אשרות ושגריריות
ישראלים הנוסעים לארצות הברית זקוקים לאשרה להיכנס לארצות הברית. תהליך קבלת האשרה מורכב מהגשת טופסי בקשה ומסמכים, תשלום אגרה וריאיון בשגרירות ארצות הברית. מומלץ להתחיל את התהליך לפחות חודש לפני מועד הטיסה המתוכנן, ולא לשלם על כרטיסי טיסה לפני קבלת האשרה.
פרטים אצל סוכני הנסיעות ובשגרירות ארצות הברית בישראל. 

בשגרירות ארצות הברית.
כתובת: רחוב הירקון 71, תל אביב.
טלפון: 03-5197575.

הקונסוליה הישראלית בניו יורק
כתובת: 800 2nd Avenu.
טלפון: 1-212-4995400.

איך להגיע
שלושה שדות תעופה משרתים את ניו יורק: קנדי, בדרום רובע קווינס, במרחק של כ-24 קילומטר ממנהטן; לה גארדיה, בצפון רובע קווינס, במרחק של כ-13 קילומטר ממנהטן; וניוארק שבמדינת ניו ג'רזי, במרחק של כ-26 קילומטר ממנהטן.

בנמלי התעופה הללו שירות אוטובוסים (המכונה "Gray Line") למנהטן, הפועל מדי יום, מ-6:00 עד 19:00. בנמלי התעופה קנדי ולה גארדיה יש שירות אוטובוסים נוסף, Carey Bus, הפועל פעם בחצי שעה, מ-7:00 עד 23:00.

בכל שדות התעופה פועלות מוניות הנוסעות למנהטן. מנמל התעופה קנדי אפשר להגיע למנהטן גם ברכבת התחתית: יש לנסוע באוטובוס עד לתחנת Howard Beach הסמוכה, וממנה להמשיך ברכבת לעיר עצמה.

מתי כדאי להגיע
ניו יורק חיה ותוססת בכל עונות השנה, אך בחורף הטמפרטורות עשויות לצנוח מתחת לאפס. מנגד, בעונה זו אין עומס מבקרים באתרים, המחירים נמוכים יותר ומראה העיר המושלגת מקסים. הקיץ חם ועמוס תיירים. עונות הסתיו והאביב אידיאליות לביקור.

בניו יורק רווחת בדיחה על מלצר דליקטעסען טיפוסי, הניגש לשולחן של שלוש יהודיות ושואל: "משהו כן בסדר" | צילום: אסנת קרסננסקי

כתבה: רחל גרא

זירת המסעדות של ניו יורק רבגונית כבימת הקונצרטים שעליה מתנגנת ה"מוזיקה ליד השולחן", ה-Tafle Musik. מוזיקה זו כוללת מגוון יצירות, ובהן סוויטות להרכבים קאמריים שנכתבו בהשראת מחולות עממיים, ואשר נועדו לשעשע לב בארוחה ולשמש כמתאבן.

אין ספק, שמגוון המסעדות שיש בניו יורק ומספרן שובר שיאי עולם, פשוט משום שמדובר בעיר של מהגרים, שרקחו כאן סוויטה קולינרית רב לאומית.

ועוד משהו: אין במנגינה שתתנגן להלן משום המלצה גורפת, אלא רק התרשמויות פרטיות על קצה השרביט - סליחה, על שיני המזלג.

פרלוד
בוקר. צפירות מחרישות אוזניים של ניידות מטלטלות את האוויר, העיר מתעוררת, ועוד יום מתחיל בחברת קפה דלוח ודונאט שמנוני, באחד ה-Diner's או ה-Deli's. עדיף להיכנס לבית קפה קטן, אחד מאותם מקומות חמודים הפזורים בסוהו או בגריניץ' וילג', ולהזמין אספרסו איטלקי עם בייגל שמקורו יהודי (ראו –מסורת - הבייגל) וגבינת שמנת אמריקאית אמיתית. אפשר לקנח בפנקייק זהוב שחמאה יצוקה עליו, בלי שום מחשבה מיותרת על קלוריות ועל כולסטרול.

אלמנד (Allemande)
כשנגני תזמורת אוחזים בקשת ומנגנים את האלֶמנד, הלא הוא מחול בסגנון מדינות אשכנז, אין הם נותנים את דעתם על הפרטיטורה הקרויה כאן "דליקטעסען סנדוויץ'", מעדן נפוץ ממוצא אשכנזי למהדרין. עמידה סבלנית בתור שמשתרך בחזיתן של מסעדות דליקטעסען (Delicatessen) בעלות מוניטין, כמו ה-Carnegie deli, הנמצאת בלב אזור התיאטראות, והכנה נפשית לקוצר הרוח המהותי שמשדרים כאן המלצרים - הן חלק בלתי נפרד מן התענוג. במקומותינו מקובל להתלונן על מלצריות ומלצרים המרבים לשאול את הסועדים "הכל בסדר?", בניו יורק רווחת בדיחה על מלצר דליקטעסען טיפוסי, הניגש לשולחנן של שלוש יהודיות ושואל: "משהו כן בסדר?"
כתובת: 854 Seventh Ave. (at 55th Street).
טלפון:         1-212-757-2245               .

ובסגנון אמריקאי כל כך, ה-Ben Ash היא מסעדה המגישה כריכים כאלו, וגם פנכת מרק עוף יהודי זהוב, שבמרכזה צמד קניידלך עצומי ממדים - המתהדרת בשלט ענק בזו הלשון: "למה לעמוד בתור? בואו אלינו, ותאכלו בדיוק אותו דבר, בלי להמתין!".
כתובת: 857 7th Ave.
טלפון:         1-212-265-1818               .

הערה לשומרי כשרות: בחזיתן של מסעדות דליקטעסען רבות במנהטן מתנוסס שלט המכריז: Kosher Style Food. אלא שהאוכל במסעדות אלה בדרך כלל לא ממש כשר. הדגש הוא על ה-Style בלבד. משגיחי הבד"ץ בוודאי יתפלצו למראה הפסטרמה ועוגות הגבינה, הנחתכות בסכינים ששכנו באותה מגרה. מי שכשרות בראש מעייניו וגעגועיו לקוגעל, לקנישעס ולקישקע קשים מנשוא, מוטב שישים פעמיו למסעדת הדליקטעסען של סיגל (Siegle's) שבמערב מנהטן, שמעידה על עצמה ככשרה אבל פתוחה גם בשבתות, מה שפוסל בחוגים רחבים את כשרותה הבסיסית.
כתובת: השדרה השנייה מספר 1646, בין רחוב 85 לרחוב 86.
טלפון:         1-212-2883632               .

ואי אפשר לסיים את פרק האלמנד בלי להזכיר את ה- Hot Dog, שהיא פשוט נקניקייה שמנונית, הנתונה בלחמנייה ספוגית ומוגשת בלוויית חרדל דליל או קטשופ, רחמנא לצלן.

קורנט (Courante)
ניו יורק הפכה לאחרונה לאבן שואבת לשפים צרפתים מן המעלה הראשונה, המרקידים את המנות שלהם בקצב הקורנט המהיר. תושבי ניו יורק שהפרוטה מצויה בכיסם חוגגים בשעות הערב במסעדות כמו Daniel, Le Bernardin, ו-Jean Georges. אם לא טרחתם להזמין בהן מקום זמן רב לפני שחשבתם בכלל לטוס לניו יורק, הסיכוי למצוא בהן שולחן פנוי שואף לאפס. אבל גם לבעיה זו יש פתרון פשוט וזול: אוכלים בצהריים. אמנם בשעות אלה הסיכוי לפגוש סלבריטיז ב-Le Bernardin, למשל, אינו רב, אבל מנות כמו בויאבס (מרק הדגים יליד מרסיי), שצומצם לכדי רוטב סמוק שבמרכזו שוחים סרטנים קלופים, וגם דג באס מנומר, צרוב בחמאה ומלווה במחית כרישה מנוקדת ברוטב סויה, מכפרות על כך.

סרבנד (Sarabande)
מקצת השפים סטו מעט מהשביל הצרפתי הקלאסי, וזיווגו מסורת של בישול מוקפד עם תיבול תאילנדי או עם הסגנון הלטיני החריף, מה שמכונה "פיוז'ן". כדי ליהנות מהפיוז'ן, רצוי להסב בניחותא ולהתיר לבטן שלכם להמהם את הסרבנד, האיטי שבריקודי הסוויטה.

