד חמישה חדרים. המחיר נע בין 50 אירו לדירה קטנה ל-160 אירו לווילה.
www.portugalvirtual.pt (אתר טוב גם למלונות)

10 המומלצים בפורטוגל
אתרי החובה
1. רובע בלם בליסבון 
כאן שוכנים האתרים החשובים בעיר: מנזר ז'רונימוש, אנדרטת המגלים, מוזיאון הכרכרות, מגדל בלם ועוד. את היום מסיימים במאפייה הוותיקה "פשטייש דה בלם" שמתמחה במאפה הקרם האהוב על המקומיים.
2. טיול לאורך נהר דואורו 
הנהר נשפך לים ליד פורטו אחרי שזרם בין יקבים שמייצרים יין פורט ומזמינים מטיילים לסיור וטעימות.
3. אתרי סינטרה 
ליד ליסבון נמצאת סינטרה, חביבתם של מלכים, אצילים וידועי שם אחרים שהקיפו אותה בארמונות, טירות ויערות והפכו אותה לפנינה. אם אין זמן וצריך לבחור - אל תחמיצו את ארמון פנה.
4. אובידוש 
עיירה מקסימה של סמטאות ציוריות, חומות עתיקות, בתים לבנים ושיחי בוגנוויליה סגולים. מאז המאה ה-13 נהגו מלכי פורטוגל להעניק אותה כמתנת נישואין למלכתם.
5. כביש החוף לדרום 
מליסבון יוצא דרומה כביש שעובר בחוף המערבי, לאורך האוקיינוס המתנפץ על מצוקים וולקניים, מעל סלעים הבוקעים מהמים, בין מפרצים אינספור וכפרים קטנטנים.

המיוחדים
1. מדיירה 
האי השייך לפורטוגל מציע גיחה מהיבשת אל טבע ירוק, טיולים הרריים, שפע כפרים וגאווה מקומית.
2. כדורגל 
הכדורגל היפה של פורטוגל הביא אותה לגמר יורו 2004, ולא במקרה. שווה להצטרף לחוויית המשחק הסוחפת של אחת הקבוצות הגדולות - בנפיקה, ספורטינג ופורטו.
3. יער בוסאקו 
היער ננטע במאה ה-16 על ידי נזירים כרמליתים ונחשב היפה בפורטוגל. השלווה במקום מזמינה לצאת מהרכב ולשוטט ברגל בין 700 מיני העצים שלו ובמנזר שהפך לארמון ואחר כך לפוסאדה.
4. ללון בפוסאדה בבלמונטה 
רשת הפוסאדות מציעה לינה במבנים עתיקים ויפהפיים שהוסבו לבתי מלון יוקרתיים ומפנקים. מפוסאדה דה בלמונטה המקסימה קל גם להגיע לביקור באתרים היהודיים של הכפר.
5. ארוחת שבלולים ובירה בזמבוז'יירה 
את המטעם האופייני אפשר לנסות בכל מקום בפורטוגל, אבל מומלץ להתיישב לארוחת שבלולים וכוס בירה בכפר הקטן זמבוז'יירה דו מאר, ואם כבר – אז בשקיעה. 

סמטאות הכפר בלמונטה שבהרי אשטרלה. ביהודי הכפר ניכרת עדיין מידה של חשדנות ששורשיה נעוצים במאות שנים של תהפוכות, רדיפות ופרעות | צילום: נפתלי הילגר

כתבה: נחמה שפרן

בכל רחבי פורטוגל חיים כיום רק כאלף יהודים, אך במקומות רבים אפשר למצוא שרידים של קהילת העבר המפוארת. כאן מובאים רק אחדים, המעניינים והמרכזיים שבהם, לפי מיקומם הגיאוגרפי מצפון לדרום:

הרובע היהודי העתיק של בראגנסה (Bragança) הסמוכה לגבול הצפוני-מזרחי של פורטוגל ממוקם בשכונת הסידאדלה (Cidadela) המוקפת חומות. רבים מבני העיר נושאים שמות משפחה המעידים על שורשיהם היהודיים; מקובל לחשוב שמי שפירוש שמו הוא צמחים, פרחים, בעלי חיים ושמות מקומות גיאוגרפיים - הריהו ממוצא יהודי. כמו כן רווחת בעיר נקניקייה ייחודית, אליירה שמה, העשויה מבשר עוף וקמח בלבד ונחשבת מאכל יהודי.

הרבעים היהודיים של פורטו (Porto) נמצאים מסביב לכנסיית נוסה סניורה דה ויטריה (Nossa Senhora da Vitória) וליד מנזר סאו פרנסיסקו (São Francisco) ששווה ביקור כשלעצמו. השבים ליהדות בעקבות אברהם בן ראש היו בעיקר מתושבי צפון פורטוגל, והם הקימו בפורטו בית כנסת ומרכז ללימודי יהדות. לימים נבנה בית הכנסת מחדש באתר אחר בעיר בתרומת משפחת כדורי, והוא עומד שם עד היום. שמו הרשמי הוא "מקור חיים", אך הוא מוכר יותר כ"בית כנסת כדורי".
כתובת: Rua Guerra Junqueiro 340

רבים מהכפרים שבהם נשמרו שרידים יהודיים נמצאים באזור הרי אשטרלה (Estrela) שבמרכז פורטוגל. אחד המרגשים שבהם הוא טרנקוזו (Trancoso) שמצפון לרכס. בחלקו הדרומי של הכפר, בין החומות, נשתמרו בתים יהודיים, ועל משקופיהם של כמה מהם, במקום שבו נקבעה פעם מזוזה, חרוט עדיין הצלב שסימן לעוברים ושבים שדיירי הבית כבר אינם יהודים כי אם "נוצרים חדשים". בית הרב שכן בבניין המכונה היום "גאטו נגרו" (Gato Negro, החתול השחור). כינוי המבנה ניתן לו בשל תבליט האריה שעל אחד מקירותיו החיצוניים, שהוא כנראה גור האריה המסמל את שבט יהודה.
כתובת: Rua Dr. Fernando Vaz

בגווארדה (Guarda) ובוויזאו (Viseu) שמדרום לטרנקוזו עוד עומדים על תלם הבניינים ששימשו בתי כנסת לפני הגירוש. הכיוון לרובע היהודי העתיק משולט, ובשתי הערים יסייעו לכם לשכות המידע לתיירים לאתר את המבנים. 

לשכת המידע בגווארדה
כתובת: סמוך לקתדרלה, Praça Luís de Camões
טלפון: 351-271-205530 

לשכת המידע בוויזאו
כתובת: Av. Calouste Gulbenkian
טלפון: 351-232-420950

מעט דרומה מגווארדה, במזרח הרכס, שוכן הכפר בלמונטה (Belmonte) שבו מתגוררים כיום כ-250 שבים ליהדותם. שנים ארוכות התנהגו כנוצרים לכל דבר וחגגו את חגי הנוצרים בהתלהבות יתרה, אך שמרו בסתר על מנהגים יהודיים ומעולם לא נטמעו לגמרי באוכלוסייה המקומית. רובם גוירו מ-1989 ואילך, וחשדנותם עדיין לא התפוגגה; אפשר לבקר ברובע היהודי של הכפר, הנמצא מתחת למצודה, אבל את הביקור בבית הכנסת יש לתאם מראש. ב-2004 התחילו לייצר בבלמונטה יין ושמן זית כשרים, ולא ירחק היום שיפתחו גם מסעדה כשרה. בשנים האחרונות טופחה המסורת היהודית בכפר, ובתחילת אפריל 2005 נפתח בו מוזיאון יהודי לא גדול אך בהחלט מעניין
כתובת: Rua da Portela 4
טלפון: 351-275-913505

בקואימברה (Coimbra) שמדרום-מערב להרי אשטרלה היו שלושה רבעים יהודיים, ויש להם זכר בשמות של רחובות כמו Judiaria Velha. באוניברסיטה של העיר, שהיא מהעתיקות באירופה, לימדו במאה ה-16 גם כמה "נוצרים חדשים".

העיר לירייה (Leiria) מתגאה ברובע יהודי מן המאה ה-14, השוכן בין Rua Dom Dinis לרחבת הקתדרלה. כאן הודפס לראשונה "האלמנך הנצחי" של אברהם בן שמואל זכות, ממש ערב פרסום צו הגירוש. בטומר (Tomar) שמדרום-מזרח ללירייה נשתמר בית הכנסת העתיק ביותר בפורטוגל (נבנה בשנים 1469-1430), שסביבו התגוררה הקהילה היהודית של הכפר עד לגירוש. המהנדס שמואל שוורץ רכש את המבנה והסב אותו ב-1939 למוזיאון. בין השאר מוצגת בו כתובת עברית חרוטה באבן שנתגלתה בבלמונטה.
כתובת: Rua Dr. Joaquim Jacinto 73

קשטלו דה וידה (Castelo de Vide) הסמוכה לגבול הספרדי היא בעלת הרובע היהודי המרשים ביותר. הרובע ממוקם בדרך למצודה, בצפון העיירה היפה, מפינתRua da Fonte ו-Rua da Judiaria, ובית הכנסת העתיק שלו פתוח למבקרים.

ברובע היהודי שבמרכז העיירה אובידוש (Óbidos) הסמוכה לחוף המערבי, נמצאו מסמכים מהמאה השביעית המעידים שהיתה נוכחות יהודית בפורטוגל כבר בתקופה הוויזיגותית.
מיקום: בין כנסיית Santa Maria לחומות המזרחיות

דרומה משם, בליסבון, אפשר לראות את כיכר רוסיו שבה נערכו טקסי אוטו דה פה במרכז העיר התחתית. אלפמה (Alfama), הרובע העתיק של העיר, נמצא מתחת למצודה, ובתוכו השתמר רחוב קטן המנציח בשמו את הרובע היהודי שהיה כאן (Rua Judiaria, רחוב היהודים). במוזיאון הארכיאולוגי מוצגות מצבות יהודיות ובמוזיאון הלאומי מוצג ציור יפהפה של הצייר נוניו גונסלווש שבו, בין שלל דמויות, נראה גם יהודי אוחז בספר כתוב עברית. בית המשפט של האינקוויזיציה עמד במקום שבו עומד היום התיאטרון בכיכר רוסיו, ובית הכנסת עמד במקום שבו עומדת כנסיית קונסייסאו וליה (Conceição Velha, ברחוב Rua da Alfândega). 