אחת ממנות הפיוז'ן המדהימה ביותר המוצעת בניו יורק, מוגשת ב-Vong, מסעדתו הפאן-אסיאתית היפה עד כאב של ז'אן ג'ורג' וונגריכטן (שבבעלותו נמצאת גם מסעדת Jean Georges הצרפתית). כאן נוחתת על שולחן הזכוכית הפשוט למראה המנה המכונה בתפריט "הצלחת השחורה", הכוללת שיפודוני שרימפס ברוטב צדפות; צבתות לובסטר מגולגלות בעלה ירוק, מבושמות ברוזמרין ומנוקדות ברוטב ג'ינג'ר; מעין Spring Roll (גלילת בצק אורז דקיקה) זעירה במלית סרטנים וברוטב תמרהינדי חמצמץ; טרטר של טונה אדומה טרייה, שנעטף בעלה נייר אורז שקוף; וכניגוד מושלם וגם משלים - צדפה צרובה בגריל, המוגשת על מצע של עלי ארוגולה, בלוויית רוטב צ'ילי חריף וליים מתוק.
כתובת: 200 East 54th Street, בין השדרה השניה לשלישית.
טלפון:         1-212-4869592               .

סיציליאנה
רוח קלילה ובלתי מחייבת שורה על המסעדות האיטלקיות בניו יורק, שרבות מהן חורגות מהתפריט האיטלקי השגרתי, ופורצות במחול סיציליאנה ערני.

במרכז מנהטן נמצא המענה לשתי האפשרויות - השבלונית מזה, והיצירתית מזה. למי שאוהבים לזלול עד שבטנם מתפוצצת כשמחיר הארוחה קבוע מראש - תתאים מסעדת Becco.
כתובת: 355 W 46th Street, בין השדרה השמינית לשדרה התשיעית.
טלפון:        1-212-3977597               .

לאחר מגש האנטי-פסטי, יונחו לפניכם שתי צלחות ריקות, שיתמלאו בכל טוב ממחבת ענק. בתחילה, ערמת רביולי דקיקים, שמולאו במחית פטריות; אחר כך, גבעת ספגטי ברוטב עגבניות טריות, שניחוח השום מפציע מתוכו; בהמשך, הר נאה של פטוצ'יני, שפירות ים למכביר שוחים בו, וכך עוד ועוד, ככל שתוכל הכרס (שלכם) להכיל.

אפשרות יצירתית יותר לנגינת מחול איטלקי נמצאת במסעדת Bricco. כאן עורם השף עגבניות ממולאות בזיתים, שבושלו עם פטריות שיטאקה יפאניות, על פסטה פרפאדלה, וגם מניח את דג האבנון, המוכר גם בכינויו "הדג כעוס הפנים" (Monk Fish), שבושל בציר יין אדום על תלולית של ריבת בצל. לא ברור אם מצב רוחו של הדג השתפר עקב המעשה שנעשה בו, אבל שלנו דווקא כן.
כתובת: 304 W 56th Street, בין השדרה השמינית לשדרה התשיעית.
טלפון:         1-212-2457160               .

מינואט
אף שכף רגלם של באך ורעיו לא דרכה במחוזות סין ויפן, דווקא מחול המינואט הנינוח, המופיע לעיתים בסוויטות שלהם, הולם מאוד את דלפקי הסושי, הפזורים כמעט בכל פינה בניו יורק.

אפשר להשיג סושי גם במעדניות של ניו יורק, ואף בעלות נמוכה יותר מאשר במסעדות היפאניות היקרות, אלא שהאיכות אינה דומה. האורז במסעדות אינו יציקה דביקה וסרת טעם, הדגים טריים עד כדי כך, שנדמה כי מיד יפרשו סנפיר וידלגו היישר לתך הפה, והשירות? לא כדאי לגעת בפצעים כואבים. כמעט בכל מסעדה בניו יורק השירות יעיל, חביב ומנומס, ובמסעדות היפאניות אפילו יותר מכך.

מסעדת Sushiden היא מסעדה יפאנית-יאפית למשעי. אפשר לפתוח במגש מרשים של סושי/סשימי, ובו גלילים שמולאו באורז ובאיקורה (ביצי סלמון) מתפצפצת; בצידם ניצב מבנה ארכיטקטוני מרשים של ניגירי/סושי וגלילות אצה, החופנות פציחי עור סלמון מטוגן. אפשר להמשיך במנת טמפורה, שהוכנה מדגים טריים עד כאב, ובשיפודי בשר ברוטב טריאקי.
כתובת: 19 E 49th Street, בין השדרה החמישית לשדרות מדיסון.
טלפון:        1-212-7582700               .

את אופציית הסושי-בר הפשוט תוכלו למצוא דווקא בשולי הגריניץ' וילג', ב-Mr. Sushi. ליד הבר, אגב צפייה בפעלולי הסכין החדה של הטבח, נוחתים על המגש בזה אחר זה גלילים שחורי אצה, וגם לבנים ומנוקדים בשומשום קלוי, פיסות דגים וצדפות ואפילו גליל ממולא בקיפוד ים ורדרד.
כתובת: 142 W. Houston Street.
טלפון:         1-212-6739898               .

ומיפן לסין. צ'יינה טאון של התפוח הגדול דומה כיום לתמנון רב זרועות, ולא רק בצלחת. האזור, שנתחם בעבר בין ה-Lower East Side במזרח לבין ה-Little Italy בצפון, התפשט בנחישות סינית שקטה צפונה וימה. מספר המסעדות הסיניות בצ'יינה טאון, בעיקר ב-Mott Street וסביבו, עולה על כל דמיון. יש כאן היכלי דים-סאם ומסעדות ענק בצד מסעדות זעירות. דווקא לאלה האחרונות כדאי להיכנס, משום שהאוכל המוגש בהן פשוט, סיני אמיתי וזול להחריד.

למשל, Canal Cafe שבשולי צ'יינה טאון. על רקע תפאורה של ברווזים שחומים, התלויים לראווה בחלונה, ושולחנות פורמייקה פשוטים, מוצע כאן תפריט מהוה למדי, סיני טיפוסי וטעים, למשל: עוף בסויה - נתחים שחומים ונפלאים, המונחים על מצע אורז חמים, ופנכה כבודת מידה, שבמרק הצח שבתוכה משתכשכות אטריות מסולסלות, עם כדורי דגים קפיציים כנדרש. גם מנת הוון טון, שחברו לנתחי ברווז צלוי לא הכזיבה.
כתובת: 49 Canal Street.

ג'יג (Gigue)
כשם שהמנות העיקריות שמזמנת ניו יורק חובקות עולם, כך גם קינוחיה, שיזניקו אתכם בקצב הג'יג הסוחף. מיני תרגימא שונים ומשונים מצפים לכם בכל פינה: פנה קוטה נפלאה ב- Becco, עם שמנת זהובה הזורמת בעורקיה, שעסיס דומדמניות חמצמץ נמזג על פניה. או עוגת גבינת עשויה מריקוטה אוורירית, המוצעת בסופה של ארוחה ב- Bricco.

באופן לא מפתיע, ב-Vong אפשר לקנח בתאנים סגולות תחת "עלה" שומשום שקוף (עוגייה דקיקה) ובצידן גלידה עדינה להפליא, מבושמת בניחוח קימל ועלי ריחן פריכים.

השף של Vongהמושפע בין השאר מהמטבח של המזרח הרחוק, המציע מיני מתיקה העשויים להישמע לאוזן המערבית דווקא כמנה עיקרית. גם במסעדות הסיניות יציעו לכם לקינוח ממתקי ג'לי בצבע ורוד זוהר או ירוק ארסי, ואף ממתקים שהוכנו משעועית שחורה. אולי דווקא העוגיות שבמרכזן חלמון צהוב ומתוק, ה-Moon Cakes, הן מושא חלומותיכם המסוכרים. מבלי להביע דעה על אותן עוגות ירח, יצוין רק, כי לפעמים בארוחה סינית, עדיף לסיים ארוחה בפרי טרי.

רחל גרא - ציירת וקרמיקאית העוסקת גם במוזיקה קלאסית ובכתיבה קולינרית


מסורת הבייגל
מטקס משפחתי של יום ראשון ועד "לנדר'ס בייגלס". איפה מוצאים את הכעך, שהוא אולי המאכל הניו יורקי הכי מפורסם
כתבה: פיליס גלזר

כילידת בל הרבר שברוקאוויי (Rockaway), חצי-אי קטן מדרום-מזרח לברוקלין, גדלתי עם כל הדברים המסורתיים המאפיינים ילדה יהודייה טובה: גפילטע פיש בפסח, חלה בימי שישי ובייגל עם גבינת שמנת ולקס כל יום ראשון בבוקר. אבי, שעקב עבודתו נעדר הרבה מהבית, היה אחראי תמיד על ה"טקס" של יום ראשון: קניית הגיליון הענק של ה"ניו יורק טיימס", תריסר בייגל חמים מהתנור ומבחר דגים, כולל הלקס ההכרחי.

ירדנו על הבייגל בתיאבון רב. דקה בטוסטר, והכעכים היו פריכים וחמים עד כדי כך, שגבינת השמנת כמעט שנמסה עליהם. כשגדלתי ועזבתי את הבית, המשכתי בטקס הבייגל של ימי ראשון גם כסטודנטית בבוסטון. אבל הרחק מהבית, התגעגעתי לטעם האמיתי של הבייגל הניו יורקי, שהיה הטעים מכולם.

ההיסטוריה של הבייגל אפופה מסתורין. גרסה אחת תולה את מקור הכעך בניצחון שנחלו הפולנים על התורכים ב-1683. באותה שנה פלשו העות'מאנים לווינה, מעריה המרכזיות של הקיסרות הרומית הקדושה. מלך פולין, יאן סובייסקי השלישי, נחלץ לעזרת האוסטרים, וניצב בראש הצבא שהדף את הפולשים. לכבוד סובייסקי, שהצטיין ברכיבה על סוסים, הכין אופה אוסטרי אחד לחם בצורת רְכוּבָּה (הטבעת התלויה בצד האוכף, שבה משחילים הרוכבים על סוס את רגליהם) - Bugelבגרמנית - וכך הגיח הבייגל לאוויר העולם. לפי גרסה אחרת, מקור השם דווקא ביידיש.

לא ידוע בוודאות מתי ואיך הגיע הבייגל לארצות הברית, אבל רוב התיאוריות גורסות, שהמהגרים היהודים הביאו אותו איתם לניו יורק בסוף המאה ה-19. בשלהי 1907 נוסד בניו יורק איגוד אופי הבייגל, שמנה עם היווסדו 300 חברים. באותה תקופה מכרו ברחובות העיר את הכעכים כשהם מונחים בסלסילות שטוחות או מסודרים על מקל.

רק ב-1920, כשחברת "ברייקסטון" המציאה את גבינת השמנת, נסללה הדרך למאכל, שזוהה תחילה עם היהודים, אך הפך בשנות החמישים לקלאסיקה כלל-אמריקאית: בייגל, גבינת שמנת ולקס (סלמון מעושן).

ב-1927 הקים הארי לנדר, יהודי יליד פולין, את אחת ממאפיות הבייגל האמריקאיות הראשונות מחוץ לניו יורק, בקונטיקט. ב-1962 פיתחה החברה שלו את מכונת הבייגל האוטומטית הראשונה. כיום, חברת "לנדר'ס בייגלס", שאת מוצריה אפשר למצוא גם במקפיאי הסופרמרקטים בישראל, היא יצרנית הבייגל הגדולה בעולם.

בשנים אחרונות הפך הבייגל ל"טרנד" של ממש בארצות הברית, והתוצאה המצערת היא שלעיתים קשה למצוא בה בייגל טוב. לדברי ארתור שוורץ, בעל תוכנית רדיו יומית פופולרית בניו יורק, מחבר ספרי בישול ומבקר מסעדות, "אפילו בניו יורק עצמה, קשה למצוא בייגל טוב ופריך בחוץ. ברוב המקומות, הבייגל הסטנדרטי רך כמו כרית, כמעט כמו לחמנייה, ונמכר כשהוא עטוף מראש בניילון. זוועה! ואם לא די בכך, מוסיפים לו גם תוספות כמו לדונטס: בייגל עם תרד, עם אוכמניות, עם עגבניות מיובשות, עם שוקולד צ'יפס, עם פלפל חריף או מרוח בממרחי 'לייט'. אל תתפתו!".

ובכל זאת, אחרי לחץ פיזי מתון, הסכים שוורץ להמליץ על מקומות ניו יורקיים שבהם אפשר להשיג גם כיום בייגל טוב. מסתבר שיש כמה כאלה, שכתובותיהם רשומות בפנקסו האישי של שוורץ (ובסדר עדיפות יורד). באופן מפתיע, את המקום הראשון תופסת דווקא חברה ישראלית, שלה סניף גם ברחוב קרליבך בתל אביב: Tal Bagels. כתובת: 333 East 86th Street (בין השדרה הראשונה לשדרה השנייה). טלפון:         1-212-4276811               . ל- Tal Bagels יש גם סניף ב-977 1st Avenue (בין רחוב 53 לרחוב 55). טלפון:         1-212-7539080               .

שתי מאפיות בייגל מומלצות נוספות: The Bagelry. כתובת: 1324 Lexington Avenue (בין רחוב 88 לרחוב 89). טלפון:         1-...              ; New York Bagel. כתובת: 164 Amsterdam Avenue (בין רחוב 67 לרחוב 68). טלפון:         1-...              .

והמלצה אחרונה של שוורץ - המסעדה הניו יורקית שמגישה את ה"בייגל ולקס" הכי טובים ואוכל יהודי משובח: Greengrass Barney. כתובת: 541 Amsterdam Avenue (בין רחוב 86 לבין רחוב 87). טלפון:         1-21...              .

בילויים
מועדונים וחיי לילה 

כל הג'אז הזה 
מנהטן היא מרכז הג'אז העולמי. היא מושכת אליה את הנגנים המובילים בעולם, המגיעים לגור בה, להקליט ולהופיע במועדוני הג'אז הנחשבים לטובים בעולם. אבל הג'אז לא נולד במנהטן, ראשיתו היתה בניו אורלינס. הוא נוצר בסוף המאה הקודמת על ידי אפרו-אמריקאים, וספג סגנונות שונים - דיקסילנד, רֶאג, בלוז ומיוזיקלס - עד שהפך לג'אז המוכר לנו כיום.

מ-1920 ואילך נדדו אמני ג'אז רבים לשיקגו, ואחר כך לניו יורק. בשנות העשרים והשלושים, במסגרת "הרנסאנס של הארלם", פרחו בשכונה גם מועדוני ג'אז רבים. רחוב 110 בהארלם היה קו הגבול בין האוכלוסייה השחורה לאוכלוסייה הלבנה, אך הציבור הלבן לא היה אדיש למוזיקה, בעיקר כשהיה מדובר במוזיקה לריקודים.

באותה תקופה קמו מועדוני הג'אז המפורסמים, "מועדון הכותנה" ו"סבוי בולרום", והתגבשו ה"ביג בנדס", שכללו ארבע חטיבות - סקסופונים, חצוצרות, טרומבונים וקבוצת קצב (פסנתר, תופים, בס וגיטרה). מובילי התזמורות הידועים היו דיוק אלינגטון, פלטשר הנדרסון, קאב קלאוויי, צ'יק ווב ואלה פיצג'רלד. בסוף שנות השלושים נוצר ה"סווינג", שהרקיד עד מהרה את ארצות הברית.

עד היום יש בהארלם מועדוני ג'אז, אבל המפורסמים והפופולריים ביותר מרוכזים בעיקר בווילג' וב-Midtown. מידע על מופעי ג'אז ומועדונים, ביקורות ומחירי כרטיסים אפשר למצוא ב-Music: Jazz & Experimental במגזין "Time Out", היוצא באמצע השבוע. מי שרוצה לשמוע ג'אז בסגנון ניו אורלינס, יוכל למצוא באותו המגזין פרטים גם על הופעותיו של וודי אלן, בעיקר במאי, שהוא גם נגן קלרנית לא רע בכלל, ולהקתו.

להלן כמה מהידועים ומהטובים שבמועדוני הג'אז של מנהטן:

Birdland
"בירדלנד" נקרא על שמו של צ'רלי פרקר - אבי סגנון הבּי-בּוֹפ, הג'אז המודרני - שזכה לכינוי Bird בשל חיבתו המיוחדת למאכלי עוף. המועדון נמצא ב-Midtown והוא היפה ביותר מאלה שבהם ביקרתי. זהו מועדון-מסעדה עם שולחנות קטנים, ובצד יש בר שבו מותר לעשן. בערב אחד נערכים לרוב שני סטים, שכל אחד מהם נמשך כשעה וחצי.
כתובת: 315 W 44th Street, בין השדרה השמינית לשדרה התשיעית.
טלפון:         1-212-5813080               .

Village Vanguard
זהו אולי המועדון המפורסם ביותר בווילג', ובו ניגנו כמעט כל ענקי הג'אז. הכסאות לא נוחים במיוחד, אבל האווירה והמוזיקה מפצות. התשלום רק במזומן, אין אוכל והעישון אסור.
כתובת: 178 7th Avenue, South at 11 Street.
טלפון:         1-212-2554037               .