המוזיאון הארכיאולוגי
כתובת: ליד כיכר רוסיו, בשרידי כנסיית Carmo 

המוזיאון הלאומי
כתובת: Rua das Janelas Verdes 9

באבורה (Évora), כמו במקומות נוספים במזרח פורטוגל, נערכו לאחרונה חפירות ארכיאולוגיות לאישור קיומו של בית כנסת מהמאה ה-15. במוזיאון אבורה מוצגים ספסל מרכוש האינקוויזיציה וקופסת צדקה.
כתובת: Largo do Marquês de Marialva

אם יזדמן לכם לעצור בבז'ה (Beja), היכנסו לחצר המצודה שבמרכז העיר וחפשו בפינת החצר שבר של מצבה כתובה עברית.
כתובת: Rua Dom Dinis

בעיר החוף פארו (Faro) שבמחוז אלגרבה (Algarve) השתמר בית קברות יהודי גדול שנוסד במאה ה-18, וקבורים בו בעיקר יהודים שהיגרו לפורטוגל מצפון אפריקה ומגיברלטר.
מיקום: בין הרחובות Rua Leão Penedo ו-Estrada da Penha

תודה לפרופ' יום טוב עסיס על עזרתו 

לליסבון היושבת על גדת נהר הטז'ו אופי מיוחד. נינוחה ואורבנית בעת ובעונה אחת, קסמה מתגלה בשיטוט רגלי בשדרות הרחבות ובסמטאות הצרות. הצעה למסלול של יומיים בין האתרים המעניינים והמקסימים של העיר

העיר בנויה רבעים רבעים, כל רובע ואופיו שלו: שכונות של סמטאות מתפתלות וכביסה תלויה במרפסות בצד שכונות יוקרה ואזורי מסחר עירוניים | צילום: נפתלי הילגר

כתב: קלוד פאליק

מאות שנים של נמנום באו אל קִצן לפני כשלושים שנה. מאז, ליסבון מתעוררת. ההפיכה שהתרחשה בה בשנות השבעים סיימה תקופה ארוכה של דיקטטורה קשוחה, ובעקבותיה באו ההשתלבות בקהילה האירופית וארגון התערוכה העולמית האחרונה של המאה העשרים.

זו אינה עיר של מונומנטים ידועים, כמו בירות אירופיות אחרות, וקסמה מתגלה בשיטוט רגלי בשדרות הרחבות ובסמטאות הצרות שלידן, המטפסות על הגבעות של העיר. העיר בנויה רבעים רבעים, כל רובע ואופיו שלו, ובזה גם ייחודה של בירת פורטוגל: שכונות של סמטאות מתפתלות, אי סדר וכביסה תלויה בכל מרפסת יושבים בצד שכונות יוקרה ואזורי מסחר מודרניים עם גורדי שחקים ומרכזי קניות מהגדולים ביבשת.

ליסבון יושבת על הגדה הצפונית של נהר טז'ו (Tejo) ומשמשת - היום כמו בעבר - שער לאוקיינוס האטלנטי. היא נוסדה כתחנת מסחר פניקית עוד במאה ה-12 לפני הספירה. כולם עברו כאן: היוונים והרומאים, הוויזיגותים והמוסלמים והמשחררים הנוצרים. ב-1255 היא הפכה לבירת הממלכה הפורטוגלית.

תקופת הזוהר של העיר היתה במאות ה-15 וה-16, עם המסעות הגדולים לגילוי העולם מטעמה של הממלכה הפורטוגלית, שהיתה אז אימפריה ימית. הנמל שירת אלפי ספינות שיצאו ממנו אל נתיבי הים העיקריים. באותה התקופה נבנו בעיר ובסביבתה ארמונות ומנזרים מפוארים. אתרי בלם, ובראשם מגדל בלם ומנזר ז'רונימוש, משמשים תזכורת לשנים ההן.

והיו גם ימים קשים. העיר ידעה אסונות טבע, והקשה מכולם היה רעידת האדמה הקטלנית ב-1755 שגרמה לשרפה ענקית ולגל ימי גדול שהציף חלקים מהעיר. שליש משטחה נחרב, עשרות אלפים נהרגו. מרכז העיר וארמון המלך נמחקו ברגע. יועצו הראשי של המלך ז'וזה הראשון, המרקיז פומבל, ארגן את שיקום העיר, והיום רואים את פרי עמלו בעיר התחתית על רחובותיה המתוכננים. העיר התפתחה וגדלה באיטיות, ובדרכה עברה מלחמות וכיבושים זרים, הפיכות ומהפכות. מ-1932 הנהיג אנטוניו סלזאר דיקטטורה לתקופה ארוכה, עד שב-25 באפריל 1974 סיימה הפיכה שקטה את הרודנות. המונים ירדו אז לרחובות ליסבון וחילקו פרחים לחיילים. ליסבון החלה להתעורר לחיים.

יום 1: מרכז העיר והעיר התחתית
נקודת התחלה: גני אדוארדו השביעי
נקודת סיום: מוזיאון האזולז'ו
אורך: כשבעה קילומטרים
משך: יום שלם

דרך החירות
אל ליסבון מגיעים בדרך כלל לביקור של יומיים, לפני שממשיכים לטייל ביתר המדינה. את היום הראשון כדאי להתחיל במבט-על מראש גני אדוארדו השביעי. הגנים בנויים בסגנון צרפתי במעלה גבעה, ובראשם תצפית אל שדרת ליברדד (Liberdade, החירות), העיר התחתית והנהר.

מרחבת התצפית כדאי לרדת בצד המערבי של הגן, דרך החממות הענקיות של הגן הבוטני אֵשטוּפַה פרִייה (Estufa Fria) היוצרות יער טרופי קטן עם צמחים ופרחים נדירים, ליד מפלונים, בריכות ומערות. מהגנים יוצאים לכיכר מרקש דה פומבל (Marqués de Pombal) הסואנת בכל שעות היממה. במרכזה עומדת אנדרטת פומבל שהוקמה לכבוד היועץ ששיקם את העיר לאחר רעידת האדמה ולכבוד כל אלה שעבדו עמו לטובת השיקום. 

הגנים הבוטניים
כתובת: Parque Eduardo VII
תשלום: הכניסה בתשלום (חינם לילדים מתחת לגיל 10)

מהכיכר יוצאות השדרות הראשיות לכל חלקי העיר. נפנה לכיוון שדרת ליברדדה, רחובה הראשי של העיר, היורדת במתינות ותחת צל עצים לאורך כקילומטר וחצי עד לעיר התחתית. לאורכה נבנו בנייני משרדים, מלונות יוקרתיים ובתי קולנוע, והיא רוצפה באבני בזלת וגיר שחורות-לבנות היוצרות מבוכים, דגמים גיאומטריים וצורות גלים. בסופה מגיעים לכיכר ולאנדרטת רֵשטַאוּרַדוֹרֵש (Restauradores, המחדשים) המוקדשות למחדשי העצמאות הפורטוגלית בהתקוממות נגד הספרדים בשנת 1640. מימין נמצא ארמון פוש (Foz), אחד הארמונות היפים בעיר, המשמש כיום את לשכת התיירות הראשית של ליסבון. מעבר לחזית המעוטרת יש בו גם אולם מבוא מפואר, גרמי מדרגות מונומנטליים וחדרים מעוטרים בציורים ובעבודות עץ. 

לשכת תיירות ראשית
כתובת: Palacio Foz, Praça Restauradores
טלפון: 351-213-466307

במעבר הצר שבין כיכר רשטאורדורש לכיכר רוסיו (Rossio, נקראת גם כיכר המלך פדרו הרביעי) ממוקמים תחנת הרכבת המרכזית והתיאטרון הלאומי. תחנת הרכבת נבנתה במאה ה-19, וחזיתה מזכירה את הסגנון המַנוּאֵליַאני - סגנון פורטוגלי ייחודי מהמאה ה-16 שנקרא על שמו של המלך מנואל הראשון. החלל הפנימי מפתיע בהיותו מכלול מודרני המתאים למרכז תחבורה. התיאטרון הלאומי נבנה כמה עשרות שנים לפני התחנה בסגנון ניאו-קלאסי: בחזית שורת עמודים עם כותרות יוניות ובראשם הפסל של ז'יל ויסנטה שחי במאה ה-16 ונחשב אבי התיאטרון הפורטוגלי.

בילויים במקום אינקוויזיציה
במקום שבו נמצאת היום כיכר רוסיו השוקקת נהגו בתקופת האינקוויזיציה להעלות על המוקד את מי שהואשם בכפירה בטקסי אוטו דָה פֵה הידועים לשמצה. היום, תודה לאל, אין זכר לכך: בכיכר השוקקת חיים מתקיימות התהלוכות וההפגנות הגדולות של העיר, וביומיום באים תושבי העיר ותיירים לשוק הפרחים בשעות הבוקר או לבתי הקפה בשעות הערב.

מעבר לשורת הבניינים שממזרח לכיכר נמצאת כיכר נוספת, כיכר פיגֵיירה (Figueira), שבה מתנוסס פסלו של המלך ז'וּאַוּ הראשון. כמה מקומות של אוכל מהיר נמצאים סביב כיכר רוסיו, אבל ברחוב פורטש דה סנטו אנטאו (Portas de Santo Antão) שמצפון לה יש שלל מסעדות מקומיות.

משם נמשיך דרומה, לכיוון הנהר, דרך רשת הרחובות המקבילים של העיר התחתית, התחומה בין שני מדרונות תלולים. זה האזור שספג את רוב הנזק ברעידת האדמה, ובו התרכזו מאמצי השיקום שנמשכו כמאה שנה. כדאי להרים את העיניים לעבר החזיתות ולראות את האלמנטים העיטוריים שחוזרים בצורה דומה בכל הבניינים שנבנו בסגנון ניאו-קלאסי. יש כמה רחובות שאפשר לרדת דרכם לעבר הנהר, אבל אני ממליץ לבחור ברחוב אוגושטה (Augusta) דווקא, בשל היותו מדרחוב.

בדרך לנהר, כשחוצים את הרחוב הראשון, סנטה ז'ושטה (Santa Justa), נראית מימין קונסטרוקציית הברזל המרשימה של המעלית הציבורית (Elevador do Carmo). המעלית הזאת הוקמה בתחילת המאה העשרים לפי טכניקה צרפתית (תקופת בניית מגדל אייפל בפריז), והיא מאפשרת עלייה נוחה לבאירו אלטו (Bairro Alto, הרובע העליון).