Smalls
מועדון-מרתף חדש יחסית בווילג'. באים אליו בעיקר נגנים וקהל בני הדור הצעיר. לפעמים מתארחים במקום אמנים ישראלים. השתייה בחינם (רק מיץ תפוזים). העישון מותר. בסוף השבוע נערכות הופעות וג'ם סשנים שנמשכים עד הבוקר. כדי להתעדכן יש להתקשר מראש.
כתובת: 183 W 10th Street, 7th Avenue.
טלפון:         1-212-9297565               .

Zinc Bar
בר מוארך וצר הנמצא בווילג'. לרוב מופיעים בו אמנים צעירים וּוירטואוזים. למרות ממדיו הקטנים, נדחסים בו אנשים רבים. מותר לעשן.
כתובת: 90 W Hudson Street of La Guardia Place.
טלפון:         1-212-4778337               . 

כתב: אורן קנר

אנשים יפים

Roxy
מועדון הריקודים הכי "איני" בניו יורק. בשבתות מגיע לכאן קהל "מעורב" (סטרייטים וגייז), ורבים מהמבקרים מתלבשים באופן מוחצן. במקום מופיעים אמנים מפורסמים, לפעמים ללא הודעה מוקדמת. המון רקדני Go-Goבני שני המינים, המגלים טפחיים ומסתירים בקושי טפח. מומלץ להגיע בין השעות 2:00 ו-5:00 לפנות בוקר.
כתובת: 515 W 18th Street.
טלפון:         1-212-6455156               .

The Lure
מועדון גייז לחובבי אביזרי העור ומשחקי כוח רכים. בימי רביעי נערכות כאן "הצגות חיות" משעשעות, ואחת לחודש - חגיגה לאוהבים לטפח כפות רגליים לא להם. תוכלו לקבל "שירותי צחצוח ומירוק". סטרייטים ידידותיים מתקבלים בברכה. בעיר שבה עסקי הפורנו גוועים תחת שרביטו של ג'וליאני, זה מקום נקי, נחמד ומומלץ למבקשים ליהנות מ"בידור שונה".
כתובת: 409 W 13th Street.
טלפון:         1-212-7413919               .

The New Escuelita
בעידן הלטיני השוטף את ארצות הברית (ריקי

האי מנהטן הוא לב ליבה של ניו יורק. אבל למרות קצב החיים המטורף השולט בו, יש כאן גם גנים שלווים ועקבות יהודיים

צילום: שמעון לב

כתב: חיים קרופך

על ניו יורק אפשר לומר את מה שכתבה העיתונאית לינדה מרי סינגר על מלון וולדורף אסטוריה: "חקיינים רבים ניסו לדמות לו, אך טרם קם אחד כמוהו". ערים רבות מתחפשות לניו יורק, ביודעין או בכורח פיתוח אורבני, אך עוד אחת כמוה - אין. תארים וכתרים נקשרו לראשיהן של הגדולות בערים: פריז היא "עיר האורות"; ריו - "העיר המופלאה"; פראג - "העיר המוזהבת", ותל אביב רואה את עצמה לא פחות מאשר "עיר ללא הפסקה", דווקא היא, ולא ניו יורק, הראויה לתארים אלה כולם.

הכוונה ב"ניו יורק" היא בעיקר למנהטן - אי צר וארוך (21.5 קילומטר אורכו, ושטחו כשישים קילומטר רבוע), שעל תשתית הגרניט שלו נבנתה יצירה אנושית מופלאה.

מנהטן של זהב
משוררים כתבו עליו, ציירים הנציחו אותו: קו הרקיע של מנהטן. התצפית בו בעת שקיעה ולאחריה מגדירה מחדש את המונח "עיר מוזהבת".

מקום טוב לתצפית כזו הוא פארק פלאשינג (Flushing Meadows), הנמצא בקווינס, מזרחית למנהטן, באזור שבו שכנו בעבר משרדי האו"ם. כדי להגיע לפארק, נוסעים ברכבת התחתית, במערכת הקווים של IRT, עד Willets Point. לחלופין, אפשר לנסוע בקווים E או F של הרכבת התחתית, עד ל-Forest Hills, ומשם להמשיך בקו האוטובוס A85Q עד ל-Jewel Avenue.

מקום נוסף המציע תצפית נהדרת אל דרום מנהטן ולעבר פסל החירות הוא ברוקלין הייטס 
(Brooklyn Heights). סרטים רבים צולמו כאן, תוך ניצול התפאורה הטבעית המרהיבה. בעבר, כשהנמל הסמוך שקק חיים, התגוררו כאן ספנים וקברניטי אוניות. ממרפסות הבתים בברוקלין הייטס היו נשות הימאים צופות בספינות השבות אל המפרץ. לעיתים היו הנשים פוסעות עליהן הלוך ושוב בציפייה לבעליהן, שלא תמיד שבו. לכן כונו המרפסות הללו "Widow's Walk", מרפסת האלמנות.

כדי להגיע לברוקלין הייטס, נוסעים ברכבת התחתית, בקווים 2, 3, 4, 5, או בקו המאסף R, עד לתחנת "גשר ברוקלין" או Borough Hall. משם ממשיכים ברגל לכיוון רחוב Montague והטיילת (Promenade).

שלח לי שקט
ניו יורק אינה עיר שלווה כלל ועיקר, אבל לעיתים מוכרחים לתת מנוחה לרגליים, אם לא לנשמה. מקום שקט יחסית, במונחים ניו יורקיים, הוא הקלויסטרס (Cloisters), "מנזר שאינו מנזר", שנבנה בהשראת מנזרים צרפתיים מהמאות התשיעית עד ה-15, ותוך שימוש בחומרים שנלקחו מהם. בבניין, שבו שולטים הסגנונות הרומנסקי והגותי, מספר אולמות, ובהם מוצגים אוספי פיסול, שטיחי קיר, חפצי אמנות כנסייתיים וּויטראז'ים. שלווה שורה בגינות שבמתחם הקלויסטרס, בייחוד בזמן הקונצרט השבועי של מוזיקה גריגוריאנית, הנערך בדרך כלל בימי שלישי אחר הצהריים. הנוף המרהיב הנשקף מכאן לעבר נהר ההדסון ומצוקי ניו ג'רזי (Pallisades) מוסיף לאווירה.

כדי להגיע לקלויסטרס, נוסעים ברכבת התחתית ממרכז מנהטן, ויורדים בתחנה שברחוב 190 (Ft. Washington), או באחד האוטובוסים העולים (Uptown) בצד המערבי של העיר.

גם פארק אינווד היל (Inwood Hill Park) שליד הקלויסטרס, שבו חיו בעבר האינדיאנים שמכרו את האי מנהטן להולנדים, ניחן באלמנטים מרגיעים. כאן אפשר ליהנות מהשקט, לשמוע את העלים הנושרים בסתיו וגם להציץ בסלעי הגרניט, שעליהם בנויה מנהטן.

פינות מרגוע נוספות הן "גינות הכיס" ("Vest Pocket Gardens") של מנהטן - כתמי ירק וצבע, שתושבי ניו יורק דאגו למלא בהם כל פינה אפשרית, כדי לצמצם את ההשפעה הקודרנית והמנכרת של הרצף האינסופי של בטון ואספלט. מרכז העיר (Midtown) מלא בהן. צאו, למשל, לרחוב 51, בין השדרה השלישית לשדרה השנייה, ותמצאו את עצמכם בעולם אחר: בגינה קטנטונת, בינות לגורדי השחקים, יושבים "עמך", קוראים ספר או עיתון, פותרים תשבץ, משוחחים, לוגמים משקה. הזמן כמו נעצר. הצליל השולט כאן הוא שאון מפל המים שברקע. פה מסוגל הניו יורקי הממוצע, שבמקום אחר חושש אפילו ליצור קשר עין, לחייך ולפתוח עימך בשיחה.

כדי להגיע לפינת החן הזו, נוסעים ברכבת התחתית, בקווים 4, 5 או 6, ויורדים בתחנה שבפינת רחוב 51 ושדרות לקסינגטון. לחלופין, נוסעים בקו האוטובוס M15 (Downtown), העובר בשדרה השנייה, או בקווים M101 או M102 (Uptown), העוברים בשדרה השלישית. אפשרות אחרת היא פשוט ללכת ברגל מהשדרה החמישית מזרחה.

בפינת רחוב 42 והשדרה הראשונה נמצאת גינה שקטה נוספת, המתאימה למנוחה לאחר סיור מייגע בבניין האו"ם. גן אחר הוא פארק בריאנט (Bryant Park), הנמצא מאחורי הספרייה הציבורית בשדרה החמישית, בין הרחובות 41 ו-42. אלפי אנשים מבלים בו את הפסקת הצהריים במעין פיקניק גדול, כך ששקט בו יותר לפני הצהריים ואחריהם. כדי להגיע לכאן, יורדים בתחנת הרכבת התחתית בטיימס סקוור (Times Square).

גנים מסוג אחר הם הגנים הפנימיים המשולבים בתוך בניינים, במתחם מקורה בזכוכית (Atrium) או בחומר שקוף אחר, המחדיר את קרני השמש. נפלא לשבת בגן כזה בחורף, כאשר בחוץ יורד שלג וקר. פינת חמד כזו נמצאת מאחורי "מגדל טראמפ" (Trump Tower), ברחוב 56 פינת השדרה החמישית. גן יפהפה נוסף נמצא ב"בית קרן פורד" (Ford Foundation Building), ברחוב 42 ליד פינת השדרה השנייה (בסמוך לקונסוליה הישראלית, בקטע שבו מכונה השדרה "דרך יצחק רבין"). הסיור כאן משתלב היטב בביקור בבניין האו"ם, בתחנת הגרנד סנטרל ובגינות שהוזכרו לעיל.

כדי להגיע לגנים הללו, נוסעים בקו האוטובוס M15 (Downtown), העובר בשדרה השנייה, או בקו M101 (Uptown), העובר בשדרה השלישית, או באחד מקווי הרכבת התחתית לגרנד סנטרל.

הנקודה היהודית
ההיסטוריה של הקהילה היהודית משולבת בזו של העיר. כקבוצת מיעוט של מהגרים בעיר שבה קבוצות מיעוט רבות, היתה ליהודים השפעה אדירה על ניו יורק. היו תקופות שבהן האוניברסיטאות ובתי הספר העירוניים היו נסגרים בחגי ישראל, פשוט משום שמרבית המורים והמרצים היו יהודים. מלים ביידיש חדרו לסלנג הניו יורקי, ומסעדות בסגנון יהודי צצו בכל פינה. עד היום יש בניו יורק אזורים יהודיים מובהקים, וסיור בה לא יהיה שלם בלי התעכבות על האתרים היהודיים שלה.

אחד האתרים הללו הוא כיכר ראול ולנברג (Raul Wallenberg Square) שבמרכזה פסל לזכרו של חסיד אומות העולם השוודי, שהציל עשרות אלפי יהודים בזמן השואה. אפשר להגיע לכיכר ברגל מתחנת גרנד סנטרל, או ממערב מנהטן באוטובוס החוצה (Crosstown) אותה דרך רחוב 42. בסמוך לכיכר נמצא הגן של בניין האו"ם, ומצידה השני יש גרם מדרגות המכונות "מדרגות נתן שרנסקי".

מכיכר ראול ולנברג נרד לכיוון דרום, עד רחוב 42. נפנה ימינה (מערבה) לפני שנחצה את השדרה השנייה ונחלוף מימין על פני "בית קרן פורד". זו הזדמנות טובה להציץ אל הגן היפה שבאכסדרה שלו. נחצה את השדרה השנייה, שקטע זה שלה מכונה, כאמור, דרך יצחק רבין, ונמשיך מערבה. נעבור שוב ליד הגרנד סנטרל, בניין קרייזלר והספרייה הציבורית, ונמשיך עד לשדרה השביעית (אפשר לעשות זאת גם בנסיעה בקו האוטובוס M42). שם נפנה שמאלה, וליד רחוב 39 נראה את פסל החייט ("The Garment Worker"), מעשה ידיה של ג'ודית וולר. פסל הברונזה הזה מנציח דמות של חייט חובש כיפה, הרכון מעל למכונת התפירה שלו, כשבצידו מחט ברונזה ענקית, נעוצה בכפתור. הפסל ניצב בלב אזור שהיה בעבר רובע המתפרות של ניו יורק, ושרוב עובדיו היו יהודים. בינתיים השתנה אופיו של האזור, אבל שמו נותר "רובע המתפרות" (District Garment), וכך גם פסל "החייט היהודי", שעודנו ניצב שם.

גם דמותה של גולדה מאיר מונצחת בפסלי החוצות של ניו יורק, בפינת ברודוויי ורחוב 39.

מכאן כדאי לנסוע ברכבת התחתית של ברודוויי - בקווים ברודוויי או IRT (המכונה גם "קו מספר 1"). לחלופין, אפשר לעשות את הדרך בקו האוטובוס M104 (Downtown), היורד לאורך מנהטן, עד רחוב 11, ואז לפנות מזרחה ברחוב 11 ולחצות את השדרה השישית. מימין, כשצועדים מהשדרה השישית לשדרה החמישית, יתגלו בצד הדרומי של הרחוב שרידי בית הקברות היהודי, שהיה בשימוש בין השנים 1805 ו-1830, לפני שהוקמו כאן רחובות. ב-1856, עם סלילת הכביש, צומצם שטח בית העלמין, והקברים הועתקו למקום לא ידוע. החלקה הקטנה, המכילה היום כשלושים קברים בלבד, מגודרת ונעולה, והמקום מתוחזק על ידי עיריית ניו יורק. אי אפשר לפענח את הכתוב על המצבות, אך ידוע שמדובר בחברי קהילת "שארית ישראל", הקהילה היהודית הראשונה באמריקה הצפונית. אין כניסה אל בית הקברות, אלא רק להביט במצבות מבחוץ.

מכאן נמשיך לפארק באטרי (Battery Park). נלך מערבה, עד השדרה השביעית, נפנה בה ימינה, עד לרחוב 14, ומשם נמשיך בקו הרכבת התחתית IRT עד לפארק.

בעבר היה הפארק שער הכניסה הראשון לאמריקה, ודרכו הגיעו לארצות הברית גלי ההגירה שבאו עד 1872, אז התחיל האי אליס למלא תפקיד זה. בפארק יש שלט ברונזה ובו מצוינת ההגירה היהודית הראשונה שהגיעה לניו יורק. לפי הסיפור החקוק על השלט, היו אלה 23 יהודים פורטוגלים, נשים, גברים וטף, שהגיעו בספטמבר 1654 לניו אמסטרדם, וייסדו את הקהילה היהודית הראשונה באמריקה הצפונית. לאמיתו של דבר, היהודי הראשון שהגיע לניו אמסטרדם היה יעקב ברסימון, שהקדים את הקבוצה הזו בכמה שבועות.

בפארק באטרי, קרוב מאוד לשכונת המגורים היוקרתית החדשה, המכונה "באטרי פארק סיטי", נמצא אתר יהודי נוסף - המוזיאון למורשת יהודית (The Jewish Heritage Museum), שהוקם ב-1997. זהו מבנה גרניט מרשים, המתנשא לגובה של 28 מטר, וצורתו משושה, לזכר ששת המיליונים שנספו בשואה. מטרתו המוצהרת של המוזיאון היא "להביא לידיעת הכל, ללא הבדל גיל או מוצא, את סיפור החיים היהודיים במאה הקודמת ובמאה הנוכחית".

המוזיאון מודרני, ונעשה בו שימוש רב בסרטוני וידיאו. כדי להגיע אל המוזיאון, נוסעים ברכבת התחתית, בקווים 1 או 9, ויורדים בתחנת South Ferry. לחלופין, נוסעים בקווים 4 או 5, עד לתחנת Bowling Green, או בקווים N או R, עד לתחנת Whitehall. הסיור בו מסתיים, באופן סמלי ביותר, במבט לעבר פסל החירות והאי אליס הסמוך - שניהם כה משמעותיים בתולדות יהודי ניו יורק, שרבים מהם הגיעו לעיר דרך האי.
מספר הטלפון של המוזיאון: 1-212-5096130.

עוד בפארק: אנדרטה לזכרה של המשוררת היהודייה אמה לזרוס, ילידת ניו יורק (1849). הסונטה פרי עטה, "קולוסוס החדש", חקוקה על פסל החירות של פרדריק-אוגוסט ברתולדי, שמכאן אפשר להישיר אליו מבט:

"לי שַגרי דלייך הלאים, המונייך הדחוקים, לדְרור כמהים,
אלי שַלחי אַשפת חופייך הנגרפת בימים, את הסובלים, החלכאים,
כל בני בלי קֵן, טרופי סופות ימים -
ליד השער המוזהב בהוד אשא אורי". 