ממשיכים דרך שער ניצחון מונומנטלי מסוף המאה ה-19 ומגיעים לכיכר קומרסיו (Comércio, המסחר) - רחבה גדולה מוקפת מבנים ממשלתיים, ובמרכזה פסל המלך ז'וזה הראשון. כאן עמד ארמון המלך שנהרס ברעידת האדמה.

בצד הכיכר, ליד הנהר, ממוקם מסוף המעבורות (Cais das Colunas) החוצות את הנהר בתדירות גבוהה. נמשיך מהכיכר מזרחה דרך רחוב אלפנדגה (Alfândega). מיד נראה את כנסיית קונסייסאו וליה (Conceição Velha) שנבנתה במקום שבו עמד אחד מבתי הכנסת שהוחרמו עם פרסום צו הגירוש של יהודי פורטוגל בתחילת המאה ה-16. בהמשך הרחוב נראה בצד שמאל את קזה דוש ביקוֹש (Casa dos Bicos) המכונה גם "בית היהלומים" בשל התבליטים שעל חזיתו הנראים כיהלומים מלוטשים. הבית היה שייך לאביר בשם אלבוקרקֵי, איש צבא שכיהן כסגן המלך בהודו והשיג לפורטוגל את השליטה באוקיינוס ההודי.

אם נמשיך ללכת ברחוב במקביל לנהר נגיע למוזיאון הלאומי לאזולז'ו (Museu Nacional do Azulejo) - אריחי הקרמיקה הייחודיים לפורטוגל (הדרך לשם ארוכה ומוטב להגיע בתחבורה ציבורית). המוזיאון שוכן במנזר מאדרה דה דאוש (Madre de Deus) שנוסד עוד בשנת 1509. במקום מוסברת יפה התפתחות האמנות הייחודית מהגעתה לפורטוגל במאה ה-15 ועד ימינו, ומוצגים הסגנונות שהושפעו מתקופות ומאמנויות שונות, כמו הסגנונות המוסלמיים (סגנון המודחאר) וההולנדיים או סגנונות הרנסנס והבארוק. אל תחמיצו את האכסדרה הגדולה שבה מוצגת תמונת העיר לפני רעידת האדמה, על שלל ארמונותיה וכנסיותיה. 

מוזיאון האזולז'ו
שעות פתיחה: רביעי-ראשון 18:00-10:00, שלישי 18:00-14:00, סגור בימי שני
כתובת: Convento Madre Deus, Rua Madre de Deus 4
תשלום: הכניסה בתשלום (חינם לילדים מתחת לגיל 10)

יום 2: אלפמה ובלם
נקודת התחלה: כיכר קומרסיו
נקודת סיום: מגדל בלם
אורך: אלפמה – כשני קילומטרים, בלם – כשלושה קילומטרים
משך: כארבע שעות בכל רובע

גבעות סביב לה
השם אלפמה (Alfama) הוא שיבוש של המילה "מזרקה" בערבית. כאן גרו בסמיכות היהודים והמוסלמים, כל קהילה בשכונתה, עד לגירושם בידי השליטים הנוצריים. בשל גובהו כמעט שלא ניזוק הרובע ברעידת האדמה, וזוהי הזדמנות לראות את העיר העתיקה כפי שהיתה לפני הרעש. במקור זו היתה שכונת עוני שאכלסה בעיקר דייגים, שווקים קטנים ומסעדות מקומיות, אך בשנים האחרונות משפצים אותה.

באלפמה כדאי לבקר בבוקר, אז הסוחרים הקטנים מציגים על המדרכות את סחורותיהם: דגים טריים, ירקות ועוד. הטיול יוצא מכיכר קומרסיו ועולה אל הסמטאות של אלפמה - כל אחת מעניינת ושונה מאחותה. הסמטאות הצרות נפתחות לכיכרות קטנות עם כנסייה מקומית, ומעברים של מדרגות מקשרים בין המפלסים של הרובע התלול.

דרך אחת להגיע לאלפמה היא לעלות בחשמלית ההרפתקנית ביותר בליסבון: קו 28 העולה ויורד בסמטאות הצרות. הדרך השנייה היא טיפוס רגלי תלול אך מעניין מכיכר קומרסיו. נלך דרך הרחוב המזרחי ביותר, רחוב פראטה (Prata), לכיוון כיכר רוסיו ונפנה ימינה ברחוב השלישי, קונסייסאו (Conceiçao), שבו עוברת החשמלית. אם נעקוב אחרי מסלול החשמלית, נגיע לחזית הקתדרלה של העיר (Sé) המייצגת סגנון בנייה של כנסיות ראשיות ששלט בפורטוגל בתקופת הכיבוש מחדש של הממלכה מידי המוסלמים: הכנסיות המבוצרות. הקתדרלה היתה אמורה לשמש מקלט לתושבי העיר במקרה של התקפות מוסלמיות.

ממשיכים ברחוב אוגושטו רוזה (Augusto Rosa) שמשמאל לכנסייה ומטפסים לכנסיית סנטה לוזייה (Santa Luzia), שמעבר לה נמצאת רחבת התצפית המשקיפה אל שכונות העיר העתיקות. מכאן אפשר לרדת בשיטוט איטי בין הסמטאות או היישר אל גדת הנהר, או דווקא להמשיך לעלות ולפנות שמאלה לסמטה שמול הכנסייה, ולטפס עד מבצר סאו ז'ורז'ה (São Jorge). מהמבצר לא נותרו שרידים רבים, אך אפשר לעלות בו על שרידי החומה, כשכל העיר וסביבותיה פרושות מתחתינו (לוחות תצפית שמוקמו בדרך מסייעים בזיהוי מקומות). משם יורדים לגדת הנהר דרך הסמטאות של אלפמה וחוזרים לכיכר קומרסיו. לפני שנמשיך בטיול לרובע בלם (Belém), כדאי לאכול ברובע אלפמה או במרכז העיר, משום שברובע בלם אין הרבה מסעדות. 

מבצר סאו ז'ורז'ה
כתובת: Rua Santa Cruz do Castelo

לכבוד מגלי העולם
באזור בלם הרחב שנפתח אל הנהר יש אנדרטאות, פסלים וכיכרות רבים, אך רק מעט בתי מגורים. מגיעים אליו מכיכר קומרסיו בחשמלית המודרנית העוברת מתחת לגשר התלוי הענקי. פעם הוא נקרא גשר סלזאר, על שם הרודן, אך משבוטלה הדיקטטורה הוא זכה לשם גשר 25 באפריל (Ponte 25 de Abril) - יום ההפיכה. בצדה הצפוני של כיכר אפונסו דה אלבוקרקֵי (Afonso de Alburquerque) שבה נתחיל את הסיור ברובע, נמצא מוזיאון הכרכרות (Museu dos Coches), המציג כרכרות רבות מתקופות שונות, חלקן מעוטרות באריחי אזולז'וש, אחרות בפסלים, בעיטורי עץ ובאבנים יקרות.

מוזיאון הכרכרות
כתובת: Praça Afonso de Albuquerque
תשלום: הכניסה בתשלום (חינם לילדים עד גיל 14; בימי ראשון ובחגים כניסה חינם לכולם עד 14:00)

ביציאה מהמוזיאון נפנה ימינה לעבר המונומנט החשוב באזור ובעיר כולה: מנזר ז'רונימוש (Jerónimos). בחזית של כנסיית המנזר ובחצר הנזירים הפנימית רואים דוגמה מצוינת לסגנון המנואליאני. הסגנון העשיר, שלא לומר המצועצע, נוצר בהשראת המסעות הימיים המפוארים, והוא שופע תבליטי חבלים, קונכיות, דייגים ואוניות. בכניסה לכנסייה מוצבים קבריהם של שני גיבורים פורטוגלים: הספן וסקו דה גמה שפתח עבור הממלכה את הדרך לאוקיינוס ההודי, והסופר הלאומי קמואש. מסביב למזבח הכנסייה קבורים רבים ממלכי פורטוגל. אל תוותרו על הכניסה לחצר הנזירים (קלויסטר) שבמרכזה גן יפה. 

מנזר ז'רונימוש
כתובת: Praça do Imperio
תשלום: הכניסה בתשלום

מהמנזר נמשיך מערבה אל המוזיאון הימי (Museu da Marinha) שמציג אוסף מעניין של דגמי ספינות מאז ימי המסעות הימיים הגדולים לגילוי העולם ועד ימינו. נעבור מתחת לפסי הרכבת ונגיע לאנדרטת המגלים (Padrão dos Descobrimentos). המונומנט הענקי, 52 מטר גובהו, הוקם ב-1960 לציון 500 שנה למות היוזם והמארגן של כל מבצע הגילויים: אנריקה הנווט. על האנדרטה הוא עומד ראשון על סיפון האונייה, ואחריו כל אלה שהשתתפו בתכנון, בביצוע ובמימון של המסעות הימיים. בתוך המונומנט יש תערוכה המוקדשת למסעות אלה. 

המוזיאון הימי
כתובת: Praça do Imperio
תשלום: כניסה בתשלום 

אנדרטת המגלים
כתובת: Av. da Brasilia

נפנה שמאלה (מערבה), נעקוף את המעגן לאורך מסילת הרכבת ונגיע למגדל בלם (Torre de Belém). כשהוקם במאה ה-16 עמד המגדל במרכז הנהר, אך שינויים בבנייה לאורך הנהר גרמו לתזוזת נתיבו, והמגדל נותר קרוב לגדה. גם בו שולט הסגנון המנואליאני, אלא שכאן נוספו לו אלמנטים מזרחיים שהובאו ממרוקו. בשל סגנונו המושפע מהמזרח, המגדל מסמל את הקשר שבין העיר והממלכה ובין המושבות הרחוקות. כדאי לעלות לשלוש הקומות של המגדל, שלכל אחת מהן מרפסת שונה. אפשר לראות מהן את נהר טז'ו הזורם לאוקיינוס כדרכו מימים ימימה, ומעברו הצפוני של הנהר נשקפים רובעי ליסבון החדשים, סמל לאביב של העיר. 