חיים קרופך - ד"ר לזואולוגיה, מדריך טיולים ב"חברה הגיאוגרפית" וב"חברה להגנת הטבע"

רחוב סנט מרקס וסביבותיו הפכו בשנים האחרונות משכונה מוזנחת ומוכת עוני לאזור יאפי אופנתי. ביקור בארץ אחרת, שבה השונה הוא המיין-סטרים

על פי השמועה הנוודים המקועקעים הם בני עשירים שמאסו בחיי העושר | צילום: שאול שוורץ

כתב: יורם ינאי

מי שייכנס לאיסט וילג' (East Village) ויכוון את צעדיו לסנט מרקס פלייס (St. Marks Place) ימצא את עצמו, גם אם לא התכוון לכך, פורם כפתור או שניים בחולצתו ומזמין משקה "אחד יותר מדי".

רחוב סנט מרקס נמתח מזרחה מול גוף הנדסי מרובה פאות - מעין פסל חוצות, הנמצא באסטור פלייס (הקווים 4, 5 ו-6 של הסאבוויי הנוסעים לתחנת Astor Place הם הקרובים ביותר לסנט מרקס פלייס) - נפתח בשדרה השלישית, חוצה את השדרה השנייה ואת השדרה הראשונה ומסתיים בשדרת A, מול הכניסה לפארק טומפקינס (Park Tompkins Square).

הגוף ההנדסי עומד על קודקודו בזווית מטרידה, נטוי מזרחה, ומסמן את נקודת המפגש בין האיסט וילג' לגריניץ' וילג'. גופו עשוי מתכת ירוקה מחומצנת, מכוסה מדבקות מתקלפות וציורי גרפיטי דהויים, שמאשרים את תפקידו כתחנה לגיטימית להתבטאות אישית. הוא ממתין בדממה למהפכני הלילה, שיתאחדו סביב דופנותיו, ובכוח האלכוהול שבדמם יצליחו לסובב אותו. משאוזל כוחם של אלה, קופא הגוף ההנדסי בזווית החדשה שהעניקו לו מסובביו, עד שיבואו אחרים במקומם. אבל מה שלא יעשו בו, הגוף ההנדסי יצביע תמיד לכיוון "סנט מרקס פלייס", העורק הראשי של האיסט וילג'.

סנט מרקס פלייס הוא מוזיאון אנושי חי ומענג. די לתפוס כיסא באחד מבתי הקפה כאן, להזמין כוס מיץ (במחשבה שנייה, עדיף בירה), ולהניח לניגודים ולאנשי הקצוות של מנהטן להציג את עצמם. ברחוב הזה חולף מגוון מרהיב של הטיפוסים היותר משונים של העיר.

רחוב סנט מרקס מתעורר מאוחר ונרדם מוקדם בבוקר. אין פלא שלפני הצהריים הרחוב נראה נטוש. עם זאת, יש בו בתי קפה שפועלים ללא הפסקה, משעות הבוקר המוקדמות. אחד מהם הוא קפה Pick Me Up, הנפתח בשעה שש בבוקר. שולחנותיו ניצבים בחוץ, מול הכניסה לפארק, פונים אל השמש העולה. אבל בית קפה זה הוא יוצא דופן: רוב החנויות ברחוב נפתחות רק בסביבות השעה 11 לפני הצהריים.
כתובת: 145 Avenue A.
טלפון: 212-6737231- 1

ממלכת יוצאי הדופן
סנט מרקס פלייס, ששמו החוקי היה צריך להיות רחוב 8, זכה בשם אטרקטיבי בהרבה. הוא יוצא מהשדרה השלישית מזרחה, בין רחוב 7 לרחוב 9. בסמוך לו נמצא ה- Cooper Union, מוסד אליטיסטי ורב מוניטין ללימודים גבוהים, שאינו גובה שכר לימוד. בחלק המערבי והמתויר של סנט מרקס פלייס מתקיפות את העין חנויות שטופות אור. יש כאן מכוני קעקוע ופירסינג, חנויות למוצרי עור, פאנק ורוק, ומקומות שבהם תוכלו לקנות פריטי גותיקה, פסיכדליה, טראנס, ראסטה, כת השטן ועוד פריטים, שאינם משתייכים לקטגוריה מוגדרת. אפשר למצוא כאן חפצים ומוצרים המייצגים כמעט כל התנהגות בלתי מקובלת אפשרית.

אם ממשיכים בשדרה השלישית צפונה, כדאי לעבור גם ברחוב 9, המקביל לרחוב סנט מרקס. כאן עומדת בפינה St. Marks Book Shop, שמחזיקה אוסף גדול ועכשווי של ספרי אמנות, עיון, שירה וספרות - והכל בחלל מעוצב ומזמין.
כתובת: 31 3rd Avenue.
טלפון: 212-2607853- 1

רחוב 9 מצטיין גם במבחר חנויות בגדי "וינטאג'" (יד שנייה), שבהן אפשר למצוא פריטי לבוש מתקופות שונות של המאה המסתיימת, וכולם במצב מצוין. המומלצות שבהן: Rose's Vintage Clothing. כתובת: 96 E 7th Street. טלפון: 1-212-5338550; ואחותה, Leather Rose. כתובת: 412 E 9th Street. טלפון: 1-212-5296790.

אחרי שיטוט בחנויות, אפשר לעצור ולהשביע את הרעב המתעורר. במסעדה האפגנית Khyber Pass, בין השדרה השלישית לבין השדרה השנייה, יש כריות ושטיחים אפגניים, המזמינים את הסועדים להתרווח בניחותא. המטבח במקום הוא מזרח תיכוני לא מוכר, ובין המנות המוצעות כאן - פודינג אורז מעודן בניחוח ורדים.
כתובת: 34 St. Marks Place.
טלפון: 1-212-4730989

מסעדה מומלצת נוספת היא Dojo, אחד ממקומות הבילוי הפופולריים באיסט וילג'. יש כאן מבחר בלתי רגיל של אוכל יפני וצמחוני: שילוב של מנות טעימות להפליא ומחירים נוחים.
כתובת: 14 W 14th Street.
טלפון: 1-212-5058934.

בהמשך, בשדרה השנייה, נמצא תיאטרון אורפיאום (Orpheum Theater), המציג מאז שנות השמונים את המופעים של להקת "Stomp". בלהקה, שהופיעה גם בישראל, חברים שמונה צעירים אנרגטיים, היוצרים בעזרת חפצים רעשניים קצב סוחף ומוזיקה יחידה במינה. הם מקישים ומתופפים על כל דבר שמשמיע קול: סירים, מכסים של פחי אשפה, דליים, מקלות, צינורות ועוד, ומצליחים להפיק מהם משמעות.
כתובת: 7th street and St. Marks Place.
טלפון: 1-212-4772477.

על השדרה המקבילה חולש Simone Espresso and Wine, בר יין שאפשר למצוא בו מגוון יינות, כריכים חמים וקרים וקפה טוב.
כתובת: 134 1st Avenue.
טלפון: 1-212-9826665.

מעל לכניסה לבר בולט דיוקן ענקי של פני אשה מסתוריים - הלוגו של "סימון" ושל "יפה קפה" (Yaffa Cafe), שניהם נמצאים בבעלות (ישראלית) אחת.
כתובת: 97 St. Marks Place.
טלפון: 1-212-6749302.

בין השדרה השנייה לשדרה הראשונה נמצא "קפה אורלין" (Cafe Orlin), שכמעט תמיד הומה אדם. שולחנותיו פרושים תחת צלון על המדרכה, ותפריטו מגוון מאוד וטעים.
כתובת: 41 St. Marks Place.
טלפון: 1-212-7771447
בקפה "מוגאדור" (Mogador) מוצע אוכל מרוקאי אותנטי, כמו טאג'ין משובח ותה ריחני עם נענע. גם כאן אפשר לשבת בכסאות על המדרכה וליהנות מהאווירה.
כתובת: 101 St. Marks Place.
טלפון: 1-212-6772226.

ממרד נגד הממסד לחנות גאפ
לאורך רוב ימיהם אכלסו בנייני המגורים באיסט וילג' משפחות של מהגרים - רובם מאוקראינה, מפולין, מאיטליה ומגרמניה - בצפיפות ובתנאים קשים. אלה שמצבם הכלכלי השתפר, יצאו מהשכונה ועברו לדירות אנושיות יותר במעלה מנהטן. בקומות הקרקע ובמרתפים של הבניינים באזור פעלו עד אמצע המאה העשרים בעלי מלאכה זעירים. היום חיים ברחוב סנט מרקס בעיקר צעירים וסטודנטים, שנהנים מהאווירה המיוחדת שבו, מהצבעוניות ומהסובלנות השוררת כאן כלפי חריגים.