מגדל בלם
כתובת: Av. da Brasilia
תשלום: כניסה בתשלום

ארמונות מהאגדות, עיירות ציוריות, יערות וכפרי נופש, מנזרים וחופים, וגם הנקודה הכי מערבית באירופה – כל אלה קרובים לליסבון וזה לזה. הרכיבו את הטיול שמתאים לכם

ארמון פנה, אחד האתרים המיוחדים בסינטרה, נראה כמו פנטזיה דמיונית בסגנון שנע בין קיטש לאקלקטי | צילום: חוסה מנואל

כתבה: נחמה שפרן

במרחק לא גדול מבירת פורטוגל נקבצו כמה וכמה אתרים יפים - עיירות נופש, כנסיות ומנזרים, אתרי טבע יפים וחופים המשקיפים אל האופק האטלנטי. אפשר לצאת אליהם מליסבון לטיולי יום ולחזור ללון בבירה, אפשר להישאר ללון בהם, ואפשר גם רק לעבור דרכם ביציאה מליסבון לטיול ביתר חלקי המדינה. הבאנו כאן כמה מהאתרים היפים בציוּן המרחק שלהם מליסבון, ולפי התכנון שלכם תוכלו לצאת ליום טיול (או יותר) העובר במקומות שנראים לכם אטרקטיביים. אל האתרים אפשר להגיע ברכב או בתחבורה ציבורית (בתגבור מוניות מדי פעם), ובחלק מהמקומות אפשר גם ללכת ברגל בין אתר לאתר. אלה שאינם חוזרים לליסבון בסוף יום הטיול יוכלו למצוא מקום לינה במקומות הללו בעזרת לשכות המידע לתיירים (Turismo).

אשטוריל
נוסעים מליסבון מערבה, אל עבר האוקיינוס האטלנטי, ובדרך מגלים את המקום שבו נשפך נהר טז'ו לאוקיינוס. הדרך מובילה לאשטוריל (Estoril), עיירה של קזינו, בתי מלון ווילות מפוארות שבהן התגוררו עשירי תבל ומלכים גולים. ביום אפשר לשוטט בין הבתים היפים, ובלילה (ב-23:00) לצפות במופע של הקזינו שכולל קוסם, רקדניות בנוצות וכיוצא באלה (בתשלום). במוצאי שבת בחצות מאירים זיקוקים את השמים. בעיירה יש רכבת קטנה שאפשר לצאת בה לטיול קצר של חמישים דקות באזור. בית הקזינו ההדור של העיירה נפתח ב-15:00 ונסגר רק ב-3:00 בלילה, והכניסה אליו היא בבגדים קצת יותר יפים.
מרחק מליסבון: כעשרים קילומטר ממערב 

לשכת מידע
כתובת: Centro de Congressos do Estoril, Av. Clotilde
טלפון: 351-214-663813

קשקאיש
רשתות ומלכודות דיג שנותרו על החוף של עיירת הנופש קשקאיש (Cascais) מזכירות כי בעבר היה זה כפר דייגים. כדאי ללכת או לנסוע לאורך החוף אל בוקה דו אינפרנו (Boca do Inferno, פי הגיהנום). את מיקומו מזהים בקלות, לפי דוכני המזכרות הרבים. יורדים אל המצוקים בשביל, ומשם אפשר לצפות (ולהירטב) בגלים המתנפצים אליהם. בכל יום רביעי מתקיים שוק נחמד, וביום ראשון לפנות ערב נערכת מלחמת שוורים, שבה, לפי המסורת הפורטוגלית, משאירים את הפר בחיים. אל קשקאיש אפשר להגיע בהליכה של עשרים דקות מאשטוריל.
מרחק מליסבון: כ-22 קילומטר ממערב 

לשכת מידע
כתובת: Rua Visconde da Luz
טלפון: 351-214-868204

קאבו דה רוקה
"כאן המקום שבו מסתיימת היבשה ומתחיל הים שאין לו סוף", התפייט המשורר הלאומי בן המאה ה-16 לואיש דה קמואש על המקום המערבי ביותר באירופה - קאבו דה רוקה (Cabo da Roca, כף הסלע). המצוק מתנשא כ-150 מטר מעל לחוף, והרוחות בו עזות. עופות שונים, בהם קורמורנים, עורכים כאן מופעי אחר צהריים של היפוכים באוויר. באביב עוטה המקום שלל פרחים. בחנות המזכרות שבאתר תוכלו לרכוש תעודה על שמכם המאשרת כי ביקרתם בנקודה המערבית ביותר באירופה היבשתית. הביקור במקום אורך כ-45 דקות, כולל הטיול הרגלי וכוס קפה.
מרחק מליסבון: כארבעים קילומטר ממערב (דרך קשקאיש או דרך סינטרה)

אתרי סינטרה
סינטרה (Sintra), עיירה יפה מוקפת ארמונות, מחולקת לשלושה: המרכז העתיק סינטרה וילה (Sintra Vila), פרבר אשטפאניה (Estefânia) ופרבר סאו פדרו (São Pedro). כל יתר אתרי סינטרה אינם נמצאים בתחומי העיירה עצמה אלא במרחקים קצרים ממנה.
מליסבון אל סינטרה אפשר להגיע באוטובוס, ברכבת (מומלץ בעיקר להיחלצות זריזה מהפקקים של סופי השבוע שבכניסה לסינטרה), או בנסיעה ברכב פרטי בדרך מיוערת העוברת בין גבעות האזור. לאתרי סינטרה אפשר להקדיש חצי יום עד יומיים-שלושה, הכל לפי מה שברצונכם לראות. מומלץ לבקר בלשכת התיירות המקומית ולהצטייד שם במפת אתרים.
מרחק מליסבון: כשלושים קילומטר מצפון-מערב 

לשכת מידע
כתובת: Praça da República 23
טלפון: 0219-233919
הערה: רוב אתרי סינטרה סגורים ביום שני

סינטרה וילה ופלסיו נסיונל: סינטרה וילה, המרכז העתיק של סינטרה, מקדמת את פני הבאים אליה בארמונה היפה, פלסיו נסיונל (Palácio Nacional). אם החלטתם לבקר בו, היכונו לעמוד בתור (אם החלטתם לבקר בארמון פנה או בארמון קֵלוּש, תוכלו לוותר על ארמון זה). המקום שימש מעון קיץ למלכי פורטוגל, שהאחרונה שבהם, המלכה מריה-פיה, היא סבתו של מלך פורטוגל האחרון. מהמטבח המרשים עולות צמד ארובות ענקיות שנראות היטב גם מבחוץ. באחד החדרים נעצר המלך פדרו השני על ידי אחיו לתקופה ארוכה, ובסופה מת כאן בהאזינו למיסה מבעד לסורגים. האטרקציה של המקום היא אולם העורבים (Sala das Pêgas). על קירותיו מצוירים עורבים כמספר נשות החצר בימי המלך ז'ואו הראשון שנתפס על ידי מלכתו, פיליפה מלנקסטר, כשהוא נושק לבת לוויה. כל ציפור נושאת את הכתובת "Por-Bem", התשובה שנתן המלך למלכתו ולנשות החצר, כאומר: איני מתבייש במעשי, להפך - לכבוד הוא לי.
כתובת: Largo Rainha D. Amélia
תשלום: כניסה בתשלום

אשטפאניה: אל פרבר אשטפאניה אפשר להגיע בהליכה של עשרים דקות מהמרכז העתיק או באוטובוס. בפרבר זה של סינטרה כדאי לבקר במוזיאון היפה לאמנות מודרנית שליד תחנת הרכבת והאוטובוס. התצוגה במקום משתנה מדי חודשיים, וכדאי לברר בלשכת המידע לתיירים מה מוצג.

סאו פדרו: בפרבר סאו פדרו חוגגים בתאריכים 29-28 ביוני לכבוד פטרוס הקדוש (הוא פדרו) עם ביתנים, אוכל, משקאות ולהקות ריקודים. ביום ראשון האחרון בכל חודש מתקיים כאן שוק עתיקות. הפרבר שוכן במרחק של עשרים דקות ברגל מהמרכז העתיק.

המבצר המוּרי: מסינטרה וילה אפשר להגיע בטיפוס רגלי או באוטובוס למבצר המוּרי (Castelo dos Mouros), ואפשר לטייל על חומותיו ולצפות בנוף היפה הנשקף מהן.
תשלום: כניסה בתשלום (הנחות לבני נוער ולקשישים, חינם לילדים)

יער פנה וארמון פנה: מהשער העליון של המבצר המורי אפשר לטפס לארמון פנה (Pena) ברגל או באוטובוס 434 (סכום קטן נוסף יאפשר לכם נסיעה הלוך ושוב משער היער אל פתח הארמון). האתר הוא פנטזיה דמיונית שנבנתה באמצע המאה ה-19 עבור בעלה הגרמני של המלכה מריה השנייה. האיש היה כנראה משועמם ובנה מקום ביזארי בסגנון שנע בין קיטש לאקלקטי.
טלפון: 351-219-105340
תשלום: כניסה בתשלום

אחוזת רגליירה: אם יוצאים ברגל מסינטרה וילה מערבה, מגיעים כעבור כרבע שעה לאחוזת רגליירה
 (Regaleira) ולארמון סֵטִיאייש (Seteais, שבע האנחות), מהאלגנטיים ביותר בפורטוגל. הארמון נבנה בסוף המאה ה-18, ורובו משמש היום מלון יקר. ממול ניצב הארמון הוויקטוריאני מונסרט (Monserrate) ששוכן ביער רומנטי. בשנים 1796-1793 גר בו וויליאם בקפורד שנאלץ לברוח מאנגליה בגלל שערורייה הומוסקסואלית. אחר כך נקנה המקום על ידי בריטי עשיר, סר פרנסיס קוק, שהביא לכאן גנן מאנגליה והוא שנטע את היער הנפלא.
תשלום: כניסה בתשלום (יקר יחסית)

מנזר הקפוצ'ינים: במרחק תשעה קילומטרים מסינטרה וילה נמצא מנזר הקפוצ'ינים (Capuchos) שתאי הנזירים שבו חצובים בסלע ומצופים בשעם ונועדו כנראה לגמדים (זהירות, הראש!). לורד ביירון שביקר בסינטרה ב-1809 וכתב בהשראתה את "הרולד הנער", מזכיר ביצירה את המנזר הזה.
תשלום: כניסה בתשלום