בשנות החמישים הגיעו אל האיסט וילג' בכלל, ואל רחוב סנט מרקס בפרט, אנשי דור הביט. תלוניוס מונק, צ'רלי מינגוס ואחרים ניגנו ג'אז נפלא בברים מקומיים. אמנים רעבים ללחם מצאו אזור מזמין ונוח למגורים. בשנות השישים הביאה תנועת ההיפים אל הרחוב את רוח האהבה והחופש.

פארק טומפקינס היה למוקד הפעילות של ילדי הפרחים, עם התגודדויות אהבה וסמים ואירועי מוזיקה. בין בתי הקפה של הרחוב שוטטו דמויות כמו אייבי הופמן ואלן גינזברג, שעשו כאן נפשות לרעיונותיהם המהפכניים.

הופמן התפרסם בעיקר בזכות הפארודיה שעשה מתרבות הקונצרנים האמריקאית - חברות גדולות ושמרניות, המכתיבות לעובדיהן קודים ספציפיים מאוד של התנהגות ולבוש. הופמן הגיע לאיסט וילג' והצטרף לחבורת אנרכיסטים ארוכי שיער, שכינו את עצמם ה-Diggers והאמינו שצריך לחלק להמונים כל מה שיצליחו ללקט בידיהם. אלן גינזברג הקדיש באותם ימים את מרצו לעימותים עם הממסד והממשל האמריקאי, בעיקר בכל הנוגע לפרטיות ולחירות אישית.

שנות השבעים הביאו לרחוב סנט מרקס את הפאנק, את הפופ ואת הגייז. בבית הקולנוע שניצב אז בפינת השדרה השנייה (המשמש כיום כחנות גאפ) הוקרנו סרטי איכות.

בשנות השמונים, בימי נשיאותו של רייגן, נפתחו ברחוב גלריות ממוסדות לאמנות וסניפים של רשתות מסחר גדולות, וחלה עלייה בשכר הדירה במקום.

גם יָפָה גם קָפֶה
בין השדרה הראשונה לשדרת A עומד "יפה קפה", אחד המוסדות הוותיקים ברחוב סנט מרקס. את חזית הבניין מכסים פניה המצוירים של אשה - הלוגו המסחרי של בית הקפה הזה. הם מעטרים גם את הקיר האחורי של המבנה. הסלטים העשירים, שבהם מצטיין המקום, המוגשים בלוויית רטבים טובים ולחם צרפתי טרי, מושכים לכאן לקוחות מכל רחבי מנהטן. "יפה קפה" פתוח 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע. את המקום פוקדים סלבריטיז רבים, ובהם בונו (סולן להקת U2), סטיבי וונדר, לייזה מינלי, ליאונרדו די קפריו וחברי להקות M.E.R ורד הוט צ'ילי פפרס.

מול "יפה קפה" פועל זה שנים ביסטרו צרפתי בשם ז'ול (Jules). יש כאן מופעי ג'אז חי כמעט כל ערב, ואילו בימי ראשון אפשר לאכול כאן ברנץ' וליהנות מצליליו של נגן האקורדיון. המנות המומלצות כאן: קאסולה וסטייק סלמון ברוטב סורל.
כתובת: 65 St. Marks Place.
טלפון:1-212-4775560.

במועדון פירמיד (Pyramid Club), כמו גם במועדון C.B.G.B and Omfug, שרות להקות רוק ונערכים מופעים של מוזיקה נסיונית.

פירמיד קלאב
כתובת: 101 Avenue A.
טלפון: 1-212-4737184.

מועדון C.B.G.B and OMFUG
כתובת: 315 Bowery.
טלפון: 1-212-9824052.

בחנות לספרים משומשים, ה-East Village Books and Records, יש ספרים שלא תמצאו בשום מקום אחר, וכדאי בהחלט להציץ במדפים.
כתובת: 101 St. Marks Place.
טלפון: 1-212-4778647.

בבית הקפה Crazy Eddie מכינים טוסט גבינה טוב. אפשר להתרווח כאן בכורסאות ובספות הנוחות.
כתובת: 113 St. Marks Place.

בבר Stingy Lulu's, המלצרים הם דראג קווינס וטרנסקסואלים ששרים על רקע פלייבק, רוקדים על השולחנות ועל הדלפק ומשילים חלקי לבוש. ליל ראשון הוא ליל הדראג הרשמי כאן, ובימי חמישי יש הופעות דראג.
כתובת: 129 St. Mark's Place.
טלפון: 1-212-6743545.

האיסט וילג' ערב המילניום
בסוף שנות השמונים, בתקופה שהאיסט וילג' הגיע לשפל המדרגה, פרצו מהומות אלימות בפארק טומפקינס. פאנקיסטים, ניהיליסטים ומחוסרי דיור הקימו בפארק כפר קטן של בקתות עץ רעועות. בקיץ 1988 פשטו על האתר שוטרים חמושים בציוד לפיזור הפגנות, ופינו את האנשים מהמקום באלימות רבה. כיום כמעט שלא נותר זכר לימים הסוערים ההם, רק גרעין קטן של נוודים צייתנים, מלווים בעדת כלבים, שורץ על המדשאות ועל ספסלי הפארק עד סגירת הפארק בחצות, ונזהר שלא להפריע יותר מדי. השמועה אומרת שהנוודים המקועקעים והמנוקבים הללו הם לאמיתו של דבר בני עשירים מלונג איילנד, שמאסו בחיי העושר בבית.

בראשית העשור הנוכחי לא היה מומלץ לעבור בסנט מרקס פלייס. באותם ימים חיו ברחוב חסרי בית, נרקומנים וסוחרי סמים, שהרתיעו מבקרים. ואולם, בשנות התשעים, כחלק מהמגמה הכללית השוררת במנהטן, שוקם האזור, וכיום הוא הולך ונכבש במהירות בידי יזמים שזיהו את כוח הקנייה העצום שיש לרחוב. מחירי השכירות במקום כבר אינם אטרקטיביים כשהיו, הרחוב בטוח כפי שלא היה חצי מאה, ועם זאת, המחירים ברוב בתי העסק עדיין נוחים בהשוואה לשאר חלקי מנהטן. יש המתאבלים על השינוי שעובר סנט מרקס פלייס בשנים האחרונות. פני ארקייד, אמנית מיצגים שחיה באזור עשרות שנים, אומרת שהרחוב מת, שפעם שררה בו אווירה מחתרתית, והיתה בו יצירה אוונגרדית, תחושה שמשהו קורה. לדבריה, כיום לכל היותר פותחים בו מסעדה יקרה נוספת או סניף של אחת מרשתות ההלבשה.

ולמרות זאת, תיאטראות, גלריות לאמנות, בתי מחסה וצדקה, חנויות נסתרות ופינות קסם רבות חבויות בסנט מרקס פלייס. מרחב הקיום האנושי, חופש הביטוי שלו והגוונים המקסימים של האיסט וילג' מיוצגים כולם בסנט מרקס פלייס. אולי בגלל שראו כבר את הכל, סנט מרקס פלייס ואנשיו מקבלים גם את המשונה ביותר בלי למצמץ. 


יורם ינאי - לומד תקשורת באוניברסיטת העיר ניו יורק (YNUC), עוסק בתיעוד ויזואלי וטקסטואלי. גדל בתל אביב, מתגורר במנהטן

משחקי פוטבול, כדורסל וטניס הם האדרנלין המניע את ניו יורק. מיטב העצות לביקור בעיר הספורט של המאה 

פיליפי ספרקס, מגן אחורי, מספר 22 של הג'איינטס במשחק טרום ליגה נגד הג'טס. רק ישראלים מעטים מנצלים את הביקור לצפייה באירוע ספורט | צילום: לי קוברסקי

כתב: מנחם לס

כל תייר ישראלי מתוחכם, שחרש את ניו יורק מקוני איילנד שבדרום ברוקלין ועד גן החיות בברונקס שבצפון העיר, יספר בגאווה על כל הצגות הברודוויי שראה, על כל המוזיאונים הכי המעניינים שבהם ביקר ועל כל המסעדות והברים "הטובים בעיר". אבל אם תשאלו אותו: "ומה עם ספורט, אחא?", יהפוך לפתע מבעו של התייר המזדמן לסימן שאלה אחד גדול. רק מעטים מתיירי ישראל שהגיעו לניו יורק ניצלו את הביקור בעיר לצפייה באירועי הספורט הרבים שהיא מציעה.