ארמון קלוש
ארמון קלוש (Queluz) בולט בצבעו הוורוד ובסגנונו המצועצע. הוא נבנה על ידי המלך דום פדרו השלישי כמתנה לאחייניתו, שעימה התחתן, המלכה מריה הראשונה. זו בילתה כאן כחמישים שנה (1826-1777), מתוכן 27 האחרונות במצב נפשי רעוע אחרי מות בכורה. בארמון מבקרים בסיור מודרך שבו עוברים באולם הכס, בחדר המוזיקה ובחדר הפסל (כן, פסל אחד בלבד, של המלכה). הגנים היפים שמסביב כלולים במחיר הכניסה. בקיץ, בימי רביעי בשעה 11:00, מתקיימת כאן תצוגת סוסים. חלק מהארמון משמש כיום פוסאדה (מלון במבנה עתיק), ואפשר לאכול במטבח הישן שלו. המקום מקסים, האוכל פחות. אל קלוש מגיעים בנסיעה של עשרים דקות מליסבון ועוד רבע שעה ברגל מהתחנה (יש שילוט מכוון).
מרחק מליסבון: כ-12 קילומטר ממערב
טלפון: 351-214-350039
תשלום: כניסה בתשלום

מנזר מאפרה
את ספרו "דברי ימי מנזר" כתב ז'וזה סאראמאגו בהשראת בניית המנזר הזה, ובחיבורו לא חשך את שבטו מהפזרנות של המלך ז'ואו החמישי ומהשעבוד ההמוני של בני עמו לשם בניית המנזר המגלומני. המלך נהג לפזר כסף (שהיה לו בשפע מהזהב והיהלומים של ברזיל) באקסטרווגנטיות, והבטיח לבנות במאפרה (Mafra) מנזר ל-13 נזירים פרנסיסקנים אם ייוולד לו יורש עצר. בסופו של דבר הוא בנה מנזר ענקי ל-300 נזירים ול-150 מתלמדים. הבנייה נמשכה 13 שנה ובחלק מהזמן הועסקו במקום כ-45 אלף פועלים. יש בו 5,200 דלתות, 2,500 חלונות ושני מגדלי פעמונים שבכל אחד כחמישים פעמונים בתכנון פלֶמי (המלך הכפיל את שכר בוני הפעמונים ודרש שני מגדלים במקום אחד מתוכנן). אל תחמיצו את הספרייה היפה המכילה 35 אלף כרכים. כשלורד ביירון ביקר במקום, שאל אותו מדריכו בגאווה מקומית: "האם יש בכלל ספרים באנגליה?" 

המנזר
תשלום: כניסה בתשלום

שישה קילומטרים צפונה משם משתרעים שדות הציד של מאפרה (Tapada de Mafra), אזור של יערות וטבע שאליו יוצאים טיולים מאורגנים של שעה וחצי.
מרחק מליסבון: כארבעים קילומטר מצפון-מערב 

לשכת מידע
כתובת: Palácio Nacional de Mafra, Torreão Sul, Terreiro D. João V
טלפון: 351-61-817170

אובידוש
אובידוש (Óbidos), "עיר הנישואין", היא עיירה קטנה וחמודה במרחק של שעה וחצי נסיעה מליסבון. העיירה בנויה כרחוב אחד ראשי שממנו מסתעפות סמטאות ציוריות של בתים מסוידים בלבן, שיחי בוגנוויליה סגולים וחומות שאפשר לטייל עליהן ולהקיף את העיירה. כדאי פשוט להסתובב ולראות את המקומות המקסימים לצילום (גם אם אין מצלמה). במאה ה-13 ניתן המקום במתנה על ידי המלך דון דיניש למלכתו דונה איזבל, ומאז העניק אותו כל מלך כמתנת נישואין לאשתו. ואם אנחנו כבר בענייני נישואין, בכנסיית סנטה מריה התחתן המלך אפונסו החמישי (בן עשר) עם בת דודתו איזבל (בת שמונה). מסביב לכנסייה נותרו שרידי הרובע היהודי. שימו לב בכיכר המרכזית לעמוד הקלון המאפיין את פורטוגל. המצודה הפכה לפוסאדה שאפשר ללון בה וגם רק לשתות קפה.
מרחק מליסבון: כ-85 קילומטר מצפון 

לשכת מידע
כתובת: Rua Direita
טלפון: 351-262-955060

נזארה
שמה של עיירת החוף נזארה (Nazaré) הוא הגרסה הפורטוגזית לנצרת. בעיירה נותרו מעט דייגים היוצאים לשוטט בה במצנפותיהם השחורות והארוכות, ונשותיהם קשות היום מטפלות בדגים המומלחים ושוטחות אותם בימי שמש לייבוש לאורך החוף. העיר נוסדה על מצוק בשם סיטיו (Sitio) שאליו מגיעים בפוניקולר (רכבת הררית) או ברכב. במאה ה-12 רדף כאן אביר אחרי צבי שאותו ביקש לצוד. הצבי זינק מעל המצוק, ואילו לאביר התגלתה מריה בחיזיון ומנעה ממנו לקפוץ אחרי הצבי אל מותו. בעקבות הנס הוקמה במקום כנסייה המוקדשת לגברת מנצרת, ומכאן שם העיירה. הרוכלות ליד הכנסייה לבושות בתלבושת המסורתית של האזור: שבע חצאיות זו על גבי זו. בעיר התחתית יש חוף רחצה, מעט דייגים שעדיין מתגוררים בה והרבה מסעדות שבזכותן היא מקום נוח לארוחת צהריים.
מרחק מליסבון: כ-110 קילומטר מצפון 

לשכת מידע
כתובת: Av. da República
טלפון: 351-262-561194

אלקובסה
המנזר הענקי סנטה מריה דה אלקובסה (Santa Maria de Alcobaça) הוא פשוט וסגפני למראה. בכנסייה קבורים זה מול זו דון פדרו הראשון ודונה אינס דה קסטרו. בהיות פדרו יורש העצר, סירב אביו להתיר לו להינשא לאהובתו דונה אינס דה קסטרו, יהודייה ממוצא ספרדי, וכדי להבטיח שאהבתם לא תמומש, דאג האב שירצחו את העלמה. בזעמו מרד פדרו באביו, ואחרי שהומלך תחתיו ציווה להוציא את אינס מקברה, הכתירה למלכתו ופקד על כל אנשי החצר לנשק את ידה המשולדת. בתחיית המתים, כך לפחות קיווה, יקומו השניים מקבריהם ויביטו זה בזה. על הקברים נכתב "Até ao fim do mundo", שפירושו "עד קץ העולם". 

מנזר סנטה מריה
טלפון: 351-262-505120
תשלום: הכנסייה חינם, המנזר בתשלום
מרחק מליסבון: כ-110 קילומטר מצפון 

לשכת מידע
כתובת: Praça 25 de Abril
טלפון: 351-262-582377

כדאי לנצל את השהות בקואימברה, בירת פורטוגל בדימוס, לביקור באוניברסיטה העתיקה. מהעיר אפשר גם להצטרף לעולים לרגל אל פאטימה, לבקר בעיר של תעלות ולהשלים את החוויה הרבגונית במיני-פורטוגל, אתר המיניאטורות הגדול

הכיכר המרכזית בעיר העתיקה של קואימברה | צילום: נפתלי הילגר

כתב: יצחק בן עוזר

על גדות נהר מונדגו (Mondego) יושבת העיר קואימברה (Coimbra), שהיתה בעבר בירת פורטוגל. היא נמצאת באמצע הדרך בין ליסבון, בירת פורטוגל היום, ובין פורטו, עיר היין והכדורגל שבצפון המדינה. קואימברה ידועה בזכות האוניברסיטה העתיקה שלה שנוסדה בליסבון בשנת 1290 ועקרה לכאן בשנת 1537. האוניברסיטה ריכזה סביבה אמנים, סופרים, משוררים והוגי דעות, והם יצרו פה ריכוז אינטלקטואלי. העיר מעניינת כשלעצמה, ובשל מיקומה המרכזי היא יכולה לשמש בסיס מצוין לטיולים באזור. 

לשכת המידע בקואימברה
כתובת: Largo da Portagem
טלפון: 351-239-488120

שורפים סרטים באוניברסיטה
נשים פעמינו לעבר קואימברה. אם מגיעים לעיר מדרום, כדאי לעצור לרגע בגשר סנטה קלרה (Santa Clara) ולהציץ אליה. מהגשר מגיעים לכיכר המרכזית שנקראת לרגו דה פורטז'ןם(Largo da Portagem), שבה ממוקמת לשכת התיירות. מכאן נמשיך לאוניברסיטה העתיקה של העיר. 25 אלף סטודנטים תורמים לאווירה המיוחדת גם בעבר וגם היום: אגודת הסטודנטים שנוסדה ב-1887 היא העתיקה באירופה, ובמהלך ההיסטוריה היה לה חלק במאבקים נגד הממסד הפוליטי. הרוח הסטודנטיאלית הייחודית מוצאת ביטוי גם בטקסים שמתקיימים במשך שנת הלימודים, ובעיקר בטקס הססגוני קֵיְימֵה דש פיטַש (Queima das Fitas, שרפת הסרטים) שנערך בדרך כלל בחודש מאי, ובו שורפים בכל ערב סרט צבעוני אחר שמייצג את אחת הפקולטות, כך במשך שמונה ימים (כמספר הפקולטות).

לעומת הסטודנטים, שנראה שיודעים לעשות שמח, הצמיח הסגל האקדמי של האוניברסיטה הזאת את אחד האישים השנואים בפורטוגל: אנטוניו דה אוליביירה סלזאר. סלזאר כיהן כראש הממשלה משנת 1932, ובמשך 36 שנה הנהיג במדינה דיקטטורה קשה. עם הסתלקותו חל מהפך מדיני, חברתי וכלכלי, וכיום פורטוגל נהנית מקצב פיתוח וצמיחה אירופיים.

הקמפוס מהמם ביופיו. בנייתו היא המשך טבעי לאקוודוקט שהשתמר היטב, המפריד בין הכביש שמגיע לכיכר הכניסה של הקמפוס ובין הגנים הבוטניים. בכיכר שלפני הכניסה ניצב פסל ענקי של דון דיניש, המלך שהקים את האוניברסיטה בשנת 1290 במשכנה הראשון בליסבון. לקמפוס נכנסים דרך שער מקושט המוליך לרחוב רחב שעובר בין הפקולטה לטכנולוגיה לפקולטה לרפואה ומסתיים בכיכר פורטה פֵריֵיה (Porta Férrea). אחרי הכיכר מגיעים לחצר המשקיפה על העיר והנהר, ובצדדיה כמה מבנים מרשימים: הקפלה שתקרתה וקירותיה מעוטרים בשפע ציורים ותבליטים ססגוניים, מגדל הפעמונים והספרייה. הספרייה כוללת שלושה חדרים שתקרותיהם המצוירות והריהוט המסוגנן שלהם הם תפאורה הולמת לאוסף הספרים הכולל 300 אלף פריטים, בהם 5,000 כתבי יד שהעתיקים שבהם מיוחסים למאה ה-12.

לפני שנעזוב את האוניברסיטה כדאי להציץ בבניין שמשמש את הפקולטה למדעים. קיר האריחים הצבעוני שמקדם את פני הנכנסים לבניין מגולל את התפתחות המדע בתיאורים ויזואליים של תופעות מדעיות ובהנצחת שמות המדענים הגדולים. 

האוניברסיטה
כתובת: Paço das Escolas
טלפון: 351-239-859900

מהגבעה של האוניברסיטה נמשיך בדרכנו לאתר מיני-פורטוגל, או בפי המקומיים פורטוגל דוש פקניטוש
 (Portugal dos Pequenitos). חובבי מיניאטורות שלא פסחו על מיני-יורופ בבריסל, מדורודם בהאג, מיני-מונדוס בקלגנפורט ומיני-סוויס במלידה שבשווייץ חייבים לבקר כאן. האתר מציג מבנים מפורסמים בפורטוגל, כמו הכנסייה של בטאליה (שבה נבקר בהמשך), בצד אוספים של כלי נגינה, כלי אוכל, תלבושות ופריטים אחרים האופייניים למושבותיה של פורטוגל בעבר (ברזיל, מוזמביק, מקאו ואחרות). 

מיני פורטוגל
כתובת: Largo do Rossio, Santa Clara
טלפון: 351-239-441225
תשלום: כניסה בתשלום

כ-16 קילומטר מדרום לקואימברה נמצא אתר העתיקות הרומי קונימבריגה (Conimbriga), ובו השרידים הרומיים המרשימים ביותר בפורטוגל. הרומאים השתלטו על התושבים הקלטים שישבו כאן בשתי המאות הראשונות לספירה, אבל המתקפות החוזרות ונשנות של השבטים הברבריים גרמו להם לסגת אל קואימברה. המסלול באתר החפירות מנתב את המבקרים בין בורות שבהם התגלו שרידים מתקופת הרומאים, ומסתיים באולם גדול שבו נחשפו פסיפסים צבעוניים. בסמוך לאתר יש מוזיאון שבו מוצגים מכשירים, כלי עבודה ומטבעות מאותה התקופה. 

קונימבריגה
טלפון: 351-239-941177
תשלום: כניסה בתשלום

ונציה של פורטוגל
אם אמסטרדם או שטוקהולם מתחרות על התואר "ונציה של הצפון" הרי העיר אוויירו (Aveiro) זכתה בלי קרב בתואר "ונציה של פורטוגל". היא יושבת כ-55 קילומטר מצפון לקואימברה, ממערב לכביש המהיר המחבר את ליסבון הבירה עם פורטו. העיר נחתכת ברשת של גשרים נמוכים שמאפשרים תנועה יבשתית ערה, אך חִנה הגדול טמון בתעלותיה ובסירות הצרות בעלות החרטום הגבוה שמשייטות בהן. את הסירות מעטרים ציורים צבעוניים שמבטאים יפה את היצירתיות של בני המקום ואת נכונותם להשקיע, ומשמשים תפאורה לתמונות הרבות שמצולמות כאן.

נקודת התחלה טובה לסיור על גדות התעלות של אוויירו היא כיכר אומברטו דלגאדו (Humberto Delgado) שמפרידה בין התעלה המרכזית, קנאל סנטרל (Canal Central), ובין תעלה ארוכה יחסית שמובילה עד מרכז הקונגרסים ונקראת קנאל דו קוז'ו (Canal do Cojo). בטיול בעיר אפשר להבחין פה ושם בערמות מלח בגוון לבן מעורפל, מזכרת לפריחה הכלכלית שעברה על העיר במאה ה-16 בעיקר הודות לשני ענפים כלכליים: דיג ותעשיית מלח. 

לשכת המידע באוויירו
כתובת: Rua João Mendonça 8
טלפון: 351-234-420760

מכאן נמשיך אל לבו של היער היפה ביותר בפורטוגל, היער הלאומי בוסאקו (Mata Nacional do Buçaco), שאליו מובילה דרך לכל רכב. עצי היער ניטעו במאה ה-16 על ידי נזירים ממסדר הכרמליתים ששתלו 700 מיני עצים – חלקם מקומיים וחלקם מאמריקה, אסיה ואוסטרליה – והכל בנוף ירוק ושוקט של הרים, עמקים ואגמים. במרכז היער ניצב ארמון שנבנה על בסיס המנזר הכרמליתי ומשמש כיום מלון יוקרתי. גם אם אינכם מוכנים לשלם מחירו של חדר במלון, אל תחמיצו הצצה פנימה, ולו כדי להתרשם מהציורים הענקיים המלווים את המדרגות. ציורים אלה מורכבים מאריחי אזולז'וש כחולים ששולבו במבנים רבים ברחבי המדינה. 

היער הלאומי בוסאקו
לשכת מידע
כתובת: Rua Emídio Navarro, Apartado 2, לוזו
טלפון: 351-231-939133
הגעה: היער ממוקם ממזרח לכביש המהיר A1. אלה שנוסעים בכביש זה יחפשו יציאה בשם Mealhada וייסעו מזרחה בכיוון לוזו

מהמלון ממשיכים ברכב בכביש המוביל לאתרים הקשורים לקרב שהתחולל באזור בין הצבא הצרפתי ובין חיילי הברית של בריטניה ופורטוגל בשנת 1810. לחובבי הז'אנר כדאי להגיע אל שני האתרים הבולטים בנושא: המוזיאון הצבאי ועמוד הניצחון. בסוף היום אפשר להתרגע באתר המרחצאות לוזו 
(Luso), אם כי הוא משמש לצרכים רפואיים יותר מאשר לבילוי לשמו. 

אתר המרחצאות לוזו
טלפון: 351-231-937910

ותודה לבתולה שעזרה לנצח
מדרום-מערב לקואימברה נמצאת העיר לֵירייה (Leiria). על גבעה רמה, בין תחנת משטרה לאצטדיון כדורגל חדש שנבנה לקראת משחקי יורו 2004, ממוקמת המצודה של לֵירייה (Castelo de Leiria). המצודה היא האתר הבולט בעיר, וכיום היא משמשת צומת תחבורה חשוב, אך אין בזה חדש: היא היתה נקודה אסטרטגית כבר במאה ה-12, כשהמוסלמים השתלטו על חצי האי האיברי והצליחו להחזיק בה זמן מסוים עד שחזרה לידיים פורטוגליות. המצודה נבנתה מחדש בסגנון גותי על ידי המלך דון דיניש ואיזבלה אשתו, והיא שימשה ארמונם המלכותי במאות ה-13 וה-14. ממרפסת הארמון יש תצפית נהדרת על העיר העתיקה ועל נהר ליש (Lis) שעובר בה. 

לֵירייה
www.rt-leiriafatima.pt - אתר הכולל מפות והצעות רבות לטיול באזור לֵירייה, בטאליה, פאטימה ועוד. 

לשכת מידע
כתובת: Jardim Luís de Camões
טלפון: 351-244-848770

כעשרה קילומטרים מדרום ללֵירייה נמצאת העיר בטאליה (Batalha). האתר העיקרי כאן הוא מנזר סנטה מריה דה ויטֶריה (Santa Maria da Vitoria) שנבנה לאחר שהמלך דון ז'ואו הראשון נדר לבתולה הקדושה שיבנה לכבודה מנזר אם יצליח הצבא הפורטוגלי לגבור בקרב אלז'וברוטה על הצבא הקסטיליאני, אף שזה היה גדול ממנו פי חמישה. הפורטוגלים ניצחו – והמלך עמד בנדרו.

כנסיית המנזר נבנתה בסגנון גותי והוכרזה על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית. היא מתנוססת לגובה של 32 מטר שמקנה לה את התואר הכנסייה הגבוהה בפורטוגל. הכניסה הראשית מעוטרת בפסלים, ובתוך הכנסייה יש ויטראז'ים רבים וקברים של משפחת המלוכה - דון ז'ואו הראשון, אשתו הדוכסית מלנקסטר וארבעת ילדיהם, שהנודע שבהם הוא אנריקה הנווט שהתפרסם כאחד ממגלי העולם שיצאו מפורטוגל. 

לשכת המידע בבטאליה
כתובת: Praça Mouzinho de Albuquerque
טלפון: 351-244-765180

הסודות של פאטימה
ב-1917 התרחש נס בעיר הקטנה פאטימה (Fátima) המרוחקת כעשרים קילומטר מדרום-מזרח לבטאליה: שלושה ילדים שרעו את הצאן של משפחתם זכו להתגלות נדירה של מרים הבתולה, אם ישו. מדובר בתופעה אופטית לא מוסברת שתוארה על ידם כדמות אדם. התופעה חזרה על עצמה שש פעמים מדי 13 בחודש בין מאי לאוקטובר. במפגש האחרון היא ביקשה שתוקם במקום כנסייה לכבודה. מאז ההתגלות זכתה פאטימה להילה של קדוּשה והפכה אתר עלייה לרגל: בכל 13 בחודש נוהרים אליה אלפים שמתכנסים ברחבה ענקית למרגלות הבזיליקה.

סופו של סיפור ההתגלות לא היה מרנין: שניים מהילדים נפטרו כעבור כמה שנים בהתפרצות מגפת שפעת, ורק השלישית שבחבורה האריכה ימים ונעשתה נזירה. היא העבירה את המסרים שידועים כיום כ"שלושת הסודות של פאטימה". בעוד ששני הסודות הראשונים התייחסו למאורעות פוליטיים באירופה - מלחמות העולם ועלייתה ונפילתה של רוסיה - הרי הסוד השלישי נשמר בקפדנות על ידי הוותיקן ומתייחס כנראה למשבר שמאיים על הנצרות. הנזירה חיה עד גיל 98. ב-13 במאי 2000 הכריז האפיפיור יוחנן פאולוס השני על שני הילדים שנקטפו באִבּם כקדושים. אגב, אירועים שקורים בתאריך 13 בחודש מקושרים עם המקום, בהם גם ניסיון ההתנקשות באפיפיור ברומא שאירע בתאריך זה. אין פלא שאת הישרדותו ייחס האפיפיור לבתולה מפאטימה. 