לפני כחודשיים נבחרה ניו יורק על ידי המגאזין "Sporting News" ל"עיר הספורט של המאה". ניו יורק וספורט הן כמו זכרון יעקב ויקב - אין אחד בלי השני. הספורט הוא האדרנלין שזורם בעורקי המטרופולין של ניו יורק. הוא המסורת וההיסטוריה, הנוסטלגיה והגאווה. כאן שיחקו בייב רות', לו גריג וג'ו דימאג'יו. כאן התאגרפו ג'ו לואיס ומוחמד עלי. כאן כתב דיימון ראניון את סיפורי הספורט הגדולים ביותר. כאן רץ הסוס "סקרטרייט"(Secreteriate) במירוץ הסוסים הגדול בהיסטוריה, שהתקיים בבלמונט. כאן שולטים בבייסבול כבר מאה שנה ה"דאם ינקיז" ("Damn Yankees", על שם מחזה בשם זה), הקבוצה שכולם אוהבים לשנוא, וכאן ניצחו הניקס באליפויות הגדולות של שנות השבעים.

בעיר הזאת שולטת ליגת כדורסל המכללות, ה-College Basketball שבה משתתפות קבוצות מאוניברסיטת ניו יורק, מהסיטי קולג' וממכללת סנט ג'ונס. בניו יורק נמצא "אולם הספורט המפורסם בעולם", המדיסון סקוור גארדן; כאן מתקיימת האליפות הפתוחה של ארצות הברית בטניס, ה- U.S. Open, וכאן לב ליבו של עולם ההתאבקות המקצוענית והאתלטיקה הקלה באולמות סגורים.

יש דרכים רבות להשיג כרטיסים לתחרויות השונות. השורה התחתונה היא שאם קיים הרצון והארנק פתוח, תימצא הדרך להיכנס לכל תחרות, אף שרובם כבר "Sold Out". כרטיס ממוצע למשחק של הניקס או הריינג'רס (הוקי קרח) עולה בקופה כחמישים דולר. זה אמנם יקר פי שניים ממחיר כרטיס ביד אליהו, אבל התוצר טוב פי עשרה לפחות. במנהטן פועלים גם ספסרים רבים, המציעים כרטיסים במחירים הגבוהים ב-25 עד חמישים אחוז מאלה הנגבים בקופות. זהירות: אף שהספסרות היא מקצוע מקובל כמעט כאן, קניית כרטיסים מספסרים היא בגדר עברה פלילית.

יש עשרות אתרי אינטרנט המתמחים במכירת כרטיסים לתחרויות ספורט, אך האתר המהימן, האחראי והבטוח ביותר הוא: www.ticketmaster.com. דרכו תוכלו להזמין כרטיסים לכל אירוע ספורט בניו יורק, עד לשנה הבאה. דאבל קליק, מספר כרטיס האשראי שלכם - וכרטיס הכניסה המבוקש יישלח אליכם בדואר או יחכה לכם בקופה.

סתיו: כדורגל בניו יורק?
הסתיו הוא עונת הבייסבול בניו יורק. הינקיז בברונקס והמטס באיצטדיון שיאה בקווינס הן הקבוצות של העיר. עד תחילת תחרויות הפליי אוף, אפשר להשיג כמעט תמיד כרטיסים למשחקים של הקבוצות הללו. הרכבת התחתית עוצרת 400 מטר מהכניסה לאיצטדיון.

בעוד שמשחקי הבייסבול מסתיימים בסוף אוקטובר, עונת הפוטבול רק מתחילה בספטמבר. הג'איינטס והג'טס הניו יורקיות משחקות באיצטדיון מדולנדס שבניו ג'רזי. חצי שעה נסיעה במכונית פרטית, דרך מנהרת לינקולן או מנהרת הולנד, תביא אתכם לשם. אפשר גם לנסוע באוטובוסים מיוחדים, היוצאים מתחנת הגרנד סנטרל ומגיעים עד האיצטדיון. כך אפשר גם להגיע למשחקי הכדורגל של המטרו-סטארס, הנערכים אף הם במדולנדס, אבל איזה ישראלי בעל כבוד עצמי ישפיל את עצמו ללכת למשחק כדורגל בארצות הברית?

גם בפני חובבי ההוקי קרח פתוחות אפשרויות רבות: הריינג'רס במדיסון סקוור גארדן, האיילנדרס בנסאו קולוסיאום שבלונג איילנד, והדווילס במדולנדס. הכרטיסים לריינג'רס הם החמים והמבוקשים ביותר. בימים שבהם אין משחקי הוקי קרח או כדורסל, מתקיימות באולמות הגדולים (מדיסון, מדולנדס, נסאו) אליפויות עולם באגרוף, בהתאבקות, בהחלקה אמנותית על קרח ועוד. בשבוע הראשון של נובמבר נערכת בתפוח הגדול חגיגה למזוכיסטים: מרתון ניו יורק, המתחיל בסטייטן איילנד ומסתיים בסנטרל פארק. הקטע המהנה ביותר במרתון הזה הוא לאורך השדרה השנייה, בערך מרחוב 60 עד רחוב 80. מניסיון.

חורף: כדורסל מכללות
זה זמן משחקי הפליי אוף לסופרבול בפוטבול, ואם קבוצה ניו יורקית עדיין משתתפת בהם, זה הכרטיס החם בעיר. מינואר, הוקי קרח וכדורסל הם השולטים. משחקי הכדורסל של הניקס נערכים במדיסון ושל הנטס במדולנדס. כשהקבוצה של מכללת סנט ג'ונס בעונה טובה, היא משחקת במדיסון, ומשחקיה פופולריים יותר מאלה של הניקס. אחת מחוויות הספורט הגדולות ביותר היא אליפות ה"ביג איסט", הנערכת במדיסון סקוור גארדן, לפני פתיחת אליפות המכללות. תשאלו את נדב הנפלד ודורון שפר. הם חוו את הטירוף.

מתברר שאחד הסודות השמורים של הכרך הגדול הוא ספורט חורף בניו יורק. תוך שעתיים נסיעה מהעיר תגיעו להרי הקטסקלס, שבהם יש שישה מדרונות גלישה טובים לסקי ואתר לקפיצות סקי ובובסלד (מגלשות קרח).

אביב: גולף והימורים
האוויר מתחמם, משחקי החורף עומדים להסתיים והפליי אוף חוגגים. העיר מתעוררת לעונת בייסבול חדשה. סנטרל פארק מלא בעשרות אלפי רוכבי אופניים וחובבי ג'וגינג. מרוצי הסוסים בבלמונט, ביונקרס ובאקוודוקט הם ה"מֶכּה" וה"מדינה" של המהמרים. מעתה עומדים לרשותם שמונה חודשים רצופים שבהם יוכלו להפסיד כסף.

במטרופולין ניו יורק יש 159 מגרשי גולף, המתמלאים עם בוא האביב. המשמעות של משחק ביוני היא לחכות כשעתיים בתור ל"טי" שלכם (כלומר, למכת הפתיחה, המכונָה "טי" על שום צורתו של המתקן עליו מונח כדור הגולף). אבל כמעט כל המגרשים פתוחים בפני מי שמוכן לשלם עבור המשחק בהם.

קיץ: צליחת הנהרות
עונת הבייסבול בעיצומה, וגם כדורסל הנשים, עם קבוצת הליברטי של הניקס, נמצא בשיאו. אחת מחוויות הקיץ בניו יורק היא ה"רייקר", טורניר כדורסל לחובבנים ולמקצוענים, הנערך בהארלם. שם תוכלו לחזות בקובי בריאנט מתחכך תחת הסל עם הגיבור התורן של הארלם, והכל חינם אין כסף.

תחרויות הגולף והטניס משתלטות על ניו יורק בסוף אוגוסט, כאשר נפתחת אליפות ארצות הברית הפתוחה, המתקיימת בפארק פלאשינג. בלונג איילנד ובקוני איילנד מתקיימות תחרויות סקי מים, שיט ודיג. מי שהתענוג הגדול ביותר עבורו הוא שחייה, מוזמן להשתתף במשחה הקפת מנהטן. אבל ראו הוזהרתם: כבר היו שחיינים שטענו כי נתקלו בדרך בגופות אדם. 


ד"ר מנחם לס - כתב ספורט בעיתון "הארץ", מכהן כראש הפקולטה למינהל ספורט באוניברסיטת אדלפי, ניו יורק

אתרי אינטרנט
האתר הרשמי של העיר ניו יורק
טיים אאוט ניו יורק
אירועים בניו יורק
אתר לשכת התיירות של ניו יורק
מדריך טלפונים וכתובות – ניו יורק
מגזין מקוון לעיר ניו יורק
מדריך ניו יורק
מלונות בניו יורק
הספרייה הציבורית
מוזיאון מומה
מוזיאון מטרופוליטן