לשכת מידע בפאטימה
כתובת: Av. José Alves Correia da Silva
טלפון: 351-249-531139

טיול שיוצא ממרכז פורטוגל, מקיף את הקצה הדרומי של המדינה לאורך חופי האוקיינוס האטלנטי וממשיך לטפס לעבר הבירה. בדרך נהנים מגבעות מעוגלות, מחופים מפורצים ומכפרים שלווים    

סרפה. עיר עתיקה מוקפת חומה, עם אמת מים בת אלף שנה וסמטאות נעימות | צילום: חוסה מנואל

כתב: צור שיזף

לכל אזור בדרום פורטוגל הייחוד שלו: אלטו אלנטז'ו עם הגבעות האדמדמות, אלגרבה עם ערי החוף, והחוף המערבי של באישו אלנטז'ו עם המצוקים הזקופים והמפרצים היפים. אפשר לעבור בכל האזורים האלה בעשרה ימים, אבל אולי מוטב שלא לרוץ, אלא לבחור נקודה או שתיים בכל אזור, להשתכן בה ולצאת ממנה לחקור את הסביבה. ורק אחרי שממצים את ההיצע המקומי – ממשיכים.

עיר עתיקה, עיר שיש, עיר מבצר
הנוף של אלטו אלנטז'ו (Alto Alentejo) שונה לגמרי מהנוף האירופי הירוק, ואינו דומה גם למרכז הסיירה הלבן והצחיח של ספרד. אין כאן את האקליפטוסים של צפון פורטוגל, גם לא ההרים הגבוהים והירוקים שלה. זהו אזור מוזר וייחודי של גבעות אדומות גליות, יערות אלוני שעם שעומדים אדמדמים בקליפתם המקולפת, ערים לבנות, כפרים ובתי חווה. אחד הנופים המעניינים שיש. למי שמבקש להכיר את החבל הזה, אבורה (Évora) היא מקום טוב להתחיל. זוהי עיר מורית מוקפת חומה עם סמטאות וכנסיות, ובלִבה מקדש רומאי. מקום נעים לבלות בו לילה או שניים במסעדות ובבתי קפה (שהם עסק פורטוגלי מצליח שאינו נופל מאחיו האיטלקי) עם עוגות שמרים ושוקולד שדי בהן כדי להצדיק את הנסיעה לחצי האי האיברי.

העיר נוסדה על ידי הרומאים, והיא שומרת על קווי המתאר הישנים שקבעו לה כמו על אלה שהוסיפו לה המוּרים מאוחר יותר. עם זאת, רוב העיר של היום נבנתה בימי שלטונו של בית אוויש מהמאה ה-14 עד המאה ה-16, אז תפסו הספרדים את השלטון. בימי הכיבוש הספרדי העתיקו השליטים את משכנם מאבורה לליסבון, והעיר קפאה. היום, עם חמישים אלף תושביה, היא מגיעה רק לחצי מגודלה לפני 400 שנה, אבל לזכות הנטישה הזאת אפשר לזקוף את שימור המבנים העתיקים של העיר.

הדרך הנוחה ביותר לטייל באבורה היא לחנות באחד ממגרשי החניה שממערב לחומות, להיכנס ברגל מתחת לאמת המים וללכת מזרחה. סמוך למרכז העיר נמצא המקדש הרומאי השמור בפורטוגל, טמפלו רומנו (Templo Romano), ולידו בתי קפה ומדשאות שאפשר לבלות בהם אחר צהריים רגוע. עמודי המבנה שהוקדש לדיאנה (ארתמיס) נראים חומים כהים על רקע מנזר דוס לויוש (Dos Lóios) היפה. בסמוך נמצאת כנסיית סאו ז'וּאַוּ אוונז'ליסטה (São João Evangelista) שבה יש קיר שלם של אזולז'וש (אריחי קרמיקה כחולים מזוגגים שבהם התפרסמה פורטוגל) ובור מים מורי. מעט דרומה משם ניצבת הקתדרלה (Sé) המתוארכת ל-1186, הימים שבהם נכבשה אבורה מידי המורים. בצמוד לקתדרלה נמצא המוזיאון של העיר, ובו לא מעט ממצאים של עושר ואבנים יקרות. 

לשכת מידע באבורה
כתובת:Praça do Giraldo 73
טלפון: 351-266-730030 

מנזר דוש לויוש
כיום משמש פוסאדה
כתובת: Largo do Conde de Vila Flor
טלפון: 351-266-730070

בכל יום שלישי השני בחודש מתקיים באבורה שוק ירקות המושך אליו רוכלים מהכפרים הסובבים את העיר. באוניברסיטה של העיר נערך בעשרת הימים האחרונים של חודש יוני יריד האומנויות פיירה דה סאו ז'וּאַוּ (Feira de São João) שמקורותיו בימים שלפני הגעת הנצרות לפורטוגל, והוא אחד האירועים החשובים במחוז אלנטז'ו.

מצפון-מזרח לאבורה יושבות ערי השיש. הקרובה ביותר היא אשטרמוש (Estremoz), עיר מוקפת חומה שבכל שבת מתקיים בה שוק נאה עם ייצוג ליצרני קדרות וכלי חומר מצוירים. עוד כ-12 קילומטר הלאה מאשטרמוש נמצאת בורבה (Borba) הקטנה והמבהיקה שרוב בתיה (אלה שאינם משיש) מסוידים לבן כדי להדוף את שמש הקיץ הקשה של אלטו אלנטז'ו. וילה ויסוזה (Vila Viçoza) נמצאת כשישה קילומטרים מדרום-מזרח לבורבה, והדרך אליה עוברת דרך מחצבות השיש. בעיירה זו הכל עשוי שיש. בתים, שירותים, כיורים. הכל. בכל אחת מהערים הקטנות האלה יש מקומות לינה ומסעדות, ואפשר גם להשתכן באבורה ולחזור אליה בכל ערב.

למי שמגיע לאבורה לקראת סוף השבוע כדאי לנצל את ימים שבת וראשון לסיבוב נינוח בערי השיש ולנסוע ביום שני לשוק הגדול של אלווש (Elvas) המציע אוכל, פרחים, קרמיקה ובעלי חיים. אלווש היא עיר גבול שחומותיה המכוכבות הן הדוגמה השמורה ביותר באירופה לחומותיו של מבצר גבול.
 
לשכת מידע באלווש
כתובת: Praça da República
טלפון: 351-268-622236

אהבת הקצין והנזירה
מאבורה אפשר להדרים על כביש 18 הראשי, אבל מי שמעוניין בנסיעה נעימה עד מאוד בכבישים קטנים ובנוף של גבעות רכות, כדאי שיבחר בכביש 254 העובר דרך מצודת וִיַאנה דו אלנטז'ו (Viana do Alentejo) הגדולה ומגיע למצודת אלוויטו (Alvito) המתנוססת על גבעה שלטת. אפשר להיכנס למצודות ולהשקיף מהן על הנוף. מאלוויטו פונים מזרחה לכביש 258 ואחר כך דרומה לכביש 258-1 המתחבר לכביש 18 סמוך לעיר הגדולה הבאה, בז'ה (Beja).

בז'ה נמצאת בבאישו אלנטז'ו (Baixo Alentejo), חלקו הדרומי של מחוז אלנטז'ו. העיר נוסדה במאה הראשונה לפני הספירה על ידי יוליוס קיסר, ובה התרחשה פרשיית האהבים בין קצין צרפתי לנזירה פורטוגלית ממנזר נוסה סניורה דה קונסייסאו (Nossa Senhora da Conceição) שפורסם בספר "חמישה מכתבי אהבה". הפרשה הסעירה את פורטוגל ב-1669, והדיה לא שככו עד היום. המנזר מצדיק ביקור וכך גם המצודה והכנסיות האחרות במרכז העיר. מבז'ה אפשר לצאת לטיול של כמה שעות בסרפה (Serpa) שממזרח לנהר גוואדיאנה (Guadiana), עיר מוקפת חומה עם מבנים מסוידים לבן, מצודה, אמת מים בת אלף שנה וסמטאות נעימות. 

לשכת מידע בבז'ה
כתובת: Rua Capitão João Francisco de Sousa 25
טלפון: 351-284-311913

החוף הדרומי
אחרי יום בבז'ה ובסביבתה אפשר לצאת דרומה על כביש 122 אל אלגרבה (Algarve), המחוז הדרומי ביותר בפורטוגל. כשהכביש מגיע אל החוף, פונים ממנו מערבה לכביש 125 וממשיכים עד טַווירה (Tavira) המקובלת כעיר היפה באלגרבה. טווירה משתרעת משתי גדותיו של נהר ז'ילאו (Gilão) המחוברות זו לזו בשני גשרים, אחד מהם רומאי.

מול העיר נמצא איליה דה טווירה (Ilha de Tavira) אי שאל חוף הרחצה שלו מפליגות מעבורות במשך כל השנה. נמל הדיג היפה שבשפך הנהר הוא אחד המקומות המוצלחים בעיר. המסעדות בצל הדקלים הן מקום ראוי למנוחה, גגות הרעפים הצמודים למצודת העיר הם מראה נאה, והעיר כולה היא מקום מצוין לעצור בו ליום או יומיים ולצאת ממנו לחקור את חופי הסביבה. מבחינת יופיו של הים, נדמה שהחוף המערבי יפה יותר, אבל מבחינת חום המים, אין ויכוח בין הטובלים שהים הדרומי נעים יותר, מושפע מחמימותו של הים התיכון. 

לשכת מידע בטווירה
כתובת: Rua da Galeria 9
טלפון: 351-281-322511

מטווירה יוצאים מערבה על כביש 270 ללוֹאוּלה (Loulé), עיר לא גדולה ובה רובע עתיק ושוק נחמד עם תוצרת מקומית. אם הדרך לא אצה לכם ותרצו לנסוע מעט באזור הכפרי של אלגרבה, צאו מלולה צפונה על כביש 396 ופנו מערבה לכביש 124 המגיע אל הכפר אלטה (Alte). כפר זה נחשב אחד היפים בפורטוגל. הוא מסויד לבן, סמטאותיו קטנות, וכמו כפרים רבים במדינה – גם הוא מקום של קרמיקה. 

לשכת מידע בלואולה
כתובת:Rua de 25 Abrill
טלפון: 351-289-463900 

לשכת מידע באלטה
כתובת: Estrada de Ponte 17
טלפון: 351-289-478666

כביש 124 ממשיך לכיוון דרום-מערב ומגיע לסילווש (Silves) שהיתה עירם המרכזית של המורים באלגרבה. העיר חולשת על האזור שסביבה, וחומותיה מרשימות מאוד. כדאי לבקר גם במצודה הבנויה מאבן חול. על גדת נהר ארד (Arade) החוצה את העיר נמצאת פבריקה דו אינגלש (Fábrica do Inglês), חצר גדולה שבה מרוכזים בתי קפה ובירה, ובסוף יוני מתקיים בה פסטיבל בירה של עשרה ימים. בסילווש אפשר ללון לפני שממשיכים אל החוף המערבי. 

לשכת מידע בסילווש
כתובת:Rua de 25 Abrill
טלפון: 351-282-442255

החוף הנפלא של פורטוגל
כ-18 קילומטר מדרום-מערב לסילווש נמצאת העיר פורטימאו (Portimão) שבה חוף נחמד, אבל זוהי עיר תיירות על כל המשתמע מכך: צפוף מאוד בקיץ, ולא בטוח שראוי להתעכב בה, אם כי מי שאוהב את בת ים, אילת או כל חוף אחר מלא במלונות, מסעדות ודיסקוטקים - ימצא בה את מבוקשו. נסיעה מפורטימאו לדרום-מערב על כבישים 125 ו-268 תביא אותנו לסאגרש (Sagres). פה הקים אנריקה הנווט את בית הספר לניווט שהפך את פורטוגל לאימפריה שולטת בימים. היום נשארו כאן רק מצודה (הפוֹרטַלֵזָה) ועיירה לא מעניינת, אבל חובבי רגעים היסטוריים אולי ירצו להגיע. 

לשכת מידע בפורטימאו
כתובת: Avenida Zeca Afonso
טלפון: 351-282-470732 

לשכת המידע בסאגרש
כתובת: Rua Comandante Matoso
טלפון: 351-282-624873

החוף המערבי המשתרע מסאגרש עד סטובל ((Setúbal הוא החוף הנפלא של פורטוגל; קילומטרים של מצוקים וולקניים עם ים כחול וקר, מאות מפרצים, כפרים זרוקים שאינם מסומנים במפה וקהילות מוזרות שחבריהן מביטים בך בתימהון. זהו חוף שלא נדרס ברגלי תיירים ולכן הוא יותר פורטוגלי מהחוף הדרומי. על החוף הזה, צפונה מסאגרש, יושב אודסיישה (Odeceixe), כפר עם חוף נהדר. אפשר ללון כאן ואפשר להמשיך מיד צפונה לכפרים של באישו אלנטז'ו.

זמבוז'יירה דו מאר (Zambujeira do Mar) שמצפון לאודסיישה הוא כפר של רחוב ראשי אחד עם כמה סמטאות שיורדות ממנו דרומה, ויש בהן בתי הארחה וכמה חנויות. הרחוב נגמר במצוק מפואר מעל מפרץ חולי שמדרגות וכביש יורדים אליו. הנוף דרמטי, וזה כנראה אחד המקומות המוצלחים בעולם לראות שקיעה אגב לגימת בירה ואכילת החטיף הפורטוגלי הלאומי - שבלולים שנשלים מקונכיותיהם בקיסמי עץ. בקיץ יש כאן שוק אפריקאי של רוכלים מהמושבות הפורטוגליות.

עוד צפונה מזמבוז'יירה שוכנת העיירה וילה נובה דה מילפונטש (Vila Nova de Milfontes). החלק הכפרי שלה ישן, ויש בו סמטאות נחמדות עם שוק, מסעדות וכמה בתי מלון. בשכונות הסמוכות יש המון בתי נופש שאפשר לשכור לתקופות, ולכולם חצר קטנה וחניה. מילפונטש היא אחד המקומות החביבים על הפורטוגלים (בצדק), ובקיץ החוף הצפוני שליד שפך הנהר מלא. אפשר לחצות את הגשר ולרבוץ על החוף שמדרום לנהר, ואפשר גם לצאת דרומה לכיוון אלמוגראבה (Almograve) למסלול רגלי יפה על מצוקי החוף ועל מפרציו. אם בחרתם בהליכה בחודשי הקיץ, יש לזכור להצטייד במים ולהתכונן להליכה לא קלה.

מצפון למילפונטש נמצאת סינש (Sines), עיר הולדתו של וסקו דה גמה. בסינש אין עניין למי שאינו מאוהב בבתי זיקוק, אבל צפונה ממנה יש, באופן מפתיע, אזור של כפרים שתיירות לא נגעה בהם. זהו חוף לא מפותח, לא רועש, הכפרים שבו שומרים על נחמדותם עם השווקים ובתי הקפה הקטנטנים שלהם, ונראה שזה המקום לשכור בית ולהפוך אותו לבסיס לסיורים בסביבה: צפונה לכיוון הלגונות החוליות, דרומה לכיוון אלגרבה או פנימה לכיוון אלנטז'ו. יתרונה של רצועה זו הוא גם קרבתה לליסבון – פחות משעה נסיעה על הכביש המהיר.

כדאי לנצל את השהות בפורטוגל לגיחה למדיירה. באי הפורטוגלי יש מגוון אפשרויות טיול, ממסלולי הליכה ברגל ועד שיט חופים 

האי מדיירה בנוי סביב גוש הררי ממקור וולקני. באזורים הגבוהים נותר טבע נרחב ולא נגוע של פסגות הרים, קניונים עמוקים ומישורים גבוהים | צילום: Joao Paulo

כתב: קלוד פאליק

בשנת 1420, עוד לפני שגילה העולם הישן את אמריקה, עגנו הספנים הפורטוגלים באי ממערב לחופי צפון אפריקה. האי היה מכוסה ביערות ולכן כינו אותו הספנים "אי העצים", מַדֵיְירַה (Madeira) בפורטוגזית. כדי לחדור לתוכו הציתו הפורטוגלים את היער וגרמו לשריפה שנמשכה שבע שנים.

קרוב לשש מאות שנה אחר כך ועוד שעה ומחצה במטוס נוסעים יובילו אתכם מליסבון למדיירה, האי הירוק, המרכזי בארכיפלג (קבוצת איים) של מדיירה הכולל עוד שלושה איים. פונשל (Funchal) הבירה בנויה סביב מפרץ גדול על מורדות הר בחלקו הדרומי של האי. מרכז העיר שמר על אופיו הקולוניאלי המקורי - כיכרות, כנסיות יפות, טיילת לאורך הים וגנים רבים. אמנם תנופת התיירות תרמה להתפתחות האי, אך פונשל נותרה בממדים אנושיים.

נעים לסייר בה ברגל. סיור בחלק התחתון של העיר יוביל לאתרים המרכזיים: הקתדרלה (Sé), גן סנטה קתרינה (Santa Catarina), בניין הקזינו המודרני, שוק הפרחים ברחוב אלז'ובה (Aljube), ביתו של זארקו, אחד ממגלי האי, שהפך למוזיאון (Quinta das Cruzes, אחוזת הצלבים), כיכר מוניסיפיו (Município, העירייה) ושוק הפועלים (Mercado dos Lavradores) הפעיל במיוחד בימי שישי. אל תוותרו על שוטטות בין בתי הקפה בטיילת מאר (Avenida do Mar), על ביקור בגן הבוטני (Jardim Botanico) שמחוץ למרכז העיר, וכמובן על ביקור וטעימה באחד מהיקבים של יין מדיירה ששמו יצא למרחוק.

מולדת הולכי הרגל
האי מדיירה, הגדול בארכיפלג, בנוי סביב גוש הררי ממקור וולקני. הערים, העיירות, הכפרים והשטחים החקלאיים נמצאים ברצועת החוף ובשיפוליהם של מורדות ההרים, ושם גם מרוכזים 250 אלף תושבי האי. באזורים הגבוהים נותרו אזורי טבע נרחבים לא נגועים, בהם פסגות הרים, קניונים עמוקים ומישורים גבוהים.

האי מרושת בכבישים, ורובם עדיין צרים ומפותלים. הכביש המקיף את האי משופץ בהדרגה ונעשה כביש מהיר החוצה את המכשולים הטבעיים בסדרת מנהרות וגשרים מרשימים. כך הגישה למקומות המרוחקים הופכת מהירה ונוחה יותר. אבל כדאי, לפחות בחלק מהזמן, לנסוע בכבישים הישנים שעדיין קיימים ברוב המקומות, וליהנות מנקודות תצפית, טבע יפה, כפרים ועיירות. הנסיעה מסביב לאי ארוכה, ורצוי להשתמש בכבישים החוצים את הרכס המרכזי ומובילים לנופים הפראיים יותר של האי. כך גם מקצרים את הדרך לצפון האי, שם נמצאות עיירות ציוריות כמו פורטו מוניש (Porto Moniz) וסנטנה (Santana).

אחד הבילויים הנעימים באי הוא הליכה. באי יש שבילי הליכה רבים בדרגות קושי שונות, חלקם עוברים בסמוך ללבאדות, תעלות מים מלאכותיות ששימשו לחקלאות. כמה מן המסלולים מתאימים לטיול מעגלי קצר, אחרים דורשים איסוף ממקום אחר ונמשכים שעות רבות ואף ימים אחדים. בסיס טוב לטיול הוא אזור ריביירו פריו (Ribeiro Frio) המשתרע בצד הכביש העולה צפונה מפונשל. בדרך אפשר לסטות לכביש משני ולהגיע לאַרִיאֵיְירוֹ (Areeiro), נקודת תצפית המתנשאת לגובה של 1,800 מטר. אפשרויות טיול נוספות בריביירו פריו הן לצאת למסלול הנמשך שעה וכולל תצפיות או לרדת כחמש שעות צפונה עד החוף. השבילים מסומנים היטב, ואפשר לרכוש מפות מתאימות בפונשל.

מי שמחפש חופים חוליים יפליג אל האי השכן פורטו סנטו (Porto Santo) שהתחבב על תיירים. מהנמל של פונשל אפשר לצאת לשיט חופים, ולא נדיר לפגוש גם דולפינים המתקרבים לחוף.

אתרי אינטרנט
www.visitportugal.com 
www.portugal.org  
www.portugaltravelguide.com 
www.portugal-info.net